ניל ארמסטרונג

ניל אולדן ארמסטרונג
Neil Alden Armstrong

ניל ארמסטרונג, 1969
לידה	5 באוגוסט 1930 וואפקונטה, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	25 באוגוסט 2012 (בגיל 82) סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית
מידע כללי
בשירות	אסטרונאוט בשירות נאס"א ו-USAF האדם הראשון על הירח
לאום	אמריקאי
השכלה	אוניברסיטת דרום קליפורניה (1970) אוניברסיטת פרדו (1955) Blume High School בית הספר להנדסה ע"ש ויטרבי של אוניברסיטת דרום קליפורניה Wapakoneta High School
עיסוק בעבר	טייס ניסוי, טייס בצי ארצות הברית
תקופת השירות	1962–1971 (כ־9 שנים)
זמן שהייה בחלל	8 ימ', 14 שע', 12 דק' ו-31 שנ'
מספר פעילות חוץ-רכבית	1 (על הירח)
זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית	2 שע' ו-31 דק'
ביוגרפיה בנאס"א	ניל ארמסטרונג באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
ג'מיני 8, אפולו 11
עיטורים
מדליית הכבוד של הקונגרס בתחום החלל

ניל אולדן אַרְמְסְטְרוֹנְג (באנגלית: Neil Alden Armstrong;‏ 5 באוגוסט 1930 – 25 באוגוסט 2012) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס ניסוי ואחד מאנשי הצוות בנושאת מטוסים, שהתפרסם בזכות היותו האדם הראשון שצעד על אדמת הירח.

בטיסתו הראשונה לחלל היה ניל ארמסטרונג טייס במשימת ג'מיני 8 ב-1966. משימה זו הייתה הראשונה שביצעה עגינה והתחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ והוא ביצע זאת יחד עם טייס המשנה דייוויד סקוט.

במשימתו השנייה (והאחרונה) היה מפקד משימת אפולו 11, שנחתה על הירח ב-20 ביולי 1969. ארמסטרונג היה האדם הראשון שדרך על הירח. במעמד זה אמר את המשפט הידוע ”זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות”(במקור: "That's one small step for [a] man, one giant leap for mankind."), (בתרגום מילולי : "קפיצה ענקית לאנושות")..

יחד עם באז אולדרין, חקר את הירח בפעילות חוץ-רכבית בת כשעתיים וחצי.

לפני היותו אסטרונאוט, שירת ארמסטרונג בנושאת מטוסים בצי האמריקאי והשתתף במלחמת קוריאה. לאחר שירותו בחיל הים הפך ארמסטרונג לטייס ניסוי בוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה (NACA), קודמתה של נאס"א.

ביוגרפיה

ילדות, נעורים וראשית הקריירה

ארמסטרונג היה בנם הבכור של סטיבן קוניג ארמסטרונג וויולה לואיז אנגל. הוא נולד ב-5 באוגוסט 1930 בחדר הכניסה של בית סבו בעיירה וואפקונטה, אוהיו. שמו האמצעי, אולדן, נבחר באליטרציה, ורמיזה לשיר The Courtship of Miles Standish של המשורר הנרי וודסוורת' לונגפלו. סטיבן ארמסטרונג עבד בממשלת אוהיו ובעקבות עבודתו שינתה המשפחה את מקום מגוריה פעמים רבות, 16 מעברי בתים ברחבי אוהיו במשך 14 שנה.

ארמסטרונג החל להתעניין בטיסה עוד בילדותו. את טיסתו הראשונה חווה ב-26 ביולי 1936 (בגיל 6), על מטוס פורד טרימוטור (Ford Trimotor). בגיל 8 החל להתעניין בבנית דגמי מטוסים ובגיל 15 החל לחסוך לשיעורי טיסה. לכל שעת טיסה נדרש ארמסטרונג לעבוד כ-22 שעות וחצי כדי להרוויח 9 דולרים. בגיל 16 החל לקחת שיעורי טיסה ב-Aeronca Champion, מטוס קל בעל מנוע 65 כוחות סוס. לאחר מכן עבר למטוסי BT-13 ולבסוף למטוסי פרצ'יילד PT-19. הוא קיבל את רישיון הטיס שלו עוד בטרם למד נהיגה, ועל כן היה שב לביתו באופניו.

