א.מ. פורסטר

א.מ. פורסטר
E. M. Forster

לידה	1 בינואר 1879 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	7 ביוני 1970 (בגיל 91) קובנטרי, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Edward Morgan Forster
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Canley Garden Cemetery and Crematorium
מקום לימודים	קינגס קולג', בית הספר טונברידג'
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ריאליזם
זרם ספרותי	קבוצת בלומסברי
יצירות בולטות	אחוזת הווארד, Where Angels Fear to Tread, The Longest Journey, Maurice, חדר עם נוף, מסע להודו
תקופת הפעילות	מ-1901
פרסים והוקרה	פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1924) מדלית בנסון (1937) דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת ליידן (1954) פרס פרומתיאוס – היכל התהילה
חתימה

אֶדְוַארְד מוֹרְגָן פוֹרְסְטֶר (באנגלית: Edward Morgan Forster;‏ 1 בינואר 1879 – 7 ביוני 1970) היה סופר ומסאי אנגלי. הוא נודע בעיקר ברומנים שלו, שרבים מהם הוסרטו. פורסטר ידוע גם ב"אני מאמין" שלו לחיים, שאפשר לתמצת אותו במוטו לספרו משנת 1910, "אחוזת הווארד", "רק קשרו" ("Only connect"). פורסטר היה הומוסקסואל, אך לא פרסם זאת בציבור במהלך חייו. הוא עסק בנושא בהרחבה בספרו "מוריס", שהתפרסם אחרי מותו, שישים שנים לאחר כתיבתו. הוא היה מועמד לפרס נובל לספרות בשש עשרה הזדמנויות שונות.

ביוגרפיה

פורסטר נולד בלונדון לאב אדריכל. הוא למד בקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' בין 1897 ל-1901 והתקבל כחבר בחבורת הדיונים "נושאי הבשורה", ששמם הרשמי היה "אגודת השיח של קיימברידג'". במרכזו של החוג עמדה דמותו של הפילוסוף ג'ורג' אי. מור, שהשקפותיו ההומאניות-ליברליות השפיעו רבות על חברי הקבוצה. רבים מן החברים ייסדו בהמשך את מה שנודע כ"חוג בלומסברי", שפורסטר היה חבר בשוליו בעשור השני והשלישי של המאה ה-20. תיאור מפורסם של קיימברידג' בתקופת פורסטר וחבריו "נושאי הבשורה" מופיע בראשית הספר "המסע הארוך ביותר".

אחרי שעזב את האוניברסיטה סייר באירופה עם אמו והמשיך לחיות עמה בסארי עד מותה בשנת 1945. הרומנים המוקדמים שלו, המתרחשים באנגליה ובאיטליה, זכו לשבחי המבקרים אך מכירותיהם לא היו גדולות. "אחוזת הווארד" (Howards End) משנת 1910 פרסם את שמו ברבים.

הוא יצא למסעות במצרים, בגרמניה ובהודו עם הקלאסיקן גולדסוורת'י לואוס דיקינסון בשנת 1914. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר עבד בשביל הצלב האדום במצרים בחורף 1916–1917, פגש כרטיסן בחשמלית בשם מוחמד אל-עדל, צעיר בן שבע-עשרה שפורסטר התאהב בו ואשר היה לאחד ממקורות ההשראה העיקריים לעבודתו הספרותית. מוחמד מת משחפת באלכסנדריה באביב 1922. אחרי האבדה הזו, היה חשוב לפורסטר לקיים את זכר הצעיר בחיים, והוא ניסה לעשות זאת במכתב באורך ספר, השמור בקינג'ס קולג', קיימברידג'. המכתב נפתח בציטטה "ליל מנוחה, נערי, כי דבר אינו נצחי; ודאי לא הברית בינינו" ומסתיים בהכרה, שהמשימה להחיות את אהבתם היא בלתי אפשרית.

הוא שהה שוב בהודו בראשית שנות ה-20, כמזכירו הפרטי של המהרג'ה של דיואס. "גבעת השטן" הוא תיאורו התיעודי למסע זה. אחרי ששב מהודו השלים את "מסע להודו" (A Passage to India) משנת 1924, שהיה למפורסם בספריו, המתורגם ביותר והאחרון לכתיבה.

פורסטר כמעט לא כתב עוד סיפורת מלבד סיפורים קצרים, שנועדו רק לו עצמו ולחוג ידידים מצומצם. השערות שונות הילכו בנוגע להחלטתו זו להפסיק לכתוב רומנים בגיל 45.

בשנות ה-30 וה-40 היה פורסטר לשדרן רדיו מצליח ב-BBC. הוא היה גם לאיש ציבור בקשריו עם האגודה ההומניסטית הבריטית.

