עונת המלפפונים

"עונת המלפפונים" הוא ביטוי ציני הקשור לעולם התקשורת, והוא מתאר עונה בה אין אירועים חדשותיים מרעישים, ואנשי התקשורת נאלצים לשוחח על עניינים שוליים וחסרי ערך סנסציוני. ב"עונת המלפפונים" התקשורת מעלה כתבות מגירה או ממחזרת חומר שהיה בו כבר שימוש בעבר. בתחום עיתונות הספורט נעשה שימוש במונח לתאר את עונת הקיץ (או פגרות אחרות) שבה לא מתקיימים משחקי ליגת כדורגל ועיקר החדשות בתחום נסוב סביב אירועים שוליים, רכישת שחקנים (בהקשר זה נגזר מהביטוי המקורי גם הביטוי "מלפפון" לתיאור שחקן מבוקש), ליגות נידחות ממדינות שבהן העונה עדיין ממשיכה או אף סביב תחומי ספורט שלהם בדרך-כלל לא מוקדשת תשומת לב רבה בתקשורת.

מקור המונח

מקובל לתלות את מקור המונח בגרמנית: "Sauregurkenzeit" – 'עונת המלפפונים החמוצים' – ביטוי בדיאלקט של העיר ברלין , שבה הוא אותר לראשונה בכתובים בסוף המאה ה-18. מקורו המדויק אינו ידוע. הייתה קיימת סברה כי הוא קשור לעיסוק בכבישת מלפפונים בעונה זו. הסופרת היהודייה זלציה לנדמן הציעה כי למונח אין קשר למלפפונים חמוצים, וכי מקורו ברוֹטוֶולש (שפת נוכלים באזור דרום גרמניה, שהושפעה מיידיש): זמן של "צרה" (נהגה: צוּרֶה) ו"יוקר" (או "יקרות").

מונחים זהים מילולית קיימים בשפות אירופיות נוספות, בהן הולנדית (Komkommertijd), דנית (Agurketid), נורווגית (Agurktid,‏ Agurknytt), פולנית (Sezon ogórkowy), צ'כית (Okurková sezóna) והונגרית (Uborkaszezon).

האזכור המתועד הראשון של הביטוי "עונת המלפפונים" הוא במילון סלנג אנגלי שיצא לאור ב-1699 ובו נכתב: "מלפפונים — חייטים. עונת המלפפונים — חופשת החייטים, כאשר הם בחופש להשתעשע ומלפפונים מבשילים". לא ברור אם חייטים גרמנים הם שהביאו את הביטוי לאנגליה או להפך, או שאולי מדובר בצירוף מקרים.

מונחים דומים אחרים בשפות אחרות הם "העונה הטיפשית" (Silly season) באנגלית, שנפוץ בעיקר בבריטניה ואוסטרליה; "חור/ריקבון קיץ" (זמן שבו העיתונאים יכולים למצוא רק חדשות "רקובות" – Sommerloch בגרמנית; Rötmånadshistoria בשוודית; Mätäkuun juttu בפינית); ו"ימי הכלבים", מונח עתיק יומין, הנובע מן המונח הלטיני "caniculares dies", שבו השתמשו הרומאים לתיאור התקופה שבה הכוכב סיריוס ("כוכב הכלב") הוא הכוכב הבולט ביותר מחוץ לשמש.

התקבלות המונח בעיתונות העברית

לעברית חדר המונח ככל הנראה מיהדות פולין הרוסית, בתפר שבין תקופת ההשכלה ותקופת התחייה, כתרגום שאילה מגרמנית או מפולנית, בתיווך שפתם של יהודי מזרח אירופה, היידיש (שבה ישנן שתי מילים המציינות 'מלפפון' – האחת זהה למילה הגרמנית: "גורקען"; והאחרת ממקור סלאבי, ודומה למילה בפולנית: "אוגערקעס"). המונח הפולני "Sezon ogórkowy" ("עונת המלפפונים") תורגם בתחילה כ"עת האבטיחים" (בין הווריאציות האחרות, הנפוצות פחות: "תקופת האבטיחים" או "ימי האבטיחים", וכן "ימי ביכורי האבטיחים", "עת האבטיחים החמוצים" או "ימי האבטיחים החמוצים").

