לדלג לתוכן

הצי האיטלקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הכוחות המזוינים של איטליה
זרועות
צבא איטליה
הצי האיטלקי
חיל האוויר האיטלקי
קרביניירי
עיטורים ומבנה פיקודי
עיטורי הכוחות המזוינים של איטליה
דרגות הכוחות המזוינים של איטליה
היסטוריה צבאית
היסטוריה צבאית של איטליה
היסטוריה של איטליה
הצי האיטלקי
Patria e Onore עריכת הנתון בוויקינתונים
פרטים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
שיוך חיל ים עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1861–הווה (כ־163 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות מלחמת העולם הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
מדליית הגבורה הצבאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הצי האיטלקי (Marina Militare) הוא חיל הים של איטליה. הצי הוא אחד מתוך ארבע הזרועות של הכוחות המזוינים של איטליה והוא הוקם ב-1946 על בסיס מה שנותר מהצי המלכותי האיטלקי (Regia Marina) לאחר מלחמת העולם השנייה. נכון לשנת 2008 כוח האדם של הצי עמד על 35,200 איש בשירות פעיל ומפעיל כ-62 כלי שיט וכ-80 כלי טיס. סך כל ההֶדְחֵק של ספינות הצי עמד על כ-295,000 טונות בשנת 2002.[1]

ערך מורחב – היסטוריה צבאית של איטליה

לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הצי המלכותי האיטלקי

הצי המלכותי האיטלקי הוקם ב-17 במרץ 1861, לאחר הקמתה של ממלכת איטליה. הצי האיטלקי קיבל את שמו לאחר ביטול המלוכה במשאל עם שנערך ב-2 ביוני 1946.

לאחר מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מעורבותה בת החמש שנים במלחמת העולם השנייה, הייתה איטליה אומה הרוסה. עם סיום מעשי האיבה, הצי המלכותי האיטלקי, שבראשית המלחמה היה הצי הרביעי בגודלו בעולם, עם מגוון של ספינות חדישות, החל בתהליך ארוך של בנייה מחדש. המשימות הקרביות שלקח על עצמו הצי לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק ב-8 בספטמבר 1943 והסכם שיתוף הפעולה שנחתם ב-23 בספטמבר 1943, השאירו את הצי המלכותי במצב גרוע, כשרוב היחידות והבסיסים שלו במצב בלתי שמיש וכשנמליו ממוקשים וחסומים בספינות טבועות. יחד עם זאת, חלק ניכר מיחידותיו הימיות שרדו את המלחמה, אם כי במצב של יעילות נמוכה, בהתאם לגילן של הספינות והקרבות שהן עברו. הספינות שנותרו בצי אז בצי היו:

הסכם השלום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם השלום שנחתם ב-10 בפברואר 1947 בפריז הכביד מאוד על הצי המלכותי. בנוסף לאובדן הציוד, הוטלו המגבלות הבאות:

  • איסור על רכישת, בניית או פיתוח נשק גרעיני, טילים בעלי הנעה עצמית או משגרים.
  • איסור על רכישת ספינות מלחמה, נושאות מטוסים, צוללות וספינות תקיפה אמפיביות.
  • איסור על הפעלת מתקנים צבאיים על האיים פנטלריה פיאנוסה (Pianosa) ועל איי פלאג'י (Pelagie Islands).

החוזה אילץ גם את איטליה להעביר את כלי השייט הבאים לרשותם של הציים של המדינות המנצחות - ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה, צרפת, יוון, יוגוסלביה ואלבניה כפיצוי:

  • 3 ספינות קרב
  • 5 סיירות
  • 7 משחתות
  • 6 שולות מוקשים
  • 8 צוללות
  • ספינת מפרשים אחת

סך כל ההדחק המותר של הספינות של הצי העתידי, ללא ספינות הקרב, הסתכם ב-67,500 טונות וכוח האדם הוגבל ללא יותר מ-25,000 איש.

