לדלג לתוכן

טום ת'יבודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טום ת'יבודו
Tom Thibodeau
ת'יבודו בשנת 2011
ת'יבודו בשנת 2011
לידה 17 בינואר 1958 (בן 66)
ניו בריטן שבקונטיקט, ארצות הברית
עמדה מאמן
מכללה אוניברסיטת המדינה של סאלם
קבוצות כמאמן
1984–1985

2010–2015
2016–2019
2020–
אוניברסיטת המדינה של סאלם
שיקגו בולס
מינסוטה טימברוולבס
ניו יורק ניקס
הישגים כמאמן
מאמן השנה ב-NBA(2011,2021)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
2016–2019 מינסוטה טימברוולבס

טום ת'יבודואנגלית: Tom Thibodeau; נולד ב-17 בינואר 1958) הוא מאמן כדורסל אמריקאי, אשר משמש כמאמן הראשי של קבוצת ניו יורק ניקס מליגת ה-NBA.

ראשית הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ת'יבודו החל את הקריירה ככדורסלן במדי קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת סאלם סטייט. בשנת 1981, לאחר שסיים את לימודיו האקדמיים מונה ת'יבודו לתפקיד עוזר המאמן בקבוצת האוניברסיטה. לאחר שכיהן שלוש שנים כעוזר המאמן, קיבל ת'יבודו לידיו את תפקיד המאמן הראשי של האוניברסיטה, תפקיד בו החזיק שנה אחת, בטרם מונה לעוזר המאמן של קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת הרווארד.

בשנת 1989, עם ייסודה של מינסוטה טימברוולבס, הגיע ת'יבודו לראשונה לליגת ה-NBA כשמונה לעוזר המאמן של ביל מסלמן. הוא שימש כעוזר המאמן גם בסן אנטוניו ספרס ובפילדלפיה 76', ובשנת 1996 מונה לעוזרו של ג'ף ואן גנדי שאימן את ניו יורק ניקס. בניקס שימש ת'יבודו במשך שבע שנים כעוזר המאמן, בהן הצליחה הקבוצה להעפיל שש פעמים למשחקי הפלייאוף, ובשנת 1999 עד לגמר ה-NBA בו הפסידה לסן אנטוניו ספרס. ת'יבודו, שקנה את מעמדו כמאמן הגנה מצוין, אף סייע לקבוצה לקבוע שיא ליגה של 33 משחקים רצופים בהן עצרה את יריבתה מתחת ל-100 נקודות.[1]

לקראת עונת 2003/2004 עבר ת'יבודו לעמדת עוזר המאמן של ואן גנדי, כשמונה למאמנה הראשי של יוסטון רוקטס. הוא שימש בתפקיד במשך שלוש עונות, בהן עזר ליוסטון להפוך לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. ב-15 מתוך 18 העונות הראשונות של ת'יבודו כעוזר מאמן בליגת ה-NBA, היו הקבוצות בהן אימן מדורגות בין 10 קבוצות ההגנה הטובות בליגה.[2] בשנת 2007 מונה ת'יבודו לעוזר המאמן של דוק ריברס בבוסטון סלטיקס, מתוך תקווה שיסייע לבוסטון לשפר את ההגנה שלה, שהייתה מהגרועות בליגה.[3]

כבר בעונת הבכורה שלו בסלטיקס, סייע ת'יבודו להפוך את הגנת הסלטיקס לאחת הטובות בליגה. בוסטון עצרה את יריבותיה על 41.9% אחוזי קליעה מהשדה בלבד, האחוז הנמוך בליגה, וספגה 90.3 נקודות למשחק, שנייה רק לדטרויט פיסטונס שיריבותיה קלעו 90.1. הוא עזר לקבוצתו להעפיל עד לגמר ליגת ה-NBA בה פגשה בוסטון את לוס אנג'לס לייקרס. ת'יבודו עזר לקבוצתו לעצור את הלייקרס על 93.8 נקודות למשחק,[א] והיה גורם משמעותי בהצרת צעדיו של קובי בראיינט, כוכבה של לוס אנג'לס, וזכייתה של בוסטון סלטיקס באליפות.[2]

המעבר לקדמת הבמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2010 קיבל ת'יבודו את ההזדמנות להוביל קבוצה כשמונה למאמנה הראשי של שיקגו בולס, לאחר פיטוריו של ויני דל נגרו. כבר בעונתו הראשונה בליגה כמאמן ראשי, הוביל ת'יבודו את שיקגו למאזן של 62 ניצחונות מול 20 הפסדים בלבד, והשווה את שיא הליגה לניצחונות בעונת הבכורה כמאמן אותו קבע פול וסטפאל בעונת 1992/1993. ת'יבודו נבחר שלוש פעמים במהלך העונה למאמן המצטיין באזור המזרחי, ובסיום העונה נבחר למאמן השנה ב-NBA. הוא הוביל את שיקגו, בהנהגתו של דריק רוז שנבחר לשחקן המצטיין של העונה, למאזן הטוב ביותר בליגה, ובמשחקי הפלייאוף הוליך את הקבוצה עד גמר המזרח לראשונה מאז עונת 1997/1998. בגמר המזרח הפסידו הבולס למיאמי היט.

