משתמש:Meni yuzevich//הידעת?
מראה
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
{{{שם}}}
מאז הקמת המדינה נקברים גדולי המנהיגים של מדינת ישראל בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל שבירושלים, אך עוד קודם לכן נעשה ניסיון להקים פנתאון לגדולי האומה שלא צלח. ב־1934 העלה מנחם אוסישקין, ששימש יו"ר הקרן הקיימת לישראל, את עצמותיו של יהודה לייב פינסקר, שנפטר 43 שנה קודם לכן באודסה והיה מראשי חובבי ציון, ארצה. המקום שנבחר היה מערת ניקנור שבהר הצופים שבירושלים, אשר שימשה כמערת קבורה עוד בתקופת בית שני. הרעיון כשל, ולבד מפינסקר רק אוסישקין עצמו נקבר עוד במקום, עם פטירתו ב־1941. היותו של הר הצופים מובלעת בשטח ירדן בין השנים 1948 ל־1967, בעקבות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, הקשה אף הוא על הקבורה במקום.
{{{שם}}}
חוקר הקולנוע יהודה ג'אד נאמן היה במאי ומפיק קולנוע ישראלי רב הישגים, חתן פרס ישראל לקולנוע ופרופסור בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. חרף העובדה שחקר והרצה בתחום זה, לנאמן לא הייתה שום השכלה פורמלית בקולנוע. הוא סיים תואר דוקטור לרפואה, כולל סטאז' וכולל השלמה חילית לקציני רפואה, ומלבד זאת הוא התחיל אך לא סיים שלוש תכניות לימודים אוניברסיטאיים אחרות: תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה, התמחות בכירורגיה ותואר שני בפילוסופיה ובתיאטרון.
{{{שם}}}
בערוב ימיו כסופר החליט הסופר הצרפתי רומן גארי לכתוב תחת שם העט אמיל אז'אר תוך הסתרת זהותו האמיתית. לטענתו, הוא עשה זאת על מנת לזכות מחדש בביקורת אובייקטיבית מצד מבקרי הספרות. ספרו השני תחת שם זה, "כל החיים לפניו", זכה להצלחה גדולה ופרסם בכל העולם את "אז'אר", אשר כונה "הכוכב החדש בשמי הספרות הצרפתית". הסקרנות בדבר זהותו של אז'אר הלכה וגברה, וכדי להתמודד עִמה ביקש גארי מאחיינו להופיע בדמותו של אז'אר ברבים, ואף להתראיין בתור אז'אר. טענותיו של גארי הוכיחו את עצמן כשהמבקרים החלו להשוות בין כתיבתו של גארי, שכבר אבד עליה הכלח לכאורה, לבין כתיבתו החדשנית והמקורית של אז'אר.
{{{שם}}}
בשפות שונות ברחבי העולם, לא קיימות מילים נפרדות עבור חלק מן הצבעים שמרבית השפות כן מבדילות ביניהם. למשל, ישנן שפות שבהן יש מונח אחד שמתאר הן "ירוק" והן "כחול", או מונח אחד המתאר הן "כחול" והן "כהה". הסיכוי שאדם שנחשף כל חייו רק לשפה שאינה מבדילה בין שני צבעים, ילמד להבדיל בין צבעים אלה יורד ככל שגילו של אותו אדם עולה. על כן סברו המדענים בראשית המאה העשרים, שאנשים מבוגרים שנחשפו רק לשפות כאלה סובלים מ"עיוורון צבעים תרבותי", דהיינו, תרבותם הורתה להם להתעלם מההבדל בין שני צבעים עד שהם חדלו לתפוס הבדל זה.
תאוריה די מקובלת היום היא שבמהלך האבולוציה של כל שפה מתגבש עושר באוצר המילים. לכן שפות מפותחות יותר מכילות יותר שמות לצבעים.דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
כאשר ג'ונתן סוויפט מתאר בספרו "מסעי גוליבר" את מלכהּ של ארץ הגמדים, ליליפוט, הוא כותב שחלק ממאפייני הופעתו תואמים את הופעתם של מלכי דרום מזרח אסיה וחלק תואמים את מראם של מלכי אירופה. בין מאפייני מלכי אירופה הוא מונה "שפה אוסטרית" – שפה תחתונה שמוטה, כמו זו שהופיעה בעקבות מוטציה ונישואי קרובים, תחילה במשפחת המלוכה של בית הבסבורג האוסטרי ואחר כך בבתי מלוכה נוספים באירופה שהיו איתו בקשרי נישואים. נישואי הקרובים בקרב משפחות המלוכה האירופאיות גרמו להפצת מחלות ולקויות תורשתיות במשפחות אלה. דוגמה מפורסמת אחרת לכך היא הפצת מחלת ההמופיליה במשפחות אלה. ממבט באילן היוחסין אנו יודעים כי המוטציה שגרמה למחלה זו התרחשה אצל המלכה ויקטוריה (בתמונה).
{{{שם}}}
בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל שבירושלים קבורים גדולי המנהיגים של מדינת ישראל. בין השאר זכאים להיקבר בבית הקברות נשיאי מדינת ישראל, ראשי הממשלה, יושבי ראש הכנסת ובני זוגם. עם זאת, בשני מקרים חרגו מכלל זה: שר האוצר הראשון אליעזר קפלן (בתמונה) היה לראשון להיקבר בחלקה, לאחר שנפטר בעת כהונתו ובטרם נקבעו אמות המידה לזכאות. ב-2007 הוחלט לקבור במקום גם את ראש עיריית ירושלים טדי קולק. מנגד, יש זכאים שבחרו להיקבר במקום אחר, כגון נשיאה הרביעי של ישראל אפרים קציר, שביקש להיקבר בבית הקברות שברחובות לצד רעייתו, וראש ממשלתה השישי מנחם בגין, שביקש להיקבר לצד עולי הגרדום, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני שבהר הזיתים.
{{{שם}}}
מהפכת אוקטובר, שבה הפילו הקומוניסטים בהנהגת לנין את ממשלת המעבר הליברלית של אלכסנדר קרנסקי ברוסיה, אירעה ב־7 בנובמבר 1917. היא נקראת "מהפכת אוקטובר" משום שבאותה עת היה נהוג ברוסיה הלוח היוליאני, שלפיו היה התאריך 25 באוקטובר. המעבר מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני החל באוקטובר 1582, על פי צו של האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר, כאשר יום אחרי 4 באוקטובר חל 15 באוקטובר. בתחילה, עורר השינוי זעם בקרב רבים. אנשים אף יצאו לרחובות להפגנות ומחו על "גנבת" עשרה ימים מחייהם. המדינות האחרונות שביצעו את המעבר היו רוסיה ויוון, כאשר האחרונה ייסדה ב־1923 לוח דומה משלה. עם זאת, הכנסייה הרוסית וכנסיות אורתודוקסיות נוספות עדיין מציינות את מועדיהן על פי הלוח היוליאני.
{{{שם}}}
חג שמחת תורה, המציין את סיום סבב הקריאה בתורה, קיים בשם זה רק מאז ימי הביניים. לפני כן הוא נקרא "יום סיום הספר", "יום הסיום" ואף "תשיעי עצרת". החג נחגג בארץ ישראל ביום שמיני עצרת, המצוין, על פי מצוות התורה, בכ"ב בתשרי. אולם בגולה הוא נחגג למחרת, ביום טוב שני של גלויות, מכיוון שמקור החג הוא במנהג יהדות בבל, שעל פיו מסיימים את קריאת כל התורה במשך שנה אחת. המנהג התקבל מאוחר יותר גם בארץ ישראל, שבה היה נהוג קודם לכן לקרוא את התורה פעמיים במחזור של שבע שנים.
{{{שם}}}
דום פריניון, אחד ממותגי השמפנייה המוכרים ביותר בעולם, קרוי על שמו של נזיר בנדיקטיני ממחוז שמפן שבצרפת בן המאה ה-17. פריניון ניסה למנוע את תופעת התסיסה השנייה של היין בבקבוק, תופעה שגרמה לא אחת להתפוצצויות בקבוקים עזות במרתפי היין של אותה התקופה. את המסקנות ממחקריו ריכז פריניון בקובץ של חוקים, שפורסמו שלוש שנים לאחר מותו בשנת 1715 וכללו הנחיות לעשיית יין "נכונה", תוך הימנעות מההתפוצצויות. באופן אירוני למדי, מחקריו של פריניון הביאו להבנה מעמיקה של התהליכים המתרחשים בזמן הפיכת תירוש ענבים ליין, דבר שאיפשר לבסוף לשלוט על התהליך ולאפשר את ייצור היין המבעבע, שמקבל את התסיסה האופיינית לו כתוצאה מהתהליך שניסה פריניון למנוע.
{{{שם}}}
למרות שהארפו מרקס שיחק בעשרים סרטים, קולו לא נשמע באולם הקולנוע מעולם. בשבעה עשר סרטים הוא שיחק לצד אחיו – האחים מרקס, כשלכול אחד מהם הייתה דמות קבועה. הדמות שלו הייתה דמות אילמת. בשני סרטים נוספים, הוא אמנם לא שיחק לצד אחיו, אך בכל זאת שיחק אותה דמות. בסרט שנותר, להארפו דווקא כן היה טקסט, שהוא אמר, אלא שזה היה סרט אילם ולכן רק נראו בו תנועות שפתיו של הארפו.
{{{שם}}}
מחקרים בפיזיקה שדורשים שדה מגנטי חזק מאוד לזמן קצר משתמשים באלקטרומגנטים מתפוצצים. אלו הם אלקטרומגנטים בתוך מעטפת של חומר נפץ, שבזמן פיצוצו מכווץ את האלקטרומגנט ומרכז את השדה המגנטי שבתוכו לחוזק עצום, של עד 1000 טסלה. לשם השוואה, אלקטרומגנט רגיל (בעל ליבת ברזל) מוגבל לשדה מגנטי מרבי של 1.6 טסלה, ואלקטרומגנט עם תיל מוליך-על, שמשמש במכשירי MRI רפואיים ובמאיצי חלקיקים, מגיע רק עד 30 טסלה.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
הטענה שחצי מהחומר התורשתי שלנו הורש לנו מאימנו וחציו מאבינו אינה מדויקת. זאת משום שלא כל החומר התורשתי שבתאי גופנו נמצא בגרעיני התאים. חלק מהחומר התורשתי מצוי במיטוכונדריון, אברון הנשימה התאי, והוא מורש לנו מאמנו בלבד. המיטוכונדריון הוא התפתחות אבולוציונית של חיידק סימביונטי שסייע בנשימתם של התאים בעלי הגרעין ובמהלך האבולוציה נדד מרבית החומר התורשתי שלו אל גרעין התא. אולם, נדידה זו נפסקה כאשר חלה מוטציה בחומר התורשתי שבמיטוכונדריה שהפכה אותו לבעל קוד גנטי שונה מזה של שאר עולם החי. בנוסף, כרומוזום Y מגיע לזכרים שבינינו מאביהם בלבד.
{{{שם}}}
תרבותה של יפן ידועה באיפוק ובטקסיות. אחד הסמלים לטקסיות זו הוא קיסר יפן, אך לא כל הקיסרים היו טקסיים ומאופקים; יושיהיטו קיסר יפן ה־123 לקה בילדותו בדלקת קרום המוח, שהביאה ככל הנראה לפגיעה מוטורית ונפשית. בעקבות זאת, הוגבלו הופעותיו הפומביות למינימום ההכרחי. עם זאת, הוא הופיע בפתיחת הפרלמנט היפני בשנת 1913 ובמהלך הישיבה הוא גלגל את הדף עליו נכתב נאומו למעין טלסקופ ובהה דרכו בקהל ההמום. בשנת 1919, כשבע שנים לאחר שהחל את כהונתו, ויתר על התפקיד לטובת בכורו בן ה־18, הירוהיטו. למרות שבאופן רשמי בנו ירש אותו רק שבע שנים מאוחר יותר, במותו.
{{{שם}}}
בית האונייה, אחד המפורסמים מהמבנים לשימור של העיר הלבנה בתל אביב, שמיניאטורה שלו מוצגת במיני ישראל, נבנה בלא היתר בנייה. בנייתו החלה בשנת 1934, אולם תוכניות הבנייה הוגשו לאישור העירייה רק ב-1935, ולמרות שגם אז הן לא אושרו, הבנייה נמשכה בלא מפריע. התוכניות (שלא שרדו) הציגו בניין בן שלוש קומות, בהתאם לחוק עזר עירוני שהיה אז, אולם בית האונייה התנשא לגובה של שש קומות. כשנה לאחר סיום הבנייה דרשו פקחי העירייה מהיזם, שיהרוס לפחות את הקומות העליונות, והוגשה תביעה נגדו. אך לאחר משא ומתן עם ראש העיר, מאיר דיזנגוף, הוחלט להותיר את המבנה במתכונתו הנוכחית.
{{{שם}}}
ב-2008 חשדו עיתונאי "ניו יורק דיילי ניוז" כי ישנן פרצות חמורות במשרד מרשם המקרקעין של ניו יורק, המאפשרות לנוכלים לגנוב בניינים שלמים מבעליהם החוקיים. כדי להדגים זאת, הציגו אנשי העיתון למרשם המקרקעין מסמכים מזויפים אשר מעבירים את בעלות בניין האמפייר סטייט לידיהם. פקידי המרשם לא שמו לב שהבעלים החדשים מתקראים "Nelots Properties", שיכול אותיות ל"רכוש גנוב", או שחתימות העדים והנוטריון הן של כוכבת הסרט "קינג קונג" פיי ריי ושודד הבנקים המפורסם וילי סאטון, ואישרו את העברת הבעלות. כתבי העיתון, משהוכיחו את טענתם, החזירו את שטר המכר לבעליו החוקיים.
{{{שם}}}
החל משנת 1901 הוענק פרס נובל בחמישה תחומים: פיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה, ספרות ושלום. עם השנים, נוסף על אלו גם פרס נובל לכלכלה. מנגד, מדעי המחשב, תחום מדעי חשוב אחר, מעולם לא קיבל הכרה שכזו, בין היתר כיוון שפותח רק שנים לאחר ייסוד הפרס. בשנת 1966 נוסד פרס יוקרתי במיוחד לתחום זה, פרס טיורינג. הרברט סיימון, חוקר יהודי-אמריקאי בולט בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה והניהול, מדעי המחשב ופילוסופיה של המדע, הוא האדם היחיד שזכה בשני הפרסים גם יחד: פרס טיורינג בשנת 1975 ופרס נובל לכלכלה בשנת 1978.
{{{שם}}}
בניגוד ליונקים ולעופות, אצל מרבית הדגים, תאי הזרע מפרים את הביציות או את הביצים במים הפתוחים, ולא בתוך גוף הנקבה. בין יוצאי הדופן מצויים סוסוני הים. בסוסון הים קיימת הזדווגות, שבמהלכה הנקבה מטילה את ביציה לתוך כיס הדגירה, הנמצא על בטנו של הזכר. שם הזכר מפרה אותן ושומר עליהן. בכיס מופיעות בלוטות עור, המספקות מזון לביצים, בהן מתפתחים העוברים במשך כארבעה שבועות. ככל שהם גדלים, הכיס הולך ותופח, ומראה זכר סוסון הים מזכיר את מראה נקבות היונקים ההרות.
{{{שם}}}
ארצות הברית נוהגת להעניק את עיטור "לב הארגמן" (Purple Heart) לחיילים שנהרגו או נפצעו בקרב. בסוף מלחמת העולם השנייה, כאשר התכוננה ארצות הברית לפלישה ליפן, היו הערכות שבפלישה יהיו מאות אלפי נפגעים, ולפיכך יוצרו חצי מיליון אותות "לב הארגמן". בשל הטלת הפצצה הגרעינית על יפן לא התבצעה הפלישה בסופו של דבר. מאז ועד היום לא עלה מספר הנפגעים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית בכל המלחמות על מספר זה, וכיום נותרו כ-70,000 אותות שטרם הוענקו. בשל היתרה הקיימת, קיבלו מפקדים בעיראק ובאפגניסטן לידיהם אותות כאלה כדי שיוכלו להעניקם לחיילים שנפצעו בקרב מיד, ללא המתנה.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
הנפת דגל בחצי התורן היא ביטוי לאבל במדינות רבות. אחד ההסברים למקור המנהג הוא מתן קדימות לדגל הסמלי הבלתי נראה של המוות. הנס המלכותי של הממלכה המאוחדת, אשר משמש את ריבון הממלכה המאוחדת (המלך), להבדיל מדגל הממלכה המאוחדת אשר משמש את המדינה, אינו מורכן לעולם לחצי התורן, אפילו לא לאות אבל על מותו של הריבון. זאת משום שאף על פי שהריבון מת, תמיד יהיה מי שימלוך תחתיו, לפי העיקרון של "המלך מת, יחי המלך החדש!". גם דגל ערב הסעודית אינו מורכן לחצי התורן, אך מסיבה אחרת – הוא נושא את השהאדה, הכרזת האמונה האסלאמית, ולכן הרכנתו עלולה להיחשב לכפירה.