הצטרפות לנאט"ו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינויים גדולים במצב המדיני העולמי, שהובילו לפרוץ המלחמה הקרה, גרמו לבריטניה ולארצות הברית להחליט על הפסקת העברת הספינות האיטלקיות. חלק מהן כבר פורקו בלה ספציה בין השנים 19481955 כולל ספינת הדגל, נושאת המטוסים "אקווילה" (Aquila). יחד עם זאת, ברית המועצות דרשה את העברתן של הספינות שיועדו לה. שתי ספינות הועברו לצי הצרפתי וספינה אחת הועברה לצי היווני. לאחר הפסקת העברת הספינות רק חלק קטן מספינות הצי המלכותי נותר. עם העברת תשומת הלב של המערב כלפי פעילותה של ברית המועצות בים התיכון, הימים שמקיפים את איטליה הפכו להיות זירת העימות בין שתי מעצמות-העל ובכך עלתה מחדש חשיבותה של איטליה בזירה הימית הודות למיקומה האסטרטגי החשוב.

לאחר הבחירות של שנת 1946 הפכה ממלכת איטליה לרפובליקה ושמו של הצי המלכותי האיטלקי שונה להצי האיטלקי (Marina Militare). כאשר במסגרת תוכנית מרשל החלה אירופה להיבנות מחדש, וחולקה במהירות לשני גושים גאו-פוליטיים מקוטבים, איטליה החלה בדיונים עם ארצות הברית על הבטחת הסדרי ביטחון ראויים. הממשל בוושינגטון, שאף להמשיך ולהשתמש בבסיסים בחצי האי האיטלקי ומיתן את המגבלות של חוזה השלום על ידי צירופה של איטליה ל"תוכנית הסיוע הביטחוני ההדדי" (MDAP). ב-4 באפריל 1949 הצטרפה איטליה לנאט"ו וכדי שהצי האיטלקי יוכל לתת תרומה משמעותית לארגון, בוטלו כל המגבלות של הסכם השלום עד לסוף 1951, בהסכמת כל מדינות המערב.

במסגרת פעילותו בנאט"ו קיבל הצי את האחריות על מרחב הים האדריאטי ועל מצר אוטרנטו וכן על ההגנה על נתיבי השיט בים הטירני. עבודת מטה נרחבת בוצעה כדי להפוך את הצי האיטלקי לצי מודרני וחייבה השקעה כלכלית נרחבת בעיקר של ארצות הברית. תהליך זה בוצע גם על רקע הקשיים הכלכליים שלאחר המלחמה ועל רקע החששות של הציים של מדינות המערב.

אנריקו קרדנדינו מכהן בתפקיד מפקד הצי משנת 2021.

הנס הימי של איטליה

הנס של הצי האיטלקי הוא דגל איטליה בצבעים אדום-לבן-ירוק מושחת בסמל הצי המחולק לארבעה רביעים המתייחסים לרפובליקות הימיות (Repubbliche Marinare) מימי הביניים:

  • ברביע הראשון אריה זהוב מכונף אוחז בחרב, על רקע אדום – מייצג את הרפובליקה של ונציה
  • ברביע השני, צלב אדום על רקע לבן – מייצג את הרפובליקה של ג'נובה
  • ברביע השלישי, צלב לבן על רקע כחול – מייצג את רפובליקת אמאלפי
  • ברביע הרביעי, צלב לבן על רקע אדום – מייצג את הרפובליקה של פיזה

בראש הסמל ניצב כתר זהוב שהוא מבדיל את הספינות של הצי מספינות צי הסוחר והוא מסמל את שורשיו של הצי בתקופת האימפריה הרומית.

מבנה פיקודי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי האיטלקי מחולק לשבע קבוצות:

  • קבוצת קציני הקו (Corpo di stato maggiore)
  • קבוצת ההנדסה הימית (Corpo del genio navale)
  • קבוצת הכוחות הימיים (Corpo delle armi navali)
  • קבוצת הרפואה הימית (Corpo sanitario militare marittimo)
  • קבוצת המנהלה (Corpo di commissariato militare marittimo)
  • קבוצת משמר החופים (Corpo delle capitanerie di porto)
  • קבוצת הצוותים הימיים (Corpo degli equipaggi militari marittimi)

כלי השייט הקרביים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום הצי האיטלקי הוא צי מודרני עם מגוון של ספינות. הצי נמצא בהתפתחות מתמשכת ונכון לשנת 2013 ספינות הים הפתוח של הצי כוללות: שתי נושאות מטוסים, שלוש אוניות סער אמפיביות, ארבע משחתות, שבע פריגטות ושש צוללות תקיפה. יחידות הסיור בקו החוף מפעילות: שלוש פריגטות קלות, שש קורבטות, ו-14 ספינות סיור. כמו כן מפעיל הצי 10 שולות מוקשים ומגוון של ספינות ליווי. בעתיד הקרוב מתוכננות להיכנס לשירות לפחות שש פריגטות רב תכליתיות שיחליפו את הפריגטות הישנות שבשירות וכן שתי צוללות נוספות.

