לדלג לתוכן

אל על

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בחברת תעופה ישראלית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אל על (פירושונים).
אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
סמליל אל על
מטוס אל על מדגם בואינג 787-9
מטוס אל על מדגם בואינג 787-9
נתונים כלליים
בורסה הבורסה לניירות ערך בתל אביב
סימול אלעל
מוטו "הכי בבית בעולם"
תקופת הפעילות 1948–הווה (כ־76 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם כנפי נשרים תעופה בע"מ
חברות בנות סאן דור נתיבי אוויר בינלאומיים בע"מ, כתית בע"מ, תמ"מ תעשיות מזון מטוסים בע"מ, בורנשטיין קייטררס בע"מ, סופרסטאר הולידייס לימיטד, קוקפיט חדשנות בע"מ
מיקום המטה ישראלישראל נמל התעופה בן-גוריון
ענפי תעשייה תחבורה אווירית עריכת הנתון בוויקינתונים
שווי שוק 3.57 מיליארד ש"ח (30 באוקטובר 2024)
הכנסות 2.50 מיליארד דולר (2023)[1]
רווח תפעולי 267 מיליון דולר (2023)[1]
רווח 117 מיליון דולר (2023)[1]
הון עצמי הפסד של 209 מיליון דולר (2023)[1]
סך המאזן 3.32 מיליארד דולר (2023)[1]
יו"ר עמיקם בן צבי
מנכ"ל דינה בן טל גננסיה
עובדים 3,570 קבועים
2,608 זמניים[2]
נתוני חברת תעופה
יאט"א
LY 		ICAO
ELY 		אות קריאה
ELAL
בסיס פעולה מרכזי ישראלישראל נמל התעופה בן-גוריון
מועדון הנוסע המתמיד הנוסע המתמיד, Fly Card
טרקלין המלך דוד
צי מטוסים 47 (+ 23 בהזמנה)
מספר יעדים 57
 
www.elal.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, המוכרת בשם המקוצר אל על, היא חברת התעופה הגדולה בישראל וחברת הדגל שלה. אל על היא חברה ציבורית ונסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. נמצאת בשליטת חברת כנפי נשרים תעופה בע"מ בבעלותו של אלי רוזנברג[3]. מרכז פעילותה והנהלתה של החברה בנמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון.

אל על מתמקדת בשוק הבינלאומי ומפעילה טיסות לאירופה, אסיה, אפריקה וצפון אמריקה. בין השנים 2010–2014 הפעילה החברה קו טיסות סדיר לנמל התעופה אילת[4], אך טיסות אלו הופסקו.

במשך שנים שימשה אל על כחברת התעופה הלאומית של ישראל והייתה בבעלות ממשלת ישראל, אך צעדים להפרטתה החלו ב-12 ביוני 2003, כשמניות החברה הוצעו למכירה לציבור, וב-1 בינואר 2005 הפכה חברת כנפיים אחזקות בע"מ לבעלת השליטה באל על. תולדותיה של חברת אל על קשורות באופן מובהק בדברי ימיה של מדינת ישראל – היא נטלה חלק במבצעי העלייה הגדולים מארצות ערב, מאתיופיה ומחבר המדינות, ורשת יעדיה שיקפה לאורך השנים את יחסיה הבינלאומיים של ישראל עם מדינות העולם, ובמיוחד עם שכנותיה. במהלך שנת 2020 בצל משבר הקורונה, השתנתה השליטה בחברה וכיום החברה נמצאת בשליטת חברת כנפי נשרים תעופה בע"מ, חברה בבעלות אלי רוזנברג.

לאל על מספר מאפיינים ייחודיים לה, ובהם הקפדה על הסדרי ביטחון ואבטחה, הימנעות מטיסה בשבתות ובמועדי ישראל והקפדה על כללי הכשרות, הן במטוסיה והן במתקניה הקרקעיים. עם זאת, חלק ממטוסי אל על וצוותי האוויר הוחכרו בשבתות ובמועדי ישראל לחברות ישראליות אחרות.

אל-על נחשבת לחברה עם נפח תנועת הנוסעים הגדולה בישראל. בשנת 2022 הטיסה החברה כ-4,181,596 נוסעים, שהיוו כ-21.75% מכלל הפעילות השנתית[5].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס אל על אילתה 4X-ACT4 מדגם C-46 קומנדו בנמל התעופה אילת (1952~)
מטוס אל על 4X-ACT ורכב צבאי (עם אזרחים) בנמל התעופה אילת (1952~)
מטוס מדגם לוקהיד קונסטליישן, 1951
מטוס אל על מדגם דגלס C-54 סקיימאסטר בהאנגר בנמל התעופה לוד, (1952~)
בואינג 707 בנמל התעופה אורלי, פריז (1965)
בואינג 707 בציריך בשנת 1982
בואינג 200–747 של חברת אל על בסכמת הצביעה הישנה נוחת בהית'רו
בואינג 400–747 "חיפה" של אל על בסכמת הצביעה החדשה
בואינג 300–767 "רחובות" של אל על
בואינג 777-200ER של אל על ממריא מנמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן
בואינג 787-9 של אל על בצביעת רטרו של שנות השישים מתכונן לנחיתה בנמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם החברה הוצע עם היווסדה בשנת 1948 על ידי שר התחבורה, דוד רמז, ומקורו בפסוק מתוך ספר הושע[6]:

וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי וְאֶל-עַל יִקְרָאֻהוּ יַחַד לֹא יְרוֹמֵם

— ספר הושע, י"א, ז'

השנים הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטוס הראשון שהפעילה אל על. הוא נרכש על ידי ההגנה כמטוס צבאי, הועבר לידי אל על ב-27 בספטמבר 1948 ונצבע בצבעי אל על להטסת נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן מז'נבה לישראל ב-29 בספטמבר 1948

החברה נוסדה בשם "אל על - חברת התעופה לישראל בע"מ" על פי החלטת ממשלה ב-8 באוגוסט 1948[7]. המטוס הראשון שהפעילה היה סקיימאסטר, שהיה המטוס הראשון שנרשם ברישום ישראלי (עם הקידומת: 4X). ב-29 בספטמבר 1948 המריאה טיסת הבכורה של החברה, שהטיסה את שר החוץ משה שרת לז'נבה והביאה ארצה את הנשיא חיים ויצמן[8]. ב-21 באוקטובר הביא מטוס החברה את הנרי מורגנטאו לביקור בישראל[9]. בנובמבר 1948, החלה החברה לפעול באופן סדיר[10]. בליל 14 באוגוסט 1949 יצא מישראל מטוס אל על ובו המשלחת לקבלת ארונו של הרצל בווינה, והביא אותו לישראל[11]. באוקטובר 1949 הופעל מטוס סקיימאסטר שני[12]. בדצמבר 1949 נחת לראשונה מטוס אל על בלונדון[13]. ב-1950 החלה החברה להפעיל מטוסי לוקהיד קונסטליישן. טווח הטיסה של המטוסים היה מוגבל כך שקווי הטיסה כללו עצירות ביניים. הקו לפריז כלל עצירת ביניים באתונה והקו ליוהנסבורג כלל שלוש עצירות ביניים[14].

בין השנים 1950 ו-1956 הטיסה החברה למעלה מ-160,000 עולים מתימן, איראן והודו במבצע מרבד הקסמים ובמבצע עזרא ונחמיה. בדצמבר 1957 השיגה החברה שיא עולמי בטיסה רצופה ללא חנייה, מניו יורק ללוד, במטוס בריסטול בריטניה[15]. בינואר 1958 שבר מטוס הבריסטול בריטניה של החברה שיא נוסף, שעבר את המרחק מניו־יורק ללונדון בשבע שעות ו־44 דקות, 12 דקות פחות מן השיא הקודם[16].

בפברואר 1961 ביצעה החברה את טיסת הבכורה של מטוס סילון בבעלותה[17], וביוני ביצעה החברה את הטיסה הראשונה שלה ללא חניית ביניים מניו יורק לתל אביב במטוס בואינג 707, וקבעה שיא עולמי לאותה תקופה לטיסה המסחרית הרצופה הארוכה ביותר: 9 שעות ו-33 דקות בנתיב שאורכו 5,760 מיל[18][19]. רוב הטיסות לניו יורק התבצעו אז דרך תחנות ביניים באירופה, אולם אל על קיימה טיסות ישירות בין תל אביב לניו יורק שבוצעו במטוסי בואינג 747.

חודש לאחר מכן השביתו אנשי צוות האוויר של החברה את כל תנועת מטוסי החברה לישראל למשך 10 ימים, בדרישה לשיפור שכרם. אל על בתגובה חכרה מטוסים של 6 חברות תעופה זרות ובמקביל ניתן אישור של מינהל התעופה הבינלאומי להפעיל את מטוסי אל על באמצעות צוותים זרים[20].

אירוע נוסף הוא מבצע "פינלה" - הבאת אדולף אייכמן מארגנטינה ב-20 במאי 1960 מבואנוס איירס ונחיתה בלוד. המראות היסטוריות נוספות נרשמו באפריל 1980, הטיסה הראשונה של אל על לקהיר ובינואר 1990, הטיסה ההיסטורית הראשונה למוסקבה. בשנת 1982 נקלעה החברה למשבר כלכלי והיא נכנסה לתהליך של כינוס נכסים במהלכו פוטרו מאות עובדים והופסקו הטיסות במשך 4 חודשים עד ינואר 1983.

ההפיכה לחברה ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יוני 2003 הונפקה החברה לציבור ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ביוני 2004, לאחר רכישת מניות החברה ומימוש אופציות בידי הציבור, ירדו החזקות המדינה בחברה אל מתחת ל-50% והחברה הפכה מחברה ממשלתית לחברה מעורבת. עם הפרטת החברה קבעה המדינה בתקנון החברה זכויות של מניית מדינה מיוחדת (הנקראת לעיתים ״מניית זהב״) ובמסגרתה ניתנו לשר האוצר, שר התחבורה ובתחומים מסוימים, גם לראש הממשלה לאחר שהתייעץ עם ראש השב״כ ולשר הביטחון סמכויות מסוימות[21] שנועדו להגן על האינטרסים החיוניים של המדינה בחברה. ולאחר שנחקק פרק ח2 לחוק החברות הממשלתיות, ניתן צו, בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, הקובע שלמדינה אינטרס חיוני בחברה, ובהתאם לכך היא מחויבת להעסיק עובדים ישראלים במספר המאפשר הפעלתה הסדירה בשעת חירום או צורך ביטחוני[22], והעברת השליטה בה מצריכה היתר משרי הממשלה.