{{{שם}}}
שניים מגדולי שחקני הבייסבול בכל הזמנים היו יהודים שסירבו לשחק ביום כיפור בשל יהדותם ואמונתם. האנק גרינברג, החובט המצטיין של הדטרויט טייגרס, הוביל ב-1934 את קבוצתו לאליפות הליגה האמריקאית. במשחק שנערך בראש השנה מול הבוסטון רד סוקס הוא שיחק לאחר שנועץ בכמה רבנים ואף חבט שני "הום ראן", שהעניקו לקבוצתו את הניצחון. עם זאת, במשחק שנקבע ליום כיפור סירב להשתתף. המשורר ובעל הטור אדגר גאסט חיבר בעקבות האירוע שיר, "הגיע יום כיפור", המהלל את גרינברג ומחויבותו לדתו. גרינברג, שבחר להתפלל בבית הכנסת, זכה למחיאות כפיים וקימת כבוד של המתפללים. כשלושים שנה לאחר מכן, עמד סנדי קופקס, המגיש המצטיין של הלוס אנג'לס דודג'רס שבא מבית יהודי אורתודוקסי, בפני מצב דומה. בסדרת הוורלד סיריס של 1965 התמודדו הדודג'רס נגד המינסוטה טווינס, וקופקס, ששובץ כמגיש הפותח במשחק הראשון, בחר לצום ולא להגיע למשחק. בהיעדרו, הדודג'רס הפסידו את המשחק הראשון וגם את המשחק השני, אותו פתח קופקס חלוש מהצום. בהמשך ניצח קופקס את המשחקים החמישי והשביעי וזכה עם קבוצתו ב"וורלד סיריס". קופקס עצמו אף זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.
{{{שם}}}
למרות המקובל לחשוב, אין קשר בין הנאמר בתפילת הקדיש לבין מוות. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם. במקור הוא נאמר בעברית, אולם בהמשך השתנה ותורגם לארמית בבלית, שהייתה שפת הדיבור באותה התקופה. רק בסביבות המאה ה-12 (כאשר הארמית כבר לא הייתה שפת דיבור ולאחר שהנוסח הארמי התקדש) נפוץ המנהג לקרוא קדיש עבור המת.
{{{שם}}}
{{{שם}}}
חוקת ארצות הברית הבטיחה חירות ושוויון לכל ללא קשר לדת או למוצא אתני, ואכן ידוע שמעולם לא הייתה אפליה חוקית וממסדית כלפי היהודים. מקרה יוצא דופן אירע ב-1862, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, בו גורשו יהודים שהתגוררו במחוז הצבאי טנסי שכלל חלקים מטנסי, מיסיסיפי וקנטקי. במהלך המלחמה בין מדינות הצפון ומדינות הדרום, חרף האיסור החוקי על העברת סחורות, המשיכו מדינות הדרום במסחר עם מדינות הצפון ועם שאר מדינות העולם, וההכנסות שמרו על כוחן להמשיך במלחמה, לדאבונם של צבאות הצפון. גנרל יוליסס סימפסון גרנט, לימים נשיא ארצות הברית ה-18, סבר שכל הסוחרים יהודים, ולכן פרסם את הצו לגירוש היהודים ממחוז טנסי. היהודים התנגדו לצו זה, ואף פנו לנשיא אברהם לינקולן, שהורה מיד על ביטול צו הגירוש.
{{{שם}}}
"חתלתול אקוסטי" היה מיזם של ה-CIA ו"סוכנות המדע והטכנולוגיה" האמריקנית, שבו ניסו להשתמש בחתול למטרות ריגול, בשנות השישים. בניתוח שארך כשעה, שתל וטרינר מיקרופון בתעלת אוזנו של חתול, משדר רדיו קטן בבסיס גולגולתו, וחוט חשמל דק בתור אנטנה אל תוך פרוותו, סמוך לעמוד השדרה. כדי למנוע הסחות דעת דוכא חוש הרעב של החתול. עלות המיזם הוערכה בכעשרים מיליון דולר. המשימה הראשונה במסגרת הפרויקט הייתה לצותת לשני אנשים בחצר שגרירות ברית המועצות שבוושינגטון הבירה. החתול שוחרר בקרבת מקום, אך ככל הנראה כמעט מיד הוא נדרס על ידי מונית. בעקבות כישלון משימה זו, בוטל המיזם.
{{{שם}}}
חַמוּרָבִּי מלך בבל (1792–1750 לפנה"ס) קיבל מאביו סין-מובליט ממלכה קטנה, ובמהלך חייו הצליח להפוך אותה לאימפריה. אויבתה הגדולה של בבל הייתה ממלכת עילם. כדי לעמוד מול כוחה, כרת חמורבי ברית עם ממלכת ימחד ועם זמרי-לים מלך מארי. לאחר פלישת עילם לבבל, שלחו זמרי-לים וחמורבי הראשון מלך ימחד כוחות צבאיים לעזרת בבל. בהמשך התחזק חמורבי, עלה צפונה, כבש את אשנונה והתקרב לאזור ממלכת מארי. זמרי-לים מלך מארי היה עסוק במלחמות בצפון המדינה, וביקש מאשתו, שיבתו, להתייעץ עם נביאים לגבי הסיכוי שחמורבי יכריז מלחמה על מארי, ושאל האם חמורבי ימות אי פעם. אשתו התייעצה עם נביא ועם אותות ושלחה אליו את התשובה: "אדוני יראה מה האל יעשה לו. אתה תתפוס אותו ותנצח אותו, ימיו ספורים והוא לא יחיה זמן רב". ואולם בפועל מארי נכבשה על ידי חמורבי בשנת 1761 לפנה"ס, ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1759 לפנה"ס, הוא הרס אותה לחלוטין. הממלכה הגדולה של מארי מעולם לא שוקמה, ושמו של זמרי-לים לא הופיע יותר בטקסטים הכתובים.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
אחד מהכלים שסייעו ביותר להצלחת מבצע בדר – חציית תעלת סואץ על ידי הצבא המצרי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים – היה עגלת עץ על ארבעה גלגלים ששימשה לנשיאת נשק ותחמושת עבור חיילי החי"ר. העגלה, שנגררה על ידי שני חיילים, נבנתה במקור על ידי קצין סיירת צנחנים והיא שימשה לראשונה במבצע הלם במלחמת ההתשה. בעת שתוכנן מבצע הצליחה, נזכר הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי בעגלה ישראלית שנתפסה בפשיטה אחרת ולאחר שינויים קלים, הורה על ייצור המוני שלה. בחציית התעלה השתמשו המצרים במעל ל-2,200 עגלות, והעבירו עמן מטען של למעלה מ-330 טון.
{{{שם}}}
בדיקת רקמות להוכחת אבהות, כלל אינה משווה בין מבני הרקמות של שני האנשים הנבדקים. היא אפילו לא משווה את המבנים של תאים בודדים מגופם. היא משווה סמנים בחומר התורשתי. סמנים אלו יהיו זהים בשתי דגימות חומר ביולוגי שנלקח מאותו אדם או מתאומים זהים, ויהיו שונים לחלוטין בין אנשים חסרי קרבה משפחתית. בין קרובים מדרגה ראשונה, מחצית מהסמנים יהיו זהים. כך שלמעשה, כאשר הבדיקה כן מוכיחה קרבה משפחתית, היא לא מבדילה בין נבדקים שהם אב ובנו לבין נבדקים שהם אחים. גם יחידות משטרה לזיהוי פלילי ולחיפוש נעדרים מבצעות בדיקות סמני DNA. זהות מלאה בין הסמנים מגוף החשוד לבין חומר ביולוגי שהושאר בזירת הפשע (למשל על בדל סיגריה שהפושע עישן או על מסטיק שירק), קושרת את החשוד לזירה, והשוואת סמנים בין גווייה לא מזוהה לבין בני משפחת נעדר יכולה לאשש או לשלול את זהות הגווייה.
{{{שם}}}
הגז הרעיל ציקלון בה ששימש את הנאצים לרצח יהודים בזמן השואה, פותח בשנות ה-20 של המאה ה-20 בידי "החברה הגרמנית לבקרת מזיקים" שבראשה עמד הכימאי היהודי-גרמני פריץ הבר, חתן פרס נובל לכימיה. הבר זכה בשנת 1918 בפרס נובל, ובאותה השנה ממש הוכרז כפושע מלחמה. את פרס נובל קיבל על עבודתו על "הסינתזה של האמוניה", שהיוותה אבן יסוד בייצור דשן כימי, ותרמה לצמצום הרעב והארכת תוחלת החיים בעולם כולו. יחד עם זאת, הוא היה אבי לוחמת הגזים הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. למרות שהיה רוב חייו מומר, בסוף חייו חזר וראה בעצמו יהודי והסכים להצעתו של חיים ויצמן לעמוד בראש המחלקה לכימיה פיזיקלית במכון זיו ברחובות. לבסוף נפטר הבר ב-1934 מהתקף לב בבית קפה בבזל, בדרכו לארץ ישראל.
{{{שם}}}
תנור המיקרוגל המסחרי הראשון נבנה בשנת 1947. גובהו היה כ־1.8 מטרים, ומשקלו 340 קילוגרם. הוא קורר באמצעות מים והספקו היה 3,000 ואט, פי שלושה בערך מההספק המקובל של תנורי מיקרוגל כיום. הרעיון לשימוש בגלי מיקרו לבישול מזון נהגה על ידי פרסי ספנסר במהלך עבודתו בחברת ריית'יאון בבניית מכשירי מכ"ם. באחד הימים, במהלך העבודה על מכשיר מכ"ם פעיל, חש לפתע כי חטיף שוקולד שהיה מונח בכיסו נמס. ספנסר, שהיו באמתחתו כבר כ־120 פטנטים, היה מנוסה בתחום ההמצאות והבין מיד מה אירע, והוא החל לפתח את המיקרוגל. פריט המזון הראשון שהוכן באמצעות תנור מיקרוגל היה פופקורן, והשני היה ביצה, שהתפוצצה בפניו של אחד הנסיינים.
{{{שם}}}
סלרי הוא אחד מהמאכלים לגביהם מקובלת הסברה שבאכילתם המאזן האנרגטי שלילי, אולם דווקא בסלרי הדבר לא נכון. גבעול הסלרי הוא אמנם בעל ערך קלורי מועט מאוד, כך שכמות הקלוריות המתווספת לגוף בעת אכילתו עומדת על 16 קלוריות בלבד למאה גרם סלרי, אולם היא עדיין גבוהה יותר מהמאמץ הנדרש לעיכול הירק.
{{{שם}}}
ב-1994 השתתפה יהודית פולגאר באליפות לינארס בשחמט, בעת שהייתה רק בת 17. בסיבוב החמישי בטורניר נפגשה למשחק שחמט עם אלוף העולם דאז גארי קספרוב. במפגש ביניהם הזיז קספרוב את אחד מכלי המשחק ועזב אותו לשבריר שנייה, אך התחרט לאחר מכן והניח את הכלי בערוגה אחרת, וזאת בניגוד לכללי השחמט שאינם מתירים מעשה שכזה. פולגאר שמה לב לכך, אך היא לא התלוננה בפני השופט שכן לא רצתה ליצור אי-נעימויות באירוע האליפות הראשון שבו השתתפה, וכן חששה שאי-קבלת תלונתה תגרום לה לספוג עונש של הפחתת זמן התור שלה. האירוע הוקלט במצלמה, שאכן תיעדה שקספרוב עזב את הכלי למשך רבע שנייה. המשחק נמשך והסתיים בסופו של דבר בתיקו. האירוע עורר סערה וגרר ביקורת על מנהל הטורניר שלא הכריז על הפסד טכני של קספרוב בעת שהיו בידיו הראיות המצולמות, והוא זכור עד היום בעולם השחמט. פולגאר מעולם לא ניצחה את קספרוב במשחק שחמט רגיל, אך ניצחה אותו במשחק שחמט בזק.
{{{שם}}}
הלווייתן הכחול הוא בעל החיים הגדול ביותר שחי אי-פעם על פני כדור הארץ. אורכו כשל מטוס סילון בואינג 737-300, לבו בגודל של מכונית חיפושית מתוצרת פולקסווגן ולשונו גדולה עד כדי כך שפיל ועוד 50 בני אדם, יכולים לעמוד עליה בתוך פיו. קוטר אב העורקים שלו מגיע לכ-35 סנטימטרים, רחב דיו כדי שתינוק יעבור בו. אולם למרות גודלו הרב, תזונת הלווייתן הכחול מבוססת בעיקר על יצורים זעירים כפלנקטון, קריל וסרטנאים מזעריים, שגודלם נע בין מיקרומטרים לסנטימטרים בודדים.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
היהדות האורתודוקסית, כמו דתות אחרות בעבר ובהווה, ממנה למשרות דתיות למיניהן בעיקר גברים. עם זאת, בהיסטוריה של היהדות האורתודוקסית שמור מקום של כבוד גם לנשים אחדות שזכו למוניטין דתיים או כיהנו בממסד הרבני. מרים, דבורה וחולדה היו נביאות או שופטות והנהיגו את עם ישראל. ברוריה, אשת התנא רבי מאיר, צוטטה כמה וכמה פעמים בתלמוד. בישיבה בגרמניה, בסוף המאה ה-14, הורתה מבעד לווילון וכיהנה כראש ישיבה מרים שפירא, צאצאית של רש"י ואם משפחת לוריא. אחד מצאצאיה הוא הרב שלמה לוריא. דונה גרציה נשיא ייסדה ישיבה בטבריה במאה ה-16. במאה ה-17 בכורדיסטן, כיהנה אסנת ברזאני כראש ישיבה. היא הייתה ידועה בכינוי "התנאית", ואף פנו אליה בראשי התיבות כמוהר"ר, שפירושן "כבוד מורנו ורבנו הרב רבי". הבתולה מלודמיר נהגה כאדמו"ר, הניחה תפילין ועסקה בקבלה מעשית במאה ה-19.
{{{שם}}}
זמן קצר לפני אסון הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004 שהתה טילי סמית' בת ה-10 מאנגליה על חוף הים בפוקט בחופשה עם הוריה. היא הבחינה בסימנים עליהם למדה בשיעור גאוגרפיה כסימנים מקדימים לבואו של צונאמי, דיווחה על כך להוריה, והפצירה בהם לפנות את החוף. לפני שחזרו לבית המלון אביה עידכן את איש האבטחה וכך הם הביאו במהירות לפינויים של כ-100 האנשים ששהו על החוף באותה שעה, דקות ספורות לפני שהכה הגל. באסון הצונאמי קיפחו את חייהם יותר מרבע מיליון איש, אך אף לא אחד מהם באותו החוף בו שהתה טילי סמית'.
{{{שם}}}
מבצע אאוטוורד היה תוכנית שהפעיל הצי המלכותי הבריטי בשנים 1942–1944, בימי מלחמת העולם השנייה, לתקיפת גרמניה הנאצית באמצעות כדורים פורחים. כדורים פורחים קטנים מולאו מימן ושולחו עם הרוח מזרחה, כשהם גוררים תילי מתכת, שחוללו קצרים בקווי מתח גבוה, או נושאים מתקני תבערה, שחוללו שרפות יער וצמחייה. בסך הכל שולחו במסגרת התוכנית 99,142 בלונים. עיון במסמכים גרמניים לאחר המלחמה העלה, שהבלונים המצוידים בתיילים היוו מטרד משמעותי עבור הגרמנים, כאשר אספקת החשמל הופרעה תדיר על ידי נזק משמעותי שגרמו למערכת הולכת החשמל. דו"ח מ-1946 העריך את הנזק שנגרם ב-1.5 מיליון לירות שטרלינג (כ-300 מיליון שקלים חדשים במחירי 2024).
{{{שם}}}
"הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול" נקרא בטעות על שמם של שניים מראשי ממשלת ישראל. מייסד הכפר, גרשון זק, קרא לו "כפר הירוק", ללא ה"א הידיעה לפני המילה כפר, מתוך כוונה לקרוא לו על שם דוד בן-גוריון, ששם משפחתו המקורי היה "גרין", ירוק ביידיש. משמעות השם לפיכך הייתה "הכפר על שם הירוק". ברבות השנים, וכתוצאה מכך שרבים לא הבינו את הרמז הטמון בשם המוסד, הוספה בטעות ה"א הידיעה לשם והוא נקרא "הכפר הירוק". כ-20 שנה מאוחר יותר, לאחר מות ראש הממשלה השלישי לוי אשכול, נקרא המקום גם על שמו, כנראה משיכחת המקור לשם הראשוני.