אחד האזכורים העבריים הראשונים של המונח הופיע באוגוסט 1874 בעיתון "המגיד", שערך והוציא אליעזר ליפמן זילברמן בליק שבפרוסיה המזרחית. סופר "המגיד" בוורשה, הסופר והמו"ל אליעזר יצחק שפירא (אי"ש), דיווח, תחת הכותרת "דרכי המסחר אבלות", על עונת המלפפונים בפולין, הנקראת בפיו 'ימי ביכורי אבטיחים':

הימים ימי בִּכּוּרי כל פרי האדמה למיניהם ונקראים בפי הפולאנים "ימי בִּכּוּרי האבטיחים". העת הזאת עת השבת [=חופשה] היא בכל הארץ מדי שנה בשנה. שבת היא לסוחרים גדולים וקטנים, שבת ללומדים בבתי ספר כלליים, שבת שבתון ליושבי על מִדִּין [=שופטים] ושבת גם ליושבים ראש בבתי המחוקקים וליודעי בינה לעתים. הסִבּה הראשונה אשר על ברכיה נולדה השבת ההיא, הם חרבוני הקיץ אשר יפרידו את האדם מכל מעשה אשר יעשה ויחלישו גם את כֹּח מחשבתו. וככה יסעו לעת כזאת רבים מעץ הארץ הלוך ונסוע אל מעיני הישועה. יש אשר יסעו שמה לרחוץ ולשתות למען הֵרפא ממחלתם אשר תכביד אַכְפּה [=תציק] עליהם, ויש אשר ילכו בריאים בגופם ושלמים בכספם רק למען הֵרפא ממחלת הבטלה ולמען הקל מעליהם את משא הכסף אשר יכבד גם הוא על נושאיו כנטל החול וכל עומסיו שרט ישרטו. רבים מיושבי קריתים [=תושבי הערים] השואפים רוח כַּתַּנִּים, יצֹא יצאון בחדשי קיץ לגור מחוץ לגבול העיר לשאוף רוח צח בכפרים ויערים, ולרגלי יציאות כהנה וכהנה גם דרכי המסחר אבלות וסוחרים גדולים וקטנים יקראו שבת שבתון למסחריהם, כי יעמדו מלדת [כך!] ויפסקו מלשלם את נשייהם וזאת היא השבת הכתובה בתורה "שמוט כל בעל מַשֵּׁה ידו" (דברים טו, ב) ושבת היא מלזעוק, כי עת רעה היא והמשכיל בעת הזאת ידום!
גם להמו"ל מכתבי־עת [=המו"לים של העיתונים] רעה העת מאֹד, כי באפס חדשות לבקרים ימעטו ויצערו לוקחי מכתביהם [=עיתונאים] וכרבם כן יצאו למו אל אשר יהיה רוחם ללכת והיו כלא היו. אכן חסרון לוקחי מכתביהם לא יוכלו המו"ל למנות עד עת בוא דברם לחדש בריתם [=חוזה] אִתם, תחת אשר חסרון חדשות לבקרים יעמלו בכל עת למלא בתבן ובקש יבש באפס בר, זה בכה וזה בכה.

—

בקיץ 1886 דיווח אי"ש מעירו בעיתון "היום" כי "העת הנקראת בפי העם "עת האבטיחים" Ogórkowy הנה זה באה בשערי עירנו ובכל בתי המסחר השליכה הס ומנהג העת בימים האלה כמנהגה בשנים הטובות ואנחנו שוכבים למעצבה כשכֹב הצב בנרתיקו וכל רוח חיים לא יבוא בינינו". שנה לאחר מכן, ב-1887, כתב בעיתון הוורשאי "הצפירה" שבעריכת חיים זליג סלונימסקי הפיליטוניסט הקבוע של העיתון, נפתלי הרץ ניימָנוביץ (בשם העט "הנץ"), כי

הגיעה "עת האבטיחים" (גורקענצייט [Gurkenzeit, גוּרקֶנצייט]). רוב תושבי הערים הגדולות עזבו משכנותיהם ויפנו אלה לכרמים ואלה לזיתים, לשבת תחת הגפן ותחת התאנה, או לשבת רק, תחת אילני סרק, או לבחור להם חיץ, להִסָתר מחרבוני קיץ, להתחבא מהחמה שהוציא הקב"ה מנרתיקה, ולשאוף רוח צח. כמה מתושבינו עזבו בתיהם ויעברו הגבול [...] להרחיק נדוד ולחבק חיק ארץ נכריה. כי כמו שאין נביא בעירו, כך אין חולה במדינתו. הבריאות הלא יקרה היא מפנינים, ואיך נאמין כי קרוב אלינו הדבר מאֹד [...] לכן חובה עלינו לנסוע לכרכי הים להריק אוצרותנו לאשכנזים [=גרמנים] וצרפתים[,] לעסטרייכים [=אוסטרים] ואיטלקים, בעד מימיהם ואָוִיריהם, ולשוב הביתה בכיס ריק, בלב עצב, ברוח נכבה ובגוף חלש.
לעת כזאת [...] פנה זיוה של עיר, פנה הודה, פנה הדרה, קול המונה של עיר יהפך לקול ענות חלושה, לקול דממה דקה, והמעשים המתחדשים לבקרים מתמעטים והולכים ודלים.
הימים האלה לא טובים הם גם להסופרים המבקרים מעשי בני אדם, הפורשים מכמֹרתם על נהר החיים, כי תחת התנינים הגדולים יעלו סרטן, ותחת דג שיבוטא [=שיבוטה] יגורו בחרמם [=יעלו ברשתם] כסא דהרסנא [=סרדינים], ויתנו לעם ויאכלו.