בעקבות מימוש אופציות נוספות ב-23 בדצמבר 2004, עלתה אחזקת חברת כנפיים אחזקות בע"מ לכ-40% מהון המניות המונפק של החברה, וב-6 בינואר 2005, בעקבות החלטת אספת בעלי מניות שכונסה לבקשת כנפיים, הוחלפו רוב חברי הדירקטוריון. במרץ 2005, החליף חיים רומנו את עמוס שפירא בתפקיד מנכ"ל החברה. בשנת 2020 עם משבר הקורונה הנפיקה המדינה את מניות החברה ואלי רוזנברג הפך לבעל המניות העיקרי בחברה.

הישגים מבצעיים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1980, לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים טסה אל על לראשונה לקהיר (קו שאינו פעיל עוד). במרץ 1984 ביצעה אל על את הטיסה הבינלאומית הראשונה של מטוס בואינג 767 בנתיב מונטריאול - תל אביב. במאי 1988 ביצעה אל על את הטיסה הרצופה הארוכה ביותר בתולדותיה במסלול לוס אנג'לס - תל אביב: 7,000 מיל בכ-13 שעות ו-41 דקות. בינואר 1990, עם התגמשות החוקים במדינות הגוש הקומוניסטי, החלה החברה להפעיל טיסות למוסקבה.

כחלק מפעילות החברה במבצע שלמה להטסת יהודי אתיופיה לארץ, המריא מטוס בואינג 747 מאדיס אבבה עם 1,086 נוסעים ונחת בישראל עם 1,088 נוסעים, זאת לאחר שנולדו במטוס שני תינוקות, ובכך נקבע שיא עולמי של מספר הנוסעים הגבוה ביותר בטיסה מסחרית אחת[23]. החברה מחזיקה בשיא זה עד היום.

במסגרת הליברליזציה שחלה במדינות הגוש הקומוניסטי נפתחו פולין והונגריה בפני אל על וב-1988 נחתם הסכם בין אל על לחברת התעופה הפולנית LOT ליצירת קו קבוע לטיסות ישירות. זה היה הקו הסדיר הראשון בין המדינות מאז הפעם האחרונה ש-LOT הפעילה טיסות לישראל בין 1937 ל-1939. לאחר מכן נחתם הסכם בין אל על וחברת התעופה ההונגרית מאלב וב-12 בנובמבר 1988 החלו טיסות מיוחדות לבודפשט וב-27 במרץ כבר החלו בטיסות סדירות.

האירוע המרכזי בסוף שנות ה-80 מבחינת היעדים של אל על היה חידוש קשרי התעופה עם ברית המועצות: בינואר 1989 נערכה פגישה חשאית בווינה בין נציגי אל על למקביליהם בחברת איירופלוט. הפגישה נערכה על פי בקשתם של הסובייטים על מנת לדון בדרכי שיתוף פעולה. בסוף יוני של אותה שנה קיבלה אל על אור ירוק מהשלטונות הסובייטים לבצע טיסה ישירה ליעד בתוך ברית המועצות: בסוף יוני ביצע מטוס בואינג 757 של אל על טיסה ישירה לירוואן בירת הרפובליקה הארמנית כדי להביא לישראל לטיפול רפואי 61 פצועים קשה מאסון רעידת האדמה הנוראה שפקדה את המדינה. בחצי השני של 1989 הופעלו מספר טיסות שכר של אל על ואיירופלוט בין תל אביב למוסקבה.

בדצמבר 1989 נחתם הסכם היסטורי בין אל על ואיירופלוט לביצוע טיסות סדירות בין תל אביב ומוסקבה, אך יישום ההסכם נדחה לשנים 1990 ו-1991. עד סוף 1990 הפעילה החברה כ-20 טיסות עולים בשבוע מבוקרשט. העולים, שהגיעו לרומניה ברכבות מקישינייב בירת מולדובה וקייב בירת אוקראינה עברו בדרך כלל עוד ביום ההגעה את הרישום לטיסה והארגון והיו בדרכם לארץ. לקראת סוף 1991 הגיעה אל על להסכמה עם הממשלה הסובייטית ונציגתה איירופלוט לפיה מורשות שתי החברות לבצע טיסות שכר בין מוסקבה לתל אביב.

ביוני 1996 החלה אל על לראשונה להפעיל קו טיסה סדיר לעמאן, בירת ירדן. אולם אחר כך העבירה אותו לתפעול בידי חברת ישראייר וחברת אירואל תעופה[24]. בינואר 1998 22 אזרחים סוריים הוחזרו מישראל לסוריה, לאחר שביקשו ככל הנראה לערוק למערב אירופה, ועקב טעות של אנשי אל-על בעמאן הותר להם לעלות לטיסה לאמסטרדם דרך נתב"ג[25].

באוגוסט 2001 נקלטה הטייסת הראשונה בחברה, מרב שוורץ[26]. בסוף 2002 נקלטה בחברה הטייסת השנייה, סמדר שכטר[27]. אולם שניהן שובצו לאותה טיסה לראשונה רק בינואר 2016, כצוות טיסה שכולל רק נשים[28].

בשנת 2001, יומיים לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הייתה אל על חברת התעופה הראשונה שהורשתה לטוס בארצות הברית. היא ביצעה בשבוע שלאחר הפיגועים גם מספר טיסות בשבת ובראש השנה, במטרה להחזיר נוסעים לישראל[29].

בתחילת 2020 נקלעה החברה, בדומה לחברות תעופה רבות, למשבר עקב מגפת הקורונה, שגרמה לביטול מרבית טיסותיה[30][31]. בתקופה זו ביצעו חברות תעופה ישראליות טיסות להבאת ישראלים ממדינות שונות ברחבי העולם. במסגרת זו הגיעו טיסות אל אל ליעדים שהחברה מעולם לא קיימה אליהם קו טיסה ישיר. אחת הטיסות, מישראל למלבורן באוסטרליה ובחזרה לישראל, נחשבת לפעילות הארוכה ביותר שביצעה החברה אי פעם, שארכה כ-40 שעות, בהן מטעמי בריאותם של אנשי הצוות, לא יצאו מהמטוס. כחלק מפעילות זאת, הטיסה ממלבורן לישראל אשר ארכה מעט פחות מ-18 שעות נחשבת לטיסה הרצופה הארוכה ביותר שביצעה החברה[32].

מבצעים מיוחדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים החל מבצע של רכבת חירום אווירית להטסת ציוד צבאי ומטענים חיוניים וזאת באמצעות פירוק הפנים של מטוסי בואינג 707 והפיכתם למטוסי מטען.

במלחמת המפרץ נותרה אל על החברה היחידה (למעט טאואר אייר) שטסה לארץ. על מנת לתת מענה להיקף היצוא הגדל, הסבה החברה מטוס נוסעים מדגם בואינג 747/200 ושני מטוסי נוסעים יסיבים (בתצורת נוסעים ומטען) לשלושה מטוסים בתצורת מטען בלבד.

בינואר 2010 שתי טיסות מיוחדות של אל על יצאו לפנות בוקר להאיטי על מנת לספק סיוע לתושבי האי לאחר רעידת האדמה שהתרחשה באי. מטוס מטען ראשון המריא בישראל בחצות ומטוס נוסעים נוסף שעל סיפונו מאות מאנשי כוחות הביטחון.

באפריל 2010 החזירה החברה אלפי ישראלים הביתה מאירופה בעת שחברות תעופה הפסיקו טיסותיהם עקב התפרצות הענן הוולקני באיסלנד.

ב-13 בנובמבר 2013, הטיס מטוס בואינג 747 של אל על משלחת חיילי צה"ל לסיוע הנפגעים בטייפון האיאן[33].

באפריל 2015 שני מטוסי בואינג 400–747 המריאו לנפאל, שספגה שני רעשי אדמה וכ-9,000 הרוגים, לשם החזרת ישראלים משם[34].

בעקבות מגפת הקורונה, שגרמה לסגירת גבולותיה של פרו, שלחה אל על ארבעה מטוסי "דרימליינר" לבירת פרו, לימה, לצורך חילוץ של כאלף ישראליים שהיו מצויים במדינה. הטיסה הלוך ארכה כ-16 שעות, מה שהפך אותה לטיסה הארוכה ביותר שביצעה החברה[35]. ימים ספורים אחריה ביצעה אל על 2 טיסות חילוץ נוספות לאוסטרליה שנחתו בפרת' ובמלבורן והשיבו נוסעים לארץ. הטיסה חזור ממלבורן לישראל נמשכה כ-17 שעות והפכה לטיסה הארוכה ביותר שביצעה אל על[36]. כמו כן בשל מגבלות הקורונה, הטיסה אל על 8 קברניטים במטוס על מנת לאפשר להם להתחלף במהלך הטיסות לצורכי מנוחה בלי שירדו מהמטוס באוסטרליה ובכך להתחייב לבידוד.

ב-31 באוגוסט 2020, במסגרת נרמול היחסים עם איחוד האמירויות הערביות, המריא מטוס בואינג 737-900 של אל על מנתב"ג בטיסה ישירה לאבו דאבי, ועליו משלחות מישראל ומארצות הברית. טיסה זו נרשמה כהיסטוריה כפולה עבור החברה ואף עבור מדינת ישראל - זו הטיסה הראשונה של מטוס ישראלי לאמירויות, המבוצעת באופן רשמי, וכן הטיסה הראשונה של חברת תעופה ישראלית העוברת מעל שמי ערב הסעודית, לאחר קבלת אישור חריג מהממשל הסעודי. המטוס המריא מאבו דאבי חזרה ארצה למחרת. המטוס שביצע את טיסות אלו, אף עוטר לקראתן במילה "שלום" ב-3 שפות - עברית, אנגלית וערבית[37].

