וונדרוואפה
וונדרוואפה (בגרמנית: Wunderwaffe, נשק פלא) הוא מונח שהוקצה במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי משרד התעמולה של גרמניה הנאצית לכמה "נשקי על" מהפכניים. עם זאת, רוב כלי הנשק הללו נותרו בפיתוח כאבות טיפוס, שמעולם לא הגיעו לשדה הקרב, או שאם כן, הגיעו מאוחר מדי או במספרים לא משמעותיים מכדי להשפיע צבאית.
טילי V, שפותחו קודם לכן ונפרסו באופן ניכר, במיוחד נגד לונדון ואנטוורפן, נחשבו ל"וונדרוואפה".
ככל שמצב המלחמה החמיר עבור גרמניה משנת 1942, הטענות לגבי פיתוח כלי נשק חדשים מהפכניים שיכולים להשפיע על המערכה הפכו לחלק בולט יותר ויותר מהתעמולה שהופנתה לגרמנים על ידי ממשלתם. במציאות, כלי הנשק המתקדמים בפיתוח דרשו בדרך כלל תקופות ארוכות של עבודת תכנון וניסויים ולא היה סיכוי ריאלי שהצבא הגרמני יוכל להציב אותם לפני תום המלחמה. כאשר כמה תכנונים מתקדמים, כמו טנק הפנתר והצוללת מדגם XXI, הוזנקו לייצור, הביצועים שלהם התגלו כמאכזבים לצבא ולמנהיגות הגרמנית עקב בדיקות טרום ייצור לקויות או תהליכי בנייה לקויים. ההיסטוריון מייקל ג'יי נויפלד ציין כי "התוצאה נטו של כל כלי הנשק הללו, פרוסים או אחרים, הייתה שהרייך בזבז הרבה כסף ומומחיות טכנית (והרג הרבה עובדי כפייה) בפיתוח וייצור מכשירים אקזוטיים. שהניב יתרון טקטי ואסטרטגי מועט אם לא". עם זאת, כמה כלי נשק הוכיחו את עצמם כמוצלחים והיו להם השפעה רבה בעיצובים שלאחר המלחמה.
בשפה הגרמנית, המונח Wunderwaffe מתייחס בדרך כלל לפתרון אוניברסלי הפותר את כל הבעיות הקשורות לנושא מסוים, המשמש בעיקר באופן אירוני בשל אופיו ההזוי.
רעיונות בולטים לוונדרוואפה שמעולם לא יצא לפועל היו מפציץ אמריקה והלנדקרויצר P. 1000.