הצלצול 2
מבוסס על | Ring |
---|---|
בימוי | הידאו נקטה |
הופק בידי |
וולטר פרקס רוי לי לורי מקדונלד מייק מקרי |
תסריט | ארן קרוגר |
שחקנים ראשיים |
נעמי ווטס סיימון בייקר דיוויד דורפמן סיסי ספייסק קלי סטאבלס |
מוזיקה | הנס צימר |
צילום | Gabriel Beristáin |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | דרימוורקס, BenderSpink, Parkes/MacDonald Productions, Vertigo Entertainment |
חברה מפיצה | דרימוורקס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 18 במרץ 2005 |
משך הקרנה | 110 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט אימה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, אימה פסיכולוגית, סרט רוחות רפאים |
תקציב | 50,000,000$ |
הכנסות | 161,451,538$ |
הכנסות באתר מוג'ו | ring2 |
סרט קודם | הצלצול (2002) |
סרט הבא | הצלצול 3 |
www | |
דף הסרט ב־IMDb | |
הצלצול 2 (באנגלית: The Ring Two) הוא סרט אימה/מסתורין אמריקאי, שיצא לאקרנים ב-2005, ומהווה סרט המשך לסרט הצלצול (2002). הסרט בוים על ידי הידאו נקטה(אנ'), במאי הסרטים "רינגו" ו"רינגו 2" היפנים עליהם נשענה עלילת הסרט הראשון. הסרט גרף בסוף השבוע הראשון להקרנתו 15 מיליון דולרים והגיע להכנסות בשווי של כ-129 מיליון דולרים. זהו סרטו הראשון של נקטה בארצות הברית, סרטיו המקוריים ידועים בהצלחתם בזכות היכולת לעורר פחד על ידי נקמה ורוע ובכך ליצור תחושת אימה.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חצי שנה לאחר אירועי הסרט הראשון ומיד לאחר אירועי הסרט הקצר, הקלטת המקוללת של סמארה מורגן עשתה את דרכה אל העירייה אסטוריה שבאורגון. תלמיד תיכון בשם ג'ייק פירס הגיע ליום השביעי והאחרון כחלק מחוקי הקללה ומבקש מחברתו אמילי לצפות בקלטת ובינתיים מחכה במטבח עד שהיא תסיים לצפות. ג'ייק מקבל שיחת טלפון מחברו ומתגלה שהם ביחד תכננו להראות לאמילי את הסרט ובכך להציל את ג'ייק ממוות. לפתע, ג'ייק מבחין בנוזל שחור שנוזל לכיוון המטבח וממהר חזרה לסלון, רק כדי לגלות שאמילי המפוחדת כיסתה את עינייה במהלך כל הסרט. ג'ייק לאחר מכן נהרג על ידי סמארה.
רייצ'ל קלר ובנה איידן עזבו את סיאטל ועברו לאסטוריה לאחר שאיידן הכין עותק מהקלטת בסרט הקודם והפיץ אותו הלאה. רייצ'ל עובדת בתור כתבת במקומון בעירייה תחת העורך מקס רורק. רייצ'ל שומעת על מותו של ג'ייק ובודקת את גופתו, אך חווה חיזיון שבו סמארה תופסת אותה ומצהירה שהיא מצאה אותה. רייצ'ל פורצת לביתו של ג'ייק, גונבת את הקלטת ושורפת אותה. בינתיים, איידן חווה סיוט שבו סמארה גוררת אותו אל תוך הטלוויזיה. לאחר מכן הוא מתחיל לפתח היפותרמיה וכוויות בזרועותיו. במהלך יריד בעירייה, איידן נכנס לשירותים ומצלם את עצמו מול המראה ומגלה את סמארה עומדת מאחוריו. רייצ'ל לוקחת אותו הביתה, אך בדרך הם מותקפים על ידי עדר צבאים שהורס את המכונית. לאחר מכן רייצ'ל מחזירה את איידן הביתה, אך מתחילה לדאוג לבריאותו. רייצ'ל רואה את סמארה בחיזיון נוסף ומבינה שסמארה השתלטה על גופו של איידן.
רייצ'ל מבינה שאסור להם להישאר לבד בביתם והשניים הולכים אל ביתו של מקס, העורך שלה. היא מבקשת ממקס עזרה בטענה שהחשמל בביתה נפל ומקס מארח אותם בביתו. בזמן שרייצ'ל מנסה להכניס את איידן לאמבטיה הוא מפתח פחד ממים וסמארה גורמת למים לרחף מחוץ לאמבטיה ומתגלה מול רייצ'ל שמנסה בתורה להטביע את סמארה באמבטיה. מקס נכנס ורואה את רייצ'ל מטביעה את איידן ומכריח אותה לקחת אותו לבית החולים. בזמן שהוא ישן, איידן מעורר חיזיון ברייצ'ל ומדרבן אותה לחקור עוד על מקורותיה של סמארה.