היחס לשבת ויום טוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה הראשונות, הייתה מדיניות החברה שלא לטוס בשבת[38]. אך לא נמנע ממנה לטוס בשבת ואכן בצעו טיסו מסחריות בשבת עד שנת 1983, בשנה זו דווח כי הפסקת הטיסות בשבת יגרמו הפסדים בסך של כ-50 מיליון דולר[39] בשנת 1977 ובעקבות עליית מפלגת הליכוד לשלטון, נחתם הסכם קואליציוני לפיו תחדל אל על מלטוס בשבת ויום טוב. למעט מספר מקרים, לא חרגה החברה מהתחייבות זו, גם לאחר הפרטתה. בעקבות שביתה כללית במשק בסוף חודש נובמבר 2006 וסגירתו של נמל התעופה בן-גוריון, שותקה פעילותה של אל על למשך מספר ימים. עם סיום השביתה החליטה החברה לקיים מספר טיסות בשבת במטרה לאפשר את חזרת נוסעיהן לארץ. מהלך זה של אל על הביא לחרם צרכנים שהוטל עליה על ידי ועדת הרבנים למען קדושת השבת, לאחר מגעים ממושכים, הושג, ב-5 בינואר 2007, הסדר פשרה בין החברה לבין נציגי הציבור החרדי, ולפיו תמשיך אל על להימנע מטיסות בשבת, ומקרים חריגים שבהם תיאלץ החברה לבצע טיסות בשבת, ייבדקו לגופם על ידי רב מיוחד שימונה לנושא[40]. את הימנעותה מלטוס בשבת מנמקת החברה בכך שעל פי ההערכות, נוסעים דתיים וחרדים מהווים כ-20% מנוסעי אל על, והחברה קשובה לדרישות לקוחותיה[40].

עם זאת, אל על ערכה בעקיפין טיסות בשבת באמצעות המותג סאן דור וביצעה חכירה רטובה בשבת לחברות תעופה ישראליות. מטוס המטען של אל על (שכבר אינו פעיל), שלא מוטבע עליו לוגו החברה, גם הוא היה טס בשבת[41].

במאי 2023 הודיעה החברה על ביטול טיסות במוצאי שבת אשר ההגעה אליהן לא מתאפשרת ללא חילול שבת. בחברה טענו כי ביטול הטיסות היא חידוד של מדיניות קיימת שכן אל על אינה פועלת בשבת כבר משנת 1982[42].

באוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ביטלו חברות תעופה זרות רבות את טיסותיהן לישראל, ונוצר ביקוש רב לטיסות לישראל החזרת אזרחים ישראלים שנתקעו בחו"ל וכן להבאת ציוד עבור צה"ל והעורף הישראלי[43]. בשבת 13 באוקטובר ביצעה החברה 4 טיסות שהוגדרו "חירום", והודיעו ש"ככל שמדינת ישראל, כבעלת מניית זהב באל על, תורה לנו לטוס - מובן שנבצע".

אפשרות הפעלת מניית הזהב על ידי המדינה הפכה למחלוקת. שרת התחבורה מירי רגב שלחה מכתב המבקש מן החברה לפעול בשבת, אולם לא הפעילה את סמכותה להורות לחברה לטוס[44]. עתירה למתן צו על תנאי הפעלה מלאה ומידית של אל על בשבת נדחתה על ידי בג"ץ[45][46][47].

מאבקים משפטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', דייל בחברה, תביעה נגד אל על בבית הדין האזורי לעבודה, בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג הטרוסקסואלים. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר באפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. החברה ערערה בבית הדין הארצי לעבודה, והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל על, ואישר את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

ב-1998 נתבעה החברה בבית הדין לעבודה, על כך שאינה מקבלת לשורותיה נשים כטייסות. אל על טענה להגנתה שהיא מקבלת רק בוגרי קורס טיס של חיל האוויר, על אף שקיבלה לשירותיה גם מספר טייסים שאינם בוגרי קורס טיס ישראלי. בסופו של דבר ביטלה אל על את התנאי המפלה. בשנת 2000 קלטה אל על כטייסת את מרב שוורץ, שהיא האישה הראשונה בתפקיד זה באל על. שוורץ טסה כ-13 שנים על מטוס בואינג 400–747 והייתה האשה היחידה שהטיסה מטוס זה באל על. הטייסת השנייה שהתקבלה לחברה היא סמדר שכטר. שכטר היא הקברניטה הראשונה של אל על. היא משמשת בתפקיד זה וכמו כן כמדריכה במטוס בואינג 737. החל משנת 2014 נקלטו נשים נוספות כטייסות בחברה[28].

באפריל 2010 חייב בית משפט השלום בחיפה את חברת אל על לשלם פיצויים לשני אחים ערבים מהכפר אכסאל. השופט קבע כי החברה השפילה אותם וחרגה מסמכותה כאשר הצמידה אליהם מאבטח לאחר שכבר הסתיים שלב הבידוק הביטחוני[48].

בנובמבר 2016 פסק בית משפט השלום חיפה פיצוי של 18,000 שקל לנוסעים ערבים-ישראלים (לכל אחד מהם) שהושפלו בבדיקה ביטחונית שנערכה לפני טיסתם בחברת אל על מקפריסין לישראל[49].

בדצמבר 2016 דיילת אוויר של אל על ביקשה מנוסעת לשנות את מקום מושבה במטוס לבקשתו של נוסע חרדי. הנוסעת תבעה את חברת אל על וקיבלה פיצוי כספי. כמו כן, הודיעה אל על כי נוהלי החברה בנושא הושבת חרדים בטיסות יחודדו בקרב עובדיה[50].

במאי 2019 הגישו 52 מנוסעי "טיסת השבת" תביעה נגד אל על ודרישה לפיצוי של 7,000 שקל לכל נוסע ובסך-הכול סכום של 364 אלף שקל[51].

משבר הקורונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך משבר הקורונה רוב פעילות החברה הופסקה ומרביתם המכריע של עובדי החברה הוצאו לחל״ת[52].

במרץ 2020 אל על הפעילה טיסות "חילוץ" לישראלים שלא יכלו לטוס לישראל עקב צמצום התנועה האווירית העולמית. בין השאר יצאו טיסות חילוץ לפרו ולאוסטרליה, יעדים אליהם אל על לא טסה מעולם[53].

חברת אל על ביטלה מספר רב של טיסות, וההערכה כי הפסדיה יעמדו על 200 מיליון דולר. בעקבות כך החלה החברה בהליך פיטורים של 1,000 עובדים, וכן קיצצה את שכר העובדים הבכירים ב-20%[54]. הנהלת אל על ניהלה משא ומתן לקבלת הלוואה של 400 מיליון דולר בערבות מדינה של 82.5%. משרד האוצר מצדו הציב לחברה מספר תנאים ובהם קיצוץ של כ-30% מפעילות החברה. ב-7 ביוני 2020 הודיע משרד האוצר כי בכוונתו להלאים את אל על ולפי המתווה של משרד האוצר החברה תקבל הלוואה בסך 250 מיליון דולר בלבד. בנוסף, הורה המשרד כי על החברה לבצע גיוס של 150 מיליון דולר בהנפקת מניות כאשר משרד האוצר מוכן לרכוש את כל המניות שלא יירכשו בהנפקה. מאחר שאל על נסחרת בשווי של 95 מיליון דולר, המשמעות של ההתחייבות היא שמשרד האוצר מוכן לרכוש את השליטה באל על ולהלאים אותה[55]. במקביל, התפרסם כי איש העסקים היהודי אמריקאי קני רוזנברג מנהל משא ומתן לרכישת החברה, באמצעות בנו אלי רוזנברג[56].

אחרי חודש, דירקטוריון החברה אישר את המתווה לפיו חברת התעופה תנפיק מניות בהיקף 150 מיליון דולרים - שאותן תרכוש המדינה. נוסף לכך, המדינה תערוב להלוואה בסך 250 מיליון דולרים שהחברה תיקח מהבנקים, ותמנה נאמן שיפעל למכירת החברה[57]. בספטמבר 2020 הסתיימה הנפקת המניות של החברה, ואלי רוזנברג, בנו של המיליונר האמריקאי קני רוזנברג, הפך לבעל המניות הגדול בחברה ומחזיק 42.89% ממניות החברה[58], במקומה של משפחת בורוביץ וחברת כנפיים אחזקות[59].

אל על במלחמת חרבות ברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-8 באוקטובר 2023 קיימה אל על טיסות חילוץ חינמיות לישראל ממגוון יעדים, למשרתי מערכת הביטחון (אשר קיבלו צו 8)[60]. מרבית חברות התעופה הזרות הפסיקו את טיסותיהן לישראל[61], כך שגברה התלות בחברות הישראליות ובראשן אל על.

ביקורת הועברה על בחירת החברה להוציא רק ארבע טיסות בשבת בתחילת המלחמה למרות יכולותה להוציא 80 טיסות[62]. משרד התחבורה בחר לשלוח מכתב המבקש מהחברה לטוס בשבת אך לא ניצל את זכותו להורות לה על כך[43].

בנוסף, שינתה אל על את נתיב הטיסות לתאילנד (אשר עובר בשגרה מעל סעודיה) ולוקח 8 שעות, לנתיב הארוך יותר הלוקח 11.5 שעות[63].