{{{שם}}}
הזאב הטסמני היה יונק כיס, שנכחד ככל הנראה מן העולם במהלך המאה ה-20. הוא דמה לחברי משפחת הכלביים באמריקה, אסיה, אירופה ואפריקה במובנים רבים: שיניו היו חדות, מלתעותיו היו חזקות, עקביו היו מורמים וכלל צורת גופו דמתה לזו של הכלביים. דמיון זה הוא דוגמה לאבולוציה מתכנסת. הזאב הטסמני גם מילא באוסטרליה אותו תפקיד אקולוגי שממלאים הכלבים במקומות אחרים. הכלביים, וקרוביהם האבולוציוניים תת-סדרת דמויי הכלב, פרצו מצפון אמריקה אל אירו-אסיה, ומשם לאפריקה, לפני כשמונה מיליון שנים. עד אז, תפקידם האקולוגי בעולם הישן מולא בידי דמויי חתול, שגם הם מדגימים דמיון גופני לכלביים – הצבועיים.
{{{שם}}}
אברהם שטרן (יאיר) מוכר כיום כמפקד לח"י. אולם שטרן מעולם לא הכיר שום ארגון בשם "לח"י". כל זמן ששטרן היה בין החיים, שם הארגון שחבריו והוא הקימו כשפרשו מהאצ"ל, היה "הארגון הצבאי הלאומי בישראל". רק שנה לאחר מותו בידי קצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון, שונה שם הארגון ללח"י - לוחמי חירות ישראל. כמו כן, שירו של שטרן, "חיילים אלמונים", המוכר כיום כהמנון לח"י, היה במשך כשמונה שנים המנונו של האצ"ל. רק לאחר פרישתם של יאיר וחבריו, שונה המנון האצ"ל לבית השלישי של "שיר בית"ר", מאת זאב ז'בוטינסקי.
{{{שם}}}
המעבר לשיטה המֶטרית הוא תהליך המעבר של מדינות שונות לשימוש בשיטה המטרית, כתחליף לשימוש ביחידות מידה שהיו נהוגות קודם לכן. הליך זה החל בצרפת ב-1790, לאחר המהפכה הצרפתית, והתפשט לשאר מדינות העולם. המעבר משיטה לשיטה עורר בלבול רב ולעיתים גרם לתאונות. כך, בקנדה ב-1983, אזל הדלק במטוס מסוג בואינג 767 בטיסה של אייר קנדה עקב בלבול במעבר בין השיטות (אירוע הידוע בשם דאון גימלי). אירוע ידוע נוסף הוא התרסקות החללית "מקפת האקלים של מאדים" על כוכב המאדים ב-1998, שאירע בשל חוסר התאמה ביחידות המידה אשר נבע מכך שהשיטה המטרית אינה נהוגה בארצות הברית.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
ה-F-11 טייגר היה מטוס הקרב הסילוני הראשון שהפיל את עצמו. במהלך טיסת ניסוי שנערכה ב-21 בספטמבר 1956, מעל האוקיינוס האטלנטי, הטיס תומאס אטרידג' את המטוס בצלילה מתונה מגובה של 20,000 רגל. בגובה של 13,000 רגל ירה צרור בן כ-70 פגזים מתותח ה-20 מילימטר שבחרטומו ומייד עבר לצלילה חדה יותר עד לגובה של 7,000 רגל על מנת לירות צרור נוסף. מיד לאחר הצרור השני שירה, נפגעו מנוע הסילון וחופת המטוס מעצם לא מזוהה והטייס נאלץ לפנות בחזרה לבסיס הטיסה שלו. הפגיעה במנוע לא איפשרה לו לבצע נחיתת חירום והמטוס התרסק במרחק של פחות מקילומטר ממסלול הנחיתה. לאחר ההתרסקות נבדק המטוס ונמצא כי כתוצאה מהצלילה החריפה, מייד לאחר הצרור הראשון, חצה המטוס את המסלול הבליסטי של הצרור הראשון, ושלושה מהפגזים פגעו בו כ-11 שניות לאחר שהוא עצמו ירה אותם.
{{{שם}}}
הונדורס היא אחת המדינות הפחות שוויוניות באמריקה התיכונה ובעולם כולו. מבין 10,000,000 תושביה, פחות מ-250 בני אדם מחזיקים ב-75 אחוז מאדמותיה. הונדורס היא גם בעלת היסטוריה פוליטית שאינה יודעת יציבות מהי, והפיכות בה הן עניין שבשיגרה. במשך מאה שנה, בין 1824 ו-1924 התחלפו בה יותר מ-100 נשיאים, וחוקתה שונתה בין השנים 1834 ו-1957 עשר פעמים.
{{{שם}}}
בגרסה הבריטית של תוכנית הטלוויזיה "מי רוצה להיות מיליונר?" הוצגה לאחד המתמודדים השאלה: "תאורטית, מהו מספר החבטות הנמוך ביותר בעזרתן ניתן לנצח מערכה במשחק טניס?". האפשרויות שהוצגו בפניו היו 12, 24, 36 ו-48. על פי חישובו של המתמודד נדרשות 4 חבטות כדי לנצח משחקון ושישה משחקונים כדי לנצח מערכה, ולכן התשובה שנתן הייתה 24 חבטות. הוא בחר בתשובה זו וזכה ב-64,000 ליש"ט. העיתון הבריטי "דיילי מירור" פרסם למחרת כי תשובתו הייתה שגויה, כיוון שאפשר לנצח את משחקוני ההגשה של היריב מבלי לחבוט בכדור, אם הוא יבצע שגיאה כפולה בכל ניסיון הגשה. לכן, התשובה הנכונה היא 12 חבטות. על אף הטעות, המתמודד שמר את כספי הפרס.
{{{שם}}}
בשנת 1983 התנגש מטוס קרב F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי במטוס סקייהוק בעת טיסת אימון מעל הנגב. הסקייהוק עלה באש וטייסו נטש בשלום. ה-F-15 איבד את כנפו כך שנותר עם כנף אחת בלבד. בגלל הסילון העז של אדי הדלק אשר ניתזו מגדם הכנף וגרמו להסתרתו, הטייס והנווט לא ידעו שהם טסים עם כנף אחת בלבד ולכן לא נטשו את המטוס אלא ניסו והצליחו לחדש את שליטתם במטוס הפגוע ולהמשיך לטוס עד לנחיתת חירום בבסיס הבית. בנוסף לעובדה שהצליחו לטוס ולנחות במצב שעד אז נחשב כבלתי אפשרי, המטוס חסר הכנף גם שרד בשלום את הנחיתה חרף מהירותו הגבוהה – מעל 450 קמ"ש – כפול ממהירות הנחיתה הרגילה. בנוסף להישרדות המדהימה רשם מטוס זה גם 4.5 הפלות.
{{{שם}}}
האַבָּאיוּדָאיָה הם קהילה במזרח אוגנדה שממלאת אחר מנהגי הדת היהודית. הקהילה הוקמה בסביבות 1919 על ידי סמיי קאקונגולו, מצביא והצ'יף הראשי של הפרובינציה המזרחית באוגנדה הקולוניאלית, בעקבות אכזבתו מהבריטים ומהדת הנוצרית. מבחינה אתנית, אין להם שום קשר היסטורי לעם היהודי שמקורו בארץ ישראל, פרט לפרקטיקה הדתית שלהם. בני הקהילה חובשים כיפות, מלים את ילדיהם, מקפידים על שחיטה כשרה והלכות כשרות, וחוגגים את חגי ישראל. הקהילה מוכרת על ידי רבנים מהיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית כקהילה יהודית, ובשנת 2008 הקימה הקהילה הקונסרבטיבית ישיבה בעיר מבאלה. היהדות האורתודוקסית אינה מכירה בהם כיהודים כיוון שלא עברו תהליך גיור.
{{{שם}}}
דוברי עברית עשויים להשתמש בביטוי "כל מילה בַּסלע", כדי לציין שטקסט כלשהו שאליו הם מגיבים, הוא חשוב, צודק או נוקב. משמעות הביטוי בהקשר זה היא, כל מילותיו של הדובר כאילו חקוקות בַּסלע, ולא ניתן לערער עליהן או על חשיבותן (בדומה לביטוי האנגלי "carved in stone"). אלא שלמעשה, מקורו של הביטוי העברי הוא בביטוי הארמי התלמודי "מִלה בְּסלע מַשתוֹקא בִּתרֵין", שפירושו, אפילו אם הדיבור יקר, ואף שווה למטבע בשם "סלע", השתיקה שווה כפליים.
{{{שם}}}
בפרשת הסרג'נטים, שהתרחשה ב-1947, חטפו אנשי האצ"ל שני סרג'נטים בריטים ומאוחר יותר הוציאו אותם להורג בתלייה, כתגובה להוצאה להורג של עולי הגרדום אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר. ב-1981, יותר משלושים שנה לאחר האירוע, התברר שאחד הסרג'נטים, קליפורד מרטין, היה יהודי על פי ההלכה. אמו, פרננדה, הייתה בת למשפחה יהודית שמוצאה מקהיר. ההנחה המקובלת היא שאנשי המחתרת לא ידעו עובדה זו, ועל פי הדוקטרינה של מפקד הארגון, מנחם בגין, שהדגיש בתקופת הסזון: "לא נרים יד איש באחיו!", סביר להניח שמרטין לא היה מוצא להורג אם היו יודעים על כך.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
למטבעות רבים יש שמות שמשמרים מידע על ההיסטוריה שלהם. לדוגמה, שקל, לירה, פאונד ופני הם שמות מטבעות שהיו במקור יחידות משקל: בסיפור קניית מערת המכפלה יש שימוש ב"שקל כסף" כיחידת משקל גרידא. בהמשך נוצרו מטבעות סטנדרטיים במשקל של, לדוגמה, פאונד כסף. בדומה לכך מטבעות אחרים קיבלו את שמם מהמתכת: זלוטי וגילדן הם "זהובים" (בפולנית והולנדית, בהתאמה). למרות זאת, הגילדן ההולנדי היה בשלב מסוים מטבע כסף. בהמשך שניהם, כמו כל המטבעות המודרניים, נותקו מתקן הזהב ועשויים ממתכת רגילה, או מנייר. שמות מטבעות שיקפו לעיתים גם סמלי שלטון: כתר היה המטבע של מדינות שונות, בהן גם הרפובליקות אסטוניה וצ'כוסלובקיה. שם מטבע מלכותי אחר הוא ריאל. עד היום זהו המטבע של ממלכות שונות, כגון ערב הסעודית. פורטוגל החליפה אותו באשקודו ("זהב") כשבוטלה בה המלוכה, והרפובליקה האיסלמית של איראן החליפה אותו בשנת 2022 במטבע בשם טומאן ("עשרת אלפים", כמו בשם היחידה הצבאית), אבל ממלכות לשעבר כמו ברזיל ותימן עדיין משתמשות בריאל.
{{{שם}}}
באחת החפירות הארכאולוגיות הראשונות שנערכו בארץ ישראל, חפרה בשנים 1928–1930 משלחת בראשות פלינדרס פיטרי בתל אל-פארעה שבנגב המערבי. פיטרי חד-העין שם לב לדמיון שבין המשטח החולי שהקיף את התל משלושה עברים ובין משטחים דומים שבהם חפר במערב הנילוס במצרים העליונה וחשף בהם אלפי קברים. הוא הביא את מנהלי העבודה המצרים שחפרו איתו במצרים. לאלו הייתה שיטה פשוטה אך יעילה לאיתור קברים: הם סרקו את השטח כשהם הולמים בקרקע בכוח בלומים (מוטות ברזל כבדים), וזיהו את מקום הקברים לפי התחושה בידיהם וההד החוזר מהקרקע. כך חשפו פיטרי ועובדיו קברים רבים סביב התל, שהעידו על קבורה רציפה מהמאה ה-17 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לספירה.
{{{שם}}}
בימי מלחמת העולם השנייה ייצרה גרמניה הנאצית כלי נשק רבים במפעל סקודה בצ'כיה הכבושה. לאחר המלחמה נשארו בצ'כוסלובקיה עודפי נשק גרמני. בשנת 1948 היא מכרה חלק מהם לישראל וזו השתמשה בהם, בין השאר, בקרבות נגד צבא מצרים במלחמת העצמאות, וכך יצא שהצבא המצרי הופגז, בין השאר, בתותחים ישראליים שנושאים צלבי קרס. אולם בסיבוב הלחימה הבא, במבצע קדש, נהנו דווקא המצרים מנשק מצ'כוסלובקיה, והפעם נשק שמקורו ביריבתה של גרמניה למלחמה: ברית המועצות.
{{{שם}}}
מיליוני צופים חזו בפיגועי 11 בספטמבר, שהיו מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, בשידור ישיר בטלוויזיה. שניים מהתצלומים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי הם תצלום האדם הנופל והנפת הדגל בגראונד זירו. תצלום האדם הנופל, אלמוני שזהותו לא התבררה עד היום, הקופץ אל מותו מהמגדל הצפוני במגדלי התאומים, נגנז, לאחר שנשלחו תגובות נזעמות למערכות העיתונים. הקוראים טענו שהתצלום פוגע בפרטיותו של המצולם. התצלום פורסם מחדש רק כעבור שש שנים. לעומת זאת, תצלום הנפת הדגל בגראונד זירו, שבו נראים שלושה כבאים המניפים את דגל ארצות הברית על הריסות אחד המגדלים, הפך לסמל של פטריוטיות בארצות הברית, פורסם שוב ושוב, והמצולמים בו אף נפגשו עם נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' ווקר בוש.
{{{שם}}}
בטון מודרני הוא חומר נפוץ וחיוני בבנייה המודרנית. מכיוון שעד לעת החדשה הרבה בניינים נבנו ללא בטון, עלול היה להתקבל הרושם השגוי, שלא היה בטון קודם לכן. אולם תרכובות להדבקת לבנים נוסו עוד בפרה היסטוריה. הרכב הבטון הרומאי ואופן הכנתו נותרו בגדר תעלומה עד לעשור השני של המאה ה-21. לעומת הבטון המודרני, המורכב מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים, הבטון הרומאי הורכב מתערובת סיד ואפר געשי, שבמגע עם מי ים מתקשה בתגובה כימית איטית. הבטון הרומי היה חזק, עמיד ופחות מזהם מהמודרני. עדות לחוזקו היא כיפת האוקולוס בפנתאון ברומא. הכיפה, שנוצקה כולה מבטון רומאי, היא כיפת הבטון הגדולה ביותר אשר נבנתה ללא זיון פלדה, ועומדת בשלמותה עד היום, החל מהמאה השנייה.
{{{שם}}}
בניסוי בלשני בתחום המגדר בלשון, שביקש לבדוק את הקשר בין חשיבה לשפה, ובפרט איך מגדריות בשפה משפיעה על חשיבת הדוברים, התבקשו דוברי גרמנית ודוברי ספרדית לתאר מפתח וגשר, חפצים שמינם הדקדוקי בשתי השפות הפוך. התוצאות היו חד-משמעיות. דוברי גרמנית, שעבורם מפתח הוא זכר, בחרו בתארים כגון "קשה", "כבד", "משונן", "מתכתי" ו"שימושי", בעוד דוברי ספרדית, שעבורם מפתח הוא נקבה, בחרו בתארים כמו "מוזהב", "קטן", "נוצץ", "יפהפה". ולהפך, הגרמנים, שעבורם גשר הוא נקבה, בחרו בתארים כגון "יפה", "אלגנטי", "שברירי", "שליו", "נאה", "דקיק" והספרדים, שעבורם גשר הוא זכר, בחרו בתארים כגון "גדול", "מסוכן", "ארוך", "חזק", "מוצק". דהיינו, למרות השרירותיות של מין החפצים, הדוברים נוטים להשליך עליהם תכונות "גבריות" או "נשיות" בהתאמה למגדר בשפתם.
{{{שם}}}
ב-1884 ייסדו הגרמנים בנמיביה את "דרום-מערב אפריקה הגרמנית", שאחד ממושליה הראשונים היה אביו של הרמן גרינג, לימים סגנו של אדולף היטלר. היהודים בנמיביה חיו בביטחון יחסי, אך כנגד הילידים הפעילו הגרמנים שיטות שהופעלו מאוחר יותר במהלך ביצוע השואה: בשנת 1904 פרץ בנמיביה מרד של שבטי הנאמה וההררו כנגד הגרמנים. המרד דוכא באכזריות רבה, במה שנודע כרצח העם של ההררו והנאמה. ההשערה היא שרוב בני ההררו ומחצית משבט הנאמה, כ-75,000 איש, נרצחו. בין הנרצחים היו נשים, ילדים, פצועים ושבויים. החיילים הגרמנים הקימו מחנות ריכוז לילידים, והמיתו אותם בירי, בתליה, ברעב, ברעל, ובמכות חום במדבר. כמו כן, מדענים גרמנים, כגון מוריו של דוקטור מנגלה, ביצעו בהם ניסויים אכזריים, וכינו אותם "תת אדם".