לאחר שסיים בהצלחה את התיכון, החל ללמוד באוניברסיטת פרדו בשנת 1947 וסיים לימודי הנדסת אווירונאוטיקה. ארמסטרונג היה השני במשפחתו שזכה בהשכלה על-תיכונית, ולימודיו אלו התאפשרו בעזרת מלגה אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. ציוניו בפרדו היו בינוניים, ועלו רק לאחר שחזר משירותו במלחמת קוריאה. במסגרת לימודיו בפרדו הוא נפגש לראשונה עם ג'נט שירון, עמה התחתן ב-28 בינואר 1956. בנוסף, התקבל לאוניברסיטת דרום קליפורניה וקיבל שם תואר מוסמך בהנדסת תעופה וחלל.

ארמסטרונג היה פעיל מאוד בתנועת הצופים הבנים של אמריקה והגיע עד לדרגת צופה נשר. כבוגר, הוא קיבל שני אותות כבוד מתנועת הצופים. בזמן טיסתו לירח ב-18 ביולי 1969, הוא שלח את ברכתו לחניכי ג'מבורי הצופים הארצי באיידהו. יחד עם חפציו האישיים שלקח איתו לירח ובחזרה היה תג רשמי של ארגון הצופים העולמי.

שירות צבאי - מלחמת קוריאה

ארמסטרונג למד באוניברסיטה במסגרת תוכנית מלגות אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. הוא שירת כטייס בין 1949 ל־1952, כולל במלחמת קוריאה. לאחר תקופת אימונים ממושכת התבצעה טיסתו המבצעית הראשונה ב-5 בינואר 1951, באותה עת הטיס מטוס סילון מדגם F9F-2B. בסוף אותו חודש נשלח למלחמת קוריאה. משימתו הראשונה הייתה ליווי מטוס ביון אשר צילם תצלומי אוויר בשטח האויב. במהלך משימות אלו הפיל מטוס אויב לראשונה; הפלה זו הייתה היחידה במהלך כל קריירת הטיס שלו.

במהלך המלחמה ארמסטרונג ביצע 78 משימות וצבר 121 שעות טיסה. עבור שירותו במלחמה קיבל מספר עיטורי לוחמה: פעמיים במדליית האוויר (עבור ביצוע למעלה מ-40 גיחות קרביות) ופעמיים במדליית השירות בקוריאה. ארמסטרונג סיים את שירותו בצי בינואר 1952 בדרגת לוטננט מדרג זוטר.

טייס ניסוי

ארמסטרונג הוא בוגר קורס טייסי ניסוי שנערך בבסיס חיל האוויר האמריקני אדוארדס. במהלך שנותיו כטייס ניסוי הטיס מגוון רחב של מטוסים, ובמיוחד התפרסם כאחד הטייסים של המטוס המאויש המהיר בהיסטוריה, ה-X-15, אשר שבר גם שיאי גובה והגיע למעשה אל שולי החלל. בהיותו טייס ניסוי היה ארמסטרונג מעורב גם בפיתוח מטוס החלל של חיל האוויר האמריקאי, ה-X-20, שבוטל בסופו של דבר.

בחירתו לטייס חלל

ארמסטרונג בחליפת חלל לפני תוכנית ג'מיני

ארמסטרונג סיפר שאינו יודע מתי התגבשה אצלו ההחלטה להיות אסטרונאוט. ארבעה או חמישה חודשים לאחר הפנייה אליו לבוא למבחני בחירת אסטרונאוטים (הקבוצה השנייה שנאס"א בחנה) הפך לנרגש ביותר. כששמע על תוכנית אפולו ובהזדמנות לחקור סביבה חדשה לחלוטין שבה אין כוח כבידה התרגשותו אף גברה.

דיק סלייטון היה אחראי על בחירת צוות המשימה וקרא לארמסטרונג ב-13 בספטמבר 1962, בתקווה שזה יתעניין להצטרף לנאס"א. ארמסטרונג נענה לבקשה ללא שום היסוס. בחירת האסטרונאוטים מתוך הקבוצה הגדולה שבאה להיבחן נעשתה בחשאיות מוחלטת במשך 3 ימים ולאחריה פורסם כי ארמסטרונג היה בין הנבחרים לשמש כאסטרונאוטים.

במהלך השנתיים שלאחר הבחירה התעמק ארמסטרונג באימונים בסיסיים ותאורטיים. לאחר מכן החל לעבור סדרת אימונים בסימולטורי טיסה.

בסופו של דבר טס לחלל בשתי משימות: ג'מיני 8 ו-אפולו 11. בשתי משימות חלל אחרות הוצב בצוות הגיבוי.