תמונה סדרה ייעוד שמות הספינות
סדרה 212 צוללת תקיפה Salvatore Todaro
Scirè
סדרת סאורו צוללת תקיפה Salvatore Pelosi
Giuliano Prini
Primo Longobardo
Gianfranco Gazzana Priaroggia
נושאת מטוסים Cavour
נושאת מטוסים Giuseppe Garibaldi
San Giorgio-class אוניית סער אמפיבית San Giorgio
San Marco
San Giusto
Horizon-class משחתת Andrea Doria
Caio Duilio
Durand de la Penne-class משחתת Luigi Durand de la Penne
Francesco Mimbelli
Bergamini-class פריגטה Carlo Bergamini
Virginio Fasan
Maestrale-class פריגטה Maestrale
Grecale
Libeccio
Scirocco
Aliseo
Euro
Espero
Zeffiro
Lupo-class פריגטה קלה Aviere
Bersagliere
Granatiere
Minerva-class קורבטה Urania
Danaide
Sfinge
Driade
Chimera
Fenice
Comandanti class ספינת סיור Comandante Cigala Fulgosi
Comandante Borsini
Comandante Bettica
Comandante Foscari
Cassiopea-class ספינת סיור Cassiopea
Libra
Spica
Vega
Sirio-class ספינת סיור Sirio
Orione
Esploratore class ספינת סיור Esploratore
Sentinella
Vedetta
Staffetta
Lerici-class שולת מוקשים Milazzo
Vieste
Gaeta
Termoli
Alghero
Numana
Crotone
Viareggio
Chioggia
Rimini
Lerici
Sapri
מכלית תדלוק Etna
Stromboli class מכלית תדלוק Stromboli
Vesuvio

כלי שיט מנהלתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף מפעיל הצי ספינות סיוע נוספות:

  • 4 מכליות תדלוק קטנות
  • 1 ספינת בקרה אלקטרונית/ספינת תמיכה
  • 2 ספינות מחקר/ספינות תמיכה רב-תכליתיות
  • 3 ספינות סקר הידרוגרפי
  • 1 ספינת חילוץ/תיקונים
  • 2 ספינות תמיכה לצוללנים
  • 34 סירות נחיתה
  • 12 ספינות אימונים (כולל 2 ספינות מפרש)
  • 6 ספינות תובלה
  • 3 מכליות מים
  • 5 ספינות אספקה
  • 47 גוררות
תמונה שם ארץ
מוצא
ייעוד טיפוס כמות
בשירות[2]
מקדונל דאגלס AV-8B הרייר II
[3][4]
ארצות הבריתארצות הברית / בריטניהבריטניה
ארצות הברית / הממלכה המאוחדת
מטוס תקיפה AV-8B
TAV-8B
12
2
Piaggio P.180 Avanti איטליהאיטליה
איטליה
מטוס רב תכליתי P.180 3
Br-1150 Atlantic צרפתצרפת
צרפת
מטוס סיור ימי Br-1150 8
בל 212 איטליהאיטליה
איטליה
מסוק ימי AB-212ASW
AB-212NLA
16
6
NHIndustries NH90 איטליהאיטליה
איטליה
מסוק ימי/מסוק תובלה NH90 NFH
NH90 TTH
5 (41 בהזמנה)
0 (10 בהזמנה)
סיקורסטי SH-3 סי קינג איטליהאיטליה
איטליה
מסוק ימי/מסוק תובלה ASH-3DNLA 2
אגוסטה ווסטלנד AW101 איטליהאיטליה / בריטניהבריטניה
איטליה / הממלכה המאוחדת
מסוק ימי
מסוק תובלה
מסוק שליטה ובקרה
110-ASW
410-ASH/413-TTH
112-AEW
10
8
4
Camcopter S-100 אוסטריהאוסטריה
אוסטריה
כלי טיס בלתי מאויש S-100 2

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הבית של הצי (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]