דיבור בפני קהל
דיבור בפני קהל הוא ביצוע נאום בפני קהל חי. דיבור בפני קהל מתייחס לרוב באירוע פורמלי, פנים אל פנים, כאשר היחיד מדבר לקבוצת מאזינים. עם זאת, עקב התפתחות התחום, דיבור בפני קהל נחשב בעת המודרנית לכל סוג של דיבור (פורמלי או לא פורמלי) בין דובר לקהל. דיבור בפני קהל הוא סוג של תקשורת שמוסיפה לידע ולחוכמה של המאזינים, או שמשפיעה על עמדותיהם או התנהגותם.
דיבור בפני קהל יכול להשיג מטרות מסוימות לרבות ליידע, לשכנע ולבדר. בנוסף, דיבור בפני קהל יכול להועיל לדובר באופנים שונים.[1] דיבור בפני קהל מאפשר לדובר לייצר הזדהות של הקהל עם הדובר שבתורה יכולה להצית התלהבות בקרבו וליצור חיבור וקשר בין אנשים. בנוסף, באמצעות דיבור בפני קהל ניתן להנגיש מושגים מסובכים לקהל ולשכנע אותו. דיבור בפני קהל, הנעשה בצורה טובה, מגביר את הרצון לצרוך את הידע של הדובר ובכך מעניק לדובר חשיפה רבה יותר. בנוסף, דיבור בפני קהל עשוי לחייב את הדובר לדייק בעמדות שהוא מציג ולתרום לביטחונו העצמי. כאשר עורכים[2] דיבייט, הצורך להתעמת עם משתתפים אחרים מחייב את הדובר לבסס את הטענות שהוא מציג. וישנם שיטות, מבנים וכללים שונים בהתאם לסיטואציה.
ספר הלימוד הראשון בנושא דיבור בפני קהל נכתב לפני קרוב ל-2,400 שנה, והעקרונות שפורטו בו נלקחו מהפרקטיקות שפותחו ביוון העתיקה.
הפחד מדיבור בפני קהל נקרא גלוסופוביה. על פי ההערכה, מדובר בפוביה הנפוצה ביותר, אשר קיימת בקרב קרוב ל-75% מכלל האוכלוסייה.
הזכות לדבר מול קהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך אלפי שנים הזכות לעמוד מול קהל, הייתה שמורה למעמדות גבוהים בחברה או לאמנים. הנואמים בחברה היו בעיקר בני המעמד השליט - גברים, בעיקר ממוצא אצולה. נשים לא הורשו לנאום, וכך גם בני מעמד נמוך ועבדים. סיבות אחרות לפחד לנאום היו רדיפה על רקע הומופוביה. גם הופעות פומביות אחרות כמו שירה או הופעה בתיאטרון הוגבלה לעיתים על רקע דתי או מסורתי.
הזכות לדבר כמאבק פמיניסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך מאות שנים לא היה מקובל כי נשים ישאו דברים באופן ציבורי, הן בכתב (כתיבה בעיתון, הוצאת ספר) והן בעל פה - נשיאת נאומים בציבור או אפילו דיבור בפורום שיש בו מספר גברים.
דבורה סמסון הייתה אשה שנלחמה במסגרת הצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות האמריקאית, כשהיא מחופשת לגבר. היא התגייסה ב-1782, ולאחר שהשתתפה במלחמה במשך 17 חודשים וזהותה האמיתית נודעה למפקדה, היא שוחררה בכבוד. ביוני שנת 1802 יצאה סמסון לבדה למסע הרצאות במסצ'וסטס, רוד איילנד וניו יורק, מסע שארך כשנה, שבו דיברה על שירותה בזמן המלחמה, דבר שהופך אותה לאישה הראשונה שיצאה למסע הרצאות שכזה לדבר בפני קהל. ההערכה היא שכ-1500 איש קנו כרטיסים על מנת לראות אותה ולהקשיב לה מספרת על מעלליה כחייל, בתקופה בה "אישה ישבה בבית ותפרה, טוותה או חבצה חמאה". במסע זה חתרה הן לרווח כלכלי ממכירת הכרטיסים ולהעלאת המודעות לתרומתה כדי לעזור לה במאבקה להשגת קצבה מהמדינה, והן כדי להצדיק את גיוסה לצבא כפטריוטית.
אחד המאבקים הראשונים של הפמיניסטיות בארצות הברית הייתה הזכות לשאת דברים בציבור. כמה מן הפמיניסטיות הראשונות היו מעורבות בתנועה לצמצום צריכת אלכוהול באמצע המאה ה-19, שכן נשים היו חסרות זכויות גם מול בעל אלכוהוליסט. אולם גם במסגרת תנועה זו, דרשו מהן רק לשמוע וללמוד, והן הקימו בשל כך ארגון אחר. ב-1853, בעת הכינוס הבינלאומי למאבק במשקאות משכרים בניו יורק, דרשה סוזן ב. אנתוני שיתנו לנשים את הזכות לדבר, אולם לאחר דיון של שלושה ימים בסוגיה זו, הדבר נאסר.