תוכנית ג'מיני

ערך מורחב – תוכנית ג'מיני

ג'מיני 5

ערך מורחב – ג'מיני 5

ארמסטרונג נבחר לשמש כטייס בצוות הגיבוי במשימה זו יחד עם אליוט סי. משימה זו הייתה בת 8 ימים, הארוכה ביותר עד אותה תקופה, כשצוות החללית היה גורדון קופר ופיט קונרד. המשימה, הצוות וצוות הגיבוי הוכרזו ב-8 בפברואר 1965 וההמראה התקיימה ב-21 באוגוסט 1965. במהלך ההכנות למשימה הוכנו גם ארמסטרונג וסי למשימה, למקרה שהצוות שנבחר לא יוכל למלא אותה.

ג'מיני 8

ערך מורחב – ג'מיני 8

החזרת "ג'מיני 8" לאחר שנחתה באוקיינוס השקט

ב-20 בספטמבר 1965 הוכרז הצוות של משימת ג'מיני 8 וארמסטרונג נבחר לשמש כטייס הראשי. כטייס המשנה נבחר דייוויד סקוט. החללית המריאה ב-16 במרץ 1966. משימה זו הייתה המסובכת ביותר שבוצעה עד אז על ידי ארצות הברית, ויעדה העיקרי היה התחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול ארצי. בסך הכול תוכננה המשימה ל-75 שעות ו-55 הקפות. לאחר ההנתקות מהאג'ינה בשעה 10 בבוקר, לפי שעון מזרח ארצות הברית, ה"טיטאן 2" הוצת בשעה 11:41:02 כדי להכניס את החללית למסלול מחדש.

העגינה לרכב האג'ינה הייתה הראשונה שבה חוברו שני עצמים בחלל. העגינה הושלמה לאחר שש שעות וחצי. הקשר עם הצוות ששהה בחללית היה קטוע ואינו רציף עקב חוסר במשדרי מעקב שהוצבו על החללית.

עקב תקלה, החלה החללית ג'מיני, בעודה מחוברת אל שלב האג'ינה, להסתחרר בקצב הולך וגובר, עד כדי סכנה של אובדן חיי הצוות עקב התאוצה הגבוהה. בנוסף, כילו ניסיונות מערכת הייצוב של החללית ג'מיני את מלאי הדלק במהירות, דבר שהביא לחשש באשר ליכולתה לתמרן לקראת הכניסה לאטמוספירה. בהחלטה מהירה ניתק ארמסטרונג את חלליתו משלב האג'ינה, ובניהוג ידני הביא לנחיתת חירום מוקדמת מהצפוי ומוצלחת של החללית ג'מיני.

ג'מיני 11

ערך מורחב – ג'מיני 11

זוהי המשימה האחרונה בתוכנית ג'מיני שבה נבחר ארמסטרונג לצוות הגיבוי יחד עם ויליאם אנדרס. הכרזתו להיות טייס בצוות הגיבוי הוכרזה יומיים לאחר שנחתה ג'מיני 8. ההמראה של המשימה התקיימה ב-12 בספטמבר 1966 כשצוות המשימה הוא פיט קונרד ודיק גורדון.

אפולו 11

ערך מורחב – אפולו 11

צוות אפולו 11 - מימין לשמאל: באז אולדרין, מייקל קולינס, וניל ארמסטרונג

ארמסטרונג בתא החללית

ארמסטרונג עובד על נחתת הירח בהליכת ירח

לאחר שנבחר למפקד צוות הגיבוי של משימת אפולו 8, נבחר ארמסטרונג למפקד משימת אפולו 11 על ידי דיק סלייטון ב-23 בדצמבר 1968. בפגישה שנערכה ללא עיתונאים, סלייטון טען שרצה להחליף את באז אולדרין בג'ים לוול, אך ארמסטרונג אמר שמבחינה מקצועית הוא מסתדר ומתואם יותר טוב עם אולדרין. אמירה זו על אולדרין השפיעה על החלטת סלייטון, שבחר לבסוף את הצוות הסופי. ארמסטרונג יהיה המפקד, באז אולדרין ינהג בנחתת הירח ומייקל קולינס יהיה טייס תא הפיקוד.

אחד הוויכוחים שנוצרו לפני ואחרי המשימה היה על ההחלטה מי יהלך ראשון על הירח. אולדרין חשב שהוא זה שיהיה הראשון עקב ניסיונו בתוכנית ג'מיני, במהלכה ביצע מספר הליכות חלל בעוד שהטייס הראשי נשאר בחללית. הנימוק הנגדי לזה טען שמפקד המשימה הוא בעל האחריות הגדולה ביותר על הצלחת המשימה, ובנוסף הוא עובר אימונים רבים שיכינו אותו למשימה טוב יותר בנוסף לאימונים הרגילים. לבסוף התקבלה ההחלטה שארמסטרונג ילך ראשון על הירח ואולדרין אחריו.

