ארנון גולדפינגר

ארנון גולדפינגר
לידה	21 בספטמבר 1963 (בן 61); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר
	פרופיל ב-IMDb

ארנון גולדפינגר (נולד ב-21 בספטמבר 1963) הוא במאי ותסריטאי ישראלי. הוא ידוע בעיקר בזכות סרטיו "הקומדיאנטים" ו"הדירה", אשר זכו להצלחה בארץ ובעולם וקטפו פרסים רבים בתחום הקולנוע הדוקומנטרי. גולדפינגר הוא זוכה שני פרסי אופיר.

ביוגרפיה

ארנון גולדפינגר נולד ברמת גן לזוג הורים שעלו מגרמניה וצ'כוסלובקיה. כנער, בילה שעות רבות מול לוח השחמט ונהיה לאחד מהשחקנים הצעירים הבולטים ביותר בארץ. בשנת 1979 זכה ביחד עם קבוצתו – "מועדון השחמט הרצליה" באליפות הארץ לנוער. הוא החל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב ולמד קולנוע ופילוסופיה. הוא השלים את לימודיו בהצטיינות ובשנת 1987 נבחר כסטודנט המצטיין של הפקולטה לאומנויות וזכה למלגת הרקטור. בשנים אלו כתב מאמרים בכתב העת לביקורת קולנוע "סרטים". בשנת 1989 נבחר לביים את טקס הסיום של תחרות מוגרבי לסרטים, עליו זכה לביקורות נלהבות. את הטקס הנחו שני שחקנים אלמונים אז, אסתי זקהיים ומנשה נוי. בשנת 1990 שימש כמנהל האמנותי של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי השלישי לסרטי סטודנטים בתל אביב. בקיץ של אותה שנה, נבחר גולדפינגר כאחד מתוך שנים עשר סטודנטים מכל רחבי אירופה לקחת חלק בלימודי קיץ בבית הספר לקולנוע בבלגרד (בירת יוגוסלביה לשעבר), בהנחיית יוצר הקולנוע הידוע קז'יז'טוף זנוסי (Krzysztof Zanussi). כאשר סיים את לימודיו החל ללמד תסריטאות ובימוי בבתי הספר לקולנוע המובילים בארץ, ביניהם "סם שפיגל", "קאמרה אובסקורה", "מעלה", ובחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בו הוא מלמד עד היום.

קריירה

עם סיום לימודיו ביים את סרטו הראשון "המופע של בני זינגר" (ייד'). הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל הקולנוע בירושלים 1993 הוא קומדיה רומנטית מרירה המספרת על בני זינגר (בגילומו של גל זייד) בחור מהורהר העורך מופעי שקופיות בחתונות. בסרט משתתפים גם מנשה נוי, אלי יצפאן, שמואל אדלמן ועידית לימור, כמו גם שי אביבי בתפקיד אורח. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכה בפרסים.

מיד עם סיום לימודיו, החל גולדפינגר לביים סרטים ועשרות כתבות עבור תוכניות בערוצי הטלוויזיה השונים (כולל "כל שני וחמישי עם רפי רשף", "מבט שני", "אקשן", "הכיתה המעופפת", ועוד).