יעדי אל על

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסות נוסעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  יעדי אל על
  יעדי מטען בלבד
  יעדי שותפות קוד בלבד

אל על מפעילה טיסות ל-57 יעדים ב-33 מדינות. בסיס הפעולה המרכזי של אל על הוא בנמל התעופה בן-גוריון. החברה טסה ליעדים בכל היבשות, למעט אוסטרליה ואמריקה הלטינית, ורוב יעדיה נמצאים באירופה בהם אמסטרדם, פריז, ולונדון. החברה מפעילה טיסות למספר יעדי מפתח בצפון אמריקה, והם נמל התעופה קנדי שבניו יורק ונמל התעופה ניוארק שבניו ג'רזי, לוס אנג'לס, מיאמי ובוסטון, והחל ממאי 2019 והיא מאפשרת טיסות המשך ליעדים נוספים ביבשת באמצעות שותפויות קוד. עוד מפעילה החברה טיסות להונג קונג, בייג'ינג, מומבאי, פוקט, בנגקוק וטוקיו במזרח הרחוק, וליוהנסבורג באפריקה. עד לשנת 2023, בשל מגבלות טיסה מעל מדינות עוינות, התארך משך הטיסות ליעדי המזרח הרחוק באופן משמעותי[64].

עד המהפכה האיראנית הפעילה "אל על" טיסות ישירות בין תל אביב לבין טהראן. קו זה נחשב אחד הקווים הפעילים והעמוסים ביותר של החברה עד שנות ה-70, כשעל מנת לעקוף את המדינות הערביות העוינות, טסה אל על דרך טורקיה.

באפריל 1992 החלה אל על להפעיל טיסות ישירות ליפן[65], זאת כטיסות שכר עבור תיירים. הטיסות בוצעו באמצעות מטוסי בואינג 767[66]. אחר כך וויתרה על הזכות לבצע טיסות סדירות למדינה[67], אך המשיכה לבצע מדי פעם טיסות שכר[68]. במרץ 2020 הייתה אל על אמורה להתחיל להפעיל קו טיסה סדיר ליפן[69], אך בעקבות מגפת הקורונה התוכנית בוטלה. הקו החל לבסוף לפעול במרץ 2023[70].

במרץ 2007, במסגרת התוכנית האסטרטגית אשר נוסחה בסוף 2005, והכוללת הפסקת השירות ליעדים בלתי רווחיים, הפסיקה אל על את טיסותיה בקווים לאיסטנבול וללרנקה, ובאמצע 2008 היא התכוונה להפסיק את טיסותיה גם לאתונה אבל הדבר לא יצא לפועל. החברה התכוונה לסגור גם את הקו לקהיר, אך נעתרה לבקשת שלטונות ישראל כי תמשיך להפעילו בשל חשיבותו הפוליטית. לבסוף, בשנת 2012, סגרה החברה סופית את הקו בגלל חוסר יעילותו הכלכלית והקושי על שמירת ביטחון הנוסעים בנמל התעופה בקהיר[71].

מטוס בואינג 747 מדגם 400
מטוס בואינג 767 מדגם 300ER

באפריל 2009 חנכה החברה קו תעופה ישיר לסאו פאולו בברזיל, שבוטל בנובמבר 2011 בשל חוסר כדאיות כלכלית. בשנת 2010 חנכה אל על את הקו שלה לאילת מנמל התעופה בן-גוריון. בשנת 2013 בוטל קו זה בשל מסלול לא בטוח של הטיסה.

בנובמבר 2017 החברה חנכה מחדש קו למיאמי, זאת לאחר שהקו היה פעיל עד 2008[72].

ב-26 במאי 2019 חידשה החברה את הקו למנצ'סטר שנסגר ב-2001[73], ופתחה קו טיסה לסן פרנסיסקו. ב-14 ביוני 2019 החלה החברה בהפעלת טיסה שבועית ללאס וגאס[74]. בפברואר 2019 הודיעה החברה על פתיחת קו עונתי שבועי חדש לאורלנדו שהחל לפעול מה-2 ביולי 2019 עד 20 באוגוסט 2019[75].

בשנת 2019 החברה תכננה להפעיל טיסות לשיקגו, טוקיו, דבלין, דיסלדורף, לונדון סטנסטד, ואף להתחיל טיסות ניסוי למלבורן, אך הדברים נדחו לאור התפרצות מגפת הקורונה במרץ 2020. בדצמבר 2020 החברה החלה להפעיל טיסות לדובאי, ולאיי סיישל.

באביב 2021 החברה התחילה להפעיל קווים לטביליסי, פאפוס, סלוניקי, בלגרד, וכרתים[76]. באפריל 2021 הודיעה החברה על פתיחת קו לנמל התעופה הבין-לאומי של פוקט, הקו החל לפעול ב-30 ביוני במתכונת של 6 טיסות שבועיות[77]. ביוני 2021 הודיעה החברה על פתיחת קווים למרוקו, לשדות התעופה בקזבלנקה ובמרקש.

בחודש אוקטובר 2022 ביטלה החברה את טיסותיה לטורונטו, ורשה ובריסל, לאחר שנים רבות של פעילות בקווים אלו[78].

ב-15 בפברואר 2023 הודיעה על פתיחת קו טיסות לפורט לודרדייל. הקו החל לפעול ב-13 בספטמבר 2023[79]

החל ממרץ 2023 אל על מפעילה 3 טיסות שבועיות בין ישראל לאירלנד.

ב-26 באוקטובר 2023 אל על על הודיעה על ביטול מוקדם של הקווים העונתיים שלה (דבלין, מרסיי, טוקיו), שהיו אמורים להסתיים במהלך אוקטובר ונובמבר מוקדם בגלל מלחמת חרבות ברזל והודיעה שתדחה את הפעלת הקווים שלה לניו דלהי ומומבאי, שהיו אמורים להתחיל לפעול ב-29 באוקטובר 2023, עד הודעה חדשה. הקווים העונתיים אמורים לחזור לפעול באפריל 2024 (סיום לוח השנה החורפי של יאט"א)[80][81].

הסכמים לשותפות קוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל על חתומה על הסכמים לשותפות קוד עם מספר חברות:[82][83]

יעדי אל על - טיסות נוסעים במטוסי אל על בין השנים 2013 ל-2017

צי המטוסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צי מטוסי אל על
בואינג 720 של אל על בהית'רו, נושא את לוגו שנות ה-50, מוקף ברכבי שירות של החברה בצבעי ירוק-כחול הנושאים את הלוגו שאומץ בשנות ה-60
  • צי החברה מונה 46 מטוסים[85] כולם מתוצרת בואינג: 24 מטוסי בואינג 737 (כעשרה צפויים להימכר ולצאת משירות), (16 מדגמי 737-800 + 2 בהזמנה ו-8 מדגמי 737-900),‏‏ 6 מטוסי בואינג 777 (מדגם 200ER),‏ 4 מטוסי בואינג 787-8 ו-12 מטוסי בואינג 787-9 (מתוך 16 מטוסי 787 דרימליינר שהוזמנו: 4 מדגם 787-8 ו-12 מדגם 787-9). לצי גיל ממוצע של 9 שנים[86].
  • ב-27 באוגוסט 1978 הודיעה החברה כי החליטה לרכוש שני מטוסים לטווח בינוני מחברת איירבוס[87][88]. הדגם נבחר בשל היותו חסכוני בצריכת הדלק לעומת דגמים מתחרים. דגם נוסף שנבדק באותה עת, בנוסף למטוס תוצרת בואינג, היה הלוקהיד L-1011 ("טריסטאר")[89]. יושב ראש החברה מרדכי בן-ארי חתם בתחילת ספטמבר 1979 על הסכם הרכישה בראשי תיבות, אך לחץ אמריקאי על ממשלת ישראל הביא לביטול העסקה[90].
  • בעבר הפעילה החברה מטוסים מתוצרת לוקהיד ודאגלס. המטוס האחרון שלא היה מתוצרת בואינג היה מטוס מתוצרת מקדונל דאגלס מדגם MD-11, שהוחכר מחברת נורת'ווסט איירליינס.
  • בשנת 2016, לאחר משא ומתן ארוך עם שתי היצרניות המובילות בעולם – איירבוס ובואינג - החליטה אל על על רכישת 16 מטוסי 787 מדגמי 8 ו-9.
  • ב-23 באוגוסט 2017 התקבל מטוס בואינג 787-9 ראשון בטקס רב משתתפים בנמל התעופה בן-גוריון. המטוס קרוי על שם העיר "אשדוד", ובכך החליף את מטוס הבואינג 747 הראשון שיצא משירות, שנקרא אף הוא "אשדוד".
  • ב-3 בפברואר 2019 ביצע מטוס הבואינג 767 את טיסתו המסחרית האחרונה בשירות החברה, לאחר 36 שנות שירות[91].
  • ב-3 בנובמבר 2019 ביצע מטוס הבואינג 747-400 את טיסתו האחרונה בשירות אל על[92].
  • ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה החברה על חכירת 3 מטוסים נוספים מדגם בואינג 737-800. הראשון מביניהם, 4X-EKK, הגיע בפברואר 2020[93].
  • ב-14 בפברואר 2020 הגיע מטוס חכור נוסף לאל על, שרישומו 4X-EKK והוא עתיד לשרת ביעדי החברה, אך עקב מגפת הקורונה אוחסן בנתב"ג והוחזר לשירות בספטמבר 2023.
  • בדצמבר 2022 רכשה החברה שני מטוסי דרימליינר חדשים, אחד מדגם 787-8 והשני מדגם 787-9. סכום הרכישה מחברת בואינג עמד על כ-230 מיליון דולר.
  • בחודש יוני 2023 הודיעה אל על על תחילת תהליך רכישת מטוסים צרי גוף. נשקלה האפשרות לרכוש מטוסים מחברת אירבוס. ב-20 ביוני 2023, במסגרת הסלון האווירי בפריז, חתמה החברה על הסכם עם קבוצת AERCAP, אשר כולל חכירה של שני מטוסי דירמליינר, כאשר מטוס אחד צפוי להמסר ברבעון השלישי של 2025, והמטוס השני צפוי להמסר ברבעון הראשון של 2026.
  • בחודש יוני 2024 אישר דירקטוריון החברה ניהול משא ומתן עם חברת בואינג על העסקה הגדולה ביותר בתולדות החברה. העסקה כוללת הזמנת 30 מטוסים צרי גוף מסדרת הבואינג 737 MAX[94], עסקה זו תגדיל את הצי באופן משמעותי ותחליף את מטוסי הבואינג 737-800 והבואינג 737-900 המשרתים כיום בצי (חלקם יועברו לחברת הבת סאן דור). ב-15 באוגוסט 2024 נמסר על חתימת עסקה בין בואינג לאל על על רכישת 20 מטוסים עם אופציה ל-11 נוספים[95].
צי המטוסים של חברת אל על – יוני 2024[85]
כלי טיס בצי בהזמנה מושבתים הערות
737-800 16 צפויים לצאת משירות ב-2027 עם הגעת מטוסי הבואינג 737 מקס
737-900 8 צפויים לצאת משירות ב-2029
737max 30 צריך להגיע בשנים 2026 ,2027 והם מחליפים את 737-800
777-200ER 5 1 רק 2 מטוסים פועלים בתצורת הקבינה חדשה
787-8 4
787-9 12 13 כאשר המטוס ה-13 צפוי להגיע ב-2024[96]. והשאר מתחילת 2025
צי המטען של החברה
737-800F 1 0 החברה קיבלה את המטוס במהלך חודש אוקטובר 2023