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
יוהאנס קפלר, אסטרונום ומתמטיקאי בן המאה ה-16, טען כי למאדים שני ירחים, שנים רבות לפני שפותחו הטלסקופים המשוכללים שאפשרו לראות כי הוא צדק. רק ב-1877 נתגלו ירחי מאדים הזעירים, פובוס ודימוס, על ידי האסטרונום האמריקאי אסף הול, ותחזיתו של קפלר התאמתה. אבל טענתו של קפלר לא הייתה ניחוש גרידא. ב-1610 צפה גלילאו גליליי לראשונה בקיומם של ארבעה ירחים סביב צדק. קפלר סבר שישנה חוקיות מסוימת במספר הירחים סביב כוכבי הלכת, וניחש שמדובר בסדרה הנדסית. לכדור הארץ ירח יחיד, למאדים שניים, ולצדק, כפי שהיה ידוע באותה עת, ארבעה. כיום ידוע שמספר הירחים אינו כפוף לתכונות אריתמטיות: סביב צדק חגים לא פחות מ-79 ירחים.
{{{שם}}}
רבים תולים את פרוץ מלחמת העולם הראשונה בהתנקשות בחייו של יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד בסראייבו ב-1914, אך ייתכן שרצח מוקדם יותר הביא את פרנץ פרדיננד לתפקיד זה. ב-1889 נמצאו בעיירה מאיירלינג שבאוסטריה תחתית גופותיהם של יורש העצר רודולף, בנו יחידו של הקיסר פרנץ יוזף ואהובתו הברונית מריה וטסרה, במה שנראה כהתאבדות משותפת. אך מאה שנה מאוחר יותר, בדצמבר 1992, לאחר שגופת הברונית נגנבה מקברה, בדקה אותה משטרת אוסטריה ומצאה כי היא נרצחה במכות ממכשיר קהה ואילו הנסיך נורה שש פעמים ברובה שלא היה שלו. התעלומה מי רצח אותם נותרה בלתי פתורה.
{{{שם}}}
הבחירות הצמודות המפורסמות ביותר היו הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000 בפלורידה. לאחר ספירת הקולות בכל מדינות ארצות הברית הוביל סגן הנשיא אל גור במנין חבר האלקטורים על ג'ורג' וו. בוש 267 מול 246 אך חסר את הרוב הדרוש של 270 אלקטורים. הבחירות בפלורידה היו כה צמודות שנדרשו שבועות של ספירה ידנית דקדקנית ובסופה ניצח בוש בהפרש של 537 קולות בלבד, או 0.009% מתוך כ-5.8 מיליון הבוחרים בפלורידה. ניצחון זעום זה העניק לו את 25 האלקטורים של פלורידה וניצחון כללי של 271 מול 267 והוא נבחר לנשיא ארצות הברית. עם זאת היו בחירות צמודות עוד יותר. אף שההסתברות לכך נמוכה, הסתיימו מספר בחירות בתיקו. מתוך שבעת המקרים המתועדים של בחירות ארציות או מחוזיות שנסתיימו בתיקו, שישה היו בקנדה. בחלקם היו בחירות חוזרות ובחלקם קצין הבחירות, משרה מקבילה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בישראל, הטיל את הקול המכריע. בפיליפינים, בחירות לראשות עיר שנסתיימו בתיקו הוכרעו בהטלת מטבע ובווירג'יניה בחירות לאספת הנבחרים שהסתיימו בתיקו הוכרעו בשליפת פתקים.
{{{שם}}}
מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-15 באוגוסט 1945, כאשר הקיסר היפני הירוהיטו הודיע על כניעת האימפריה לארצות הברית, ימים ספורים לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי. לא לכל החיילים שפרסה יפן ברחבי האוקיינוס השקט, בניסיון לעצור את התקדמות בעלות הברית, הגיעה ההודעה. קצין המודיעין הצבאי היראו אונודה, סירב להיכנע עד ל-1974, עת תייר יפני מצא אותו, שומר על עמדתו במעבה היער באחד מאיי הפיליפינים ומתעמת עם תושבי האי, בהם ראה כוחות אויב. אונודה ייחס כוונות תעמולה ודיסאינפורמציה לעיתונים ועלוני מידע שהוצגו בפניו. לבסוף הובא מפקדו הישיר, שפרש מהצבא, ורק אז השתכנע אונודה לסיים את המלחמה.
{{{שם}}}
לזמר פרדי מרקיורי, סולן קווין ומהמוזיקאים הבולטים של המאה ה-20, היה מבטא בריטי מושלם. הוא גם נהג לעלות לבמה עטוף בדגל בריטניה ולשיר "אנחנו אלופי העולם" – שנתפס כשיר מלא גאווה לאומית בריטית. אלא שמרקורי היגר לבריטניה רק בגיל 18. הוא נולד בסטון טאון שבזנזיבר, בשם פַֿרוֹךְ בּוּלְסָרָה (בגוג'ראטית: ફારોખ બલ્સારા). הוריו היו ממוצא פרסי, בני הדת הזורואסטרית ובנעוריו הוא למד בפנימייה, במומבאי שבהודו.
{{{שם}}}
שעון שמש עשוי להיתפס כפריט טכנולוגיה פרימיטיבי וטריוויאלי. אולם, אין הדבר כך. אמנם אין בשעון שמש מנוע או ממסרות, ולא צריך לדאוג עבורו למקור אנרגיה, אך בנייתו מצריכה ידע בטריגונומטריה ובמדעי כדור הארץ. אין די בקביעת מוט ובחלוקת המשטח האנך לו לזוויות שוות, כדי ליצור שעון שמש. זאת משום שהצל לא בהכרח ינוע על פני גזרות שוות במשך זמנים שווים ולא בהכרח ינוע בימי חודש אחד כפי שנע בימי חודש אחר. הזווית בין המוט למשטח, מיקום הסימנים על המשטח והזווית בין המשטח לכיוון כוח הכובד, מחושבים כולם בהתאם לקו הרוחב בו נמצאים.
{{{שם}}}
המתמטיקאי היהודי-הונגרי פאול ארדש, שעסק בין השאר בתורת הגרפים, ידוע במספר המאמרים המדעיים שפרסם – מעל 1,500, יותר מכל מתמטיקאי אחר בהיסטוריה (לאונרד אוילר פרסם יותר טקסט מתמטי, אך פחות מאמרים). הוא גם שיתף פעולה עם יותר שותפים מכל מתמטיקאי אחר – יותר מ-500 חוקרים פרסמו מאמר משותף עם ארדש. עקב כך הוא מוכר בפולקלור המתמטי כבסיס לחישוב "מרחק" בשיטה רשתית הדומה לתחום עיסוקו. מדענים שפרסמו מאמר משותף עם ארדש מחזיקים "מספר ארדש 1", ולאחר מותו נספרו 511 כאלה. מי שפרסם מאמר משותף עם אדם בעל "מספר ארדש 1" נחשב כבעל "מספר ארדש 2", ואלה כבר מונים 12,600 ב-2020, וכן הלאה. מספר ארדש הממוצע בקרב בעלי מספר ארדש היה אז 4.65 ו"מספר ארדש החציוני" היה 5.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
במלחמת העולם השנייה הופצצה לונדון על ידי מפציצים גרמניים. כדי לאלץ את המפציצים להגביה לגבהים מהם לא יוכלו לפגוע במדויק, הוקפה העיר בבלונים מעוגנים. כיוון שטייסי המפציצים חששו להתנגש בכבלי העגינה של הכדורים הפורחים, הם נאלצו להגביה טוס ויכולת דיוק הטלת הפצצות שלהם נפגעה. לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה נעשה שימוש צבאי בכדורים פורחים. בעת מלחמת צרפת–פרוסיה עשו הצרפתים שימוש בכדורים פורחים כדי לתקשר מפריז הנצורה עם שאר המדינה, וכמה מנהיגים צרפתים אף נמלטו מפריז בכדור פורח. במלחמת האזרחים האמריקאית הקים צבא האיחוד יחידת בלונים מיוחדת שייעודה תצפית על כוחות הקונפדרציה, והיו בה שמונה בלוני תצפית.
{{{שם}}}
כלי רכב רבים שימשו את האפיפיורים לדורותיהם, אולם הכינוי פופמוביל נולד רק החל מתקופתו של יוחנן פאולוס השני, עבור כלי רכב בהם האפיפיור נראה היטב כאשר הוא מברך קהל בעת נסיעותיו. לאחר ניסיון ההתנקשות ביוחנן פאולוס השני בשנת 1981 כוסה הרכב בזכוכית משוריינת מכל עבריו. מאז, יוצרו דגמים רבים של רכב ממוגן עבור האפיפיור. בנדיקטוס השישה עשר עשה שימוש רב בפופמוביל המבוסס על רכב ספורט מתוצרת מרצדס-בנץ מסוג M-Class בו קיים מרחב גדול המוגן בזכוכית משוריינת. האפיפיור נכנס לרכב מדלת אחורית, עולה מספר מדרגות, מתיישב על כיסא, ומוגבה באמצעות מעלית הידראולית כך שייראה היטב לקהל המאמינים.
{{{שם}}}
באמצע שנות החמישים של המאה ה-18 חתמו רבני ירושלים על תקנה בה קבעו שבחורים רווקים מעל גיל 20 מגורשים מהעיר, ועליהם לעזוב את העיר תוך ארבעה חודשים. לפקידי העיר ניתן האישור לרדוף את הרווקים "עד חורמה". התקנה הייתה בעלת תוקף רשמי, ואישים דוגמת משה חגיז ואריה ליב פרומקין אכן גורשו מהעיר בגללה. סיבת התקנה הייתה ככל הנראה מטעמי צניעות, אך הראשון לציון הרב רפאל מיוחס, מהחותמים על התקנה, כתב שסיבת התקנה היא ריבוי אוכלוסין וחשש לפיצוץ בין הציבור הערבי והיהודי. התקנה נעלמה לאיטה במהלך השנים, אך מדי פעם שבה ומוזכרת בכדי לעודד נישואים בגיל צעיר.
{{{שם}}}
שני האחים למשפחת מאן הספרותית, מגדולי הסופרים הגרמנים במאה העשרים, היינריך מאן ותומאס מאן, חלמו בצעירותם לחלוק ביום מן הימים את פרס נובל לספרות. על אף ההערכה הבינלאומית הרבה לשניהם, זכה תומאס מאן לבדו בפרס בשנת 1929 עבור ספרו הקלאסי "בית בודנברוק". תומאס, שהיה רק בשנות החמישים לחייו, המשיך לכתוב מדי יום ביומו עד אחרון ימיו במקביל לפעילות הומניסטית נרחבת בימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה. שנה לאחר פרסום ספרו הנודע "דוקטור פאוסטוס" (1947) זכה תומאס מאן, שוב ללא אחיו, במועמדות שנייה לפרס נובל לספרות. ב-1950 זכה תומאס מאן בפרס גתה - השני בחשיבותו לפרס נובל - הן מטעם גרמניה המערבית (בפרנקפורט אם מיין) והן מטעם גרמניה המזרחית (בוויימאר) - מאורע יחיד במינו בכל תולדות הפרס. עשרים וחמש שנה לאחר מכן זכה אף בנו, ההיסטוריון והסופר גולו מאן, בפרס הגרמני - מאורע יחיד במינו, אף הוא, בכל תולדות הפרס.
{{{שם}}}
דמות "המכוער", בעלילת המערבון "הטוב, הרע והמכוער", המשוחקת בידי אלי וולך, ניצלת שוב ושוב ממוות. הדמות ניצלת ממוות בקרב יריות, בתליה ובצמא במדבר. באופן אירוני, במהלך צילומי סרט קולנוע זה, ניצל וולך עצמו ממוות שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא שתה בטעות חומצה ופונה לבית חולים, בפעם השנייה הוא כמעט נפל מסוסו, שנבהל והוביל את וולך לאורך של כמעט קילומטר, כשידיו של וולך קשורות, ובפעם השלישית כששכב על יד מסילת רכבת וכמעט נדרס. וולך נפטר ביוני 2014 בגיל 98.
{{{שם}}}
דמות "המכוער", בעלילת המערבון "הטוב, הרע והמכוער", המשוחקת בידי אלי וולך, ניצלת שוב ושוב ממוות. הדמות ניצלת ממוות בקרב יריות, בתליה ובצמא במדבר. באופן אירוני, במהלך צילומי סרט קולנוע זה, ניצל וולך עצמו ממוות שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא שתה בטעות חומצה ופונה לבית חולים, בפעם השנייה הוא כמעט נפל מסוסו, שנבהל והוביל את וולך לאורך של כמעט קילומטר, כשידיו של וולך קשורות, ובפעם השלישית כששכב על יד מסילת רכבת וכמעט נדרס. וולך נפטר ביוני 2014 בגיל 98.
{{{שם}}}
בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20, ישראלים רבים קראו את סדרת ספרי המתח, מסוגת הספרות הזולה, "פטריק קים", שעסקה בסוכן קוריאני, בשירות ה־CIA, שנודע בביצועיו המושלמים בכל התחומים, לרבות במיטה. ב-2017 עלה מחזה מצליח, המבוסס חופשית על ספרי הסדרה. הסדרה טבעה גם מטבעות לשון בעברית. הספרים ראו אור בארץ, בהוצאת רמדור. כסופר היה חתום עליהם ברט ויטפורד, ועל כ-150 הספרים השונים בסדרה חתמו כמתרגמים בשמם האמיתי או בשם עט, מי שלימים הפכו לסופרים, עיתונאים ופרופסורים לספרות מוכרים, כגון עמוס אריכא, אריה קרישק, אשר דורי, אריה מקל, איל מגד (בתמונה), אלישע בן מרדכי ואורי בר-יוסף. בחוץ לארץ, הספרים הצליחו הרבה פחות, משום שאת רובם המוחץ איש לא ניסה מעולם לשווק שם. רוב הספרים האלו נכתבו, למעשה, בידי מי שחתמו עליהם כמתרגמים, מתוך מחשבה, שמיתוג זר יעזור בשיווקם
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
במדינות בהן קיים מונרך, עוברת בדרך כלל המלוכה בירושה לילדיו על פי כלל העדפת הבן הבכור. גם ברפובליקות דיקטטוריות מסוימות עוברת הנהגת המדינה מאב לבן, כמו בסוריה, בה ירש בשאר אל אסד את אביו, חאפז אל אסד. צירוף מקרים מעניין קרה באופן ייחודי גם בכנסת. עם מותו בשנת 1971 של חבר הכנסת מטעם המפד"ל הרב ד"ר ישראל שלמה בן-מאיר (בתמונה), החליף אותו הבא בתור ברשימת המועמדים, בנו ד"ר יהודה בן-מאיר. גם בשנת 2018, עם התפטרות חבר הכנסת מטעם ש"ס והשר לשירותי דת דוד אזולאי, נכנס לכנסת בנו, ינון אזולאי.
{{{שם}}}
אחת ההצלחות הגדולות של צבא ארצות הברית בשתי מלחמות העולם שהתחוללו במאה ה-20 הייתה בתחום ההצפנה. האמריקאים גייסו אינדיאנים לצבא על מנת שאלו ישמשו "דוברי קוד" ויעבירו הודעות בשפתם בין הכוחות בשדה הקרב. ההצלחה של בני הצ'רוקי ובני הצ'וקטו במלחמת העולם הראשונה עודדה את האמריקאים להרחיב את מספר הקשרים האינדיאנים במלחמת העולם השנייה, ולמעלה מ-400 בני נאוואחו העבירו הודעות בשפתם, באמצעות שימוש במילות קוד. למעשה, הייתה בכך הצפנה כפולה משום שמומחי הסיגינט של מדינות הציר לא ידעו את מילות הקוד ולא הכירו את שפת הנאוואחו. הצופן נשאר בלתי מפוצח עד סוף המלחמה, על אף שגרמניה הנאצית ובנות בריתה העריכו את כוונתם של האמריקאים עוד בטרם פרצה המלחמה. גבורתם של בני נאוואחו תועדה בסרט "לחישות מלחמה" בכיכובם של ניקולס קייג' וכריסטיאן סלייטר.
