גלזנקירכן

גלזנקירכן
**Gelsenkirchen**
סמל גלזנקירכן סמל גלזנקירכן	דגל גלזנקירכן דגל גלזנקירכן
	גלזנקירכן
	גלזנקירכן
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	נורדריין-וסטפאליה
ראש העיר	פרנק ברנובסקי
שטח	104.84 קמ"ר
גובה	60 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	265,885 (31 בדצמבר 2023)
קואורדינטות	51°31′00″N 7°06′00″E / 51.516666666667°N 7.1°E
אזור זמן	UTC+1
	www.gelsenkirchen.de
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני גלזנקירכן (למפת נורדריין-וסטפאליה רגילה) דיסלדורף קלן דורטמונד אסן דיסבורג וופרטל בילפלד בון מינסטר סקסוניה התחתונה הסן ריינלנד; פפאלץ; בלגיה הולנד גלזנקירכן

גֶלְזֵנִקִירְכֶן (בגרמנית: ‏Gelsenkirchen^ⓘ‏^Ⓘ‏ מבטאים לעיתים את שמה בטעות כגלזנקירשן) היא עיר במחוז נורדריין-וסטפאליה, בחלקו הצפוני של חבל הרוהר. שטח העיר הוא 104 קמ"ר והיא מונה כ-260,000 תושבים. העיר נמצאת בתוך השטח העירוני המאוכלס ביותר בגרמניה (מגלפוליס) וגובלת בערים הרנה, בוכום ואסן. העיר תועדה לראשונה בשנת 1150, אך נותרה כפר זעיר עד המאה ה-19, כאשר המהפכה התעשייתית הביאה לצמיחה של האזור כולו. כאשר כריית פחם החלה בשנת 1840, התגוררו בעיר כ-6,000 תושבים. בשנת 1900 האוכלוסייה צמחה ל-138,000 תושבים.

בתחילת המאה ה-20 נחשבה גלזנקירכן לעיר החשובה ביותר באירופה עבור כריית פחם ואף כונתה בפי המקומיים כ"עיר אלף המדורות", בגלל הלהבות של הגזים אשר האירו אותה בלילה. במהלך התקופה הנאצית גלזנקירכן נשארה מרכז חשוב לייצור פחם וזיקוק נפט, ומסיבה זו היא הופצצה רבות על ידי ההפצצות האוויריות של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. עם השנים העיר הצליחה לשקם את עצמה וכיום היא מרכז אזורי חשוב למדע ותקשורת אך מעל הכל העיר ידועה כמרכז לטכנולוגיה סולארית הגדול ביותר בגרמניה וכאן ממוקמת תחנת הכוח הגדולה במדינה. העיר נחשבת לעיר הרביעית "הידידותית-לעסקים" בגרמניה ועסקים גדולים רבים, דוגמת THS Wohnen ו-Shell Solar Deutschland GmbH קבעו כאן את מקום מושבם.

גלזנקירכן היא ביתו של מועדון הכדורגל המפורסם שאלקה 04, אשר קרוי על שם רובע שאלקה בעיר, ושל האצטדיון הכדורגל פלטינס ארנה הממוקם בשכונת ארלה.

בנוסף, בעיר פועל גן החיות היחיד בחבל הרוהר, אשר מושך אליו מבקרים מכל האזור.

ראשת העיר המכהנת מאז 2020 היא קארין וולג' (Karin Welge) מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD).

גאוגרפיה

גלזנקירכן ממוקמת בדרום-מערב וסטפאליה, על המדרונות השטוחים של עמק Emschertal. ליבת העיר נמצאת דרומית לתעלת המים ריין-הרנה, כשהמחוז העירוני של הורסט ושבע שכונות של מחוז בואר ממוקמים צפונית למים. אורכם הכולל של גבולות העיר הוא 68 ק"מ והיא גובלת בערים הרנה, בוכום ואסן. 35% משטח העיר תופסים שטחים ירוקים, פארקים, יערות ושדות חקלאיים, מה שמציב את העיר בשורה העליונה של הערים ה"ירוקות" של גרמניה.