סמלי ודגלי החברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בול ישראלי משנת 1962 המוקדש לחברת אל על, בעיצובם של האחים שמיר
אחד מהסמלילים של המיתוג החדש,
החל מפברואר 2023

בשנת 1949 עיצב הגרפיקאי הישראלי פרנץ קראוס, סמליל הכולל מגן דוד בעל כנפיים לבנות בתוך עיגול שבו השתמשה החברה עד לתחילת שנות ה־60[97]. בשנת 1963 עיצבו במשותף המעצב הבריטי ג'ורג' הים (George Him)[98] והמעצב ההולנדי אוטו טרוימן (Otto Treumann) את לוגו הריבוע באנגלית שכלל גם גרסה משנית בעברית[99]. בשנת 1971 כחלק מהשקת עיצוב חדש למטוס בואינג 747 (בשיתוף עם המעצבת דורה גד, אשתו של אפרים בן ארצי, יו"ר אל על) עיצב המעצב הישראלי דן ריזינגר לוגו אופקי המכיל שילוב של הסמל באנגלית ובעברית. סמל זה נחשב למהפכני בשל השילוב הדו-לשוני[100]. העיצוב המקורי היה בצהוב ובשחור, ובשנת 1978 הוסף דגל ישראל לסמל. הסמליל התווסף למטוסים רק בשנת 1994 כאשר הצבעים הישנים הוחלפו בצבעים חדשים: כחול בהיר וכחול כהה[101]. בשנת 2000, עברה החברה, תהליך מיתוג מחדש, על ידי המעצבת רות רהט[102]. בתהליך עודכנו צבעי הסמל לכחול וכסף, ועוצב דגל החברה המורכב משתי רצועות בצבעי הלוגו. בנוסף עוצבו המטוסים בהתאם למיתוג החדש. בשנת 2006, החברה עברה תהליך מיתוג מחדש על ידי סטודיו "ברוך נאה". במסגרת התהליך עוצבה גרסה מעוגלת ורכה ללוגו הישן שצבעיו עודכנו לצבעי כחול וכסף כהים. בנוסף עוצבה מחדש תבנית הצביעה על גוף המטוסים.

ב-2017 עודכנה השפה הגרפית של החברה בעקבות הגעת מטוסי בואינג 787. סמל המגן דוד על המטוס בהיר יותר ומשולב עם צבע תכלת והפס הכחול בהיר יותר ומשולב עם מעוינים דמויים ליהלומים שגם הם בצבע תכלת. כמו כן, הכיתוב "נתיבי אוויר לישראל" וכתובת אתר האינטרנט שהיו כתובים על המטוס הושמטו[103].

בפברואר 2023 ערכה החברה מיתוג מחדש נוסף, במסגרתו עודכן צבע הסמליל והוצגה שפה עיצובית חדשה, שבמרכזה אייקון בצורת אליפסה המדמה את חלון המטוס (ראו תמונה משמאל). על המיתוג החדש, נמתחה ביקורת שהוא אינו קולע למטרה ומנותק מהמציאות, לפיה, אל על אינה נחשבת לחברה איכותית והנוסע הטס, אינו מחפש להיות בבית[104][105][106].

הערה: למידע נרחב על עיצובי הסמלילים והמיתוג לאורך השנים, ראו בקישור שלהלן:[103]

סימלה הראשון של חברת אל על – "הכוכב המעופף"
שעוצב על ידי פרנץ קראוס
בשנת 1949[107]
  • סמליל החברה בגרסה לכרזות ומסמכים (שנת 1952) המבוססת על עיצוב "הכוכב המעופף" של פרנץ קראוס
    סמליל החברה בגרסה לכרזות ומסמכים (שנת 1952)
    המבוססת על עיצוב "הכוכב המעופף" של פרנץ קראוס
  • לוגו שנות ה-60 המוקדמות (עוצב על ידי אוטו טרוימן וג׳ורג׳ הים, הולנד)
    לוגו שנות ה-60 המוקדמות (עוצב על ידי אוטו טרוימן וג׳ורג׳ הים, הולנד)
  • הלוגו מ-1972 עד 2000 (עוצב על ידי דן ריזינגר)
    הלוגו מ-1972 עד 2000 (עוצב על ידי דן ריזינגר)
  • הלוגו בין השנים 2000–2006 (בעיצוב רות רהט)
    הלוגו בין השנים 2000–2006 (בעיצוב רות רהט)
  • הלוגו בין השנים 2006-2023 (בעיצוב סטודיו ברוך נאה)
    הלוגו בין השנים 2006-2023 (בעיצוב סטודיו ברוך נאה)
  • הלוגו משנת 2023
    הלוגו משנת 2023
  • דגל החברה עד 2006 (בעיצוב רות רהט)
    דגל החברה עד 2006 (בעיצוב רות רהט)
  • דגל החברה (סטודיו ברוך נאה)
    דגל החברה (סטודיו ברוך נאה)

מדי צוות אוויר ההיסטוריים של החברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון ופעילות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"לי אל על

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מניין שם תקופת כהונה
1 לואי אריה פינקוס 1949–1956
2 אפרים בן ארצי 1956 - 1963 (עד 1967 יו"ר)
3 שלמה להט (לנדאו) 1963 - 1967
4 מרדכי בן-ארי 1967–1977
5 מרדכי הוד 1977–1979
6 יצחק שנדר 1979–1982
7 רפי הר-לב 1982–1996
8 יואל פלדשו 1996–2000
9 דוד חרמש 2000–2002
10 עמוס שפירא 2002–2005
11 חיים רומנו 2005–2009
12 אליעזר שקדי 2009–2014
13 דוד מימון 20 במרץ 2014 - פברואר 2018
14 גונן אוסישקין 15 בפברואר 2018 – 1 בינואר 2021
15 אביגל שורק 1 בינואר 2021 – 18 במאי 2022
16 דינה בן טל 19 במאי 2022 - נוכחי

חברות בנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארוחת טיסה (2011)

בבעלות מלאה או חלקית של אל על נמצאות מספר חברות בנות בתחומי התעופה, התיירות וההסעדה:

  • סאן דור נתיבי אוויר בינלאומיים בע"מ (ישראל) – ארגון ושיווק טיסות וחבילות נופש בטיסות שכר וטיסות סדירות.
  • תמ"מ-תעשיית מזון מטוסים בע"מ (ישראל) – ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות כשרות למטוסים, אירועים וקייטרינג.
  • כתית (ישראל) – הפעלת מסעדה ומזנונים בבסיס האם של אל על בנמל התעופה בן-גוריון (בשליטה מלאה).
  • סופרסטאר הולידייס לימיטד (אנגליה) – שיווק חבילות תיור ומכירת כרטיסי טיסה על קווי אל על.
  • בורנשטיין קייטררס בע"מ (ארצות הברית) - ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות לחברות תעופה ולמוסדות אחרים. פועלת בנמל התעופה ע"ש קנדי בניו יורק.

UP

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוגו המותג UP

UP היה מותג הטיסות הלואו קוסט של אל על שהתחיל לפעול ב-30 במרץ 2014. הטיסות הופעלו לחמישה יעדים באירופה: ברלין, פראג, לרנקה, בודפשט וקייב ובוצעו במטוסי בואינג 737-800 שהוסבו לטיסות UP ונצבעו מחדש בצבעי המותג: גוף המטוס נצבע בתכלת שבו שולבו עננים לבנים, וזנב המטוס המשיך לשאת את דגל ישראל, תוך השמטת הפס הכחול התחתון.

בשנת 2017 זכה המותג UP במקום החמישי בתואר "חברת הלואו קוסט הטובה במזרח התיכון מתוך שמונה חברות הלואו קוסט הפועלות במזרח התיכון."[108].

ב-3 בינואר 2018 הודיעה חברת אל על על כוונתה לבטל את המותג "UP"[109]. ב-14 באוקטובר 2018 בוטל המותג UP וכל הטיסות חזרו לפעול תחת אל על[110].

מטוס צבוע בסכימת המותג UP

פעילות המטען

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הובלת המטענים מתבצעת בבטן מטוסי הנוסעים של אל על, וכן במטוס מטען ייעודי מדגם בואינג 747-400F VQ-BWT של LONGTAIL AVIATION המבצע טיסות אל ניו יורק ולייז'. החברה מטפלת בכל סוגי המטענים כולל מטענים חריגים וכבדים, חומרים מסוכנים, יצוא חקלאי, פרמצבטיקה, רכיבי אלקטרוניקה ומטענים יקרי ערך.

החברה חנכה את פעילות הובלת המטענים ב-26 בינואר 1950 למספר יעדים באירופה, עם מטוס הקומנדו.

מועדון המתמיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למקובל בשוק התעופה העולמי, מפעילה אל על את מועדון הנוסע המתמיד הקרוי מועדון "מתמיד", מאז שנת 1984. החל מ-1 ביולי 2004 מועדון מתמיד הוא מועדון הנוסע המתמיד היחיד שמפעילה החברה[111], ומחולק לחמש דרגות חברות – רגיל ("מתמיד"), כסף, זהב, פלטינה וטופ-פלטינה.