{{{שם}}}
בסיכה ההרלדית של יורש העצר הבריטי, נוצות נסיך ויילס, מופיעות שתי מילים בגרמנית: "Ich dien", שפירושן "אני משרת". האגדה מספרת, שאדוארד, הנסיך השחור, בנו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה, נלחם בשנת 1346 במלך העיוור יוהאן מלוקסמבורג. לאחר הקרב, בו נהרג יוהאן, נטל אדוארד את קסדתו לעצמו, וכך הפך המוטו של המלך הגרמני לסמל אצולה בריטי. סברה אחרת היא שאדוארד נעזר בקשתים ולשים בעת המלחמה נגד הצרפתים. "Eich Dyn" בוולשית פירושו "האיש שלכם", משפט שנהג הנסיך האנגלי לומר לחייליו הוולשים כדי להתחבב עליהם. מילים אלו נשמעות בדיוק כמו המילים הגרמניות "Ich dien", וכך הגיעו המילים לסיכה ההרלדית של אדוארד, נסיך ויילס.
{{{שם}}}
ארהרד מילך, גנרל-פלדמרשל בלופטוואפה, סגנו של הרמן גרינג במשרד התעופה וחבר במפלגה הנאצית, היה בן לאב יהודי. מילך ניסה תמיד להסתיר את מוצאו, אם כי מפקדו, גרינג, וכן היטלר, היו מודעים לכך. לפי חוקי הגזע הנאצים נחשב מילך למישלינג ולכן היה אמור להיות מסולק מחיל האוויר הגרמני. גרינג מנע זאת, באומרו שבלופטוואפה: "רק אני מכריע מיהו יהודי!". בשנת 1935 פתח הגסטפו בחקירה רשמית נגד מילך על מנת לחקור את שורשיו היהודיים. כדי להפסיק את החקירה כתבה אמו של מילך לראש משטרת האגן כי הוא ואחיו נולדו מרומן מחוץ לנישואין, שניהלה עם דודה המנוח. לכאורה, בעקבות המכתב, חקירתו בגסטפו הופסקה, ואף הוצאה למילך תעודת ייחוס ארי.
{{{שם}}}
פאול ווֹלְפְסקֵהל היה תעשיין יהודי-גרמני ומתמטיקאי חובב. על פי המתמטיקאי אלכסנדר אוסטרובסקי, בצעירותו נדחה וולפסקהל בחיזוריו אחרי עלמה צעירה. כיוון שלא מצא טעם לחיים ללא אהבתה, החליט להתאבד בירייה לראשו. הוא הסדיר את ענייניו, קבע את תאריך מותו וקבע כי שעת המוות תהיה חצות בדיוק. כיוון שהיה אדם שיטתי ומסודר סיים את הכנותיו כמה שעות מוקדם מן הרגיל ולכן החליט להעביר את שעותיו האחרונות בספרייתו בקריאת פרסומים מתמטיים. בשעה שעבר על מאמרו של קומר המסביר את טעותם של קושי ולאמה בניסיונם להוכיח את המשפט האחרון של פרמה, נתקל בנימוק מוקשה. עד שהצליח ליישב לעצמו את הנקודה, חלפה שעת חצות ותשוקתו של וולפסקהל לחיים ניצתה מחדש. בצוואתו הקצה וולפסקהל 100,000 מרקים לאדם שיוכיח את המשפט האחרון של פרמה (אך לא לאדם שישלול אותו). התקופה שנקצבה למתן ההוכחה – 100 שנה. הבעיה המפורסמת והפרס הכרוך בה הביאו חובבים רבים להציע למשפט הוכחות שגויות. בסופו של דבר ניתן הפרס לאנדרו ויילס ב-1997, כ-11 שנים לפני מועד פקיעת הפרס.
{{{שם}}}
בשנות ה-60 הייתה פופולרית בארצות הברית תוכנית הטלוויזיה לילדים אותה הנחה הקומיקאי סופי סיילס. התוכנית, שהורכבה ממערכונים ובדיחות, גרמה למהומה רבתי ב-1 בינואר 1965. סיילס ביקש מצופיו לגשת למיטת הוריהם, אשר לדבריו לבטח היו עייפים מחגיגות ראש השנה האזרחית, ולאסוף מארנקיהם את "פיסות הנייר הירוקות והמוזרות שעליהן תצלומי נשיאי ארצות הברית" ולשלוח לו אותן, ובתמורה ישלח להם גלויה מפוארטו ריקו. כאשר התוכנית אכן קיבלה שטרות דולר רבים (אם כי רבים מהם היו שטרות מונופול), ונאלצה לנסות ולהחזירם לבעליהם המקוריים, החלה מחאה רבה בקרב ההורים, ושידור התוכנית הופסק למשך שבועיים.
{{{שם}}}
העיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום קלינינגרד שברוסיה) הייתה מחולקת לארבעה חלקים על ידי הנהר פרגוליה. שבעה גשרים חיברו בין ארבעת חלקי העיר. בין תושבי העיר התפתחה מסורת לפיה לא ניתן לחצות את כל שבעת הגשרים ולחזור לנקודת ההתחלה מבלי לעבור על אותו גשר יותר מפעם אחת. תושבי העיר ניסו להוכיח או להפריך השערה זו, אולם ללא הצלחה. הבעיה התפרסמה בשם בעיית הגשרים של קניגסברג. המתמטיקאי לאונרד אוילר הצליח לפתור את הבעיה, והציג את פתרונו לאקדמיה הפטרבורגית למדעים ב-26 באוגוסט 1735. בהוכחתו הוא תיאר את הבעיה באופן סכמטי. כל נקודה ייצגה חלק של העיר, וכל קו ייצג גשר. הוא הראה שכיוון שמכל נקודה יוצא מספר אי-זוגי של קווים, לא קיים מסלול סגור שעובר דרך כל הקווים. זו אחת הבעיות הראשונות שנפתרו בתורת הגרפים.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
בשנת 362, כ־300 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, לחץ קיסר רומא יוליאנוס הכופר על היהודים להקים את בית המקדש מחדש. חלק מהחכמים התנגדו להקמתו מחדש של בית המקדש וחלקם הסכימו. הבנייה החלה, אך נפסקה עקב רעידת אדמה שגרמה לשריפה גדולה באתר הר הבית. באותה עת נלחם יוליאנוס באימפריה הסאסאנית, ומנהלי הבנייה הרומיים ניצלו זאת להפסקת הבנייה עד שובו. ב־26 ביוני 363 נהרג יוליאנוס בקרב בממלכת פרס ויורשו, הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי, הפסיק את הבנייה.
{{{שם}}}
השחמטאי היהודי-גרמני עמנואל לסקר נחשב לאחד משחקני השחמט הטובים אי פעם. הוא הגיע לדרגת רב אמן, והיה לאלוף העולם השני בשחמט. אולם לא היה זה עיסוקו היחידי. לסקר היה גם דוקטור למתמטיקה, כשהישגו העיקרי בתחום היה הוכחת משפט לסקר-נתר. מלבד זאת, לסקר עסק גם בפילוסופיה, היה אמן ברידג' וחקר את משחק הלוח גו, שמקורו בסין העתיקה. קרובי משפחתו של לסקר היו גם הם אנשי אשכולות. אחיו, ברטולד לסקר, היה שחמטאי ורופא, אשתו של ברטולד, אלזה לסקר-שילר, הייתה משוררת, ואם לא די בכך, אדוארד לסקר, אמן בינלאומי לשחמט ומהנדס במקצועו, טען לקרבת משפחה בינו לבין לסקר.
{{{שם}}}
גנרל פרנק מסרווי, שפיקד על יחידות של צבא בריטניה וצבא הודו הבריטית במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן שימש כמפקד צבא פקיסטן, היה מפקד חי"ר מצטיין, אך מפקד שריון כושל. כאשר פיקד על דיוויזיה משוריינת בקרב גזאלה, הצליחו כוחותיו של רומל לכבוש את מפקדתו. מסרווי, שהיה ידוע בכינויו "המזוקן", בשל מנהגו שלא להתגלח במהלך הקרבות, תלש את סימני הדרגה שלו, הורה לחיילים שהיו עמו שלא לקרוא לו "סר", ולאחר שנפל בשבי, הצליח לשכנע את הגרמנים שהוא אינו מפקד הדיוויזיה כי אם משרתו האישי. כעבור יום הצליח להימלט לאחר שקפץ ממשאית נוסעת, שספגה אש ארטילרית בריטית, והצליח להגיע ברגל אל קווי הצבא הבריטי, ולקבל מחדש את הפיקוד על הדיוויזיה שלו.
{{{שם}}}
החוקר הגרמני מקס פון פטנקופר האמין שחיידקים עלולים להפוך למיאזמה בתנאים מסוימים, אך הוא התנגד לגישה שלפיה החיידקים מהווים גורם ישיר למחלות. בהתאם לעצתו, מי השתייה של המבורג לא סוננו. ב-1892 תקפה מגפת כולרה את העיר, ופון פטנקופר זכה לביקורת פומבית. על מנת לשקם את מעמדו החליט פון פטנקופר לבלוע מים מזוהמים בחיידקי ויבריו כולרה, שסיפק לו רוברט קוך, יריבו המושבע. הוא פיתח תסמינים קלים של כולרה, אך למרבה הפלא הבריא תוך כמה ימים. כיום משערים שגופו פיתח חיסון לכולרה עקב חשיפה קודמת לחיידק, או שאולי עוזרו של קוך החליט לחוס על חייו ושלח לו מנה מדוללת של תרבית חיידקי ויבריו כולרה.
{{{שם}}}
באולימפיאדת מקסיקו (1968) קבע בוב בימון שיא עולם בקפיצה לרוחק תוך שיפור עצום, של 55 ס"מ לעומת השיא הקודם. בידי בימון סייעו הגובה הרב והאוויר הדליל של מקסיקו סיטי, כמו גם רוח גבית בשיעור המקסימלי המותר. המרחק שקפץ היה מחוץ לטווח המדידה האלקטרונית, והשופטים נאלצו למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה פשוט. כשהופיעה התוצאה על לוח התוצאות – 8.90 מטר, בימון לא נראה נרגש במיוחד, משום שהיה רגיל למידות רגל ולא הבין את משמעות המרחק. אולם לאחר שהמירו עבורו את המידות הוא כיסה את פניו, נפל ארצה ולא הצליח לקום למשך זמן ארוך. לאחר הישג זה הוא מעולם לא קפץ למרחק של יותר מ-8.22 מטר. היום, יותר מ-50 שנים לאחר שנקבע, השיא הזה הוא התוצאה השנייה בטיבה אי פעם ברוח חוקית.
{{{שם}}}
שלושה מונרכים נוכחיים בעולם הם גם ספורטאים אולימפיים, שייצגו את מדינותיהם באולימפיאדה כשהיו יורשי העצר של תואריהם הנוכחיים. פליפה השישי, מלך ספרד, ייצג את ארצו בשיט מפרשיות באולימפיאדת ברצלונה (1992). האראלד החמישי, מלך נורווגיה, ייצג את ארצו בשיט בשלוש אולימפיאדות - אולימפיאדת טוקיו (1964), אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) ואולימפיאדת מינכן (1972). הגדיל לעשות אלבר השני, נסיך מונקו, שייצג את ארצו בלא פחות מחמש אולימפיאדות חורף רצופות בין 1988 ו-2002 במזחלות בובסליי. שלושתם גם נשאו את דגלי מדינתם לפחות פעם אחת בטקס הפתיחה של אולימפיאדה בה השתתפו. עם זאת, איש מהם לא זכה במדליה אולימפית.
{{{שם}}}
לאחר שניצחה במשחה 100 מטר חופשי באולימפיאדת טוקיו (1964), הפכה השחיינית האוסטרלית דון פרייזר לשחיינית הראשונה, כולל בין השחיינים הגברים, שזכתה באותו משחה בשלוש אולימפיאדות רצופות. למרות הישגה חסר התקדים, השעתה אותה התאחדות השחייה האוסטרלית לעשר שנים בעקבות סדרת שערוריות שנקשרו בשמה. הבולטת שבהן הייתה תפיסתה, יחד עם ספורטאים אוסטרלים נוספים, לאחר שהתגנבו לארמונו של הקיסר הירוהיטו והורידו את הדגל האולימפי מהתורן שבחצר הארמון. בעקבות עונש ההשעיה החמור, פרשה פרייזר משחייה תחרותית.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
דגל ליכטנשטיין שונה ב־1937 והוסף לו כתר, לאחר שב־1936 משלחת ליכטנשטיין לאולימפיאדת ברלין, שזו האולימפיאדה הראשונה שבה השתתפה, גילתה במקרה בזמן המשחקים שדגל המדינה זהה לדגל האיטי.
{{{שם}}}
במשחקים האולימפיים נהוג שכל תחרויות הספורט נערכות בעיר המארחת ובסביבתה, אך אין זה מתאפשר תמיד. לעיתים אין העיר שוכנת לחוף ים, ועל כן מקצועות השיט התחרותי נאלצים לנדוד לעיר אחרת באותה מדינה. בעייתיות יותר הן התחרויות בקרב חמש מודרני וברכיבה האמנותית על סוסים. תחרויות הרכיבה תלויות בתקנות בריאות וטרינריות, המשתנות ממדינה למדינה ותקפות בדרך כלל בכל עריה של אותה מדינה. כך למשל, לאחר שהוועד האולימפי הבינלאומי החליט שאולימפיאדת 1956 תתקיים במלבורן, אוסטרליה, בשל תקנות מגבילות, נאלצו לקיים את תחרויות הרכיבה במשחקים האולימפיים בסטוקהולם בירת שוודיה.
{{{שם}}}
מרי, מלכת הסקוטים, שמלכה על סקוטלנד מאז מות אביה ג'יימס החמישי כשהייתה בת שישה ימים, הייתה גם מלכת צרפת בזמן שהייתה נשואה לפרנסואה השני, מלך צרפת. לאחר שהתאלמנה ממנו חזרה לסקוטלנד והייתה מעורבת בקשר רידולפי להדחת דודניתה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. הקשר נכשל ולבסוף הוביל להוצאתה להורג של מרי. בנה של מרי, מלך סקוטלנד ג'יימס השישי, מלך על אנגליה, סקוטלנד ואירלנד, לאחר איחוד הכתרים, תחת השם המלכותי ג'יימס הראשון.
{{{שם}}}
במקצה הגמר בריצת 100 מטר באולימפיאדת פריז ב־1924 ניצח האתלט היהודי הבריטי, הרולד אברהמס. במקום השלישי במרוץ זה זכה האתלט הניו זילנדי, ארתור פוריט. המרוץ התקיים ב־7 ביולי בשעה 7 בערב ומאז ועד למותו של אברהמס ב־1978 הקפידו השניים להיפגש לארוחה מדי שנה באותו תאריך ובאותה שעה בה התקיים המרוץ. לימים הונצח מרוץ זה בסרט "מרכבות האש". ארתור פוריט, שבהמשך חייו הוכשר כרופא, שירת כרופא צבאי במלחמת העולם השנייה במערכה בצפון אפריקה ובפלישה לנורמנדי, שימש כרופאם האישי של ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת ושל בתו, אליזבת השנייה ולימים כיהן בתפקיד המושל הכללי ה־11 של ניו זילנד. פוריט היה אחד משני הספורטאים הניו זילנדים היחידים שנשאו את דגל ניו זילנד בשני טקסי פתיחה של המשחקים האולימפיים, באולימפיאדת פריז ובאולימפיאדת אמסטרדם ארבע שנים לאחר מכן.
{{{שם}}}
ספרו המפורסם של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום" הוא סיפור מסעו של פיליאס פוג ומשרתו ז'אן פספרטו מסביב לכדור הארץ תוך שימוש בכלי תחבורה שונים. באופן אירוני, דווקא כלי התחבורה שמזוהה יותר מכל עם הספר, הכדור הפורח, אינו אחד מאלו שהשתמשו בהם פוג ופספרטו במסעם. הכדור הפורח שולב בסרט המבוסס על הספר, "מסביב לעולם בשמונים יום" מ-1956, ומאז הפך לסימן ההיכר של היצירה.
{{{שם}}}
על פי עדותו של יובל נאמן, ששימש ממלא מקום ראש אגף המודיעין לאחר העסק הביש בשנת 1954, אמ"ן הקים באותה תקופה את חברת התעופה כווית איירווייז, וזאת במטרה להחדיר בקלות סוכנים חשאיים למצרים. נאמן סיפר כי אמ"ן שלח לכווית שני טייסים יהודים אמריקאים, ממתנדבי מלחמת העצמאות, עם סכום כסף נכבד, כדי להציע לשליטיה להקים חברת תעופה בבעלות משותפת. הכוויתים הסכימו, ומאז ועד סיום אותו מבצע מודיעיני קיים אמ"ן באמצעות חברת התעופה שלוש טיסות שבועיות מכווית לקהיר.