בגלל הכוויות בידיו של איידן, פסיכיאטרית מהשירות למען הילד מגיעה לבית החולים ומונעת מרייצ'ל להתקרב לבנה בחשד להתעללות. רייצ'ל מסרבת לדבר עם הפסיכיאטרית, אך האחרונה חושפת בפניה שהיא מודעת לדיכאון לאחר הלידה שרייצ'ל חוותה בלידתו של איידן. הפסיכיאטרית מגרשת את רייצ'ל מחדרו של איידן בבית החולים עד שהשתיים יידברו והיא כבר לא תהווה סיכון לבנה.
רייצ'ל ניגשת למשרד האימוץ במטרה לברר פרטים על הוריה הביולוגיים של סמארה, אך לצערה הם שולחים אותה לבית הזוג מורגן. רייצ'ל חוזרת אל ביתם של המורגנים על האי מוסקו ומגלה שסוכן נדל"ן מנסה למכור את הבית. סוכן הנדל"ן משקר בקשר למה שקרה לזוג מורגן (שניהם התאבדו), אך חושף שהריהוט הקודם שלהם נמצא במרתף. רייצ'ל פורצת למרתף הבית ומגלה שלל חפצים ביניהם הראי מהקלטת, תיבת הנגינה של סמארה ומזוודה המכילה הוכחות לזהותה של אמה הביולוגית של סמארה.
בזמן שרייצ'ל במרדף אחר תשובות, סמארה מקבלת שליטה מלאה על גופו של איידן ובעזרת כוחותיה הטלפתיים גורמת לפסיכיאטרית להתאבד בעזרת זריקה קטלנית.
רייצ'ל מגיעה לכנסייה ומגלה שאמה הביולוגית של סמארה הייתה אישה בשם אוולין שהופיעה בפתח המנזר לבדה יחד עם התינוקת ובמהלך זמנה שם ניסתה להטביע את סמארה, אך נכשלה בכך ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. כאשר רייצ'ל מגיעה לבית החולים מתגלה לה שאוולין חיכתה לה והיא מורשית להיכנס לחדרה. אוולין אומרת לרייצ'ל ש"חלומות זה המקום הבטוח" ושבתה ביקשה ממנה להטביע אותה ומאשימה את רייצ'ל שנתנה למוות לחדור "לבפנים". כאשר רייצ'ל עוזבת היא שואלת את אוולין לעצה ואוולין מפצירה בה להקשיב לבנה.
איידן משחרר את עצמו מבית החולים וחוזר אל ביתו של מקס. מקס מגיע ומנסה לצלם את איידן בחשאיות (בהתאם לבקשתה של רייצ'ל קודם לכן). כאשר רייצ'ל חוזרת לביתו של מקס איידן מברך אותה לשובה בצורה שלא אופיינית לו. היא יוצאת החוצה ומגלה את גופתו של מקס ברכבו. כאשר רייצ'ל נרדמת היא חולמת על איידן שאומר לה שעליה לגרש את סמארה. כאשר היא מתעוררת היא מסממת את איידן עם תרופות שינה ומכניסה את גופו לאמבטיה, שם היא מנסה להטביע אותו כדי להוציא את סמארה מגופו. סמארה יוצאת מגופו של איידן ומופיעה מחדש בטלוויזיה בסלון. רייצ'ל נותנת לסמארה לגרור אותה אל תוך המסך, למרות תחינותיו של איידן שתישאר.
רייצ'ל מוצאת את עצמה בעולם האפרורי שמוצג בקלטת, בתחתית הבאר ומגלה שהמכסה תמיד פתוח, מה שנותן לסמארה דרך לצאת מהבאר היישר אל הטלוויזיה. רייצ'ל מטפסת את דרכה אל היציאה מהבאר, אך סמארה מטפסת אחריה ומנסה לעצור אותה. רייצ'ל מצליחה לצאת וסוגרת את פתח הבאר, כולאת את סמארה בפנים. סמארה בתגובה צורחת "אמא" בבכי. רייצ'ל מקשיבה לקולו של איידן במטרה למצוא את הדרך חזרה לעולמה ומגיעה לצוק שממנו אנה מורגן קפצה למותה בקלטת. רייצ'ל פורשת את זרועותיה וקופצת גם היא, אך מוצאת את עצמה בסלון סמוך לאיידן ומבינה שזה נגמר.
צוות שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נעמי ווטס – רייצ'ל קלר
- סיימון בייקר – מקס
- דיוויד דורפמן – איידן
- אליזבת פרקינס – ד"ר אמה טמפל
- גארי קול – מרטין
- סיסי ספייסק – אוולין
- ריאן מרימן – ג'ק
- אמילי ואן קאמפ – אמילי
- קלי סטאבלס – סמארה מורגן
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הצלצול 2", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "הצלצול 2", באתר נטפליקס
- "הצלצול 2", באתר AllMovie (באנגלית)
- "הצלצול 2", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "הצלצול 2", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "הצלצול 2", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הצלצול 2", באתר אידיבי
- "הצלצול 2", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- אתר הסרט (באנגלית)
- טריילר 1
- טריילר 2
- "הצלצול 2", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
- שנייה, יש לי ממתינה, באתר וואלה, 24 במרץ 2005