בעבר הופעלו ארבעה מועדוני לקוחות נפרדים: "מתמיד" החשוב והיוקרתי, "נאמן", "קונים טסים" ו"ראש בעננים". בכל אחד מארבעת המועדונים נהגו כללים שונים באשר לחברות בו, היקף ומשך צבירת נקודות ואופן ניצולן. כאמור, ביולי 2004 אוחדו כל ארבעת המועדונים והותאמו חוקיו העיקריים של המועדון בהתאם למקובל בעולם התעופה המסחרית.

עקרון היסוד של מועדון מתמיד דומה לאלה של מועדונים דומים ברחבי העולם. תמורת טיסות שמקיים חבר המועדון בחברת אל על, נצברת לזכותו כמות מסוימת של נקודות אותן יוכל לממש בבוא העת לשם הנפקת כרטיסי טיסה בחינם, רכישת כרטיסי טיסה מוזלים או שדרוג למחלקת שירות גבוהה יותר בעת הטיסה. אל על חילקה את מפת יעדיה לשש רצועות בהתאם למרחק הטיסה מתל אביב, כשבכל רצועה נמצאים מספר יעדים שעליהם חלים כללי צבירה ומימוש נקודות זהים. זאת בניגוד לרוב חברות התעופה בעולם, המחשבות את צבירת ההטבות ומימושן בהתאם למרחק האמיתי (במיל) שטס חבר המועדון (או לפי מפתח כפולות קבוע בהתאם למחלקת השירות, עלות כרטיס הטיסה וכדומה).

מטוס בואינג 700–737 (לא בשירות כבר) של אל על. מראה תא הנוסעים. בקדמת התמונה - מחלקת עסקים. מאחור - מחלקת תיירים

למרות שנים של ניסיונות, אל על לא מצליחה להתקבל כחברה באף אחת מבריתות התעופה הגדולות[112].

בדצמבר 2016 הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית כנגד החברה בשל העובדה שבאתר בשפה העברית עלות ההצטרפות למועדון היא 25 דולר אמריקני בעוד ההצטרפות למועדון באתר באנגלית היא חינם[113].

דיילי אל על

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהוקמה אל על, על מנת להביא את חיים ויצמן משווייץ שישמש כנשיא מדינת ישראל, החברה הייתה צריכה לעמוד בתקן שדרש שבכל מטוס אזרחי חייבים להיות דיילים. לכך גויסו למשימה הרברט קוולר, מלצר ממלון "ארמון" בתל אביב, ומרים גולד, חיילת ששירתה כפקידה בחיל האוויר.

בשנותיה הראשונות של החברה הדיילים נקראו "סדרני טיסה", ובשם המקצוע "דייל" החלו להשתמש בשנות החמישים. הדיילים נבחרו באקראי וצוידו במדים מאולתרים. מאוחר יותר, התארגנו חטיבות ההדרכה הממשלתיות וגופי התחבורה, ופתחו מסלול הכשרה מקצועי לדיילות ודיילים. דרישות הקבלה הבסיסיות היו על פי גיל, נשים עד 27 שנים וגברים עד 31, הופעה חיצונית נאה, ידע כללי גבוה ושליטה טובה בעברית ובאנגלית.

ב-1958 נערכה בארצות הברית תחרות יופי בינלאומית לדיילות ובמקום הראשון זכתה איילה הראל, דיילת אל על. עיתונים כמו העולם הזה נהגו לסקר בקביעות את דיילות אל על.

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 דורגה אל על במקום הראשון בעולם באיחורים בזמני הנחיתות[114]. באוגוסט 2019 אל על דורגה במקום 39 במדד נחיתות בזמן, מתוך 42 חברות תעופה שנבדקו[115].

ביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחת טיסות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא קביעות רבות ללא מקורות. ראו גם דף שיחה.
אבטחה משטרתית סביב מטוס אל על בפרנקפורט

בשל היותה חברה ישראלית וה"חברה הלאומית של ישראל", נתונה אל על לאיומים רבים באוויר ובקרקע. החל משנות ה-60 של המאה ה-20, ראו ארגונים פלסטיניים במטוסיה מטרה נוחה לפגיעה בישראל ובאזרחיה. בשל כך נושא האבטחה בחברת אלעל מונחה על ידי שירות הביטחון הכללי האחראי על ביטחון התעופה היוצאת מישראל והנכנסת אליה.

הנחיות אלו נועדו למנוע מקרים של פגיעה בביטחון הטיסה על ידי פיגועי מקח כמו חטיפה, חבלה בטיסה על ידי מטען נפץ המסווה ככבודה ותרחישים נוספים אחרים. כחלק מהמענה על תרחשיים אלו, נוכחים בזמן הטיסה אנשי ביטחון חמושים בלבוש אזרחי, הנקראים "מטוסאים", שאחראים על הביטחון במטוס.

בנוסף, תא המטען של מטוסי אל על מחוזק בפלדה, והגישה אל תא הטייס היא דרך דלת כפולה שבה הדלת הראשונה נפתחת על ידי קוד סודי, ודלת שנייה שנפתחת לאחר סגירת הראשונה וקבלת אישור כניסה מהטייס, כך שבפתיחת הדלת מתקבל אזור סטרילי לחלוטין.[דרוש מקור]. בכל מטוס אל על ישנה מצלמה המכוונת אל החלל שמוביל לתא הטייס ומשדרת לטייסים את המתרחש בחוץ.

כניסת אזרחים לתא הטייס ניתנת במקרים מיוחדים לאזרחים ישראלים בלבד לאחר הצגת אישור לכך, אלא אם מדובר במקרה יוצא דופן.

בנוסף, בטיסות היוצאות של אלעל מנמלי תעופה ברחבי העולם, עוברים הנוסעים בידוק ביטחוני אשר נוסף לבידוק הביטחוני המבוצע בשדה לכל נוסעי חברות התעופה האחרות.

העלות השנתית של אבטחת אל על מחוץ לישראל היא מעל 500 מיליון שקלים בשנה, ומדינת ישראל נושאת בעלות זו[116].

ב-2012 הוכרזה אל על כמונופול במתן שירותי אבטחת תעופה[117].