—

שנה לאחר מכן קונן שוב, תחת הכותרת "ימי בצֹרת, מפח נפש ונדודים", כי

עת רעה היא לסופרי העתים [=העיתונאים], עֲיֵפים ומרי נפש ישוטטו בין קורות הימים, ומסוב בין צבאות המקרים ישובו בתקוה נכזבה, כי לילה להם מחזון, בורא עלילות כמו ישבות ממלאכתו, המקור הנובע מקרים ילדי יום דלל וחרב, כל היום יאסוף, ילקט הסופר, יחבר חד אל אחד, ועלו בידו חשש וקש [...] האח[,] מה טובים ימי שבת שבתון אלה לחוקרים, אשר להם דרושות מנוחה ושלוה, נחת ונעימות [...] אבל לסופרי העתים אשר כגדודי חכֵּי איש יחכו למקרים, ישברו לתנועה, לחליפות, לתשואות-העם, הימים האלה ימי רֹגז וחרדה הנמו, ובגלל זאת עמים להם יקראו "עת האבטיחים החמוצים" [...] לוא יכולנו גם אנו לצאת השדה, ללון בכפרים, אזי אולי שאפנו רוח מכל העניינים העוטרים אותנו מסביב [...] אבל מה נעשה ועלינו לסבול את נטל החובה, אין חֻפשה לסופר הנותן פרי עטו בעתו.

—

בקיץ 1897 כתב ב"המגיד" ראובן אשר ברודס:

מה רבו חסדיך, אל אלים, וידך המלאה והפתוחה מה גדלה! עיני כל אליך ישברו ואתה ברחמיך הרבים תמלא רצון כֻּלם, תזין ותפרנס מביצי-כִּנים עד – העורכים ומוציאים לאור מכתבי-עתים... הנה עת בצֹרת למו [=להם] הימים האלה, הימים אשר "ימי האבטיחים החמוצים" יקראו למו, ימים אשר תדֹם הפוליטיקה והדיפלומטיה תקפֹץ פיה, שרים ורוזני ארץ ינוחו מעבודתם ומושלי המדינות ירחצו בחמי-מעינות להסיר מעליהם זוהמת פעולתם שבכל ימות השנה... ובין כה וכה אין גם תבן ומספוא לעורכי מכתבי-עתים ולעוזריהם ולעוזרי-עוזריהם, והגליונות זועקים "הב, הב!" והקוראים שואפים לחדשות.

—

ובאוגוסט 1901 התלונן נחום סוקולוב ב"הצפירה": "אבל התִלחם צרפת בתוגרמא [=האם תילחם צרפת בטורקיה]? ואם לא תִלחם, למה כל הקולות והלפידים האלה?", וקבע כי הדיווחים על כך בעיתונות הם "אך [=רק] מאפס מעשה ואך [כדי] להמציא חדשות-לעם בתקופת האבטיחים".

יש שכינו תקופה זו בשימוש בקישואים. במאמר בעיתון "הצפירה" ביוני 1897 כינה יהודה ליב ווינץ הברלינאי עונה זאת "התור של הקישואים החמוצים". לאחר 21 שנים, ביוני וביולי 1928 פורסמו באותו עיתון שתי כתבות שבהם נכתב "עונת הקישואים".

בעיתונות הארצישראלית בשנות ה–30 של המאה ה–20 השתמשו במלפפונים בביטויים "עונת המלפפונים החמוצים" או "עונת המלפפונים", וביטוי זה התקבל ודחק את הקודמים.

מי שהחל להשתמש בביטוי "עונת המלפפונים" בעתונות הספורט בישראל הוא פרופ' מנחם לס, שהיה עיתונאי ספורט בעיתונים "חדשות הספורט", "חדשות", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", ופרופסור לביומכניקה ומאמן כדורגל באוניברסיטת אדלפי בלונג איילנד שבעיר ניו יורק.

לקריאה נוספת

• Christoph Gutknecht, '«Sauregurkenzeit, Herr Gevatter!»,' Von Treppenwitz bis Sauregurkenzeit. Die verrücktesten Wörter im Deutschen, München: C.H. Beck, München, 2008, pp. 191-196. (בגרמנית)

קישורים חיצוניים

• עונת המלפפונים, באתר העין השביעית, 2 בפברואר 2008

על מקור המונח:

• Christoph Gutknecht, Weder Gurken noch sauer. Wie aus missverstandenem Jiddisch die nachrichtenarme Sommerzeit wurde, Jüdische Allgemeine Zeitung 67,27 (July 5, 2012), p. 17 (בגרמנית)

• אילון גלעד, למה קוראים לעונת המלפפונים עונת המלפפונים?, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2016
• יעקב רבי, פרפרת או תכלית?: "עונת-המלפפונים" בעולם ואצלנו, על המשמר, 31 ביולי 1953, המשך