ג'ו הולדמן

ג'ו הולדמן
Joe Haldeman
	ג'ו הולדמן, 2007
לידה	9 ביוני 1943 (בן 81); אוקלהומה סיטי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	אוקלהומה, אוקלהומה סיטי, גיינסוויל
שם עט	Robert Graham
מקום לימודים	בית הספר התיכון בת'סדה-צ'בי צ'ייס, אוניברסיטת איווה
שפות היצירה	אנגלית אמריקאית
סוגה	ספרות מדע בדיוני, מדע בדיוני צבאי
יצירות בולטות	מלחמה לנצח
תקופת הפעילות	מ-1969
בן או בת זוג	Gay Haldeman
פרסים והוקרה	פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (1975); פרס ג'יימס טיפטרי ג'וניור (2004); פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (2005); פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (1998); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1998); פרס לרומן מדע בדיוני על שם ג'ון וו. קמפבל (1998); פרס רוברט היינליין (2009); היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (2012); פרס גרנד מאסטר של דיימון נייט (2010); פרס אינקפוט (1991); פרס איגנוטוס לרומן הזר הטוב ביותר (1999); פרס לוקוס לסיפור הקצר (1995); הפרס לזכר אדוארד אלמר סמית' (1997); פרס הוגו לסיפור הקצר (1995); פרס הוגו לסיפור הקצר (1977, 1977); פרס לוקוס לרומן הטוב ביותר (1976); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1976); פרס לוקוס לסיפור הקצר (1977); פרק פניקס (1983); פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (1990); פרס נבולה לסיפור קצר (1993); פרס עולם הפנטזיה לסיפור הקצר (1993); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1991); פרס דיטמאר; Rhysling Award ;
	www.joehaldeman.com

ג'ו הולדמן (באנגלית: Joe William Haldeman; נולד ב-9 ביוני 1943) הוא סופר מדע בדיוני יהודי-אמריקאי, שזכה בפרסים רבים, לרבות פרס הוגו ופרס נבולה, מספר פעמים בכל פרס. ב-2010 היה הסופר ה-27 שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט), פרס מפעל חיים המחולק לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה^[1]. ספרו הידוע ביותר הוא "מלחמה לנצח". חלק מספריו תורגמו עד ל-19 שפות שונות ושלושה מהם אף יצאו בעברית, "מלחמה לנצח" ו"שלום לנצח", שניהם בהוצאת עם עובד ו"מכונת הזמן המקרית", בהוצאת יניב.

קורות חיים

נולד ב-1943, למשפחה יהודית באוקלהומה סיטי. אחיו הגדול היה ג'ק הולדמן, לימים סופר מדע בדיוני אף הוא. המשפחה נדדה ברחבי ארצות הברית והולדמן גדל בפוארטו ריקו, ניו אורלינס, וושינגטון הבירה, אלסקה, ומרילנד. כשהיה בן 12 קנה לו אביו טלסקופ ומאז רצה הולדמן הצעיר להיות אסטרונאוט.

ב-1967 סיים תואר ראשון (BsA) באסטרונומיה ופיזיקה, באוניברסיטת מרילנד. קצת יותר משנה לפני סיום הלימודים, באוגוסט 1965 נישא למרי גיי (לבית פוטר. מכונה "גיי"), לה הוא נשאר נשוי עד היום. גיי הייתה סטודנטית לספרדית, סיימה תואר שני והפכה למורה לספרדית. אין להם ילדים.

עם סיום לימודיו קיבל הולדמן צו גיוס. הוא ניסה להתחמק בכמה וכמה צורות, לרבות ניסיון להתנדב ל"חיל השלום" ואף הצהרה על סירוב לגיוס מטעמי מצפון, אך נכשל. שקל התחמקות מהצבא על ידי בריחה לקנדה או שוודיה, אך החליט לבסוף שלא לעשות כן, משום שהדבר היה חוסם סופית את שאיפתו, שעדיין הייתה קיימת אז, להיות אסטרונאוט^[2].

התגייס ושירת בדיוויזיה הרביעית של צבא ארצות הברית (1968–1969) כמהנדס קרבי, נפצע במלחמת וייטנאם וזכה בעיטור לב הארגמן.

המשיך ללמוד באוניברסיטת מרילנד לתואר שני בשנים 1969–1970 ואף הספיק לעשות את עבודת המאסטר במתמטיקה ומחשבים, אך נשר לפני הסיום בשל רצונו להתחיל לכתוב.

