לדלג לתוכן

סולנום שחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןסולנום שחור
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סולנאים
משפחה: סולניים
סוג: סולנום
מין: סולנום שחור
שם מדעי
Solanum nigrum L
‏לינאוס, 1753

סולנום שחור (שם מדעי: Solanum nigrum; בשמו העממי: ענבי השועל) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או רב-שנתי קצר חיים ממשפחת הסולניים[1]. כותרתו לבנה ומחומשת ובאמצעה כתם צהוב בולט (אבקנים) גובהו 30 עד 60 ס"מ ופריו הוא ענבה עסיסית שחורה ומרירה, ורעילה למאכל. המין נפוץ וגדל כמעט בכל האזורים בישראל, בעיקר בבתי גידול עשירי חנקן, בגינות, באשפתות, בחורבות ובצדי דרכים בקרבת האדם, אך גם בבתי-גידול טבעיים[2][3]. פרחיו של הסולנום השחור לבנים, ופניהם מוטים כלפי מטה, מה שמסתיר את האבקנים מעין המסתכל. במרכז הפרח בולטים האבקנים והמאבקים הצהובים של הצמח, שמקנים לצמח אשליה דו-גונית של צבעים: לבן וצהוב. צבע הפרי הבשל שחור (ולא אדום בהיר עם גוונים צהובים). כל חלקי הצמחי רעילים מאוד לאדם ובייחוד הפירות הירוקים לפני הבשלתם[4].

הפרח של הסולנום השחור לרוב לבן ובצורת מחומש, והוא דומה מאוד בצורתו לפרחי העגבנייה ותפוח האדמה. למרות הדמיון, מוצאו של הסולנום השחור אינו מאמריקה, אלא מאירו-אסיה, מצפון אפריקה וצפון מזרח אפריקה הטרופית, עם התפשטות לצפון אמריקה ולאוסטרליה כולה.

ההבחנה בין סולנום שחור לסולנום שעיר עשויה להיות קשה ללא הפירות. עם זאת, סולנום שחור נבדל מסולנום שעיר בכמה מאפיינים: עלי הסולנום השחור, גבעוליו וגביעי הפרחים הם קירחים או מכוסים בדלילות בשערות פשוטות וכפופות, שהן ארוכות ומהודקות, ולא צפופות ומפושקות כמו בסולנום שעיר. בנוסף, בסולנום שחור מספר הפרחים בתפרחת הוא 5 עד 10 פרחים, בעוד שבסולנום שעיר מספר הפרחים בתפרחת הוא 3 עד 6 פרחים[2].

מאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפרחת של סולנום שחור
פירות בשלים ולא בשלים של סולנום שחור

סולנום שחור הוא צמח עשבוני מסועף ושעיר בדרך כלל, רב-שנתי קצר חיים לעיתים חד-שנתי. הצמח אינו מעוצה ולא קוצני, וגובהו 40 עד 70 ס"מ[5][2]. לעיתים חלק מהפרטים עשויים להיות בני-שיח שבסיסם מעוצה ומאריכים מעבר לשנה אחת[6].

הגבעולים הצעירים הם בדרך כלל בעלי מקצועות (לא מעוגלים) ולעיתים אף בעלי כנפיים צרים. הגבעולים והעלים מכוסים בשערות פשוטות או בלוטיות, כפופות, מהודקות וארוכות. מבחינה אנטומית, בגבעול מצויה שיפה פנימית. בדרך כלל, השיפה שמובילה מוצרי הטמעה, נמצאת חיצונית לעצה, שמובילה בעיקר מים. עם זאת, במשפחת הסולניים, חלק מהשיפה מצוי גם מצדה הפנימי של העצה (כלפי מרכז הגבעול)[7].

העלים פשוטים ומסורגים על פי רוב או נגדיים בקרבת התפרחות. העלים חסרי ריח ושעירים מעט. הפטוטרת מכונפת ושעירה ובבסיסם אין לוואים. הטרף דמוי ביצה עד אליפטי ושעיר. בסיס הטרף קהה וקודקודו מתחדד. שפת הטרף תמימה, או בעלת שיניים או מפרצים או אונות קהות (רדודות) ללא סדר מסוים[6].

התפרחות הן מסוימות מסוג אשכול, דהיינו עוקצי הפרחים יוצאים מנקודה אחת של הציר. האשכולות בני 5 עד 10 פרחים לבנים (לעומת 3 עד 6 בסולנום שעיר)[6]. התפרחות הן ללא חפים ואינן חיקיות ואינן בקצות הגבעולים, אלא ממוקמות מחוץ לחיק העלה (extra-axillary) או בצדו השני של בסיס הפטוטרת (leaf opposed).

הפרחים דו-מיניים, נכונים (רב-סימטריים), וללא צוף.

הגביע מאוחה עלים, בצורת פעמון קצר, בעל 5 אונות שאורכן כרוחבן והמפרצים שביניהן בגביע המשתייר הם מעוגלים[6]. הגביע משתייר אך, אינו מתפרה (אינו גדל ומתפתח) כרגיל לאחר הפריחה.

הכותרת לבנה, בקוטר של כ-12 מ"מ, מאוחת עלים, בעלת צינור קצר ו-5 אונות. צורת הכותרת היא גלגלית או דמוית כוכב.