בעונה הבאה, עונת 2011/2012, שהייתה עונה מקוצרת של 66 משחקים בלבד בשל שביתת השחקנים, נבחר ת'יבודו למאמן המצטיין במזרח בחודשים דצמבר וינואר, לאחר שהוביל את שיקגו לפתיחת עונה של 18 ניצחונות מול חמישה הפסדים, ולמאמן המצטיין של חודש מרץ. הוא היה למאמן המהיר בהיסטוריה שהגיע ל-100 ניצחונות בקריירה, כשעשה זאת ב-130 משחקים בלבד,[4] והוביל את הבולס למאזן הטוב בליגה עונה שנייה ברציפות עם 50 ניצחונות מול 16 הפסדים בלבד. שיקגו הייתה שנית קבוצת ההגנה הטובה בליגה, כשעצרה את יריבותיה על 88.2 נקודות בלבד.[5] במשחק הפתיחה של משחקי הפלייאוף, מול פילדלפיה 76', נפצע רוז כשקרע את הרצועה הצולבת ובהמשך הסדרה נפגע גם ג'ואקים נואה בקרסולו, ושיקגו הודחה לאחר סדרה בת שישה משחקים.

בעקבות הפציעה של רוז, נאלץ ת'יבודו להסתדר ללא כוכבה הראשי של קבוצתו לאורך עונת 2012/2013 כולה. בעקבות ההערכה כי ללא רוז לא תצליח הקבוצה להתברג בצמרת הליגה, ועל מנת לחסוך בעלויות שכר, החליטו בשיקגו שלא לחדש את חוזיהם של מספר שחקני ספסל משמעותיים. את עונה זו סיימה שיקגו במאזן 45-37 וסיימה במקום החמישי במזרח.[6] בפלייאוף ניצחה שיקגו את ברוקלין נטס בשבעה משחקים בסיבוב הראשון, אך הפסידה בסדרת חצי הגמר האזורית מול מיאמי היט 4-1 והודחה.

בתחילת עונת 2013/2014 חזר דרק רוז לשחק אך נפצע שוב בתחילת העונה לאחר כמה משחקים בודדים והושבת למשך כולה, ופעם נוספת התבדו ציפיותיה של הקבוצה להעמיד סגל מלא ובריא. מתוך מחשבה שהעונה הזאת אבודה, שחררו הבולס את אחד השחקנים המשמעותיים לואל דנג שעבר לקליבלנד קאבלירס אך שוב הקבוצה התייצבה לקראת סוף העונה וסיימה במקום הרביעי במזרח, בעיקר בשל יכולת מצוינת של ג'ואקים נואה שאף נבחר לשחקן ההגנה של העונה ב-NBA אך בפלייאוף הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון על ידי וושינגטון ויזארדס.

בעונת 2014/2015, צירפה קבוצתו את פאו גאסול, דבר שהעלה את הציפיות מהקבוצה. עוד במהלך העונה הועלו פרסומים שמעמדו של ת'יבודו מעורער. היו שתלו זאת בנוהגו במהלך העונה הסדירה, לתת לשחקנים הבכירים לשחק מספר דקות רב מהרגיל וממעט לתת לשחקנים המחליפים לשחק. ובכך "שוחק" את השחקנים הבכירים והם מועדים יותר לפציעות. הקבוצה הודחה בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי קליבלנד קאבלירס. בסיום העונה הודיעה הנהלת הקבוצה כי היא מפטרת את ת'יבודו עקב חילוקי דעות מקצועיים.

סטטיסטיקות כמאמן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה קבוצה עונה סדירה פלייאוף
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה מיקום משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה הישג
2010/2011 שיקגו 82 62 20 0.756 מקום ראשון במזרח 16 9 7 0.563 גמר המזרח
2011/2012 שיקגו 66 50 16 0.758 מקום ראשון במזרח 6 2 4 0.333 סיבוב ראשון
2012/2013 שיקגו 82 45 37 0.549 מקום חמישי במזרח 12 5 7 0.417 חצי גמר המזרח
2013/2014 שיקגו 82 48 34 0.585 מקום רביעי במזרח 5 1 4 0.200 סיבוב ראשון
2014/2015 שיקגו 82 50 32 0.610 מקום שלישי במזרח 12 6 6 0.500 חצי גמר המזרח
2016/2017 מינסוטה 82 31 51 0.378 מקום 13 במערב
2017/2018 מינסוטה 82 47 35 0.573 מקום שמיני במערב 5 1 4 0.200 סיבוב ראשון
2018/2019 מינסוטה 40 19 21 0.475 מקום 11 במערב

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טום ת'יבודו בוויקישיתוף
  1. ^ במשחקי הפלייאוף קלעה הלייקרס 102.4 נקודות למשחק

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]