גר כיום לסירוגין בגיינסוויל (פלורידה) ובקיימברידג' (מסצ'וסטס).

כתיבתו

היצירה הראשונה פרי עטו של הולדמן, שפורסמה, הייתה שיר, והבמה בה התפרסם השיר הייתה הוושינגטון פוסט. עד לגיוסו לצבא ארצות הברית הוא הספיק כבר לכתוב, אך לא למכור עדיין, גם שני סיפורי מדע בדיוני קצרים.

כשהשתחרר, הצליח לפרסם את שני סיפוריו בתוך זמן קצר ביותר. סיפורו הראשון, "Out of Phase" התפרסם במגזין המדע הבדיוני "גלקסי", בספטמבר 1969 ואילו הסיפור השני התפרסם באחד המגזינים הזולים של התקופה, אך כעבור שנים אחדות הפך לפרק בסדרה הטלוויזיונית אזור הדמדומים.

הולדמן הצליח להתקבל לסדנת הכתיבה השנתית, "Milford Writer's Workshop", שארגן דיימון נייט במילפורד, פנסילבניה ושם הכיר בין השאר גם את הסופר בן בובה. הוא סיפר לבובה על רעיון שחשב, לספר, על רקע ניסיונו הקרבי בווייטנאם. בובה הסכים לקבל לבדיקה את שני הפרקים הראשונים, הם אכן מצאו חן בעיניו והוא המליץ על הספר והסופר הצעיר, בפני המוציאים לאור שלו וכך התפרסם ספרו הראשון של הולדמן, "War Year", בהוצאת Holt, Rinehart and Winston, ב-1972.

ב-1975 קיבל הולדמן תואר שני בכתיבה יוצרת (MFA) מאוניברסיטת איווה. הוא החל לכתוב לפרנסתו והחל מ-1983 החל גם להרצות וללמד כתיבה יוצרת ב-MIT ובאוניברסיטאות אחרות.

כיהן כנשיא אגודת סופרי המדע הבדיוני והפנטזיה האמריקאית בשנים 1992–1994.

ספריו

WAR YEAR (short novel), Holt, 1972
COSMIC LAUGHTER (anthology), Holt, 1974
THE FOREVER WAR (novel), St. Martin's Press, 1975 (תורגם גם לעברית ויצא לאור בהוצאת "עם עובד") (זכה גם לעיבוד לתיאטרון ב-1983)
MINDBRIDGE (novel), St. Martin's Press, 1976 (עבור כתיבתו של ספר זה הולדמן קיבל בשעתו את המקדמה הגבוהה ביותר שניתנה עד אז לסופר מדע בדיוני כלשהו)
PLANET OF JUDGMENT (Star Trek novel), Bantam, 1977
ALL MY SINS REMEMBERED (novel), St. Martin's Press, 1977
STUDY WAR NO MORE (anthology), St. Martin's Press, 1977
INFINITE DREAMS (short story collection), St. Martin's Press, 1978
WORLD WITHOUT END (Star Trek novel), Bantam, 1979
WORLDS (novel), Viking, 1981
WORLDS APART (novel), Viking, 1983
NEBULA AWARDS 17 (anthology), Holt, 1983
DEALING IN FUTURES (short story collection), Viking, 1985
TOOL OF THE TRADE (novel), Morrow, 1987
BUYING TIME (novel), Morrow, 1989
THE HEMINGWAY HOAX (short novel), Morrow, 1990
WORLDS ENOUGH AND TIME (novel), Morrow, 1992
VIETNAM AND OTHER ALIEN WORLDS (essays, fiction, poetry), NESFA Press, 1993
novel), Hodder & Stoughton, U.K., 1994, William Morrow, Inc., June 1995) ‏1968
SAUL'S DEATH (poetry chapbook), Anamnesis Press, May 1997
FOREVER PEACE (novel), Berkley, October 1997 (תורגם גם לעברית ויצא לאור בהוצאת "עם עובד")
FOREVER FREE (novel), Ace, 1998
THE COMING (novel), Ace, 2000
GUARDIAN (novel), Ace, 2002
CAMOUFLAGE (novel), Ace 2004
OLD TWENTIETH (novel), Ace 2005
WAR STORIES (collection, two novels and short stories), Night Shade, 2005
A SEPARATE WAR and other stories (short story collection), Ace, 2006
THE ACCIDENTAL TIME MACHINE, Ace, 2007 (גיבורו של ספר זה הוא עוזר הוראה יהודי מתבולל ב-MIT. למוצאו היהודי, כמו גם להתבוללותו, שגרמה לכך שהוא לא נימול, יש משמעות ניכרת בצרותיו, בייחוד כשהוא מגיע לעתיד הנשלט על ידי ישו אשר בו כל שאר האוכלוסייה דווקא כן נימולה) הספר יצא לאור בעברית ב 2011 תחת השם "מכונת הזמן המקרית".