תאונות ותקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ב-6 בפברואר 1950 התרסק מטוס דאגלס DC-4 סקיימאסטר של "אל על" בעת ההמראה בשדה התעופה לוד במזג אוויר קשה. המטוס נפל על המסלול מגובה 15 מטרים והחל לבעור. כל נוסעי המטוס וצוותו נחלצו בשלום, אך המטוס נשרף כליל[118].
  • ב-24 בנובמבר 1951 התרסק מטוס אל על סקיימאסטר מטען DB 4X4 בניסיון נחיתה במזג אוויר קשה בשדה קלוטן שליד ציריך, מתוך 7 אנשי צוות, רק אחד שרד.
  • ב-27 ביולי 1955 הופל מטוס החברה מדגם לוקהיד קונסטליישן שהיה בדרכו מלונדון דרך פריז ווינה לתל אביב, ונכנס בשוגג לשמי בולגריה. 58 הנוסעים ואנשי הצוות נספו.[119]
  • ב-23 ביולי 1968 נחטף מטוס אל על שהיה בדרכו מרומא לתל אביב בידי שלושה מחברי החזית העממית לשחרור פלסטין. המטוס ובו 10 אנשי צוות ו-38 נוסעים הונחת באלג'יריה. המשא ומתן לשחרור החטופים נמשך למעלה מ-40 יום, ובסופו שוחררו הן החוטפים והן בני הערובה. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שחטיפה של מטוס של אל על הצליחה. מאחר שהחוטפים יצאו לדרכם מלבנון, בידיעתה ובהסכמתה של הממשלה הלבנונית, ראתה בה ישראל אחראית לאירוע. בתגובה, ב-28 בדצמבר 1968, התקיפו כוחות מיוחדים של צה"ל את שדה התעופה בביירות במבצע תשורה, והשמידו 14 מטוסי נוסעים, רובם בבעלות חברת מידל איסט איירליינס הלבנונית.
  • ב-18 בפברואר 1969 תקפה חוליית מחבלים של "החזית העממית לשחרור פלסטין" מטוס אל על בציריך. בהתקפה נפצעו שני אנשי צוות (אחד מהם, יורם פרס, מת מפצעיו) ונגרם נזק למטוס, אך נמנע אסון כבד בזכות המאבטח המוטס, מרדכי רחמים, שירה לעבר התוקפים והרג את ראש החוליה.
  • ב-8 בספטמבר 1969 הושלכו 2 רימוני יד אל משרד אל על בבריסל אשר פצעו שני אנשים.
  • ב-27 בנובמבר 1969 שני מחבלים של ארגון החזית העממית השליכו רימוני יד לתוך משרד אל על באתונה. ארבעה בני משפחה יוונית נפצעו והחמישי נהרג. שני המחבלים נתפסו ונעצרו. לאחר חטיפת מטוס חברת התעופה היוונית אולימפיק לירדן ב-22 ביולי 1970 הם שוחררו. בנוסף תקפו מחבלים את משרדי אל על באיסטנבול ובטהרן.
  • ב-10 בפברואר 1970 תקפו שלושה מחבלים נוסעי אל על במינכן. בין הפצועים הייתה השחקנית חנה מרון, שנפצעה קשה ורגלה השמאלית נקטעה בעקבות כך. הקברניט אורי כהן השתלט על אחד המחבלים ומנע תוצאות קשות יותר.
  • ב-6 בספטמבר 1970 חטפו מחבלים פלסטינים מהחזית העממית לשחרור פלסטין ארבעה מטוסים בו-זמנית, באירוע שידוע כחטיפת המטוסים לשדה דוסון. באותו יום, נחטפו לירדן שלושה מטוסים בידי פעילי החזית העממית ופוצצו שם, ורק חטיפת מטוס אל על סוכלה. על טיסת אל על 219 לניו יורק, עלו בעצירת ביניים באמסטרדם זוג טרוריסטים: פטריק ארגולו וליילה ח'אלד (לפי התוכנית היו אמורים להשתתף בחטיפה ארבעה מחבלים, אך אנשי האבטחה של אל על סירבו לאפשר לשניים מהם לעלות למטוס). השניים ניסו לחטוף את המטוס אך תוכניתם סוכלה בידי נוסעים, אנשי הביטחון הישראלים והכלכל שלמה וידר שהיו על המטוס. שלמה וידר קיבל את עיטור האומץ של שר התחבורה על פעולתו זו[120]. ארגולו נהרג ואילו ח'אלד נתפסה בחיים והוסגרה לממלכה המאוחדת[121].
  • ב-16 באוגוסט 1972 התפוצץ מטען חבלה במטוס אל על בטיסה 444 מרומא. הקברניט יהודה פוקס הנחית את המטוס הפגוע בנמל התעופה של רומא. על מעשיו אלה קיבל את עיטור המופת של שר התחבורה[122].
  • באוגוסט 1978, במרכז לונדון תקף המחבל פאהד מיהי, חבר בארגון החזית העממית, צוות אוויר של אל על באמצעות תת-מקלע ופצצות דינמיט[123]. אחת הדיילות שנפצעה היא הבמאית יולי כהן שביימה סרט בשם "המחבל שלי" (2002) בהשראת האירוע.
  • ב-18 באפריל 1986 נעשה ניסיון לפוצץ מטוס אל על שהיה אמור לטוס מלונדון לתל אביב בטיסה 016. אן מארי מרפי, אזרחית אירית שהייתה בהריון, נשאה פצצה במשקל של 1.35 ק"ג אשר הוטמנה בחפציה בלא ידיעתה על ידי ארוסה הירדני ניזאר הינדאווי. מרפי עברה את בדיקות אנשי האבטחה הבריטים והאסון נמנע בשל ערנותם של אנשי הביטחון של אל על. הינדאווי נשפט באנגליה ונדון לעונש מאסר בן 45 שנים.
קומפלקס המגורים בשכונת ביילמר עליו התרסקה טיסת אל על 1862
  • ב-4 באוקטובר 1992 התרסק מטוס מטען של אל על, בטיסה מספר 1862 מאמסטרדם לתל אביב. המטוס התרסק כעשר דקות לאחר ההמראה משדה התעופה סכיפהול שליד אמסטרדם, ונפל על קומפלקס מגורים בשכונת ביילמר. שלושת אנשי הצוות והנוסעת שהיו במטוס נספו יחד עם 43 בני אדם שהיו בקומפלקס המגורים. הרס רב נגרם לבניינים. קברניט הטיסה היה יצחק פוקס, אותו הקברניט של טיסה 444 מרומא שבה התפוצץ מטען חבלה אך נחתה בשלום.
  • ב-4 ביולי 2002 פתח אזרח מצרי באש לעבר דלפקי הכרטוס של אל על בשדה התעופה בלוס אנג'לס. שישה ישראלים נפגעו מהירי ושניים מהם נהרגו. היורה, האשם מוחמד הדאייט, לא השתייך לארגון טרור כלשהו אך החזיק בדעות אנטי ישראליות, דבר שהביא את שלטונות ארצות הברית להכיר במקרה כאירוע טרור.
  • ב-23 באוקטובר 2003 הונחת מטוס אל על מדגם בואינג 767 שהיה בטיסה מתל אביב ללוס אנג'לס דרך טורונטו בשדה התעופה הבינלאומי של המילטון, אונטריו. הטיית הטיסה ממסלולה המתוכנן הוסברה באיום ביטחוני ממשי שנבע מחשש ליירוט המטוס בטילי קרקע אוויר בעת נחיתתו בטורונטו.
  • באפריל 2005 כשלה מערכת הטייס האוטומטי של מטוס בואינג 737-700 של אל על, לאחר המראת המטוס ממוסקבה לנמל התעופה בן-גוריון, כאשר על סיפונו 120 נוסעים. לאחר טיפוס לגובה של 2,000 - 3,000 רגל (600 - 700 מטרים), הקטינה לפתע מערכת הטייס-האוטומטי את הספק שני המנועים. כתוצאה מאיבוד כוח הדחף של המנועים, ירדה המהירות באופן משמעותי והמטוס הרים את חרטומו כלפי מעלה ואיבד גובה רב, והייתה דרושה מיומנות גבוהה של הטייסים להחליף מצב של ניהוג ידני אל מול טייס אוטומטי באם קיים איבוד גובה. מערכת האזהרה של המטוס, שמרעידה את הסטיק, נכנסה לפעולה, והקברניט ניתק את מערכת הטייס האוטומטי, הגביר את סיבובי המנוע כדי לקבל יותר כוח, וייצב במהירות את המטוס. כתוצאה מהתקלה, המטוס צנח בכמה עשרות מטרים בלבד ולאחר מכן הטיסו שני הטייסים את המטוס באופן ידני והנחיתו אותו בשלום בנמל התעופה בן-גוריון.
  • ב-5 ביולי 2012 פרצה אש במנוע מספר 4 של מטוס בואינג 400–747 שהמריא מנמל התעופה לונדון הית'רו 40 דקות לפני כן. הטייסים הדמימו את המנוע הבוער וחזרו לנחיתת חירום בלונדון עם 3 מנועים[124].
  • בחודש אפריל 2013 התקרב מטוס מסוג בואינג 737 בצורה מסוכנת לצלע הר בדרכו לאילת. הטייסים נסקו לגובה תוך חריגה לשטח המצרי. בעקבות זאת דרש הטייס הראשי באל על לבטל את קו אילת-תל אביב לטיסות לילה[125].
  • בחודש מרץ 2023 נחתה בלרנקה נחיתת חירום של טיסת אל על 383 לרומא בעקבות עשן[126].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אל על
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אל על

