לדלג לתוכן

המכון הטכנולוגי של קליפורניה

המכון הטכנולוגי של קליפורניה
California Institute of Technology
אוניברסיטה
מוטו The truth shall make you free
תקופת הפעילות 1891–הווה (כ־133 שנים)
בעלי תפקידים
נשיא תומאס פ. רוזנבאום
סגל 1,331
סטודנטים
כלל הסטודנטים 2,238 (נכון ל־2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
סטודנטים לתואר ראשון 1,000
סטודנטים לתארים מתקדמים 1,400
מיקום
מיקום פסדינה, קליפורניה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קואורדינטות 34°08′15″N 118°07′30″W / 34.1375°N 118.125°W / 34.1375; -118.125
www.caltech.edu
(למפת לוס אנג'לס רגילה)
 
המכון הטכנולוגי של קליפורניה
המכון הטכנולוגי של קליפורניה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המכון הטכנולוגי של קליפורניהאנגלית: California Institute of Technology; ידוע גם בכינוי Caltech) הוא אוניברסיטה פרטית שבסיסה בעיר פסדינה, בקליפורניה שבארצות הברית. במכון, שנוסד בשנת 1891, לומדים כ-1,000 סטודנטים לתואר ראשון וכ-1,400 סטודנטים לתארים מתקדמים, והוא מדורג באופן קבוע בין האוניברסיטאות המובילות בעולם.

המכון מנהל את המעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס"א, את מצפה הכוכבים פאלומר (הכולל את טלסקופ הייל - טלסקופ מחזיר אור מהגדולים בעולם) ואת מצפה הכוכבים קק בהוואי, והוא משכנו הנוכחי של פרויקט המסמכים של איינשטיין (EPP). האוניברסיטה חברה בהתאגדות אוניברסיטאות האוקיינוס השקט (APRU), באיגוד האוניברסיטאות הטכנולוגיות העצמאיות (AITU), בברית העולמית של אוניברסיטאות טכנולוגיות, באיגוד אוניברסיטאות המחקר (URA) ובפורום מנהיגי האוניברסיטאות העולמי (GULF).

השנים הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספרייה על שם רוברט מיליקן, הבניין הגבוה בקמפוס
המעבדה לפיזיקה על שם לי אלווין דוברידג'
המעבדות לביולוגיה בקאלטק
הטלסקופ במצפה הכוכבים פאלומר

המכון נוסד בשנת-1891 מכספי תרומה של הפוליטיקאי וראש עיריית פסדינה דאז, איימוס ת'רופ (Amos Throop). בתחילת דרכו נקרא המוסד אוניברסיטת ת'רופ והמכון הפוליטכני ת'רופ, כשהוא משמש כבית ספר להכשרת עובדים מקצועיים בתחומים שונים. בשנה הראשונה למדו במכון 31 תלמידים והוא כלל שישה חברי סגל בלבד.

שינוי משמעותי אירע בשנת 1907 כשלחבר הנאמנים של המוסד הצטרף ג'ורג' הייל. הייל, מייסד מצפה הכוכבים בהר וילסון, החל לפעול במרץ על מנת לגייס כספים וחוקרים במטרה להפוך את המוסד למכון מחקר מוביל. ב-1920 קיבל המוסד את שמו הנוכחי, ולמכון הצטרפו ארתור נויס, כימאי נודע והנשיא לשעבר של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ורוברט מיליקן, פיזיקאי נודע מאוניברסיטת שיקגו. מיליקן קיבל ב-1921 את תפקיד יו"ר מועצת המנהלים של המכון, וכיהן בתפקיד במשך 24 שנים במהלכן הפך המכון למוסד מחקר מוביל במדעים מדויקים ובפיזיקה בפרט. תוך עשור התרחב המוסד מ-359 תלמידים לתואר ראשון, 9 תלמידי תארים מתקדמים ו-60 חברי סגל, ל-510 סטודנטים לתואר ראשון, 138 לתארים מתקדמים ו-180 חברי סגל. מיליקן עצמו זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1923.

המכון התרחב עם פתיחת מחלקות לגאולוגיה, מדעי הרוח ומדעי החברה. ב-1928 נפתחה המחלקה לביולוגיה במכון על ידי הביולוג תומאס מורגן, מחלקה שהניבה שבעה פרסי נובל בנוסף לזה שהוענק למורגן עצמו ב-1933.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש המכון כחממה לפיתוחים עבור תעשיית הנשק האמריקאית, בפרט פותחו טכנולוגיות למרעומי קרבה, טילים, הנעה רקטית וניתוח יכולותיו של הטיל הבליסטי הגרמני V-2.

לאחר מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1946 מונה לי אלווין דוברידג' לנשיא המכון (הראשון שנשא בתואר זה). בהנהגתו של דוברידג' הוכפל מספר חברי הסגל, שטח הקמפוס גדל מ-30 ל-80 אקר, מספר הבניינים יותר משולש וענפים חדשים פרחו, בהם כימיה ביולוגית, גאוכימיה, פלאונטולוגיה ואסטרופיזיקה גרעינית. ב-1948 נחנך במצפה הכוכבים פאלומר טלסקופ מחזיר אור בקוטר 200 אינצ'ים (הגדול ביותר בעולם עד 1997).

