מהומות קרקוב (1923)
| תאריכי המאבק |
6 בנובמבר 1923  |
|---|---|
| מקום |
קרקוב |
  | |
מהומות קרקוב (קרויות גם "מרד קרקוב") היו סדרת הפגנות אלימות שהתרחשו בקרקוב, פולין, ב-6 בנובמבר 1923. המפגינים, תומכי המפלגה הסוציאליסטית, השתלטו על אזור הכיכר המרכזית של קרקוב, וגברו על כוחות צבא ומשטרה שנשלחו לשמור על הסדר. כוחות הביטחון הצטוו לירות על המפגינים, אך חלק מהם סירבו. במהומות נהרגו בין 18 ל-30 מפגינים ו-14 חיילי צבא פולין.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתום מלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1923 שרר מצב כלכלי קשה בפולין, עקב נזקי המלחמה וכן עקב אי-יציבות פוליטית במדינה. התושבים סבלו מהיפר-אינפלציה וממחסור במוצרי מזון בסיסיים ובפחם. זכויות העובדים הצטמצמו ומשכורותיהם ירדו. במדינה שלטה ממשלת מרכז-ימין בראשות וינצנטי ויטוס (אנ'), והמפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS) (אנ') הייתה חלק מהאופוזיציה.
במהלך תקופה זו נערכו מאות שביתות והפגנות ברחבי פולין, כמחאה על המשבר הכלכלי. תחילה אימצה ממשלת פולין מדיניות מקלה כלפי הפגנות העובדים, אך המדיניות השתנתה לאחר תקרית שבה מפגינים יידו אבנים על הכרכרה של נשיא פולין, מבלי שהמשטרה התערבה[1].
בין השובתים נמנו עובדי הרכבת, ששבתו מתחילת ספטמבר 1923 כמחאה על תנאי העסקתם. כתגובה לשביתה, באוקטובר 1923 החליטה ממשלת פולין להלאים את מסילות הברזל של פולין, ואלה הוכרזו כרכוש צבאי. עובדי הרכבת גויסו בכפייה לצבא והצטוו לחזור לעבודה. הפועלים שהמשיכו לשבות הועמדו למשפט בבית דין צבאי. בתגובה, ב-5 בנובמבר הכריזה המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS) על שביתה כללית במשק.
מהומות קרקוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 בנובמבר אסרה ממשלת פולין על קיום הפגנות, בניסיון למנוע את השבתת המשק, אך פועלי קרקוב התעלמו מהצו ויצאו לרחובות להפגין. למחרת בבוקר נפרסו כוחות צבא חמושים ברחובות העיר[2].
הפגנת פועלים גדולה החלה ב-6 בנובמבר בשעות הצהריים. המפגינים התקרבו לבית העם של קרקוב, אך מצאו שהוא ננעל על ידי כוחות המשטרה במקום. המפגינים התקרבו לבניין, ואחד השוטרים, שהוצב במלון סמוך, ירה לעבר ההמון. זה היה הניצוץ שהצית את המהומות. המפגינים התנפלו על השוטרים ופירקו חלק מהם מנשקם. במקביל נשלח למקום גדוד של צבא פולין, שנקרא לסייע למשטרה, אך החיילים הצטרפו למפגינים לאחר שאלה קראו "יחי יוזף פילסודסקי!" שהיה מדינאי פולני שפיקד על צבא פולין, והיה אהוד על אזרחים וחיילים כאחד.
כשהמצב הסלים, ממשלת פולין הזעיקה גדוד של אולאנים שרכבו על סוסים והצטוו להסתער על ההמון, אך הסוסים לא הצליחו לרוץ ברחובות העיר הרטובים, ורבים מהם החליקו ונפלו. המפגינים התפזרו, וחלקם הסתתרו בבתים סמוכים ופתחו באש על האולאנים. מפקד הגדוד וסגנו נהרגו, וחיילי הגדוד ההמומים נכנעו ופורקו מנשקם.
כוחות ביטחון נוספים נפרסו ברחבי העיר, אך המפגינים הקימו בריקדות והתעמתו עם המשטרה וכוחות הצבא, תוך שהם שרים את האינטרנציונל. במספר מקרים כוחות משטרה קיבלו פקודה לירות על המפגינים, אך הם סירבו לעשות זאת, ובאחד המקרים אף נכנעו מרצון[3]. המשטרה השתמשה בשלוש מכוניות משוריינות, ואחת מהן נתפסה על ידי המפגינים סמוך לכיכר השוק.
במהומות קרקוב נהרגו בין 18 ל-30 מפגינים, ועוד 10 נפצעו קשה. נהרגו 14 חיילים ו-101 נפצעו. אף שוטר לא נהרג, אך 31 נפצעו. כמו כן הרגו המפגינים 61 סוסי צבא.
בנוסף לקרקוב התרחשו בנובמבר 1923 הפגנות רחוב אלימות ועימותים עם שוטרים בערים נוספות בדרום פולין, בהן טרנוב ובוריסלב, ובהן נהרגו ונפצעו חלק מהמפגינים.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן שבקרקוב התרחשו המהומות, ממשלת פולין בוורשה נחרדה מהמצב והחלה במשא ומתן עם האופוזיציה. הוכרזה הפסקת אש של חמש שעות, והמהומות שככו. בתום המשא ומתן הסכימה הממשלה לבטל את הלאמת מסילות הרכבת וגיוס העובדים, בתמורה לסיום השביתה. מפקדי הצבא והמשטרה שהורו על ירי לעבר המפגינים הודחו, והגנרל לוציאן ז'ליגובסקי מונה למפקד אוגדת קרקוב.
למחרת נסוגו כוחות המשטרה והצבא מרחובות קרקוב, והעובדים שבו לעבודה.
ממשלת ויטוס איבדה את תמיכת הציבור עקב המשבר הכלכלי והמהומות, והתפטרה בדצמבר 1923.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gumowa kula demokracji, Wprost, 5 ביולי 2005 (בפולנית)
- ^ Краковское восстание в Польше, hrono.ru (ברוסית)
- ^ (PDF) The Krakow Events of 1923 in the Eyes of the then Commander of the State Police in Krakow, ResearchGate, דצמבר 2023 (באנגלית)