המסע לירח

בזמן השיגור, קצב פעימות ליבו של ארמסטרונג עלה ל-110 פעימות בדקה, הרעש האדיר שהתקבל מהצתת הטיל כלל לא הזכיר את טיל הטיטאן 2 ה"שקט" יחסית של ג'מיני 8. השוני הנוסף בין שתי המשימות הוא שקפסולת ג'מיני 8 הייתה בעלת שני מושבים ולא היה באפשרות של שני הטייסים לקום ממושבם (ראו תמונת ג'מיני 8), קפסולת אפולו 11 הייתה הרבה יותר מרווחת ביחס לג'מיני 8. צוות אפולו 11 לא סבל מתחושה רעה במהלך המשימה, דבר שהופיע אצל צוותים קודמים בתוכנית אפולו.

המטרה העיקרית של אפולו 11 הייתה לנחות על הירח. המכ"ם תחילה לא מצא מקום נחיתה נוח, לאחר זמן מה הראה מקום נחיתה שבו יהיה טוב לנחות, אך מספר מחשבים הראו שגיאות, הראשונה שביניהן הראתה שגיאה מספר 1202, אולדרין וארמסטרונג לא הכירו את שגיאות המערכת והחלו לדאוג לגבי המצב. מצב זה הלחיץ את הצוות הרבה יותר מאשר המכ"ם שלא מצא תחילה מקום נחיתה. אפילו ניסיונו של ארמסטרונג כטייס ניסוי לא עזר ולא היה להם מושג כללי מה לעשות לגבי המצב שאליו נקלעו. לבסוף התברר שהמחשב מוציא שגיאה זו כאשר הוא עמוס בחישובים ואינו יכול לקבל אליו חישובים נוספים.

לאחר פתירת בעיית המחשב, נותר לצוות להנחית את החללית על-פני הירח. עקב הזמן הרב שאבד עקב מציאת מקום לנחיתה, נשאר לצוות זמן מועט להנחית את החללית. למעשה אם היו נוחתים 15 שניות מאוחר יותר, הדלק היה אוזל והם היו מתרסקים על אדמת הירח מגובה של 15 מטרים. לטענת ארמסטרונג, שלא היה מודאג כלל מהמצב, היה הצוות שורד את ההתרסקות. ניתוח הממצאים לאחר הנחיתה הראה כי היו להם עוד 50 שניות לנחיתה ולא 15 כפי שחשבו.

ב-20 ביולי 1969 בשעה 20:17:39, לפי השעון האוניברסלי, מילותיו הראשונות של ארמסטרונג לאחר הנחיתה: "יוסטון, כאן בסיס השלווה, העיט נחת", נאמרו למרכז הבקרה ביוסטון. אולדרין וארמסטרונג חגגו את הנחיתה בלחיצת יד בלבד, והתכוננו לצאת לאדמת הירח ולבצע את משימותיהם.

ההליכה הראשונה על הירח

לאחר הנחיתה המוצלחת, התכוננו ארמסטרונג ואולדרין לצאת לפני הקרקע של הירח. דלת החללית נפתחה וארמסטרונג ירד בסולם. ב-21 ביולי 1969 בשעה 2:56 בלילה, לפי שעון הזמן העולמי, הניח את כף רגלו השמאלית ולאחריה הימנית על הירח. אז הוא אמר את המשפט שייזכר לדורות:

זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות.
.That's one small step for [a] man, one giant leap for mankind

בשל בעיות תקשורת לא נקלטה כראוי המילה "a" שבמשפט, ועל כן דומה היה שארמסטרונג אמר "לָאדם" - ביהירות והתנשאות, בניגוד לענווה שהייתה מנת חלקו ושבה דיבר גם עתה.

לאחר 15 דקות מהצעד הראשון הצטרף אליו באז אולדרין והם החלו בתהליכי מחקר שתוכננו למשימה. במהלך ההליכה על הירח הם קבעו לוח שמנציח את הנחיתה הראשונה של האנושות על הירח, ובנוסף נעצו את דגל ארצות הברית באדמת הירח.

