דיולה (תואר)

דְיוּלה, ד'יולה או גיוּלה (בהונגרית: Gyula, במקורות פוגשים גם את הצורות Yula, Gula, Gila) היה, לפי כרוניקות מוסלמיות וביזנטיות, תואר של מנהיגים צבאיים של שבטי המדיארים (הונגרים) במאה ה-9–10. ה"דיולה" היה השני מבחינת המעמד הרשמי אחרי הדוכס הגדול לעומת ה"קֶנְדֶה" (Kende), המנהיג הרוחני. השלישי בחשיבותו היה ההרקה.

מקור המילה אינו ידוע. יש סבורים כי השתמשו במלה דומה בשפות טורקיות.

ה"דיולה" במאה ה-9

האזכור הראשון של התואר "דיולה" קיים אצל הכרוניקונים הפרסים אחמד אבן רוסתה וגרדיזי בסביבות שנת 870. לפי עדויות אלה, בראש שבטי ההונגרים עמדו זוג של מנהיגים: הקנדה או קינדה (kende או künde), המנהיג הרשמי והרוחני, בעוד שבפועל הפיקוד נמצא בידי המנהיג הצבאי בקרוי "דיולה". ייתכן כי מנהיגות דו-ראשית מסוג זה (דיארכיה) הייתה קיימת בחאנות של הכוזרים (החאזארים).

לדברי הכרוניקון הערבי^{[דרושה הבהרה]}, "המג'ארים (כלומר ההונגרים) הם גזע של טורקים ומנהיגם רוכב יחד עם פרשים 20,000 במספר. מנהיגם נקרא קינדה (קנדה), אבל זהו רק תואר סמלי, מפני ששם האדם הממלא בפועל את תפקיד המלך נקרא ג'ילה (ג'ולה) וכל המג'ארים מצייתים לג'ולה שלהם בעל ענייני מלחמה והגנה."

גרדיזי כתב: "המג'ארים האלה הם סוג של טורקים. מנהיגם רוכב יחד עם 20,000 פרשים. מנהיגם זה נקרא קינדה. זהו התואר של הגדול שבמלכיהם. ולאותו מנהיג הממנה את הפקידים הם קוראים לו ג'ולה. מה שהג'ולה אומר לעשות, המג'ארים מבצעים."

ה"דיולה" במאה ה-10–11

אחרי פלישת ההונגרים לאגן הקרפטים בסביבות 896, התואר "דיולה" מצוין בספר "על ניהול האימפריה" (בלטינית: De administrando imperio) מאת הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס, שמאשר כי בסביבות שנת 950 ה"גילה" היה אחד משני הקצינים שעזרו למנהיג של שבטי ההונגרים. לכל שבט גם כן היה מנהיג משלו. לדבריו, '"להונגרים יש מנהיג ראשון שהוא הנסיך היורש מבית ארפאד, בעוד לשניים האחרים, ה"גילה" וה"קרחאס" (ככל הנראה: קארא-חאן) יש מעמד של שופטים. ולכל שבט יש נסיך." ואחר כן, הוא מוסיף: "הקרחאס בולצוס הוא בן של הקרחאס קאליס, וקרחאס הוא שם פרטי, אבל קרחאס הוא תואר כמו גילה, שהוא מעל הקרחאס".

הכרוניקון יואנס סקיליצס, שחי במחצית השנייה של המאה ה-11, סיפר על ההטבלה לנצרות בקונסטנטינופול של מנהיג הונגרי בשם דיולה באמצע המאה ה-10. לפי סקיליצס, דיולה הקפיד על האמונה החדשה ולקח איתו בישוף מיסיונרי בשם היירותאוס. מידע דומה נמסר גם ממקורות סלאביים.