שנים לאחר מכן טענה אנתוני כי:
שום צעד מתקדם שננקט על ידי נשים לא היה שנוי במחלוקת כה מרה כמו הדיבור בפומבי. על שום דבר שהן ניסו, אפילו לא הבטחת זכות הבחירה, הן לא עברו עוצמה כזו של התעללות, הוקעה, והתנגדות
עד היום בחלק מהחברות השמרניות לא מקובל כי נשים נושאות תפקידים ציבוריים או פוליטיים, ונשים לא נאומות כלל או רק לעיתים נדירות.
במשך שנים נשים גם לא הורשו להופיע לפני קהל בהקשרים אחרים כמו הופעות מוזיקה, הצגות תיאטרון ועוד. בימי שייקספיר לדוגמה היה מקובל כי תפקידי נשים במחזות הוצגו על ידי גברים צעירים. עד היום גורמים דתיים מתנגדים לכך שגברים ישמעו שירת נשים - באופן חי או לפעמים אפילו מוקלט על רקע טענה כי קול באישה ערווה.
הופעה פומבית של להט"ב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך אלפי שנים התקיימה הומופוביה - רדיפה של הומואים ולסביות בשל נטייתם המינית. הומואים הוצאו להורג על רקע הנמקה כי הדבר מהווה חטא דתי. במהלך המאה ה-19 וה-20 היחס להומואים השתנה בחברות המערביות - במקום לראות בהומוסקסואליות חטא דתי, היחס עליהם היה כאל חולי נפש. דעה זו חוזקה באמצעות דעות קדומות וכן על במספר מחקרים מוטים, שבדקו הומואים שנכלאו בבתי סוהר או פנו לטיפול פסיכולוגי על רקע בעיה נפשית. ערעור על גישה זו החל הן בכתביו של פרויד ובעיקר בעקבות דוחות קינסי לחקר המיניות מאמצע המאה ה-20 ומחקריה של אוולין הוקר. עם זאת רוב הפסיכאיטרים והפסיכולוגים המשיכו לראות בהומואים, לסביות וטרנסים אנשים הסובלים ממחלה נפשית. הללו חששו לדבר בפומבי הן מפחד עונשים שהיו קבועים בחוק והן בגלל פחד מסטיגמה חברתית שהייתה מלווה לעיתים קרובות בפיטורים או סנקציות אחרות.
ג'ון פרייר היה פסיכיאטר אמריקאי הוא זכור בעיקר בזכות נאומו המשפיע שנאמר בעילום שם בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (APA) ב-1972. פרייר נאם בכנס תחת השם הבדוי "ד"ר הנרי אנונימי", כשהוא חובש מסיכת גומי על פניו, וקרא להפסיק להתייחס אל הומוסקסואליות כאל הפרעה נפשית ולהסיר אותה מהמספר האבחנות הפסיכיאטריות, ה-DSM. פעולה זו באה לאחר הפגנות של פעילים חברתיים למען זכויות להט"ב, בכנס השנתי של ה-APA, בשנים 1970 ו-1971. בפתח נאומו אמר פרייר: "אני הומוסקסואל. אני פסיכיאטר." והוא המשיך ותיאר את חייהם של הפסיכיאטרים ההומואים הרבים ב-APA שנאלצו להסתיר את נטייתם המינית השונה מעמיתיהם מחשש לאפליה. לאחר דיון הפאנל, פראייר התראיין במשך שעתיים בתוכנית אירוח מקומית ברדיו כ"ד"ר אנונימי" כשקולו מעוות למניעת זיהוי. מאוחר יותר אמר פרייר שהתוכנית שודרה מאחד הברים להומואים באזור. אף על פי שכמה מעמיתיו ידעו מי הוא, בזמן נאומו ומאוחר יותר, פרייר לא הודה רשמית על היותו "ד"ר אנונימי" עד לכנס APA בפילדלפיה ב-1994.
כתוצאה מהנאום והמאבק הציבורי, APA החלה בתהליך של לימוד השאלה המדעית האם הומוסקסואליות צריכה להיחשב כהפרעה פסיכיאטרית. כשנה לאחר הנאום של פרייר, ב-11 בדצמבר 1973, לאחר פרסום סקירה מקיפה של הספרות, חבר הנאמנים של ה-APA הצביע בעד הסרת הומוסקסואליות מספר האבחנות הפסיכיאטריות.[3] בשנים שלאחר מכן יותר ויותר פסיכולוגים, פסיאכטרים רופאים וכן גופים רפואה הפסיקו להתייחס להומוסקאוליות כאל הפרעה נפשית.