בשנת 2000 יצא לאקרנים סרטו הראשון באורך מלא "הקומדיאנטים" (אנ'), אותו יצר עם אושרה שוורץ. "הקומדיאנטים" הוא סרט דוקומנטרי המספר את סיפורה של משפחת בורשטיין. אב המשפחה, פסחק'ה בורשטיין, גדל במשפחה יהודית אורתודוקסית ברוסיה בסוף המאה ה-19 וכשהפך נער החליט לעזוב את הבית וללכת בעקבות חלומו - התיאטרון. הוא עבר לפולין שם הפך בשנות העשרים לכוכב בולט בתיאטרון היידיש. בשנות השלושים הגיע, כמו כוכבי יידיש רבים, לניו יורק, שם פגש בשחקנית הצעירה ליליאן לוקס. לשניים נולדו תאומים – מייק (לימים השחקן המפורסם מייק בורשטיין) וסוזן. גולדפינגר עמל על סרטו במשך ארבע שנים והצליח, באמצעות סיפורה של המשפחה, ראיונות עם אחרוני כוכבי הבמה היידית בארצות הברית ובשילוב עם קטעי ארכיון פרטיים והיסטוריים, לשרטט תמונה מרגשת ונוגעת ללב של עולמו הנכחד של תיאטרון היידיש העממי. הסרט יצא להקרנות מסחריות והפך לסרט הדוקומנטרי הישראלי הראשון מזה 12 שנה שהוקרן באופן מסחרי. הסרט היה להצלחה גדולה, וגולדפינגר נבחר על ידי העיתון "ידיעות אחרונות" לאחד מחמשת האנשים המשפיעים ביותר על הקולנוע הישראלי באותה השנה. ה"קומדיאנטים" זכה בפרס סרט התעודה הטוב ביותר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וכן בפרס המקביל בפסטיבל חיפה. הוא הוקרן בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם, ובשנת 2002 יצא להפצה מסחרית ברחבי ארצות הברית על ידי חברת ניו יורק פילמס ואף נבחר כאחד מחמשת הסרטים הדוקומנטריים הטובים ביותר לאותה שנה על פי מבקרי הקולנוע בשיקגו. ב-2017 זכויות שידור של הסרט "הקומידאנטים" נרכשו על ידי תאגיד השידור הישראלי; הסרט שודר בערוץ כאן 11 והועלה לאתר יוטיוב ולאתר כאן.

סרטו השני, "הדירה", יצא לאקרנים בספטמבר 2011. הסרט זכה לתשבחות רבות, השתתף במספר רב של פסטיבלי קולנוע וקטף פרסים ישראליים ובינלאומיים רבים, בהם פרס אופיר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנת 2011 ופרס הבמאי הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים 2011. באותה השנה, בטקס חלוקת פרסי הקולנוע התיעודי, זכה בפרס הבימוי, בפרס התחקיר ובפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא. הסרט "הדירה" זכה להצלחה קופתית יוצאת דופן ותואר בכתביו^[1] של מבקר הקולנוע יאיר רוה במילים הבאות: "ככל הנראה הסרט התיעודי הישראלי הנצפה ביותר בבתי הקולנוע מאז "זאת היא הארץ" מ-1935". ביוני 2012 "הדירה" (בשמו הגרמני Die Wohnung^[2]) יצא לאקרנים ברחבי גרמניה, וארבעה חודשים לאחר מכן נבחר בידי איגוד בתי הקולנוע בגרמניה לסרט התיעודי הטוב ביותר שהוקרן באותה שנה^[3]. באוקטובר 2012 יצא הסרט (בשמו האנגלי The Flat^[4]) להקרנות מסחריות ברחבי ארצות הברית על ידי חברת ההפצה IFC films^[5]. כמו כן הסרט הופץ בבתי קולנוע באוסטרליה שווייץ ובהונגריה.

בשנת 2023, לאחר שנים של שתיקה, יצא סרטו התעודי הקצר "מעשה שמתחיל בשלושה חדרים" שגולדפינגר ביים, ערך ועיצב, הסרט המביא את סיפורו של דר' קרל שוורץ, מנהלו האמנותי הראשון של מוזיאון תל אביב לאמנות, עשוי מקולאז' של חומרי ארכיון ויצירות אמנות. חוקרת הקולנוע התיעודי כרמל גוטליב קמחי, כתבה כי^[6] "אפשר לראות יצירה זו כהמשך לסרטו "הדירה"", והוסיפה ש"גולדפינגר מצליח להפיח חיים במסמכים ישנים ובסיפור שכבר העלה עובש ועושה זאת באופן נפלא".