המהפכה המינית

המהפכה המינית, הידועה גם כתקופת השחרור המיני, הייתה תנועה חברתית שקראה תיגר על קודים מסורתיים של התנהגות, הקשורים למיניות ויחסים בין-אישיים בכל רחבי העולם המערבי, משנת 1960 עד 1980. השחרור המיני כלל קבלה מוגברת של יחסי-מין שאינם הטרוסקסואליים מסורתיים, מערכות יחסים מונוגמיות (בעיקר בתקופת הנישואים). נורמליזציה של אמצעי מניעה וגלולות למניעת הריון, לגליזציה של ההפלות, עירום ציבורי, יחסי מין לפני הנישואים, הומוסקסואליות וצורות חלופיות ומגוונות של מיניות.

סקירה כללית 

המונח "המהפכה המינית" היה בשימוש לפחות מסוף שנות העשרים של המאה ה-20. כמה פרשנים מוקדמים האמינו כי המהפכה המינית של 1960–1980 הייתה בעצם המהפכה השנייה באמריקה. לדבריהם המהפכה הראשונה התרחשה כבר בשנות העשרים הסוערות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, והיא כללה סופרים כמו פרנסיס סקוט פיצג'רלד, עדנה סנט מיליי, וארנסט המינגוויי. עם זאת, השינויים העמוקים בתפיסה ובפרקטיקות של המיניות החלו להתפתח רק מאוחר יותר, והחלו לחדור אל הזרם המרכזי בחברה רק מראשית שנות השישים. תפיסות אלו הביאו לשינויים עמוקים בגישות כלפי המיניות, ההומוסקסואליות, יחסי-מין לפני נישואין (במיוחד של נשים) וחופש ביטוי מיני. על המהפכה השפיעו גורמים רבים וביניהם ניתן למנות את הפסיכולוגים והתאורטיקנים הפרוידיאניים כמו וילהלם רייך ואלפרד קינסי, תרבות הנגד של התקופה. ספרות, סדרות וסרטים שנעשו בהשראת המהפכה השפיעו גם הם על הלך הרוח וצורת החשיבה הציבורית-חברתית.

התפתחות היסטורית 

הדחיפה הראשונה למהפכה המינית באה ביוזמת האסכולה הפסיכולוגית שהאמינה שלדיכוי ולהדחקה המינית קיימות השפעות מזיקות מרחיקות לכת, השקפה שנטענה כבר בעבר על ידי זיגמונד פרויד, וילהלם רייך ודייוויד הרברט לורנס, וכן על ידי התנועה הסוריאליסטית. תרבות הנגד רצתה לחקור את הגוף והנפש, ולשחרר את האני האישי מהגבולות המיניים, המוסריים והמשפטיים של אמריקה המודרנית, כמו גם ממוסר שנות הארבעים-חמישים באופן כללי. המהפכה המינית של שנות השישים הייתה מעין התקוממות חדורת אמונה שהארוטיקה צריכה להיות מוחצנת כחלק נורמלי של החיים ולא להיות מודחקת על ידי המשפחה, המוסר המיני, הדת או המדינה.

בשנת 1953, תושב העיר שיקגו, יו הפנר, ייסד את מגזין פלייבוי, מגזין שנועד לגברים בגילאי 21 עד 45. המגזין הציג קריקטורות, ראיונות, סיפורים קצרים, ואף מדור 'פלייבוי פילוסופיה'. אך רובו המכריע של המגזין כלל תמונות חצי-עירום של נשים - "נערות אמצע" - בפוזות פרובוקטיביות, המגזין הצליח מאוד ויו הפנר הפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם בתחום האירוטיקה (או הפורנוגרפיה הרכה). בשנת 1960, הפנר החליט להרחיב את מפעלו ופתח את מועדון פלייבוי הראשון בשיקגו. המועדונים הפרטיים, שגדלו במספרם לאורך שנות השישים, הציעו טיפולי הרפיה לחבריה, שנעשו על ידי שפנפנות פלייבוי. השפעתו של הפנר ייצגה את השינוי ההולך וגובר ביחסה של אמריקה כלפי מין.

בשנים אלו חל גידול בשיעור של מפגשים מיניים בין אנשים מבוגרים שאינם נשואים, שיעורי הגירושין גדלו באופן דרמטי ולעומתם שיעורי הנישואין ירדו משמעותית. מספר האמריקנים שאינם נשואים בגילאי 20–24 יותר מהוכפל, מ-4.3 מיליון בשנת 1960, ל-9.7 מיליון ב-1976. גברים ונשים ביקשו לעצב מחדש את נישואיהם, על ידי החדרת מושגים חדשים למערך הנישואין, ויצירת מוסדות חדשים וחילופיים כמו נישואים פתוחים, החלפת זוגות, מין קהילתי, ועוד. במהלך המהפכה חלה הקדמה בגילאי הקיום של סקס מזדמן עד לרמה שלא נראתה ונשמעה קודם לכן, ועם התרומה של העלייה בשיעור המקיימים יחסי מין לפני הנישואים, יחד פיתוחם של אמצעי מניעה, הפך הסקס המזדמן לפופולרי מאוד גם בין המבוגרים.

זכויות ההומוסקסואלים

התנועה לזכויות ההומואים (LGBT) החלה בעקבות מהומות סטונוול 1969, שהתגבשו לכדי גיוס עממי רחב לתנועת ההומוסקסואלית. לחשיפת הזהות ההומואית ניטבע המונח "יציאה מהארון" המביע הרחבת התהליך הפסיכולוגי-אישי לחיים הציבוריים. במהלך שנות החמישים הדבר המפחיד ביותר עבור התרבות ההומוסקסואלית היה יציאה מהארון. התרבות ההומוסקסואלית של שנות החמישים עשתה כל שביכולתה כדי לנסות לשמור על הנטייה המינית בסוד מן הציבור, על אף שמחקרו (משנת 1953) של הביולוג האמריקאי אלפרד קינסי על הומוסקסואליות מצא כי 39% מאוכלוסיית הגברים הנשואים חוו לפחות פעם אחת בחייהם חוויה הומוסקסואלית בין גיל ההתבגרות והזקנה. קבלת הביטוי המשחרר יציאה מהארון בציבור סייעה לתנועה לגייס אנשים שהעיזו לחיות כהומוסקסואלים "במשרה מלאה" ובפרהסיה. להומואים התאפשר מאז ליהנות מיחסים וממפגשים מיניים בתדירות גבוהה הרבה יותר מאשר אי פעם בעבר, וכבר לא היו צריכים לכפות את עצמם לתוך מערכת יחסים הטרוסקסואלית שהייתה עבורם חסרת עניין ומלאה בשקרים. מאז ואילך הלך ופחת מספרם של ההומואים המסתירים את זהותם המינית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המהפכה המינית בוויקישיתוף