{{{שם}}}
משרה נחשקת בחצרות המלוכה באנגליה של המאה ה-16 הייתה מטפח הישבן של המלך. חביב המלך שזכה בתואר הנכסף היה אמור להתלוות אל המלך לחדר השינה, לדאוג לנוחיותו, ובעת הצורך להיות נוכח בבית הכיסא ולדאוג לניקיון אחוריו לאחר עשיית הצרכים. נושאי משרה רמת דרג זו, שבדרך כלל נשמרה לבני אצילים, נעשו לעיתים קרובות לאנשי סודו של המלך, משום שהייתה להם גישה לחדריו הפרטיים. בית הכיסא, שכונה בצרפתית "garderobe", (בדומה ל-Wardrobe באנגלית) שימש גם לשמירת בגדי המלך מאחר שהריח שאפף את בית הכיסא הגן עליהם מפני עשים. מכאן מקור המילה "גרדרובה", שפירושה כיום מלתחה או ארון בגדים.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
כוונת הביטוי "עד שיצא עשן לבן" היא "עד שיימצא פתרון". מקור הביטוי הוא בקונקלווה – תהליך בחירת האפיפיור, ראש הכנסייה הקתולית. לאחר שתפקיד האפיפיור מתפנה, מתכנסים בקפלה הסיסטינית שבקריית הוותיקן החשמנים הדנים במציאת מחליפו. בסיום כל סבב הצבעה, נלקחים כל פתקי ההצבעה ונשרפים בתנור הפולט את העשן לארובה הגלויה למאמינים הנאספים בכיכר פטרוס הקדוש. אם לא הושג הרוב הדרוש לבחירה, מוסיפים לבעירה חומר הצובע את העשן בצבע שחור. אם הושג הרוב הדרוש, נצבע העשן בצבע לבן. לאחר בחירת האפיפיור יוצא החשמן הבכיר למרפסת של בזיליקת פטרוס הקדוש ומכריז "הבמוס פאפאם!" (בלטינית: יש לנו אפיפיור!).
{{{שם}}}
רובן של 54 המועצות האזוריות בישראל קרויות על-שם חבל הארץ בו הן שוכנות. עם זאת ארבע מהן קרויות על-שם אנשים. המועצה האזורית מעלה יוסף שבגליל, קרויה על-שם יוסף ויץ שהיה מראשי קרן קיימת לישראל. המועצה האזורית ברנר שבשפלת החוף קרויה על-שם הסופר יוסף חיים ברנר שעל-שמו קרוי גם קיבוץ גבעת ברנר המצוי בשטחה. המועצה האזורית אשכול שבנגב המערבי קרויה על-שם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול. המועצה האזורית יואב שבדרום קרויה על-שם סגן-אלוף יצחק דובנו (שכונה "יואב"), מלוחמי הפלמ"ח, שנפל על הגנת נגבה במלחמת העצמאות, ושעל שמו נקראו גם מבצע יואב ומצודת יואב.
{{{שם}}}
יחסים מעורערים בין ויליאם הרביעי מלך הממלכה המאוחדת לגיסתו ויקטוריה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד, הדוכסית מקנט, אלמנת אחיו הצעיר הנסיך אדוארד אוגוסטוס ואימה של יורשת העצר הנסיכה ויקטוריה, הובילו לתקרית הבאה: במסיבת יום ההולדת ה-71 שלו, אמר ויליאם הרביעי כי הוא מקווה שאלוהים יאריך את ימיו בעוד תשעה חודשים, כדי שהנסיכה ויקטוריה תגיע לגיל 18 ואימה לא תשמש כעוצרת הממלכה. המלך אכן מת כעבור עשרה חודשים.
{{{שם}}}
שם המטבע האמריקאי דולר, הוא שיבוש של שם המטבע המרכז אירופאי טאלר. בתורו, שם הטאלר נגזר מהסיומת של Joachimsthaler, מילה, שפירושה הוא "שייך ל-Joachimsthal" (בתעתיק עברי: יואכימסטאל; גרמנית: "העמק של יואכים"). Joachimsthal הייתה עיר בוהמית, הנקראת כיום יאכימוב (אנ'), שבה היה נכרה הכסף לצורך הנפקת מטבעות הטאלר, החל משנת 1518. השם טאלר, בשיבושים קלים, הוא המקור לשמותיהם של מטבעות לאומיים נוספים, כמו ה"טולר" הסלובני, עד החלפתו באירו ב-2007, וה"דאלדר" ההולנדי.
{{{שם}}}
סם יוסטון (1793–1863) הוא האדם היחיד שכיהן כמושל של שתי מדינות שונות בארצות הברית – של טנסי ושל טקסס. יוסטון כיהן גם כמפקד הצבא וכנשיא רפובליקת טקסס, טרם סיפוחה לארצות הברית. מעבר לכך, בין הקריירה שלו בטנסי לבין זו שבטקסס, הורשע יוסטון בתקיפה אלימה. בפוליטיקה האמריקנית של ימינו הייתה הרשעה כזו מסיימת כנראה את חייו הציבוריים. גם העובדה שיוסטון נשאר בחיים אחרי אותה תקיפה היא בגדר נס; שכן יריבו כיוון אקדח אל חזהו מטווח קרוב ולחץ על ההדק - אך האקדח לא ירה.
{{{שם}}}
ב-1945 הופתע חקלאי בקולורדו לגלות שתרנגול בשם מייק, שאת ראשו ערף לקראת ארוחת הערב, המשיך לחיות ללא הראש. החקלאי חס על חייו והחליט להמשיך ולטפל בו. הוא האכילו תערובת של חלב ומים דרך פיפטה ובזרעוני תירס קטנים ומדי פעם שאב במזרק את הריר מגרונו, כדי שלא ייחנק בהיעדר יכולת בליעה. מייק המשיך לחיות ללא ראש במשך 18 חודשים, במהלכם הפך למופע בידור בתשלום בשם מייק, התרנגול חסר הראש. בשלב מסוים אף בוטח בעשרת אלפים דולר. לאחר מותו נערכה למייק נתיחה שלאחר המוות ונקבע בה כי להב הגרזן החטיא את העורק התרדמני, וקריש דם חסם את הפצע ומנע ממייק לדמם למוות. על אף שרוב ראשו נגדע, נותר גזע המוח שלם, ומאחר ותפקודים בסיסיים כגון נשימה ופעילות לב כמו גם רוב הרפלקסים של התרנגול נשלטים על ידי גזע המוח, נשאר מייק מתפקד. ספר השיאים של גינס מציין את מייק כתרנגול שהאריך ביותר לחיות לאחר שראשו נערף.
{{{שם}}}
בשנת 1906 הרצה ג'ק לונדון, שכבר היה סופר מפורסם, באוניברסיטת ייל על המהפכה החברתית. למחרת ראיין אותו עיתונאי צעיר בשם סינקלר לואיס והשניים התיידדו. כעבור כמה שנים פנה לואיס, שהיה במצב כלכלי לא טוב, ללונדון והציע למכור לו נושאים לסיפורים. לונדון הסכים וקנה נושאים אחדים במחיר של שבעה דולרים וחצי ליחידה. אחדים מהסיפורים המוצלחים ביותר של לונדון נכתבו על פי נושאים אלה. לואיס עצמו זכה בפרס נובל לספרות ב-1930.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
הפתיתים הומצאו בישראל ב-1951 על ידי חברת אסם, לבקשת ראש הממשלה דוד בן-גוריון. עקב המחסור באורז בעת תקופת הצנע, רצה בן-גוריון לפתח תחליף מבוסס חיטה. הפתיתים הראשונים עוצבו בצורת אורז ונקראו בלשון העם "אורז בן-גוריון". כיום מיוצאים הפתיתים בקנה מידה גדול יחסית, ומחוץ לישראל הם נקראים "Israeli Couscous" (קוסקוס ישראלי).
{{{שם}}}
בסוף שנות השישים, הקים חבר הכנסת מנחם פרוש, בירושלים, את מלון המרכז כנציג חברה של משקיעים אמריקניים עלומי שם. בשנת 1971 התברר שהחברה החזיקה 100,000 דולר, כספי נאמנות של ג'ו "הקצב" סטאשר - שותפו של מאיר לנסקי - מראשי המאפיה בארצות הברית והופיעו בעיתונות פרסומים המאשימים את פרוש בסיוע למאפיונרים. פרוש טען שלא ידע על קשריו של סטאשר ואינו בודק בציציות משקיעיו ותורמיו. אולם, על פי ידיעות מהעשור השני של המאה ה-21, גם פרוש עצמו היה ידיד של לנסקי.
{{{שם}}}
המוזיקה החדשנית של נגן הסקסופון אלט צ'ארלי פארקר, לא התקבלה היטב בתחילת דרכו. ערב אחד, כשניגן בג'אם סשן שהוביל המתופף ג'ו ג'ונס, אִלתר פארקר בצורתו הייחודית. ג'ונס היה כל כך מזועזע עד שעצר את ההרכב וצעק על פארקר שיֵרד מהבמה. מרוב כעס הוא אפילו זרק על פארקר את אחת המצילות שלו. לימים הפכה המוזיקה של פארקר למוזיקה המרכזית בג'אז, נקראה ביבופ ועליה מבוסס למעשה כל הג'אז המודרני. אחד המתופפים החשובים של תקופת הביבופ, נקרא גם הוא "ג'ו ג'ונס", וכדי להבדילו מג'ו ג'ונס הזקן ניתן לו השם פילי ג'ו ג'ונס.
{{{שם}}}
באימפריית האינקה לא נעשה שימוש בכתב. למרות היעדר הכתב, ניהולה של מערכת מדינית כה גדולה דרש צורה מסוימת של אחסון מידע מתמטי, כגון מיסים, כלי נשק, בהמות וכו'. לצורך אחסון המידע המתמטי השתמשו בני האינקה בכלי הנקרא קִיפּו, מילולית: קשר. הקיפו היה עשוי חבלים כך שאחסון המידע עליו התבצע באמצעות יצירת קשרים עליהם.
{{{שם}}}
שמות האותיות של האלפבית היווני (אלפא, בטא, גמא...) דומות למקבילותיהן באלפבית העברי (אלף, בית, גימל...). הדבר אינו מקרי. מן האלפבית הפרוטו-כנעני, שנחשב לאחד האלפביתים הקדומים ביותר, התפתחו מספר ענפים, ובהם האלפבית היווני וצאצאו האלפבית הלטיני, כמו גם האלפבית הפיניקי שהוא המקור הן של הכתב העברי העתיק והן של האלפבית הארמי שממנו צמח הכתב העברי המודרני. האלפבית הקירילי, שהתפתח בתורו מהאלפבית היווני, מציג קשר נוסף בין השפות – יש בו שלוש אותיות שנלקחו ישירות מעברית. כך, למשל, צורתה של האות הקירילית Ш כמעט זהה לצורת האות שין. משערים שקירילוס מסלוניקי ידע עברית והשתמש בידע שלו כשהמציא יחד עם אחיו מתודיוס את האלפבית הגלגוליטי – הגרסה הקדומה של האלפבית הקירילי.
{{{שם}}}
ויקטוריה נסיכת שוודיה, בתו הבכורה של מלך שוודיה קרל השישה עשר גוסטב, הוכרזה עם לידתה בשנת 1977 כיורשת העצר של הממלכה. תואר זה נלקח ממנה עם לידתו של אחיה קרל פיליפ בשנת 1979 בשל חוק העדפת הבן הבכור בירושת המלוכה. לאחר שבעה חודשים נוספים, חזר אליה התואר, לאחר שממשלת שוודיה שינתה את חוק ירושת המלוכה, כך שנקבע שוויון גמור בין נשים לגברים. שוודיה היא המדינה הראשונה בעולם שקבעה שוויון כזה בחוק. נורווגיה, ששינתה את חוקי הירושה שלה בשנת 1990, לא שינתה אותם למפרע, ולכן יורש העצר, הנסיך הוקון לא איבד את תוארו לאחותו הגדולה הנסיכה מרתה לואיז.
{{{שם}}}
ציפורים רבות נודדות במהלך חילופי העונות, אך אף ציפור אינה מרחיקה לנדוד כמו שחפית הקוטב. שחפית הקוטב נודדת בין החוג הארקטי הצפוני לחוג האנטארקטי הדרומי ובכך נחשבת לחיה שנודדת למרחק הגדול ביותר בימינו, בערך 19 אלף קילומטרים בעונת נדידה. ישנם מקרים בהם תועדו פרטים שנדדו מעל 80 אלף קילומטרים בעונה, בערך פעמיים היקף כדור הארץ. למרות המרחק הרב ששחפית הקוטב עוברת, היא ממעיטה לעוף מעל הקרקע ונדיר לצפות בה מעל אדמה מלבד בעונת הקינון והרבייה. מכיוון ששחפית הקוטב עוברת קיץ צפוני וקיץ דרומי באזורי הקטבים היא החיה שחווה הכי הרבה שעות שמש ביחס לאורך חייה.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
אזור מפרץ סן פרנסיסקו בקליפורניה, ליד העתק סן אנדראס, סובל מרעידות אדמה תכופות הפוקדות אותו. היה זה אך מתבקש כי כאשר העפילו שתי קבוצות בייסבול מאזור המפרץ, אוקלנד אתלטיקס וסן פרנסיסקו ג'איינטס, לגמר ליגת ה-MLB, הוורלד סיריס של שנת 1989, תפגע רעידת אדמה באזור. ואכן, דקות לפני פתיחת המשחק השלישי בסדרה, פקדה את המקום רעידת אדמה במגניטודה של 6.9 בסולם ריכטר. זו הייתה אחת מרעידות האדמה הראשונות בהיסטוריה שקרו בעת שידור חי בטלוויזיה. שדר הספורט אל מייקלס היה מועמד לזכייה בפרס אמי על הדיווחים החדשותיים שהעביר בזמן אמת על הרעידה בה נספו 63 אנשים ונגרם נזק רב שחלקו עדיין לא שוקם. ייתכן שמספר ההרוגים המועט יחסית נבע מכך שרבים עזבו מוקדם את מקום עבודתם כדי לצפות במשחק, ולא נפגעו על הכבישים והגשרים שקרסו בשעת שיא.
{{{שם}}}
בין השנים 1976 ו-1983 נחטפו ונרצחו על ידי החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה עשרות אלפי אזרחים שנחשדו בהתנגדות למשטר הצבאי. בין הנחטפים היו גם ילדים, ובהם עשרה תלמידי בית ספר תיכון שביקשו סבסוד לנסיעה באוטובוסים ונחטפו בליל העפרונות, ב-16 בספטמבר 1976. הכינוי הלא מחמיא שדבק בפעולות הצבא והמשטרה של ארגנטינה באותה תקופה, המלחמה המלוכלכת, נטבע על ידי החונטה הצבאית עצמה.
{{{שם}}}
על שמן של המיילדות במצרים, שפרה ופועה, נקראו רחובות בחיפה ובבאר שבע. גם בשכונת קריית משה בירושלים נמצאים רחוב שפרה ורחוב פועה, אולם רק אחד מהם, רחוב שפרה, קרוי על שם אחת ממיילדות מצרים. רחוב פועה קרוי על שם פועה רקובסקי, פעילה ציונית ופמיניסטית בפולין, שעלתה לארץ ישראל בשנת 1935.
{{{שם}}}
חלק ממסעי הצלב, שהחלו כניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים, הופנו כנגד נוצרים. כך למשל, במסגרת מסע הצלב האלביגנזי (1209–1229), שנערך בחסות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי נגד הקתרים, נטבחו מאות אלפי בני אדם ונהרסו מאות כפרים. בעת המצור על העיר בזייה סירבו תושבי העיר להסגיר את תושביה הקתרים ובתגובה נטבחו לצד כמה מאות קתרים גם אלפי קתולים. כששאלו החיילים את מפקדיהם כיצד יבדילו בין הקתרים לקתולים הנאמנים, השיב ארנו אמורי נציג האפיפיור במשפט המפורסם: Caedite eos! Novit enim Dominus qui sunt eius (הרוג את כולם. האל יידע לברור את נאמניו).
{{{שם}}}
במשך שנתיים שט סמואל לנגהורן קלמנס הצעיר בספינה על נהר המיסיסיפי, עד שהוסמך לנווט מדופלם. תעודת הנווט הקנתה לו את הזכות להשיט ספינה כבדה, בעלת שוקע של שני פאתום (יחידת מידה לאורך השקולה לשש רגליים או כ־1.83 מטרים). עומק מים זה נדרש לספינות הנהר כדי לשוט בבטחה ללא חשש לעלייה על שרטון. לימים, כשנהיה עיתונאי מתחיל, סמואל בחר שם עט, המציין עומק זה. שם העט שבחר היה מארק טוויין (Mark Twain), שפירושו המילולי "סַמֵן שניים".