פורסטר קיים קשר אישי מאושר מראשית שנות ה-30' עם בוב בקינגהאם, שוטר במשטרת העיר לונדון. הוא פיתח ידידות עם אשתו של בוב, מאי, וכלל את הזוג בחוג ידידיו, שעמו נמנו גם הסופר והעורך של "המאזין" אקרלי, הפסיכולוג ספרוט, ולמשך זמן מה, גם המלחין בנג'מין בריטן, שפורסטר כתב את הליברטו לאופרה ההומוארוטית שלו, בילי באד, על פי נובלה מאת הרמן מלוויל. בין אנשי העט שפורסטר התרועע עמם היו המשורר זיגפריד ששון והסופר תושב בלפסט, פורסט רייד.

הוא אף נחשב ל"חבר-נספח" בקבוצת בלומסברי הנודעת: חבורת ידידים אינטלקטואלים שהשפיעה רבות על אנגליה שלפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה.

פורסטר היה זה שגילה לעולם את שירתו של המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס, שאותו הכיר בתקופה בה חי באלכסנדריה.

אחרי מות אמו קיבל פורסטר חברות כבוד בקינגס קולג' שבקיימברידג' וחי שם רוב הזמן בבטלה יחסית. הוא מת בקובנטרי בביתם של הזוג בקינגהאם.

ספריו

פורסטר פרסם חמישה רומנים בימי חייו ועוד אחד, "מוריס", הופיע זמן קצר אחרי מותו, אם כי נכתב קרוב לששים שנה קודם. ספר שביעי, "קיץ ארקטי", לא סיים מעולם.

ספרו הראשון, "מקום בו מלאכים פוחדים לדרוך" (1905), מספר את סיפורה של ליליה, אלמנה אנגלייה צעירה שמתאהבת באיטלקי, ושל מאמצי משפחתה הבורגנית להשיבה הביתה ממונריאנו (המבוססת על סן ג'מיניאנו). בשליחותו של פיליפ הריטון להחזיר אותה מאיטליה יש משהו מן המשותף עם זו של למברט סטרת'ר ב"השגרירים" של הנרי ג'יימס, יצירה שפורסטר דן בה באירוניה ובגישה שלילית משהו בספרו "היבטי הרומן" (1927). "במקום שמלאכים יראים לדרוך" עובד לסרט על ידי צ'ארלס סטארידג' בשנת 1991.

הספר הבא של פורסטר שיצא לאור היה "המסע הארוך ביותר" (1907), המתאר את דרכו של סופר מתלבט ומנהל בית ספר בין גבעות וילטשייר, בסגנון המזכיר את אלה של תומאס הארדי וד. ה. לורנס.

הרומן השלישי של פורסטר, חדר עם נוף (1908), הוא הקליל והאופטימי ביותר שלו. הוא החל בו לפני כל שאר ספריו, כבר בשנת 1901, בנוסחים מוקדמים יותר בשם "לוסי". הספר הוא סיפור מסעה של לוסי האניצ'רץ' הצעירה לאיטליה עם דודניתה והבחירה שהיא נדרשת לה בין ג'ורג' אמרסון, החופשי בדעותיו, לבין האסתטיקן המאופק ססיל וייס. אביו של ג'ורג' מצטט הוגי דעות שהשפיעו על פורסטר, כולל סמואל בטלר. "חדר עם נוף" הוסרט על ידי מרצ'נט ואייבורי בשנת 1987 והוקרן בישראל בשם "זיכרונות אהבה מפירנצה".

את שני הספרים האלה אפשר לראות כרומנים האיטלקיים של פורסטר. בשניהם יש אזכורים למדריכי בדקר המפורסמים, והם עוסקים בתיירים אנגלים צרי-אופק בני המעמד הבינוני בארצות חוץ. רבים מנושאיהם מופיעים בכמה מן הסיפורים הקצרים המקובצים ב-The Celestial Omnibus וב-The Eternal Moment.

"אחוזת הווארד" (1910) הוא רומן שאפתני על מצבה של אנגליה, העוסק בקבוצות שונות במסגרת מעמדות הביניים האדוארדיים, המיוצגים על ידי משפחת שלגל האינטלקטואלית הבוהמיינית, משפחת וילקוקס העשירה וחסרת ההתחשבות ומשפחת באסט מהמעמד הבינוני-תחתון החותרת לשפר את מעמדה החברתי.

תו אופייני המופיע תכופות בספרי פורסטר הוא מוות פתאומי של דמויות. תו זה מופיע כחוט השני בכל שלושת ספריו אלו.

את הצלחתו הגדולה ביותר השיג פורסטר ב"מסע להודו" (1924). הספר עוסק ביחסים בין מזרח למערב, כפי שהם נראים מבעד לעדשה של הודו בתקופה האחרונה של השלטון הבריטי. בספר זה חיבר פורסטר קשרים אישיים עם פוליטיקה קולוניאליסטית באמצעות סיפורם של אדלה קווסטד האנגלייה וד"ר עזיז ההודי והשאלה מה אירע או לא אירע ביניהם במערות מאראבאר. ספר זה עובד לסרט קולנוע בבימויו של דייוויד לין והוקרן בישראל בשם "המעבר להודו".