היסטוריה

תקופה עתיקה וימי הביניים

עדויות ראשונות להימצאות בני אדם באזור משויכת לתקופה הברונזה, כאלף שנה לפנה"ס. אלה היו כנראה שבטים של ציידים אשר גרו בחוות קטנות שנאספו זה ליד זה. הרומאים פלשו לאזור מאוחר יותר ובשנת 700 התיישבו בעיר הסקסונים.

העיר תועדה לראשונה בשנת 1150. בערך באותה שנה נבנתה בעיר הכנסייה הראשונה, באזור אשר שייך כיום לרובע Buer. עם זאת, בפועל בתקופת ימי הביניים חיו באזור רק כמה עשרות תושבים, בהתיישבויות קטנות.

תקופת התיעוש

עד המאה ה-19 האזור היו מיושב בדלילות על ידי כמה חוות חקלאיות קטנות. בשנת 1815, לאחר שייכות זמנית לדוכסות הגדולה של ברג, הועברה השליטה בעיר לממלכת פרוסיה, אשר צירפה אותה לפרובינציית וסטפאליה.

לאחר שבשנת 1840 התגלה באזור הרוהר פחם - אשר כונה בשם "הזהב השחור", והתיעוש שהגיע בעקבותיו, מסילת הברזל של קלן-מינדן ותחנת הרכבת הראשית של גלזנקירכן נפתחו. בשנת 1868 הפכה העיר למושב של Amt בתוך מחוז בוכום.

התעשיין פרידריך גרילו ייסד את התאגיד לתעשייה כימית (Aktiengesellschaft for Chemische Industrie) ברובע שאלקה בשנת 1872, וכן את התאגיד .Vogelsang & Co יחד עם משפחת גרוול. כמו כן הוא ייסד את ארגון "הכרייה ועבודות הברזל של שאלקה" ושנה לאחר מכן, שוב באותו הרובע, הוא ייסד את המפעל לייצור זכוכית ומראות (Glas-und Spiegel-Manufaktur AG).

לאחר שגלזנקירכן הפכה למרכז חשוב של תעשייה כבדה, היא קיבלה מעמד של עיר בשנת 1875 ובשנת 1896 מעמד של עיר עצמאית.

בשנת 1928, תחת הרפורמות של השלטון הפרוסי המקומי, אוחדו הערים של גלזנקירכן ובואר יחד עם Amt של הורסט והפכו יחד לגלזנקירכן-בואר אשר השתייך למחוז הממשלתי של מינסטר. בשנת 1930 הוחלט לשנות את שם העיר לגלזנקירכן. באותה תקופה מנתה העיר כ-340 אלף איש.

התקופה הנאצית

במהלך פוגרומים של "ליל הבדולח" ב-9 בנובמבר 1938 נהרסו בעיר בתי עסק יהודיים, בתי מגורים ובתי קברות, וכמו כן בית הכנסת של בואר ובית הכנסת אשר עמד במרכז העיר גלזנקירכן. בית הכנסת החדש של גלזנקירכן נפתח לציבור שוב רק ב-1 בפברואר 2007.

בגלל היותה אחד ממרכזי הייצור החשובים בגרמניה עבור כלי נשק ובנזין, גלזנקירכן הייתה ליעד חשוב של הפצצות אסטרטגיות במלחמת העולם השנייה, בייחוד במהלך קרב על הרוהר ב-1943 וקמפיין הנפט. 75% מהמבנים בעיר נהרסו במהלך ההפצצות.

מחנה הריכוז גלזנברג הוקם בשנת 1944 ועבדו בו בעבודות כפייה כ-2000 נשים ונערות הונגריות עבור חב' גלסנברג-בנזין-אג. כ-150 מהן נהרגו במהלך ההפצצות האוויריות בספטמבר 1944 וזאת מכוון שנאסר עליהן להיכנס למקלטים ותעלות ההגנה.

מ-1933 עד 1945, ראש העיר של העיר היה חבר המפלגה הנאצית קרל אנגלברט בומר.