{{{שם}}}
פרד מונוסון, יהודי ציוני תושב בוסטון במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, כונה "מלך מעילי הגשם של בוסטון". מונוסון הקים את היישוב נוה מונוסון, סמוך לנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שעובד מכס בשדה התעופה סיפר לו שהוא מגיע לעבודה מנתניה הרחוקה. מונוסון שלח מעילי גשם בכל חורף לילדי היישוב ולחיילי צה"ל. לפעמים היה מצפין כרטיס טיסה באחד המעילים, כדי שחייל יזכה באקראי בפרס יקר.
{{{שם}}}
לפני אולימפיאדת פריז (1924) נבחר האתלט היהודי הרולד אברהמס לייצג את הממלכה המאוחדת בריצת 100 מטר, ריצת 200 מטר, מרוץ שליחים 4x100 וגם בקפיצה לרוחק בה החזיק בשיא הבריטי 7.38 מ', שיא שנשאר עומד על כנו 32 שנה. אברהמס סבר שיהיה זה מאמץ גדול, היות שתחרויות הקפיצה לרוחק וריצת 200 מטר היו אמורות להתקיים באותו יום בהפרש של חצי שעה זו מזו. אברהמס שלח מכתב בעילום שם למערכת הדיילי אקספרס, שבו הזדהה כאתלט בכיר המתפלא על החלטת התאחדות האתלטיקה הבריטית. בעקבות המכתב הוצא אברהמס מרשימת הקופצים לרוחק. באולימפיאדה עצמה זכה בשתי מדליות, בהן מדליית זהב בריצת 100 מטר.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
בניגוד לדעה הרווחת, נפוליאון בונפרטה לא היה נמוך, ולמעשה אף היה גבוה במעט מהצרפתי הממוצע של תחילת המאה ה-19, ובעל גובה ממוצע יחסית לגברים האירופאים שחיו בתקופתו. ישנן שתי סיבות עיקריות לבלבול לגבי גובהו: הראשונה היא ההבדל שקיים בין מידת הרגל הצרפתית לזו האנגלית. במותו של נפוליאון, גובהו היה 5 רגלים ו־2 אינצ'ים צרפתיים, השווים ל־5 רגלים ו־6.5 אינצ'ים אנגליים, או 1.68 מטרים. התייחסות לגובהו כ־5 רגלים ו־2 אינצ'ים אנגליים הובילה למסקנה המוטעית כי גובהו מסתכם ב־1.57 מטרים. הסיבה השנייה היא שהיה מוקף בחיל משמר שהורכב מחיילים גבוהים במיוחד, והוא כונה בפיהם "הרב"ט הקטן" (le petit caporal) – כינוי חיבה הרומז דווקא ליחסו השוויוני והבלתי־מתנשא כלפיהם.
{{{שם}}}
כיום מוסכם, שבעת שהקרדינלים ברומא מסיימים את הקונקלווה, מעלים עשן לבן בארובת הקפלה הסיסטינית ובוחרים באפיפיור, החלטתם בלתי ניתנת לערעור. אולם במשך רוב ההיסטוריה לא היה הדבר כך. לשליטים הקתוליים של אירופה הייתה נתונה זכות וטו (Jus exclusivae, "זכות המניעה") על החלטות הקרדינלים. את ההחלטה היה מוסר קרדינל-חסות ("קרדינל כתר") מטעמו של השליט למזכיר הקונקלווה – ושולח את הקרדינלים לעוד סבבי הצבעות מייגעים. בקונקלווה שנערכה בין השנים 1314–1315 הטיל פיליפ החמישי, מלך צרפת, וטו על מועמד לכהונת האפיפיור. מלך ספרד עשה לראשונה שימוש ב"זכות המניעה" בבחירת האפיפיור בשנת 1605. ב-1799 כפה פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על הקרדינלים יותר מארבעה חודשי הצבעות, לאחר שפסל בזה אחר זה את המועמדים שנבחרו מבלי שמועמדו הצליח להשיג רוב. את המנהג הפסיק האפיפיור פיוס העשירי (בתמונה), שנבחר בעצמו לאחר שעל בחירתו של מריאנו רמפולה שהתמודד מולו הוטל וטו מצד פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.
{{{שם}}}
הבית הלבן, מעונו הרשמי של נשיא ארצות הברית מאז 1800, לא היה כל כך לבן לאחר שהצבא הבריטי שרף אותו ב-1814, במהלך מלחמת 1812, כנקמה על שריפת בניין הפרלמנט של קנדה העליונה השוכן בעיר טורונטו. רעיית הנשיא ג'יימס מדיסון, הגברת הראשונה דולי מדיסון, הייתה מהאחרונים לעזוב את הבית הלבן, דקות ספורות לפני שהחיילים הבריטים הגיעו ואכלו את ארוחת הערב שהכינה. מדיסון הצילה מן השריפה דיוקן של ג'ורג' וושינגטון. גם בניין משרד האוצר נשרף באותו אירוע.
{{{שם}}}
עבודת הדוקטורט של רלף אלפר, תחת הנחייתו של ג'ורג' גאמוב, עסקה בניסיון להבין את תהליך יצירת גרעיני היסודות ביקום הקדום, תהליך שמכונה "הנוקליאוסינתזה של המפץ הגדול". גאמוב, שהיה ידוע בחוש ההומור שלו, צירף למאמר המדעי המשותף שלהם את שמו של הנס בתה, על מנת ששמות המחברים יזכירו את האותיות הראשונות באלפבית היווני: אלפא, בטא וגמא. המאמר, שהתפרסם ב-1 באפריל 1948 נחשב לאחד החשובים בהיסטוריה של הפיזיקה, משום שהוא הצליח לחזות באופן מדויק את התפלגות האיזוטופים של מימן ושל הליום, אשר מרכיבים למעלה מ-99% מהחומר הבאריוני ביקום. אלפר, שחלקו החשוב בכתיבת המאמר הוצנע בעקבות הוספת שמו של בתה, עזב כעבור מספר שנים את העולם האקדמי ובילה את מרבית הקריירה שלו בג'נרל אלקטריק.
{{{שם}}}
בשנת 1983, פרסם מגזין החדשות הגרמני "שטרן" קטעי מכתבים, שנטען שהם יומניו של אדולף היטלר. אלה נודעו אחר-כך בשם "יומני היטלר". המגזין שילם 10 מיליון מרק גרמני (שווה ערך לכ-6 מיליון דולר באותו זמן) עבור שישים ספרונים ושתי "מחברות מיוחדות" על טיסתו של רודולף הס לבריטניה, שכיסו את התקופה שבין שנת 1932 עד 1945. בתוך שבועיים מהפרסום התגלה שהיומנים הם "זיוף מגושם וגרוטסקי" שנכתבו על נייר מודרני בעזרת דיו מודרנית וכללו אי-דיוקים היסטוריים רבים; התוכן הועתק ברובו מספר שקיבץ את נאומיו של היטלר, שלהם נוספו הערות אישיות לכאורה. שני האחראים לזיוף נתפסו ובשנת 1985 נידונו ל-42 חודשי מאסר כל אחד.
{{{שם}}}
אחד ממעשי הפשע הנועזים בהיסטוריה אירע ב-24 בנובמבר 1971. אדם שהזדהה בשם דן קופר עלה למטוס בואינג 727 אמריקאי שהיה בדרכו מפורטלנד לסיאטל. האיש איים לפוצץ את המטוס אם לא יועבר לידיו כופר נפש בסך מאתיים אלף דולרים בעת נחיתת המטוס בסיאטל. כמו כן הוא דרש ארבעה מצנחים. בתמורה לקבלת מבוקשו, שחרר קופר את נוסעי המטוס. המטוס המריא מסיאטל כשבתוכו החוטף וארבעה אנשי צוות. בעת הטיסה פתח קופר את דלת היציאה האחורית וצנח במזג אוויר סוער. שעתיים מאוחר יותר נחת המטוס בשלום בנבדה. עד היום לא התקבל מידע לגבי זהותו האמיתית של קופר ולגבי גורלו, ורק חלק קטן מהכסף התגלה, כשב-10 בפברואר 1980 מצא ילד בן שמונה 294 שטרות של 20 דולר על גדת נהר קולומביה. ה-FBI השאיר בידי הילד כמחצית מהשטרות. ב-2008 הוא מכר 15 מהם ב-37,000 דולר.
{{{שם}}}
יבגני חאלדיי, צלם יהודי שהצטרף לצבא האדום, התקנא בתצלום הנפת הדגל באיוו ג'ימה של ג'ו רוזנטל, ונשא עמו את דגל ברית המועצות כדי ליצור תמונת ניצחון מקבילה עבור ארצו. לאחר כיבוש הרייכסטג שבברלין ב-2 במאי 1945, הגיע חאלדיי למבנה ההרוס וביקש מכמה חיילים שיניפו את הדגל. על אף שהתמונה בוימה, היא הפכה לאחת המפורסמות בהיסטוריה של הצילום. בתמונה המקורית של חאלדיי (מימין) מבצבצים שני שעונים על ידו של אחד החיילים, ככל הנראה שלל ביזה מאחת הגופות שפגש בדרכו. כדי לא לבייש את הצבא האדום רוטשה התמונה (משמאל) ואחד השעונים הועלם. באותה הזדמנות הוסיף חאלדיי עשן לתצלום כדי להאדיר את הרושם.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
מרטן גר היה איכר צרפתי בן המאה ה-16 שעזב את משפחתו לאחר שהואשם בגנבת חיטה מאביו. שמונה שנים מאוחר יותר הופיע בכפר אדם שטען כי הוא מרטן גר הנעדר. בזכות דמיונו הפיזי לגר ובקיאותו בפרטי חייו, עלה בידו לשכנע את הסביבה בזהותו. הוא חי עם אשתו של גר, ברטראנד, ובנו במשך שלוש שנים, והיא אף ילדה לו בתקופה זו שני ילדים. כשדרש האיש את ירושת אביו של גר שנפטר, תבע אותו דודו של מרטן גר באשמת התחזות. לאחר זיכויו, נפתח משפט מחודש ב-1560. ברטראנד שינתה את גרסתה וטענה שהאיש מתחזה. בעקבות כך נגזר עליו גזר דין מוות. בעתירה לחנינה מצא הפרלמנט בטולוז כי ברטראנד שודלה לעדות שקר על ידי הדוד, אולם בשלב זה חל מפנה דרמטי: מרטן גר האמיתי הופיע בבית המשפט כשהוא צולע על רגל עץ. בסופו של המשפט החוזר הוצא המתחזה להורג בתלייה באשמת ניאוף והונאה.
{{{שם}}}
האופרה פורגי ובס, שאותה חיברו האחים איירה וג'ורג' גרשווין, היא בין היצירות המוזיקליות המשפיעות במחצית הראשונה של המאה העשרים. האריה הפותחת של האופרה, Summertime, הפכה לאחד הסטנדרטים המבוצעים ביותר בג'אז, וקטעים נוספים מתוך האופרה זכו להצלחה דומה. כיוון שהעלילה סובבת סביב החברה השחורה הענייה של התקופה, ספגו המחברים ביקורת רבה בתחילת הדרך והואשמו בגזענות, אך הם התעקשו להעסיק רק שחורים בתפקידים הראשיים, ובסופו של דבר התקבלה האופרה גם בקרב הקהילה השחורה. בעת הופעה בעיר וושינגטון במרץ 1936 מחה צוות הזמרים כנגד ההפרדה הגזעית בקהל, ואף כופף את ההנהלה להתיר ישיבה מעורבת. עקב כך, הייתה זו ההופעה הראשונה שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון מול קהל מעורב, רב גזעי, אם כי צורת ישיבה זו לא נשמרה, ובהצגות אחרות המשיכה הנהלת אולם התיאטרון במדיניות ההפרדה.
{{{שם}}}
כלבת היא מחלה נגיפית התוקפת את מערכת העצבים. המחלה נחשבת לקטלנית ביותר ולאחר ההידבקות והופעת התסמינים הראשונים, המתבטאים בעיקר בשינויי התנהגות קיצוניים, החולה מת תוך עשרה ימים לכל היותר. את החיסון לכלבת פיתח לואי פסטר, אבי המיקרוביולוגיה, והוא חייב להינתן מיד לאחר הנשיכה ובטרם התפרצה המחלה. מבין מיליוני אנשים שנדבקו במחלה, ידוע רק על אנשים בודדים בעולם ששרדו את המחלה לאחר הופעת התסמינים מבלי שקיבלו חיסון מונע. הראשונה בהם היא ג'ינה גיזה, שננשכה על ידי עטלף בשנת 2004 ונרפאה בזכות טיפול חדשני. גופה הוכנס לתרדמת ובאותו זמן ניתן לה קוקטייל של תרופות אנטי-נגיפיות.
{{{שם}}}
וידקון קוויזלינג היה ראש ממשלת נורווגיה בזמן מלחמת העולם השנייה. ב-9 באפריל 1940 היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות, כאשר הכריז על עצמו כראש הממשלה במקומו של המלך הוקון השביעי. קוויזלינג, ששמו משמש מאז כמילה נרדפת לבוגד בשפות אירופיות רבות, בשל שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים, הוצא להורג בידי כיתת יורים ב-24 באוקטובר 1945.
{{{שם}}}
בשנת 1967 קם על גבול לבנון מושב חדש בשם זרעית. הוא היה אחד מקבוצת יישובים בעלי שמות שקשורים לאדמה ולעבודת האדמה: אדמית, נטועה, שתולה – וזרעית. אבל בתום שנתיים מהקמתו, נזכרו בקרן הקיימת שאת הכסף להקמת המושב תרם אמריקני, ויליאם (ישראל) רוזנוולד שמו, ודרשו לקרוא ליישוב על שמו – כפר רוזנוולד. חברי המושב החדש, כולם בני מושבים ותיקים בגליל, התקוממו. הם סירבו לקבל דואר תחת השם החדש, עקרו את השלט החדש, ואפילו ויתרו על כל כספי התרומה, והסכימו להחזיר לקרן הקיימת 30 אלף דולר, סכום עצום במונחי הימים ההם, בתמורה לשמם הישן. כאן התערבה ועדת השמות הממשלתית, השיבה לחברי המושב את השם זרעית, וגם בישרה לראשי הקרן הקיימת שההבטחה לתורם קוימה. בשם זרעית, הסביר יושב ראש הוועדה, הגאוגרף יהודה זיו, מסתתרות ראשי התיבות: זכר רוזנוולד עימנו יהיה תמיד.
{{{שם}}}
{{{שם}}}
יוסף טרומפלדור, המכונה "הגיבור הגידם", איבד את ידו בפורט ארתור במהלך מלחמת רוסיה-יפן, כשפגז ריסק את ידו השמאלית. לאחר שהשתחרר מהשבי היפני, היה טרומפלדור ליהודי הראשון בצבא האימפריה הרוסית שזכה לדרגת קצונה מבלי להמיר את דתו. הוא קיבל את הדרגה יחד עם אותות הצטיינות רבים, מידי הצאר הרוסי ניקולאי השני, בנוכחות הצארינה אלכסנדרה. הצארינה ענדה לו את המדליות באופן אישי ונתנה לו במתנה יד תותבת. הצאר הציע לטרומפלדור מספר הטבות ובהן קריירה צבאית ואחוזה גדולה, אך הוא סירב וביקש לעלות לארץ ישראל. טרומפלדור נפל במאורעות תל חי בי"א באדר ה'תר"פ (1 במרץ 1920). יחד עם חמישה ממגיני תל חי שנפלו באותו יום, ושניים שנהרגו קודם לכן, הוא מונצח בשם העיר הסמוכה - קריית שמונה.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
בשנת 1926, נטל השופט האמריקני וינסנט ברנאן את ההשראה ממשפט שלמה, כשהכריע במחלוקת לגבי משמורת על פעוטה כבת שלוש. הצדדים היו אמה הביולוגית של הילדה, ומולה האם המאמצת, גיסתה של האם הביולוגית, שגידלה את הילדה מינקותה. לאחר ששמע את טענות הנשים, נהג השופט ברנאן בדומה לשלמה, והודיע על פסק דין מדומה: הילדה תילקח מאמה המאמצת ותימסר לבית יתומים. תגובותיהן של שתי האמהות לפסק הדין המדומה צולמו במצלמות קולנוע מוסוות, ולאחר מכן נותחו על ידי ברנאן בסיוע פסיכולוגים מומחים. את הילדה החליט ברנאן למסור לידי האם המאמצת, שהפגינה לדבריו תגובה רגשית עזה לאין שיעור מהאם הביולוגית. התכסיס שנקט ברנאן לא סייע למעמדו הציבורי ולכבודו של בית המשפט, והשופט גונה כמי שעשה שימוש בפעלול זול ממניעים של תאוות פרסום. בסופו של דבר נאלץ ברנאן לשנות את החלטתו, כשהתברר שהאם הביולוגית לוקה בשמיעתה ולא הבינה את ההכרזה על פסק הדין המדומה. כפשרה הוחלט על משמורת משותפת.