עקרונות לדיבור בפני קהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]היכולת לדבר בפומבי הינה מיומנות חיונית והכרחית בעולם המודרני אשר נדרשת אצל אנשים ממעמד ומתחומים שונים כגון עולמות ההוראה והניהול. על מנת לדבר בפני קהל, נדרש תהליך למידה שכולל עקרונות דיבור בפני קהל מוסכמים אוניברסליות. אלה הם עקרונות שונים אותם כדאי לאמץ בדיבור בפני קהל אשר מסייעים בהעברת המסר לקהל בצורה נכונה וברורה. יש הטוענים כי בשלב הראשוני רצוי להכין נאום מסודר שמציג את נושא הנאום ואת מטרתו (הרעיון המרכזי) ולאתר טיעונים חזקים אשר מבוססים על עובדות. לאחר מכן יש לשאוף למשוך את תשומת ליבו של הקהל ולעקוב אחרי תגובתו (תוך שמירת קשר עין). בנוסף, יש לנהל את הקול והבעות הפנים במהלך הנאום ולשמור על מצב רוח חיובי ואופטימי ולשדר התלהבות מהנושא, להיות תמיד בתנועה (להתקרב לקהל תוך הדגשת דברים דרך תנועת ידיים) ובכך לשמור על ריכוז הקהל. בנוסף, יש המייעצים להתאים את הניסוח (השפה) לקהל היעד. כמו כן, קיימת חשיבות של הפגנת אמפתיה וטאקט כלפי הקהל. לבסוף, יש המציינים גם את חשיבותו של ביטחון עצמי בעת הדיבור.[4]
אנשים הסובלים מפחד קהל (מצב בו אינטראקציות חברתיות מעוררים פחד לא פרופורציונלי) או אנשים אשר מעוניינים לדבר בפני קהל יכולים להיעזר במה שנרשם לעיל לצורך דיבור יותר יעיל ומקצועי מול הקהל.
הפחד מדיבור בפני קהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]תופעת הפחד מדיברות בפני קהל מתבטאת בסימפטומים פיזיים, כמו דופק מואץ, ברכיים רועדות ורמת ריכוז נמוכה. הפחד הזה משפיע על היכולת של האדם להתמודד ולבצע דיבור בפני קהל. יש כמה גורמים שונים שמסבירים את מוצאו של הפחד מדיבור בפני קהל, כולל גורמים פסיכולוגיים (חשש מהערכת אחרים וחשש מאי-יכולת להתמודד עם הסיטואציה) גורמים תרבותיים (למשל, מסורת תרבותית של חרדה מול דיבור פומבי).נמצא שדיבור פומבי במרחב פיזי מעורר תגובות פיזיולוגיות יותר אינטנסיביות מאשר דיבור מדומה במרחב וירטואלי.[5]
פחד מדיבור בפני קהל הוא תופעה נפוצה מאוד בקרב אנשים. זהו מצב שיכול להשפיע על כל אדם ללא קשר לכישוריו האישיים או ליכולותיו המקצועיות. כדי להתמודד עם הפחד מדיבור בפני קהל, קיימות שיטות טיפוליות ואסטרטגיות המכוונות להפחית את רמת החרדה ולשפר את הביצועים. שיטות אלו כוללות שליטה בנשימה, תרגול מול מאזינים חברים או בעזרת מומחה, ושיטות התמודדות קוגניטיביות כמו תרגול חשיבה חיובית ושחרור מחששות ותהיות שליליות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יניב זייד, לדבר בפני קהל – על תורת הנאום ואמנות השכנוע, הוצאת כתר, 2004
- כריס אנדרסון, המדריך הרשמי של טד לדיבור בפני קהל, הוצאת מודן, 2016
- רבובסקי, הוראה ולמידה פעילה באמצעות דיבייט, כתב עת רב גוונים: מחקר ושיח, 2019
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כריס אנדרסון, המדריך הרשמי של טד לדיבור בפני קהל, מודן, 2016
- ^ רבובוסקי, הוראה ולמידה פעילה באמצעות דיבייט, רב גוונים: מחקר ושיח, 2019
- ^ Drescher, Jack; Schwartz, Alan; Casoy, Flávio; McIntosh, Christopher A.; Hurley, Brian; Ashley, Kenneth; Barber, Mary; Goldenberg, David; Herbert, Sarah E.; Lothwell, Lorraine E.; Mattson, Marlin R.; McAfee, Scot G.; Pula, Jack; Rosario, Vernon; Tompkins, D. Andrew (2016). "The Growing Regulation of Conversion Therapy". Journal of Medical Regulation. 102 (2): 7–12. doi:10.30770/2572-1852-102.2.7. PMC 5040471. PMID 27754500.
- ^ Ivanova, T., Gubanova, N., Shakirova, I., & Masitoh, F. (2020). Educational technology as one of the terms for enhancing public speaking skills. Universidad y Sociedad, 12(2), 154-159.
- ^ Antonio Waldo Zuardi, José Alexandre de Souza Crippa, Jaime Eduardo Cecílio Hallak, Ricardo Gorayeb, Human experimental anxiety: actual public speaking induces more intense physiological responses than simulated public speaking, Revista Brasileira de Psiquiatria 35, 2013-09, עמ' 248–253 doi: 10.1590/1516-4446-2012-0930