בשנת 1994, המכון להיסטוריה של העיר פתח את מרכז התיעוד "גלזנקירכן תחת השלטון הנאציסטי" ("Dokumentationsstätte Gelsenkirchen im Nationalsozialismus").

לאחר המלחמה ועד היום

"בית הספר המקיף הראשון בצפון הריין וסטפאליה" נפתח בעיר בשנת 1969. Scholven-Chemie AG (מפעל הידרוגנציה הישן) התמזגה עם "גלסנברג-בנזין-AG" כדי ליצור את התאגיד החדש VEBA-Oel AG. בשנת 1987, האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר ונשא דרשה בפני 85,000 אנשים באצטדיון העירוני. האפיפיור גם הפך לחבר כבוד של קבוצת הכדורגל FC Schalke 04.

מכרה הפחם האחרון בעיר נסגר באפריל 2000. כיום מהווה גלזנקירכן מרכז חשוב למדעים, שירותים וייצור.

היסטוריה יהודית

הקהילה היהודית של גלזנקירכן נוסדה רשמית בשנת 1874. עם צמיחתה של העיר במחציתה השנייה של המאה העשרים גדלה גם אוכלוסייתה היהודית, ובשנת 1880 התגוררו בעיר כ-120 יהודים. בית הכנסת הראשון בגלזנקירכן הוקם בשנת 1885. עם צמיחת הקהילה נבנה בניין גדול יותר והוא שימש כבית הספר הקהילתי.

הקהילה המשיכה לגדול וכ -1,100 יהודים התגוררו בגלזנקירכן בשנת 1901. בשנת 1933 מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 1,300 איש. בתחילת המאה העשרים הייתה הקהילה היהודית הרפורמית הדומיננטית ביותר בכל הקהילות היהודיות בעיר, ואחרי שהורכב עוגב בתוך בית הכנסת, ורוב התפילות נעשו בעיקר בגרמנית במקום בעברית מסורתית, החליטה הקהילה החרדית להפסיק את נוכחותה בבית הכנסת וניסתה להקים קהילה אורתודוקסית חדשה, בראשות ד"ר מקס מאיר, ד"ר רובנס ואברהם פרוליך. כמו כן, נמצאה בעיר עוד קהילה יהודית אורתודוקסית של יהודי פולין. ב-1908 נרכש מגרש על רחוב ואנר שטראסה והוא שירת את הקהילה כבית הקברות עד 1936. בית קברות נוסף נבנה בשנת 1927 בפרבר של אוקטנדורף .

החיים היהודיים בגלזנקירכן המשיכו להיות שקטים למדי גם לאחר עלייתו של היטלר ושל הנאציונל-סוציאליזם לשלטון ב־1933. באוגוסט 1938 היו רשומים בעיר עדיין 160 עסקים יהודיים, ואולם באוקטובר 1938 הגביל האיסור הרשמי את העסקים, וכל הרופאים היהודים הפכו למובטלים. באותו חודש גורשה הקהילה היהודית. בין השנים 1937 ו-1939 ירדה אוכלוסיית יהודי גלזנקירכן מ-1,600 ל-1,000 איש. במהלך "ליל הבדולח" נהרס בית הכנסת של העיר. מעל 60% מאוכלוסיית יהודי העיר כבר עזבו את גלזנקירכן בתקופה זו . ב-27 בינואר 1942 גורשו לגטו ריגה 350 מתוך 500 היהודים שנותרו בעיר. מאוחר יותר גורשו היהודים הנותרים למחנות הריכוז של ורשה וטרזיינשטט. רוב המגורשים הללו נהרגו מאוחר יותר במחנות המוות השונים ברחבי פולין המודרנית.

בשנת 1946, 69 יהודים חזרו לגלזנקירכן וב -1958 נבנו בית כנסת ומרכז התרבות עבור הקהילה הנותרת. בשנת 2005 חיו בעיר כ-450 יהודים. בעשור האחרון של המאה העשרים הגיע לעיר מספר יהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר. מצב זה דרש להרחיב את בית הכנסת. בסופו של דבר נבנה בית כנסת חדש, גדול יותר, שנועד לשרת את הקהילה היהודית ההולכת וגדלה של גלזנקירכן.