{{{שם}}}
היונק הקטן ביותר הוא עטלף ממין עטלף דבורה, מין וסוג יחיד במשפחת עטלפי דבורה. משקלו לא עולה על 2 גרם ואורכו 29–33 מ"מ. מוטת כנפיו, 10 ס"מ, מגדילה אותו באופן ניכר. היונק השני הקטן ביותר הוא חדף זעיר מסדרת החדפיים. הן עטלף הדבורה והן החדף הזעיר צדים ואוכלים חרקים, אך בעוד החדף הזעיר אינו מצוי בסכנת הכחדה, עטלף הדבורה נמצא במצב פגיע.
{{{שם}}}
בשנת 1854 המציא אנטוניו מאוצ'י, מהגר איטלקי שחי בארצות הברית, מכשיר דמוי טלפון שאפשר לו לתקשר בין קומות בביתו, אך הוא לא רשם פטנט על המצאתו. בשנת 1876 הקדים אותו אלכסנדר גרהם בל ורשם פטנט על הטלפון שהוא המציא, מה שגרם להכרה בו כממציא הבלעדי של הטלפון במשך יותר ממאה שנה בכל מקום למעט איטליה. ב-16 ביוני 2002 הכיר בית הנבחרים האמריקני בחלקו של מאוצ'י בהמצאת הטלפון.
{{{שם}}}
לעיתים מפיקי קולנוע נאלצים להחליף שחקן או שחקנית בסרטם. כך היה עם "ונדטה", שצילומיו החלו עם ג'יימס פיורפוי כדמות המפתח, אך הושלמו עם הוגו ויבינג, לאחר שהראשון פרש. עם זאת, בסרט זה הדבר עורר קושי מינימלי – דמותו של הגיבור האנרכיסטי עוטה מסכה במשך כל הסרט. מקרה אחר הוא סרטו האחרון של ברנדון לי – "העורב". לי נהרג במהלך הצילומים וכפיל ניצב במקומו לצורך צילום חלק מהסצינות. מקרה מורכב יותר הוא "סולט", ששמו המקורי היה "אדווין א. סלט" – בו אמור היה לככב טום קרוז כמרגל מטעם ה-CIA. בטרם החלו הצילומים הלה פרש ובמקומו החליטו המפיקים ללהק את אנג'לינה ג'ולי, ובכך להורות על שינוי מין הדמות הראשית, שכתוב התסריט ואף שינוי שם הסרט.
{{{שם}}}
טניסאית העבר הגרמנייה שטפי גראף, מן הטניסאיות הגדולות בהיסטוריה, שלטה בסבב העולמי לנשים בטניס (WTA) במחצית השנייה של שנות ה-80 ולאורך מרבית שנות ה-90 של המאה ה-20. ב־1988 הגיעה להישג ייחודי ששום טניסאי אחר – אישה או גבר – לא השיג: היא זכתה בשנה קלנדרית אחת בגולדן סלאם – ארבעת טורנירי הגראנד סלאם (אליפות וימבלדון, אליפות אוסטרליה הפתוחה, אליפות צרפת הפתוחה ואליפות ארצות הברית הפתוחה) בתוספת מדליית זהב אולימפית בטורניר היחידות באולימפיאדת סיאול. רק עוד טניסאית אחת זכתה בכל חמשת הטורנירים, אך בשנים שונות במהלך הקריירה – האמריקאית סרינה ויליאמס. בסבב העולמי לגברים (ATP) יש שני טניסאים שהצליחו לזכות בחמשת הטורנירים בשנים שונות במהלך הקריירה שלהם – הראשון הוא כיום בעלה של גראף, טניסאי העבר האמריקאי אנדרה אגאסי, והשני הוא הספרדי רפאל נדאל.
{{{שם}}}
היישובים השיתופיים שהוקמו בארץ ישראל בראשית המאה ה-20 נקראו בתחילה קבוצות, אולם משנות העשרים של המאה הוחל לכנות את חלקם בשם קיבוץ. הסופר יהודה יערי, מאנשי העלייה השלישית, סיפר כי הרעיון עלה לאחר שפגש בירושלים חסיד ברסלב שתיאר את הקיבוץ הקדוש באומן - התכנסות חסידי ברסלב בימי ראש השנה. מוקי צור, היסטוריון של תנועת העבודה, טוען שהיו עוררים על גרסה זו, וכי השם עלה כנראה באופן סימולטני בכמה מקומות. אולם גם הוא אינו פוסל את האפשרות שהכינוי שאול ממושגי תנועת החסידות, וכי אנשי ההתיישבות העובדת, שאימצו את ערכי המהפכה הציונית-סוציאליסטית, כולל המרד נגד הדת היהודית, לקחו ביטוי מעולם המושגים הדתי ויצקו לתוכו משמעות חדשה.
{{{שם}}}
לעיתים שמות רחובות מוחלפים בעקבות אירועים אקטואליים, או כהתרסה. כך בתחילת שנות ה-80 שינתה איראן את שם הרחוב שבו מוקמה שגרירות מצרים בטהראן לשם רוצחו של אנואר סאדאת, ח'אלד אסלאמבולי, מאנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי. הדבר קרה בעת ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, ועם חידושם שונה שם הרחוב שנית ל"רחוב האינתיפאדה הפלסטינית". מצרים שינתה את שם הרחוב בו שוכנת שגרירות ישראל בקהיר לרחוב מוחמד א-דורה. שדרות הציונות בחיפה הן רחוב ראשי העולה אל הכרמל ששינה את שמו פעמיים. הרחוב נקרא תחילה "דרך ההר" ולאחר הקמת המדינה שונה שמו ל"שדרות או"ם", כהוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר 1947. אולם ב-1975 קיבלה עצרת האו"ם את החלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות, ובעקבות החלטה זו שינתה שוב עיריית חיפה את שם הרחוב ל"שדרות הציונות", כמחאה על החלטת האו"ם, שם שנותר על כנו גם אחרי ביטול ההחלטה מאוחר יותר, בקבלת החלטה 4686 בעצרת הכללית ב-16 בדצמבר 1991.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
{{{שם}}}
מחקר מתמטי של אמנות האוריגמי היפנית גילה שחישוב דרך הקיפול של דגמי אוריגמי היא בעיה NP שלמה, כלומר בעיה קשה במיוחד לפתרון. בבסיס החקר המתמטי של האוריגמי עומדות שבע אקסיומות המגדירות את הפעולות הגאומטריות האפשריות בתהליך הקיפול. טכניקות הקיפול של אוריגמי נמצאות בשימוש גם בתכנון הנדסי של מתקנים מתקפלים "חכמים", כגון מפרשים סולאריים מתקפלים עבור לוויינים, תומכנים זעירים מתקפלים עבור צנתרי לב, כריות אוויר לכלי רכב המתנפחות באופן יעיל יותר, כיפות מתקפלות עבור אצטדיוני ענק, שלדות רכב המתקפלות באופן שיספוג טוב יותר פגיעות מהתנגשויות ועוד.
{{{שם}}}
בעת החדשה יש שכיחות גבוהה, ביחס לגודל האוכלוסייה, של שחמטאים ממוצא יהודי שכיכבו בצמרת עולם השחמט. כך, למשל, ארבעה מתוך חמשת השחקנים בנבחרת הלאומית של פולין, שזכתה באולימפיאדת השחמט השלישית, אשר נערכה בהמבורג שבגרמניה ביולי 1930, היו יהודים. בנוסף לשחמטאים אלו, עקיבא רובינשטיין, סבלי טרטקובר, דויד פז'פיורקה ופאולין פרידמן, גם שלושת הזוכים במדליות האישיות באותה תחרות היו יהודים: עקיבא רובינשטיין זכה במדליית זהב, סאלו פלור מצ'כוסלובקיה זכה בכסף ויצחק קשדן מארצות הברית קיבל את הארד.
{{{שם}}}
ללהקת כוורת, אחת מלהקות הרוק האהודות בישראל בכל הזמנים, לקח זמן רב למצוא מפיק לאחת מהופעותיה ולאלבום הבכורה שלה. אחת הסיבות לכך הייתה כוונתה להקדיש אותם במלואם לאופרת הרוק ההומוריסטית "אופרת פוגי". אברהם דשא (פשנל) הסכים ב-1973 להיות המפיק להופעה ולאלבום רק לאחר שדני סנדרסון פירק את האופרה לשירים ולמערכונים נפרדים וגנז חלקים נרחבים ממנה. רק ב-2013 יצאה הקלטת האופרה לאור בשלמותה, ועד כה היא מעולם לא הוצגה בשלמותה מול קהל.
{{{שם}}}
ליקוי החמה המלא ב-29 במרץ 2006 עורר עניין רב בקרב מדענים וחובבי אסטרונומיה שנסעו במיוחד לאזורים בהם נצפה ליקוי חמה מלא. בניגריה נדרשה היערכות מיוחדת של כוחות הביטחון לקראת האירוע לאחר שב-9 בינואר 2001 פרצו בעיר מידוגורי בצפון-מזרח ניגריה מהומות קשות בעקבות ליקוי לבנה. קבוצות צעירים מוסלמים התפרעו בעיר ותקפו בעיקר כנסיות, ומטרות נוצריות אחרות, בטיעון שאלוהים מסתיר את הירח כעונש לכופרים. עקב כך הוציא שר ההסברה הניגרי הודעה מטעם הממשלה הקוראת לתושבים לא להיכנס לפאניקה לקראת ליקוי החמה ב-2006.
{{{שם}}}
מקובל לספור שמונה שערים, כשערי ירושלים: שער האשפות, שער ציון, שער יפו, השער החדש, שער שכם, שער הפרחים, שער האריות ושער הרחמים. שער הרחמים הוא היחיד מבין השמונה, שחסום. ישנם אנשים המצפים לפתיחתו של השער הזה, עם בואו של המשיח. אולם למעשה שער הרחמים פחות ייחודי משמקובל לחשוב. בחומה יש יותר משמונה שערים. יש בה עוד שערים חסומים, ויש בה אפילו שערים חסומים לשעבר, שכבר נפתחו. לדוגמה, ממערב לשער האשפות, בחפירות בגן העופל, התגלה שער נוסף. כיום יש כניסה רגלית דרכו לעיר העתיקה. שער זה היה חלק מן הביצור של ירושלים במאה השלוש עשרה. השער נחסם בעת בניית החומה הנוכחית ונפתח מחדש על ידי הארכאולוגים.
{{{שם}}}
היזידים הם קבוצת דת-לאום של כורדים ובה כמיליון מאמינים שרובם מתגוררים בסביבות מוצול שבעיראק. בתקופת האימפריה העות'מאנית נרדפו המאמינים על ידי השלטונות, לאחר שהואשמו כי הם עובדי השטן. הדת ייחודית במאפיינים רבים. כך, למשל, יום המנוחה הוא יום השבת, אך יום רביעי נחשב כיום קדוש; השנה החדשה נחגגת בחודש ניסן; ובסביבות חודש אלול ותשרי נחגג הסתיו על ידי התכנסות לסעודה גדולה - בהתכנסות זו רוחצים היזידים בנהר ומדליקים מאות מנורות בקברי קדושים; קיים איסור לירוק על האדמה או על אש; ומגע ממושך עם מי שאינם יזידים נחשב למטמא. כמו כן, חל איסור, שלעיתים אינו מתקיים במלואו, על לבישת בגדים בצבע כחול ועל אכילת חסה.
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה
| ||
דף זה אינו דף מדיניות רשמי, זוהי רק טיוטה | |
שיחה |
{{{שם}}}
אליס, נסיכת בטנברג, אמו של הנסיך פיליפ, בעלה של אליזבת השנייה מלכת הממלכה המאוחדת נולדה באנגליה, לנסיך הגרמני לודוויג פון באטנברג ולאשתו, הנסיכה ויקטוריה, נכדתה של המלכה ויקטוריה. מילדותה סבלה מלקות שמיעה. היא נישאה לנסיך היווני אנדראס, ונאלצה לצאת לגלות מיוון פעמיים, ב-1917 וב-1922. בשנות ה-30 הייתה מאושפזת כמה שנים במוסד פסיכיאטרי. היא חזרה ליוון, ובזמן מלחמת העולם השנייה הצילה משפחה יהודית ממוות. הנסיכה נפטרה בארמון בקינגהאם ב-5 בדצמבר 1969 ללא כל רכוש, לאחר שתרמה אותו לעניים ונקברה בטירת וינדזור, חרף בקשתה להיקבר בירושלים, לצד דודתה אליזבת, נסיכת הסה. ב-3 באוגוסט 1988 הועברו עצמותיה לקריפטה שמתחת לכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים. ב-31 באוקטובר 1994 באו ליד ושם שני ילדיה שהיו עדיין בחיים, פיליפ וסופיה, כדי לקבל בשמה את תואר חסידת אומות העולם.
{{{שם}}}
הורים רבים מתלבטים באיזה שם לקרוא לילדיהם ומסיבות שונות מתקשים לעיתים להגיע לידי הסכמה. גם הוריו של מי שהיה לימים נשיא ארצות הברית ה-33, הארי ס. טרומן, נתקלו בקושי שכזה, וכפתרון למצוקתם החליטו שלא להעניק לו שם אמצעי ולהסתפק באות s (ס.), כך ששני סביו (שיפ וסולומון) יאמינו שהוא נקרא על שמם. גם שמו המקורי של הזמר ג'וני קאש, הכיל רק שתי אותיות – JR – זאת כיוון שגם הוריו לא הצליחו להסכים על שם, אלא רק על ראשי תיבות.
{{{שם}}}
דן קווייל היה סגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש (1989–1993). התבטאויותיו בנושאים שונים וטעויותיו הרבות הפכו אותו למושא לעג בעיני התקשורת. הוא אף קיבל את פרס איג נובל לשנת 1991 על "הצלחתו להדגים, בצורה טובה יותר מכל אדם אחר, את הצורך בחינוך למדעים". אחת מתקריותיו המביכות התרחשה ביוני 1992, כאשר ביקר בבית ספר יסודי בטרנטון, בירת ניו ג'רזי. במהלך הביקור נערכה תחרות איות ואחד התלמידים התבקש לאיית תפוח אדמה ("Potato"). לאחר שהתלמיד איית את המילה באופן נכון, העיר לו סגן הנשיא על איות מוטעה, והנחה אותו להוסיף את האות "e" בסוף המילה. בכך איית קווייל את המילה הפשוטה יחסית, באופן שגוי. האירוע גרר סערה תקשורתית גדולה בארצות הברית ובארצות אחרות.
{{{שם}}}
אחד מהשיחים הנפוצים בחלק הדרומי של ישראל הוא הקוכיה ההודית. בחודשי הסתיו והחורף ניתן לצפות בכדורים היבשים הגדולים של השיח כשהם צמודים לתעלות בצידי הכבישים לאחר שניתקו מהקרקע והתגלגלו ברוח, ובאופן זה הפיצו את זרעיהם. השיח הוא צמח פולש והדרך בה הגיע השיח לארץ ישראל איננה ברורה בוודאות. הסברה השלטת היא שזרעי הקוכיה ההודית הגיעו מהודו לאוסטרליה ומשם למצרים התחתונה במטרה לשמש כצמח מרעה. גבעוליה המסועפים והרכים שימשו לריפוד ארגזי התחמושת של חיל המשלוח המצרי לארץ ישראל ב-1948. כשפורקו הארגזים במהלך הקרבות בנגב במלחמת העצמאות, ועם השלל שנותר בתום המלחמה, נפוצו זרעי השיח בנגב הצפוני והתפשטו משם לאזורים נוספים בישראל.
{{{שם}}}
האתלט הבריטי פיליפ נואל-בייקר זכה במדליית כסף בריצת 1,500 מטר באולימפיאדת אנטוורפן (1920). באולימפיאדה זו ובאולימפיאדת פריז (1924), בה נטל חלק בן ארצו המפורסם הרולד אברהמס, שימש נואל-בייקר גם כמנהל מקצועי. בהמשך חייו הוא נבחר לפרלמנט של בריטניה ופעל רבות למען עזרה לפליטי מלחמה, בקרה על ייצור נשק ופירוק נשק. בפרט הוא פעל למען פירוק נשק גרעיני והתנגד להמשך ייצורו. על עבודתו זו הוא זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1959.