רוברט בצ'ר, מבכירי החוקרים במעבדה הלאומית לוס אלמוס (LANL), הצטרף למכון ב-1949 כראש המחלקה לפיזיקה, מתמטיקה ואסטרונומיה ודחף לפיתוחו של ענף פיזיקת החלקיקים, מהלך שכלל בניית מאיץ חלקיקים חדש. בצ'ר גייס לסגל המכון מדענים מוכשרים רבים, בהם מארי גל-מאן וריצ'רד פיינמן, שנהיה לאחד מסמלי המכון באישיותו הססגונית והרצאותיו הנודעות.

תגליות וציוני דרך מדעיים מפורסמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות קיומו של המכון הטכנולוגי נעשו בו מחקרים רבים שהובילו להתפתחות הידע האנושי:

יחידות אקדמיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים שומר המכון על מתכונת של אוניברסיטה עם מספר מצומצם של סטודנטים ששמה דגש על איכות המחקר בה, בהתאם לכך קיימים באופן יחסי מספר קטן של חוגי לימוד לעומת אוניברסיטאות מובילות אחרות. עם זאת קיימות תוכניות משותפות עם מוסדות השכלה גבוהה אחרים בקליפורניה, כגון אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA).

המכון עצמו מחולק לשש חטיבות אקדמאיות על פי תחומי לימוד ומחקר:

סטודנטים, חברי סגל ועובדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת הלימודים של 23–2024 למדו במכון 1,023 סטודנטים לתואר ראשון ו-1,440 סטודנטים לתארים מתקדמים. למכון מעל 25,000 בוגרים בארצות הברית וברחבי העולם.

סגל המכון רחב מאוד ביחס לאוכלוסיית הסטודנטים (יחס 3:1 סגל–סטודנטים) וכולל 323 חברי סגל בכיר ו-558 סטודנטים לפוסט-דוקטורט.

מעבר לסגל ולסטודנטים עובדים במוסד 2,500 איש, ועוד 6,000 (ללא קבלני משנה) עובדים במעבדת JPL שבניהול המכון.[1]

לימודי תואר ראשון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודי התואר מורכבים מ-4 שנות לימוד בנות 3 סמסטרים. תוכנית לימודי החובה לכל ההתמחויות כוללת קורסים במתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה מדעי הרוח והחברה, כן נדרשים הסטודנטים לעבודה מעשית במעבדה. במהלך שני הסמסטרים הראשונים הציונים הם על בסיס עובר או נכשל בלבד. לקראת סוף השנה הראשונה הסטודנטים מתבקשים לבחור התמחות (מכונה במוסד Option) אשר עיקר הקורסים המקצועיים בה נערכים בדרך כלל בשנתיים האחרונות של הלימודים.

במוסד נהוג "קוד כבוד", שהמוטו שלו הוא שאף חבר קהילת המכון (סטודנט או חבר סגל) לא ינצל יתרון לא הוגן על פני חבר אחר. קוד הכבוד מתבטא במתן גישה כמעט חופשית למעבדות, התבססות על מבחני בית ומבחנים בלתי מפוקחים.

החל מ-1931 אימץ המכון את שיטת הבתים הנהוגה באוניברסיטת אוקספורד. במוסד שמונה בתים שבכל אחד מהם מגורים ל-65 עד 130 סטודנטים וכוללים חדר אוכל, מועדון וועד מנהל עצמאי. בנוסף קיימים מעונות בתוך ומחוץ לקמפוס.

דירוגים בין-לאומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון מדורג באופן מסורתי בין האוניברסיטאות הטובות בעולם.

על פי דו"ח שפורסם באלמנך השנתי להשכלה גבוהה, שיעור הקבלה של סטודנטים לקאלטק ב-2023 עמד על 2.7% בלבד, לעומת 3.2% בהרווארד. נתון זה מציב את קאלטק בתור האוניברסיטה שהכי קשה להתקבל אליה בארצות הברית, נכון ל-2023.[6]

בוגרים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין חברי הסגל, בוגרי המכון והפוסט-דוקטורנטים 46 חתני פרס נובל (47 פרסים), 19 זוכי פרס וולף, 10 פרסי פורצי הדרך, 12 פרס קוולי, 9 פרס קראפורד, 6 חתני פרס טיורינג וזוכה אחד במדליית פילדס. 66 מקבלי המדליה הלאומית למדעים, 14 מקבלי המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות, ו-42 עמיתי מקארתור. 110 חברים באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (AAA&S) ו-120 חברים באקדמיות הלאומיות (NASEM): 75 באקדמיה הלאומית למדעים (NAS), 37 באקדמיה הלאומית להנדסה (NAE) ו-8 באקדמיה הלאומית לרפואה (IoM) (המספרים נכונים לאוגוסט 2024), בנוסף למדענים, חוקרים ומנהיגים בולטים אחרים.[7]

זוכי פרס נובל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קארל דייוויד אנדרסון, בוגר וחבר סגל המוסד במהלך חיפוש אחר חלקיק מזון

להלן רשימה חלקית של זוכי פרסי נובל:

זוכי פרס טיורינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגרים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
האריסון שמיט, סנאטור אמריקאי והאדם ה-12 שצעד על הירח

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]