כלכלה ותשתיות

גלזנקירכן מעצבת את עצמה בעשרים השנים האחרונות כמרכז של טכנולוגיה סולארית, כשהחברות הגדולות הפועלות בתחומיה הן Shell Solar Deutschland GmbH ו-Scheuten Solar Technology. על פי המחקר האחרון של קרן ברטלסמן, גלזנקירשן היא העיר הרביעית "הידידותית לעסקים" בגרמניה (לאחר לייפציג, קרלסרוהה וברמן).

לגלזנקירכן נמל תעשייתי ומסחרי עם מחזור שנתי של שני מיליון טון מטרי ומשטח מים של כ-120 דונם, והוא אחד מנמלי הים הגדולים והחשובים ביותר בגרמניה.

רחוב Bahnhofstraße אשר מחובר לתחנת הרכבת הראשית של העיר הוא רחוב הקניות הגדול והחשוב ביותר בחבל הרוהר ואחד מ-30 רחובות הקניות הפופולריים ביותר בגרמניה.

בעיר פועלים שלושה קווים של רכבת חשמלית, קו אחד של הרכבת הקלה וכ-50 קווים של אוטובוסים.

חינוך ומדע

לגלזנקירכן 51 בתי ספר יסודיים (36 בתי ספר ציבוריים-חילוניים, 12 קתוליים, 3 פרוטסטנטים), ו-25 בתי-ספר תיכון.

במכללה של גלזנקירכן Gachenkirchen Fachhochschule, אשר נוסדה בשנת 1992, מלמדים את מקצועות כלכלה, מדעי המחשב, הנדסת פיזיקה, הנדסת חשמל, הנדסת מכונות והנדסת אספקה וסילוק.

בעיר ישנו Volkshochschule לחינוך מבוגרים כמו כן שלושה סניפים של ספרייה עירונית.

המכון לתשתית תת-קרקעיות, שנוסד ב-1994 ומשויך לאוניברסיטת רוהר בוכום, מספק מגוון רחב של שירותי מחקר, הסמכה ושירותי ייעוץ. פארק המדע שהוקם בשנת 1995 מספק דרך לבנייה מחדש של הכלכלה המקומית מענפי פחם ופלדה לאנרגיה סולארית וניהול פרויקטים.

תרבות

בגלזנקירכן שישה מוזיאונים, כשהגדול הוא "המוזיאון לאומנות של גלזנקירכן" (Kunstmuseum Gelsenkirchen) אשר ממוקם במרכז רובע בואר. המוזיאון נפתח בשנת 1984 לאחר שנתיים של בנייה. אוסף המוזיאון כולל כ-1,300 יצירות של מודרניזם קלאסי, קונסטרוקטיביזם, קינטיקה ואמנות עכשווית, וכמו כן אוסף ציורים של הצייר אנטון סטנקובסקי. בכל שנה מתקיימות בין שש לשמונה תערוכות מתחלפות.

"תיאטרון המוזיקה" שבגלזנקירכן נחשב לאחד מבנייני התיאטרון החשובים ביותר בתקופה שלאחר המלחמה. בחסותו של האדריכל ומתכנן העיר ורנר רונאו נבנה קומפלקס בן שני מקומות, הכוללים אולם גדול הכולל 2504 מקומות ישיבה ואולם קטן עם 336 מושבים. התיאטרון נפתח ב-15 בדצמבר 1959 לאחר 41 חודשי בנייה, והוא מארח מאז אופרות, מחזות זמר, סימפוניות והופעות בלט. מנהל הכללי של התיאטרון הוא מיכאל שולץ מאז 2008. בנוסף ישנם בעיר עוד 5 תיאטראות, כולל "בית הפילהרמונית החדשה של וסטפאליה" אשר נפתח בשנת 1996.

בגלזנקירכן ממוקם אחד הגנים הזואולוגיים המודרניים ביותר בגרמניה- ZOOM Erlebniswelt Gelsenkirchen . בשנת 2011 ביקרו במקום כ-902,000 מבקרים.