טיהור בית המקדש
טיהור בית המקדש הוא נרטיב שמופיע בברית החדשה בכל הבשורות הקאנוניות. אירוע זה מהווה נושא בולט באמנות נוצרית.
על פי המופיע בבשורות, ישו הגיע עם תלמידיו לירושלים בחג הפסח, והגיעו אל בית המקדש. כאשר ישו מגיע לשם, הוא מאשים את החלפנים והסוחרים בביזוי בית המקדש והופך את שולחנותיהם. הנרטיב מתואר בסוף רוב הבשורות (מתי כ"א: 12–17, מרקוס י"א: 15–19, לוקס י"ט: 45–48) אולם בתחילת הבשורה על פי יוחנן (ב': 13–16).
במקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבשורות השונות, מתואר האירוע באופן הבא: ישו ביקר בבית המקדש בירושלים, שם מתוארת החצר כמלאה בבעלי חיים, סוחרים ושולחנות חלפני הכספים, שהחליפו את הכסף היווני והרומי בשקלים יהודים ושקל צורי.[1] ירושלים הייתה עמוסה ביהודים שבאו לפסח, בין כ-300,000 ל-400,000 עולי רגל.
בבשורות על פי יוחנן, בבשורה על פי לוקס, מתואר האירוע בקצרה וכבלתי אלים.
במרקוס י"ב, 40, ולוקס כ', 47, ישו האשים את רשויות בית המקדש בגניבות ומונה אלמנות עניות כקורבנותיהן, וסיפק ראיות לכך במרקוס י"ב:42 ובלוקס כ"א, 2. מוכרי יונים מכרו יונים שהוקרבו על ידי עניים, ובפרט נשים עניות, שכן לא יכלו להרשות לעצמם קורבנות גדולים יותר. לפי מרקוס י"א: 16, ישו הטיל אמברגו על אנשים הנושאים סחורה כלשהי דרך המקדש, סנקציה שהייתה משבשת את כל המסחר שאירעה בחצר החיצונית של הגויים – שם התבצעה קנייה ומכירה של בעלי חיים.
במתי כ"א: 14–16 נאמר שמנהיגי המקדש תיחקרו את ישו, ושאלו אם הוא מודע לכך שהילדים צועקים "הושענא לבן דוד". ישו הגיב בשאלה: "האם מעודכם לא קראתם, "מפי עוללים יסדת עז"?" ביטוי זה משלב ביטוי מתהילים ח' פסוק ג', "מפי עוללים וינקים יסדת עז", שלדעת עוקביו של ישו הוא הודאה באלוהות של ישו.
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעשי ישו בבית המקדש מתוארים בתור הסיבה למותו בהמשך.
מוסבר כי החלפנים היו נחוצים לצורך החלפת כספי עולי הרגל למטבע שיוכלו להשתמש בו, וכן סוחרי החיות מכרו חיות לצורך הקרבתן – לפיכך, מוסבר כי ישו לא מחה נגד נוכחותם של החלפנים והסוחרים בבית המקדש, אלא מחה נגד רמאותם ותאוות הבצע שלהם.
חוקרי מקרא רבים טוענים כי ישו הצליח לבצע את הטיהור מבלי שנעצר עקב העובדה שהקהל תמך בו.
האפיפיור פרנציסקוס מסביר כי האירוע לא היה אלים, הוא היווה כמחאה נבואית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוחנן ב', 13–14.