בנוסף, הולדמן כתב גם שני ספרים, שיצאו לאור בהוצאת Pocket Books, בשם העט "רוברט גראהם" וכן כתב את הספר "THERE IS NO DARKNESS", יחד עם אחיו ג'ק הולדמן.

סיפורים קצרים, שירים, מאמרים ותסריט

כמה עשרות סיפורים קצרים פרי עטו פורסמו אף הם במגזיני מדע בדיוני שונים ואף בפלייבוי. אחד מהם הפך ב-1985 לאפיזודה אחת בסדרה אזור הדמדומים. כמו כן, כתב מספר שירים, שהתפרסמו בין השאר במגזינים OMNI והארפרז (כתב עת), וכן כתב מאמרים מדעיים, שאינם בדיוניים. אחד האחרונים, שנסב על מעבורת החלל אף זכה בפרס הקוראים של המגזין Analog לאותה שנה.

ב-1990 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "ROBOT JOX", אשר הולדמן היה התסריטאי שלו.

אחד מסיפוריו הקצרים הידועים ביותר של הולדמן הוא "The Mazel Tov Revolution", שהתפרסם לראשונה בספטמבר 1974, במגזין המדע הבדיוני Analog ולאחר מכן גם בשתי אסופות שהולדמן הוציא לאור מסיפוריו הקצרים: "Infinite Dreams‏" (1978) ו-"Vietnam and Other Alien Worlds‏" (1993). הסיפור התפרסם גם בחלק השני של אסופת סיפורי המדע הבדיוני היהודיים, "More Wandering Stars" של ג'ק דאן (1981). הולדמן מספר בו על איש מאדים דובר יידיש ובסיפור זה ניכר מוצאו היהודי של המחבר.

פרסים

1975 - פרס הוגו, פרס נבולה ופרס דיטמר, בגין הספר "מלחמה לנצח".
1976 - "פרס הוגו" שני, בגין הסיפור הקצר Tricentennial.
1978 - פרס המגזין "גלקסי", לספר "MINDBRIDGE".
1983 - פרס ריזלינג, לשיר "Saul's Death".
1990 - פרס ריזלינג (שני) ל-"Eighteen Years Old, October 11th".
1990 - פרס הוגו (שלישי) ונבולה (שני), לנובלה "The Hemingway Hoax".
1991 - פרס Futuro Remoto ל-"The Hemingway Hoax".
1993 - פרס הפנטזיה העולמי וגם פרס נבולה (שלישי), לסיפור הקצר - "Graves".
1995 - פרס הוגו (רביעי), לסיפור הקצר - "None So Blind".
1998 - פרס הוגו (חמישי), נבולה (רביעי) ופרס ג'ון קמפבל לספר "שלום לנצח".
2006 - פרס ריזלינג (שלישי) ל-"January Fires" ופרס נבולה (חמישי) וגם פרס ג'יימס טיפטרי ל-"CAMOUFLAGE".

ראו גם

ג'ק הולדמן

לקריאה נוספת

ג'ו הולדמן, שלום לנצח, הוצאת "עם עובד", תרגום: מיכאל תמרי, 1999^[3]
ג'ו הולדמן, מלחמה לנצח, הוצאת "עם עובד", תרגום: אריה חשביה, 1979^[4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ו הולדמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ג'ו הולדמן

ג'ו הולדמן, ברשת החברתית פייסבוק
ג'ו הולדמן, ברשת החברתית Goodreads
"An Autobiographical Ramble by Joe Haldeman"

הערות שוליים

^ רשימת זוכי הפרס החל מ-1975
^ "Autobiographical Ramble", באתר של ג'ו הולדמן
^ על הספר, באתר ההוצאה
^ על הספר, באתר בלי פאניקה

[1] רשימת זוכי הפרס החל מ-1975

[2] "Autobiographical Ramble", באתר של ג'ו הולדמן

[3] על הספר, באתר ההוצאה

[4] על הספר, באתר בלי פאניקה

[1]

[2]

[3]

[4]