לדלג לתוכן

מערכה (תיאטרון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמוד הפתיחה של המחזה El testimonio vengado של המחזאי לופה דה וגה שכתב מספר רב של מחזות בעלי שלוש מערכות

מערכהלועזית: אַקט) בתיאטרון היא פרק ממחזה. מספר המערכות בהצגה יכול לנוע בין 1–5 ויותר, תלוי במבנה בו בחר המחזאי לתאר את הסיפור. משך זמן המערכה נע לרוב בין 30–90 דקות, אך עשוי להמשך גם זמן קצר יותר של כ-10 דקות.

מערכות מתקיימות גם בתחומי בידור נוספים כדוגמת אופרה, טלוויזיה, קולנוע, קברט, ומופעים מגוונים ומוזיקליים שונים.

התיאטרון הרומי היה הראשון לחלק את ההצגות למספר מערכות המופרדות ביניהן במרווחים. ניתן לחלק מערכות גם לסצנות, כאשר בתיאטרון קלסי כל התארגנות מחדש של כניסות ויציאות של שחקנים מהבמה היא סצנה, אולם בתיאטרון המודרני ההגדרה פחות מובחנת באופן זה.

במחזות מודרניים, פעמים רבות, יש רק רמה מבנית אחת, אשר יכולה להיות לפי מערכות או סצנות בהתאם להחלטתו של המחזאי. חלק מהמחזאים מוותרים על החלוקה לפרקים שונים. סצנות רצופות בדרך כלל מופרדות אחת מהשנייה בזמן או במקום, אבל החלוקה בין מערכות קשורה למבנה הדרמטי הכולל של יצירה. לעיתים קרובות סיומה של מערכה מגיע יחד עם פעולה או החלטה חשובה שמקבלת על עצמה אחת או יותר מהדמויות במחזה, לרוב מדובר בהחלטה בעלת חשיבות שיש לה השפעה עמוקה על הסיפור.

אופרטות רבות ומרבית מחזות הזמר מחולקים לשתי מערכות, כך שבפועל ההפסקה נתפסת כנקודת החלוקה ביניהן.

מחזה בשלוש מערכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחזה בן שלוש מערכות, לכל מערכה יש אלמנט וחוויית קורא וצופה אחרת. במבנה הנפוץ ביותר, המערכה הראשונה מציגה את הנושאים, תחילה במצג שלאחריו נכנס הגיבור הראשי, ומוצגת הנחת היסוד הדרמטית ותיאור המצב ובין אמצע לסוף המערכה הראשונה מתרחש תיאור האירוע שמניע את העלילה. המערכה השנייה אפלה יותר ובה הדמות הראשית נתקלת במכשול המונע ממנה מלהשיג את הצרכים הדרמטיים שלה, ולרוב מופיע האנטגוניסט המרחיק אותה מהשגת מטרותיה. במערכה השלישית מתקיימת ההכרעה והגיבור הפרוטגוניסט מנצח וחוזר שיווי המשקל לסיפור.

מחזה בחמש מערכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-18, מרבית המחזות חולקו לחמש מערכות. תבנית זו ידועה כ"מחזה בחמש מערכות", ונותחה על ידי גוסטב פרייטג. חמש המערכות מהוות פונקציות ספציפיות במבנה הכללי של המחזה, אבל בביצועם בהצגה אין, בהכרח, כל הפרדה ברורה ביניהן.

פרייטג מחשיב את העלילה כמבנה נרטיבי שמחלק את הסיפור לחמישה חלקים, כמו מערכות של מחזה. חלקים אלו הם המצג של המצב, פעולה מתגברת באמצעות קונפליקט מרכזי, נקודת שיא (או נקודת מפנה), פעולה שוככת בה הקצוות הפתוחים בעלילה נסגרים ופתרון.

מבנה דומה של חמש מערכות קיים גם בתיאטרון הנו המסורתי ביפן.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • George, Kathleen (1994). Playwriting: The First Workshop. Focal Press. ISBN 0240801903.
  • Gustav Freytag, Die Technik des Dramas, Leipzig: Hirzel 1863. Neudruck Stuttgart: Reclam 1983. ISBN 3-15-007922-5

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גוסטב פרייטג, Der pyramidale Bau des Dramas (בגרמנית)