"מוריס" (1971) יצא לאור אחרי מות המחבר. זהו סיפור אהבה הומוסקסואלי החוזר גם הוא למחוזות מוכרים משלושת הרומנים הראשונים של פורסטר, כמו פרוורי לונדון, חוויית הלימודים בקיימברידג' ונופי הבור של וילטשייר. גם ספר זה זכה לעיבוד קולנועי מעודן: הסרט מוריס, שאף הוא הופק על ידי מרצ'נט ואייבורי הפקות.

נושאי מפתח

השקפותיו של פורסטר כהומניסט חילוני עומדות בלב יצירתו, שהדמויות בה משתדלות במקרים רבים להבין זו את זו, כדברי המוטו המפורסם של פורסטר, מעבר למחסומים חברתיים. השקפותיו ההומניסטיות באות לביטוי במסה העיונית "דברים שאני מאמין בהם".

שתי יצירותיו הנחשבות ביותר, "מסע להודו" ו"אחוזת הווארד", בוחנות את חוסר האפשרות לגשר על פערי מעמדות. אף כי יש המייחסים ל"חדר עם נוף" משקל ספרותי פחות, גם הוא ראוי לציון כיצירתו הנקראת והנגישה ביותר, ששמרה על פופולריות במשך קרוב למאה השנים שעברו מאז ההוצאה הראשונה. הרומן שלו משנת 1914, "מוריס", שפורסם לאחר מותו ב-1971, בוחן את האפשרות לגשר על פערי מעמדות כחלק מיחסים הומוסקסואליים.

גם המיניות מהווה נושא מפתח ביצירתו של פורסטר, ויש טוענים, כי אפשר לתאר את כתיבתו כנעה מאהבה הטרוסקסואלית לאהבה הומוסקסואלית.^{[דרוש מקור]} ההקדמה ל"מוריס" מתארת את מאבקו עם ההומוסקסואליות שלו עצמו, ונושאים דומים נחקרו בכמה כרכים של סיפורים קצרים בנושאים הומוסקסואליים. כתביו ההומוסקסואליים בפירוש של פורסטר, הרומן "מוריס" ואוסף הסיפורים הקצרים, "החיים שיבואו", התפרסמו זמן קצר לאחר מותו וחוללו חילוקי דעות.

פורסטר משתמש בסמלים כטכניקה ברומנים שלו, ונמתחה עליו ביקורת, מצד ידידו רוג'ר פריי למשל, על דבקותו במיסטיקה. דוגמה לסימבוליזם שלו הוא עץ הבוקיצה ב"אחוזת הווארד"; הדמויות של מרת וילקוקס ברומן זה ושל מרת מור ב"מסע להודו" נושאות קשר מיסטי לעבר ומסוגלות איך שהוא לתקשר עם אנשים מעבר לחוגים שלהן עצמן.

ספריו שתורגמו לעברית

• אספקטים של הרומן, תרגום: ראובן צור, הוצאת ספרי דגה, 1964
• כוונות טובות, (מקום בו מלאכים יראים לדרוך), תרגום מאיר ויזלטיר, הוצאת כתר, 1979
• מסע להודו, 1981, הוצאת כתר, תרגום חיים גליקשטיין
• המסע הארוך ביותר, 1990, הוצאת אור-עם, תרגום אסתר דותן
• מוריס, 1988, הוצאת אור-עם, תרגום אסתר דותן; גרסה חדשה בתרגומה של עידית שורר־הראל יצאה לאור בהוצאת אפרסמון, 2021.
• חדר עם נוף, 1989, הוצאת אור-עם, תרגום אורית קפלן
• אחוזת הווארד, 2005, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תרגום עודד פלד
• המכונה נעצרת, 2017, הוצאת נהר ספרים, תרגום מירי אליאב־פלדון.

קישורים חיצוניים

• ספריו של א.מ. פורסטר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• גרסאות שמע לספריו של א.מ. פורסטר - מאתר LibriVox (באנגלית)
• הספרים של א.מ. פורסטר, באתר "סימניה"
• שרון קנטור, פורסטר ידע בדיוק לאן מתקדמת האנושות, באתר ynet, 6 בינואר 2018
• עופרה עופר אורן, "מוריס": מדוע חשש הסופר להוציאו לאור, בבלוג "סופרת ספרים", 21 במרץ 2021
• א.מ. פורסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי א.מ. פורסטר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• א.מ. פורסטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• א. מ. פורסטר (1879-1970), (אדוארד מורגן), דף שער בספרייה הלאומית
• א.מ. פורסטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• א.מ. פורסטר, באתר AllMovie (באנגלית)
• א.מ. פורסטר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• א.מ. פורסטר, באתר AllMusic (באנגלית)
• א.מ. פורסטר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• א.מ. פורסטר, באתר Discogs (באנגלית)