מחקר הירח במשימת אפולו 11

המשימה הראשונה של ארמסטרונג על פני הירח הייתה איסוף דגימת קרקע, אותה ביצע באמצעות יעה המחובר לידית אחיזה ארוכה. דגימה זו הושמה בכיס חליפתו, וכונתה דגימת חירום - אם יאלצו ארמסטרונג ואולדרין להמריא חזרה מהירח, תהא זו דגימה יחידה שיביאו עמם לכדור הארץ. ארמסטרונג ואולדרין הציבו על הירח סייסמוגרף, ומראה שנועדה להחזיר קרן לייזר הנורית מכדור הארץ על מנת לאפשר מדידות מדויקות של מרחק הירח מכדור הארץ. בנוסף בוצעה לכידה של חלקיקים שמקורם מן השמש, באמצעות רדיד אלומיניום שנחשף על פני הירח והוחזר לכדור הארץ.

המשך חייו ומותו

ארמסטרונג במרכז החלל קנדי ב-1999

בין 1971 ל־1979 כיהן כפרופסור להנדסת תעופה וחלל באוניברסיטת סינסינטי. מ־1980 כיהן בתפקידים בכירים במספר חברות אירוספייס, האחרונה שבהן בשנת 2000.

בין 1971 ל־1973 היה יושב ראש הוועדה המייעצת לנשיא ארצות הברית בנושא חיל השלום.

בין 1985 ל־1986 היה חבר בוועדה הלאומית לחלל, שמונתה על ידי נשיא ארצות הברית כדי להמליץ על תוכנית חלל לאומית למאה ה־21. היה גם סגן יו"ר "ועדת רוג'רס" - ועדת החקירה לבדיקת אסון הצ'לנג'ר בראשה עמד ויליאם רוג'רס.

ארמסטרונג היה נוצרי אדוק ולאחר מסעו לירח ביקר בישראל. בעת סיור בעיר העתיקה בירושלים, על המדרגות לשערי חולדה, אמר לארכאולוג מאיר בן דב, לאחר ששמע ממנו כי ישו ככל הנראה הלך עליהן: "אני הרבה יותר נרגש כשאני פוסע על המדרגות האלה מכפי שהייתי כשצעדתי על הירח". בתחילת יולי 2007 ביקר ארמסטרונג בישראל כאורח של ישיר בית השקעות ונאם באירוע סגור שיזמה הקבוצה לכבודו, שנערך במרכז הירידים והקונגרסים בתל אביב.

בתחילת אוגוסט 2012 דווח כי סבל מבעיות בלבו ועבר ניתוח מעקפים.

ניל ארמסטרונג נפטר ב-25 באוגוסט 2012 כתוצאה מסיבוכים, כ-3 שבועות לאחר הניתוח שעבר. ב-13 בספטמבר נערך לו טקס אשכבה בקתדרלה הלאומית של וושינגטון במעמד מנהל נאס"א, חבריו לצוות אפולו 11 ואסטרונאוטים נוספים מתוכנית אפולו. גופתו נשרפה. למחרת הובל אפרו לאוקיינוס האטלנטי על סיפון אונייה של הצי האמריקני ופוזר שם.

אותות ועיטורים

• מדליית החירות הנשיאותית (1969)
• מדליית הכבוד של הקונגרס בתחום החלל (1978)
• מדליית הזהב של הקונגרס (2009)
• מחזיק במספר תוארי דוקטור לשם כבוד. בנוסף, ארגונים ומדינות מחוץ לארצות הברית העניקו לו אותות רבים נוספים.
• מדינת אוהיו, שבה נולד, קראה מוזיאון לתעופה וחלל על שם ארמסטרונג.

קישורים חיצוניים

• ניל ארמסטרונג באתר נאס"א (באנגלית)
• אבי בליזובסקי, ניל ארמסטרונג לילדים במוזיאון המדע בחיפה: תשקיעו בלימודי מדע ומתמטיקה, באתר "הידען", 10 ביולי 2007
• אבי בליזובסקי, ניל ארמסטרונג - האדם הראשון שהלך על הירח - מת בגיל 82, באתר "הידען", 26 באוגוסט 2012
• איתי נבו, מכון דוידסון, האיש שהפך לגיבור לאומי אמריקני בעל כורחו, באתר ynet, 19 באוקטובר 2018
• הקלטת הכרזתו של ארמסטרונג עם הנחיתה, באתר ערוץ ההיסטוריה
• 1969: Man takes first steps on the Moon, באתר ה-BBC; לכתבה מצורף קטע וידאו מהנחיתה (באנגלית)
• עמודי השער של עיתונות העולם מדווחים על מות ניל ארמסטרונג, באתר ניוזיאום
• ארמסטרונג, סרט תיעודי באתר יוטיוב, 24 במאי 2022
• ניל ארמסטרונג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ניל ארמסטרונג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• ניל ארמסטרונג, ברשת החברתית Goodreads