בארי וייט

בארי וייט
**Barry White, Barry Eugene White**
	בארי וייט
לידה	12 בספטמבר 1944; גאלווין טקסס, ארצות הברית
פטירה	4 ביולי 2003 (בגיל 58); לוס אנג'לס, קליפורניה ארצות הברית
שם לידה	בארי יוג'ין וייט
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1972–2003 (כ־31 שנים)
מקום לימודים	תיכון ג'פרסון
עיסוק	זמר-יוצר ; מפיק מוזיקלי ; מעבד מוזיקלי
סוגה	רית'ם אנד בלוז ; מוזיקת נשמה ; פאנק ; דיסקו
סוג קול	בס-בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר; קלידים ; תופים ; שירה ;
חברת תקליטים	פוקס המאה ה-20 רקורדס, A&M רקורדס
פרסים והוקרה	כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
	www.barrywhite.us
	פרופיל ב-IMDb

בארי יוג'ין וייט (Barry Eugene White; ‏12 בספטמבר 1944 - 4 ביולי 2003) היה זמר-יוצר ומפיק מוזיקלי אמריקאי, הידוע בזכות כתיבת להיטי נשמה ודאנס רבים. הקים את להקת "Love Unlimited Orcastra", עימה יצר שירים רבים נוספים.

ביוגרפיה

וייט נולד בגאלווסטון, טקסס. גדל באזורים מוכי הפשע של דרום-מרכז לוס אנג'לס, קליפורניה. הצטרף לכנופיה בגיל 10, ובגיל 17 נכלא לארבעה חודשים על גנבת צמיגי קאדילק בשווי 30,000$.

לאחר ששוחרר מהכלא עזב וייט הצעיר את חיי הכנופיה והחל בקריירת שירה. בתחילה היה חבר במספר מקהלות, ובאמצע שנות ה-60 החל בקריירת סולו. זכה להצלחה ראשונה כאשר התפרסם ככותב שירים לזמרים מפורסמים כגון בובי פולר.

בשנת 1969 גילה שלוש זמרות מוכשרות והרכיב איתן את להקת "Love Unlimited". הלהקה הייתה אמורה לחקות את להקת המוטאון המצליחה, הסופרימס, ונוהלה על ידי וייט במשך שנתיים, עד שהזמרות חתמו על חוזה עם חברת "20th Century Fox Records". במהלך העבודה המשותפת וייט הלחין, כתב והפיק את הלהיט הגדול ביותר של הלהקה, "Walking in The Rain"; עם צאתו נכנס השיר ל-20 הגדולים במצעד האמריקאי.

הלהקה יצרה מספר להיטים יחד עם וייט. וייט נישא לזמרת המובילה של הלהקה, גולדן ג'יימס. כאשר הקליט וייט מספר דמואים לשירים שיועדו לקולות גברים, יעצה לו חברת התקליטים לעבור אל קדמת הבמה. אז החלה קריירת הסולו של וייט. הוא הקליט שירים מפורסמים רבים: "I'm Gonna Love You Just a Little More Baby" ‏(1973), "Never, Never Gonna Give You Up" ‏(1973), "Can't Get Enough of Your Love, Babe" ‏(1974), "You're the First, the Last, My Everything" ‏(1974), "What Am I Gonna Do With You" ‏(1975), "Let the Music Play" ‏(1976), "Your Sweetness is My Weakness" ‏(1978), "Change" ‏(1982), "Sho' You Right" ‏(1987), "Practice What You Preach" ‏(1994) ועוד. הוא כונה על ידי מעריציו בשם "המאסטרו".

וייט כתב אוטוביוגרפיה יחד עם הסופר מארק אליוט; הספר, "Barry White: Love Unlimited", יצא לאור בשנת 1999 בהוצאת Broadway Books.

וייט סבל מלחץ דם גבוה לאורך השנים, מצבו הבריאותי החל להדרדר בסתיו 2002, כאשר חלה במחלת כליות. במאי 2003 לקה בשבץ, בעקבותיו פרש מפעילות ציבורית. הוא נפטר ב-4 ביולי 2003 בבית החולים סדארס-סיני במערב הוליווד; מותו יוחס למחלת הכליות שלו.

אזכורים תקשורתיים של שיריו

שיריו של וייט זכו להוקרה מחודשת בעקבות סדרת הטלוויזיה האמריקאית המצליחה "אלי מקביל", ששודרה בשנים 1997–2002. הסדרה השתמשה בשיריו בפסקול הסדרה, להמחשת תחושותיהן ומחשבותיהן של הדמויות, וכך החזירה את שיריו לתודעת הציבור. וייט אף הופיע בסדרה פעמיים כאורח, עם דמותו האמיתית. מפגש נוסף שלו עם הטלוויזיה היה כאשר סדרת הטלוויזיה "סאות'פארק" יצרה את הדמות "שף" על בסיס דמותו של וייט. יוצרי הסדרה אף הציעו לווייט את התפקיד, אך הוא דחה את ההצעה עקב היותו נוצרי והתנגדותו לתכניה של האלימים והפרובוקטיביים של הסדרה. וייט גם הופיע מספר פעמים כשחקן אורח במשפחת סימפסון.