האבקנים 5 כמספר עלי הכותרת, והם מאוחים לצינור הכותרת בלוע הכותרת בין עלי הכותרת. וצמודים זה לזה ועומדים מסביב לעמוד העלי בצורת קונוס[8]. הזירים קצרים מאוד והם קצרים מהמאבקים. המאבקים הצהובים גדולים כ-2 מ"מ, נוטים על פי רוב זה אל זה. לשכות המאבקים נפתחות דרך סדק קטן (פיה, stomium) המתהווה רק בראשו של המאבק[7]. סוג פתיחה זה נפוץ לא רק בסוג סולנום אלא גם במשפחת האברשיים (קטלב מצוי). שתי הלשכות של המאבק צמודות ומקבילות זו לזו ואינן מרוחקות זו מזו על ידי קונקטיב או זיר מורחב.

השחלה עילית, בת 2 מגורות בכל אחת מהן ביציות רבות. עמוד העלי יחיד, יוצא מראש השחלה ובולט מעט מעל האבקנים. הצלקת יחידה, קטנה ודמוית כיפה[8].

השיליה מורחבת, זוויתית ובעלת ביציות מרובות[8].

הפרי ענבה שחורה ועסיסית בעלת 2 מגורות. הפרי בעל עוקץ ארוך והוא אינו חבוי בתוך הגביע אלא גלוי, והגביע המשתייר אינו מנופח (בשונה מוויתניה ובוען)[5]. המפרצים בין אונות הגביע מעוגלים. הפרי הלא בשל ירוק ורעיל מאוד.

הזרעים מרובים, לרוב פחוסים ועגולים (צורת עדשים).

הפריחה ברוב ימות השנה ובעיקר מחודש אפריל ועד ספטמבר. האבקה באמצעות חרקים הניזונים מהאבקה. ההפצה בין סוף יוני לסוף נובמבר באמצעות ציפורים (למשל בולבולים) שאוכלים אותם ומפרישים אותם יחד עם קליפתו. המעבר של הזרעים במערכת העיכול מזרז את הנביטה. העלווה מצויה לאורך כל השנה ומתמעטת בחודשי דצמבר וינואר.

מספר הכרומוזומים 72=N2 (בסולנום שחור 48)[2].

בית גידול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולנום שחור גדל בבתי גידול רוויי חנקן, בשדות שלחין קיציים ושטחים מעובדים כעשבים רעים. בנוסף, הוא גדל אף באשפתות, בחורבות ובצידי דרכים. ועל כן הוא נחשב לצמח רודרלי שהוא צמח שתפוצתו קשורה להשפעת הפרעות האדם ומותאם לקיום בתנאי הפרעה. הוא גדל בקרבת בני אדם בבתי-גידול מופרים, בגנים, לצידי מדרכות עם מערכות השקי אבל חצי מהאוכלוסיות גדלים בבתי-גידול טבעיים[2][3].

תפוצה בישראל ובעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוס התפוצה של סולנום שחור מגוון: אירו-סיבירי, ים-תיכוני ואירנו-טורני בעיקר באזורים הממוזגים.

תחום תפוצתו הטבעי של סולנום שחור בעולם הוא רחב: באזורים החמים אירו-אסיה וממקרונזיה דרך האזורים הטרופיים של צפון אפריקה וצפון מזרח אפריקה. כיום הוא התפשט ליבשות אמריקה, אוסטרליה ואזורים נוספים באפריקה הדרומית[1].

סולנום שחור גדל באזורים הים-תיכוניים, בבתות ספר וגם בערבות ובמדבריות עם העדפה לאזורים הממוזגים.

בישראל הוא נפוץ בבקעת החולה, בחוף הכרמל ובשרון; מצוי בגולן, בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק יזרעאל, בבקעת בית שאן, בחוף הגליל, בעמק עכו, בדרום מישור החוף, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה ובערבה; נדיר בהרי הגליל וגם בדרום הארץ נוכחותו נדירה מאוד[3].

שימושים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומר הרעל העיקרי הוא סולנין הנוצר גם בפקעות תפוחי אדמה ובעגבניות, השייכים לאותה משפחה בעת הפיכתם לירוק.

למרות רעילותו משמש הסולנום כצמח מרפא מאז ימי קדם בהודו, באירופה, במזרח הקרוב ובמערב אפריקה ובצפונה. הוא משמש לטיפול בתחלואים במערכת העיכול ודלקות של בלוטות. יוחסה לו גם יעילות בטיפול בעגבת. בימי הביניים השתמשו בסולנום לטיפול במחלת הנפילה.

במחקרים מודרניים נמצא שהחומר הפעיל הוא סולנין, שמצוי בעיקר בפירות הירוקים, שהוא גליקוזיד המתפרק לסולנידין ולסוכר. סולנידין הוא משכך מיגרנה וכאבי בטן ויעיל לריפוי מחלות עור שונות. בסולנום חומר נוסף - סולסודין המשמש היום אחד מן המקורות להכנת תרופות סטרואידיות, כגון קורטיזון והידרו-קורטיזון וכן הורמוני מין וטסטוסטרון. נמצא שלפירות הסולנום השפעת נרקוטית על מערכת העצבים המרכזית, באמצעות השפעתן על המעביר העצבי אצטלין כולין. במחקרים שנערכו במיצויים של סולנום נמצא כי הם מאיטים את פעולות הלב, מורידים לחץ דם, מרחיבים את כלי הדם, משככים כאבים, מונעים עוויתות שרירים ומגינים על הכבד מפני הרעלה. עובדות אלו מסבירות חלק ניכר מהשימושים העממיים בצמח[4].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סולנום שחור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Solanum nigrum, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏2022
  2. ^ 1 2 3 4 5 אבינעם דנין, אלון עזריה (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 87-89
  3. ^ 1 2 3 סולנום שחור, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, תל אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 234-237
  5. ^ 1 2 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 401
  6. ^ 1 2 3 4 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, 591, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998
  7. ^ 1 2 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 150, 498
  8. ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 391
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סולנום_שחור&oldid=40196647"