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ אל על: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  3. ^ גולן חזני, אלי רוזנברג קיבל היתר שליטה באל על, באתר כלכליסט, 2 באוקטובר 2020
  4. ^ ענת שיחור-אהרונסון, אל על חונכת היום את קו הטיסות לאילת, באתר nrg‏, 1 באוגוסט 2010
  5. ^ נתוני תנועות נוסעים, דוח שנתי נמל התעופה בן-גוריון, 2022
  6. ^ אודות החברה, אל על, האתר הרשמי
  7. ^ חברת תעופה ישראלית בהון של מיליון ל"י, המשקיף, 19 בנובמבר 1948
  8. ^ הנשיא ד"ר חיים וייצמן הגיע לישראל, דבר, 1 באוקטובר 1948
    הנשיא בא במטוס של חברת <<אל על>>, הַבֹּקֶר, 1 באוקטובר 1948
  9. ^ הנרי מורגנטאו הגיע לישראל, על המשמר, 21 באוקטובר 1948
  10. ^ נפתה שירות התעופה האזרחית "אל־על", על המשמר, 3 בנובמבר 1948
  11. ^ מטוס "אל על" יצא להבאת ארון הרצל, על המשמר, 14 באוגוסט 1949
  12. ^ הופעל מטוס שני של אל על, הארץ, 20 באוקטובר 1949
  13. ^ ש. גלודשמיט, מטוס "אל-על" הגיע לונדונה, הַבֹּקֶר, 23 בדצמבר 1949
  14. ^ שלושה קווים חדשים ל,אל על', דבר, 22 באוקטובר 1950
  15. ^ מטוס בריטאניה ימריא היום מלוד, דבר, 22 בדצמבר 1957
  16. ^ עתי"ם-רויטרס (ע"ר), שיא עולמי חדש ל<<אל על>>, הארץ, 10 בינואר 1958
  17. ^ טיסת בכורה של סילון 'אל על', למרחב, 23 בפברואר 1961
  18. ^ היסטוריה, באתר אל על
  19. ^ אורי דן, לא התרגשנו - והמטוס היה נפלא, מעריב, 20 ביוני 1961
  20. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1960
  21. ^ נתנאל אריאל, ‏למדינה יש מניית זהב באל על, אז למה היא לא משתמשת בה?, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2024.
  22. ^ צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ), התשס"ה–2004, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  23. ^ Most passengers on an aircraft
  24. ^ דרור מרום, ‏אירואל תחליף את ישראייר בטיסות הסדירות בין נתב"ג לעמאן עבור אל-על, באתר גלובס, 28 באפריל 1999
    דרור מרום, ‏ישראייר תפעיל עבור אל-על את הטיסות הסדירות מנתב"ג לרבת עמון, באתר גלובס, 7 באוקטובר 1998
  25. ^ דרור מרום, ‏טעות של אנשי אל-על בעמאן מנעה מ-22 אזרחים סוריים לטוס דרך ת"א לאמסטרדם, באתר גלובס, 12 בינואר 1998
  26. ^ דרור מרום, ‏נא להכיר: הטייסת הראשונה של אל-על, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2001
    בן-ציון ציטרין, הטייסת הוחזרה לעבודה, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2001
  27. ^ הארץ, טייסת שנייה בקורס של אל על, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2002
  28. ^ 1 2 איתי בלומנטל, היסטוריה באל על: קוקפיט עם נשים בלבד, באתר ynet, 22 בינואר 2016
  29. ^ זוהר בלומנקרנץ, לבד בשמיים, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2001
  30. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, בדרך להדממה? אל על מפסיקה את מרבית טיסותיה - כל הפרטים, באתר TheMarker‏, 12 במרץ 2020
  31. ^ נווית זומר, אל על ממשיכה לצמצם - תפעיל 4 טיסות יומיות בלבד, באתר כלכליסט, 17 במרץ 2020
  32. ^ שמעון יעיש, הטיסה המורכבת והמאתגרת בתולדות אל על, באתר ישראל היום, 31 במרץ 2020
  33. ^ חילוץ ישראלי בדרך לפיליפינים: "נעזור כמה שאפשר", באתר וואלה, 11 בנובמבר 2013
  34. ^ נועם דביר ויואב זיתון, חזרו מנפאל: "הקלה עצומה להיות בארץ", באתר ynet, 28 באפריל 2015
  35. ^ איתי בלומנטל ואיתמר אייכנר, חילוץ הישראלים מפרו: מאות הועברו ללימה, מטוס אל על הראשון נחת, באתר ynet, 19 במרץ 2020
  36. ^ איתי בלומנטל, הטיסה הארוכה אי פעם: מטוס אל על מחזיר ישראלים ממלבורן, באתר ynet, 2 באפריל 2020
  37. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏כמעט כל מה שרציתם לדעת על טיסת אל על שתצא לאבו דאבי, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2020
  38. ^ אווירוני "אל על" אינם ממריאים ואינם נוחתים בשבת, הצופה, 11 ביולי 1950
  39. ^ עוזי בכר, מדוע אל על לא טסה בשבתות וחגים?, באתר IAS, ‏2018-11-27
  40. ^ 1 2 לאחר יותר מחודש של חרם צרכנים: פשרה בין נציגי הציבור החרדי לאל-על, באתר גלובס, 5 בינואר 2007
  41. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏הסיפור המוזר על טיסת אל על מאנטבה לתל-אביב - בשבת, באתר גלובס, 17 בפברואר 2019
  42. ^ אתר למנויים בלבד הדר קנה, אל על מבטלת טיסות מלונדון לנתב"ג מחשש לחילול שבת, באתר TheMarker‏, 7 במאי 2023
  43. ^ 1 2 תומר הדר, הכי בבית בעולם? אל על לא טסה בשבת, למרות המלחמה, באתר כלכליסט, 14 באוקטובר 2023
  44. ^ ליאור באקאלו, ‏הטייסים לוחצים, השרה רגב מבקשת: דרמה סביב טיסות החילוץ של אל על בשבת, באתר ‏מאקו‏, 13 באוקטובר 2023
  45. ^ תומר הדר, אל על לבג"ץ: "לרשויות המדינה הסמכות להורות לנו אם לטוס בשבת", באתר כלכליסט, 16 באוקטובר 2023
  46. ^ עתירה למתן צו על תנאי ובקשה בהולה לצו ארעי וצו ביניים
  47. ^ תומר הדר, בג"ץ דחה את העתירה שביקשה לחייב את אל על לטוס בשבת, באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2023
  48. ^ אל-על תפצה שני אחים ערבים ב-30 אלף שקל על פגיעה בכבודם, באתר גלובס, 7 באפריל 2010
  49. ^ אל-על תפצה נוסעים ערבים-ישראלים שהושפלו בבדיקה ביטחונית, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2016
  50. ^ אסף זגריזק ואיתי בלומנטל, ניצולת שואה הועברה ממושבה בטיסה בגלל נוסע חרדי - ותפוצה, באתר ynet, 21 ביוני 2017
  51. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏"טיסת השבת" מגיעה לביהמ"ש: 52 נוסעים תובעים את אל על, באתר גלובס, 28 במאי 2019
  52. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏אל על מאריכה את החל"ת לעובדים עד ל-30 ביוני, באתר גלובס, 7 במאי 2020
  53. ^ איתי בלומנטל, לאחר החילוץ מפרו והודו: אל על תוציא עוד טיסות לאוסטרליה ודרום אמריקה, באתר ynet, 22 במרץ 2020
  54. ^ תומר הדר, אל על מבטלת טיסות לאירופה: "אין טעם, הנוסעים לא מגיעים", באתר כלכליסט, 2 במרץ 2020
  55. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, תפנית דרמטית: משרד האוצר בדרך להלאים את אל על, באתר TheMarker‏, 7 ביוני 2020
  56. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, הרוכש הפוטנציאלי של אל על: תלמיד ישיבה מירושלים, באתר TheMarker‏, 12 ביולי 2020
  57. ^ לאחר 15 שנים - אל על בדרך חזרה לידי המדינה, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
  58. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, אלי רוזנברג הוא בעל השליטה החדש באל על, באתר TheMarker‏, 16 בספטמבר 2020
  59. ^ אביב לוי, ‏מוזס איבדה השליטה באל על. רוזנברג הוא בעל המניות הגדול, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2020
  60. ^ איריס ליפשיץ-קליגר, טיסות החילוץ לישראל, וחדשות התעופה במלחמה | עדכון שוטף, באתר ynet, 19 באוקטובר 2023
  61. ^ מערכת מדור החופש, ‏שמיים סגורים: זו האמת שצריך לדעת על החזרה של חברות התעופה הזרות לארץ, באתר ‏מאקו‏, 20 בדצמבר 2023
  62. ^ איריס ליפשיץ קליגר, עצירת הטיסות בשבת: "הבעלים של אל על לא מבין שאנחנו במצב חירום", באתר ynet, 13 באוקטובר 2023
  63. ^ שרון עידן, לא טסים מעל סעודיה: אל על משנה את נתיב הטיסה לתאילנד, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 באוקטובר 2023
  64. ^ הערב: טיסה מסחרית ישראלית ראשונה מעל סעודיה ועומאן, באתר ynet, 26 בפברואר 2023
  65. ^ שרון שדה, מתרחבים - אל על תטוס מיפן לישראל, חדשות, 6 בפברואר 1992
  66. ^ דן ארקין, לראשונה תטוס אל על ליפן, מעריב, 6 בפברואר 1992
  67. ^ דרור מרום, ‏ארקיע עשויה לקבל הזכות לטוס ליפאן אם אל-על תתמיד בסירובה להפעיל הקו, באתר גלובס, 29 באוגוסט 1999
  68. ^ זוהר בלומנקרנץ, אל על תפעיל עבור סאן דור טיסה מיוחדת מישראל ליפן, באתר TheMarker‏, 28 ביולי 2011
    דליה טל, ‏חיים רומנו: אל על תפעיל בקרוב קו ליפן, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2007
  69. ^ רינה רוזנברג קנדל, לראשונה ייפתח קו טיסות ישיר בין ישראל ליפן, באתר TheMarker‏, 29 במאי 2019
  70. ^ הדר קנה, החלה מכירת הכרטיסים לקו טיסות ישיר מנתב"ג לטוקיו, באתר TheMarker‏, 19 בספטמבר 2022
  71. ^ יונתן בייסקי, ‏אל-על לא תחדש את הקו לקהיר, באתר ‏מאקו‏, 9 באפריל 2013
  72. ^ "אל על החליטה לחדש את טיסותיה למיאמי | בלב החדשות". בלב החדשות. 2017-05-03. נבדק ב-2017-05-03.
  73. ^ El Al proposes Manchester service resumption from late-May 2019, Routesonline (באנגלית)
  74. ^ אל על תטוס ללאס וגאס, באתר Passportnews, ‏2018-12-10
  75. ^ אל על משיקה טיסות לילה ישירות לאורלנדו, באתר Passportnews, ‏12 בפברואר 2019
  76. ^ טיסות לאירופה, באתר אל-על, ‏נראה לאחרונה ב-29.06.21
  77. ^ שמעון יעיש, מיוני: טיסות של אל על לפוקט, באתר ישראל היום, ‏30 ביוני 2021
  78. ^ דניאל סלאמה, אל על מבטלת את הקווים לטורונטו, לוורשה ולבריסל, באתר ynet, 23 ביוני 2022
  79. ^ טיסת הבכורה של אל על המריאה לפורט לודריידל, באתר פספורטניוז, ‏2023-09-12
  80. ^ עקב המצב הביטחוני: אל על מעדכנת את לוח הטיסות, באתר פורט2פורט, ‏2021-03-06
  81. ^ איריס ליפשיץ-קליגר, אל על דוחה את חידוש הטיסות להודו ומפסיקה לטוס לטוקיו ולדבלין מוקדם מהצפוי, באתר ynet, 24 באוקטובר 2023
  82. ^ Flights to Tel Aviv | Code Share | EL AL Airlines
  83. ^ Code Share Agreements | EL AL Airlines
  84. ^ אל על: קוד-שייר עם וייטנאם איירליינס, באתר Tnet, ‏15 בנובמבר 2012
  85. ^ 1 2 הצי שלנו – פירוט מטוסי החברה, באתר חברת אל על, יוני 2024
  86. ^ El Al Israel Airlines Fleet Details and History, www.planespotters.net
  87. ^ "אל־על" רוכשת 2 מטוסים בינוניים מדגם "איירבוס" אירופי, דבר, 27 באוגוסט 1978
  88. ^ מנהלי "אל־על" יצאו לבחון התאמתו של מטוס איירובוס, דבר, 30 בינואר 1978
  89. ^ האמריקאים ממשיכים ללחוץ על רכישת מטוס הטריסטאר ל'אל־על, דבר, 31 באוגוסט 1978
  90. ^ בן ארי חתם הסכם לרכישת שני מטוסי איירבוס ל'אל־על', דבר, 8 בספטמבר 1978
  91. ^ איתי בלומנטל, מטוס ה-767 של אל על יוצא לגמלאות, באתר ynet, 3 בפברואר 2019
  92. ^ איתי שיקמן איתי שיקמן, אל על נפרדה ממטוסי הבואינג 747 במחווה יפה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 בנובמבר 2019
  93. ^ 2-BTTC BBAM Boeing 737-800, www.planespotters.net (באנגלית)
  94. ^ משה כהן, ‏הרכישה הגדולה בתולדותיה: אלעל תרכוש 30 מטוסי בואינג 737 חדשים, באתר מעריב אונליין, 10 ביוני 2024
  95. ^ David Kaminski-Morrow, El Al reaches agreement to acquire up to 31 737 Max jets, באתר Flight Global,‏ 15 באוגוסט 2024
  96. ^ מיקי גרינפלד, אל על מצרפת לצי המטוסים עוד שני דרימליינרים ב-230 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 18 בדצמבר 2022
  97. ^ מאתר המורשת של החברה
  98. ^ מתוך אתר המעצב
  99. ^ לוגו ותדמית לאל-על, באתר הארץ, 26 באפריל 2006
  100. ^ באטלייה של דן רייזינגר מעצב אל על במשך שלשה עשורים, סרטון בערוץ "Arie Weisman", באתר יוטיוב (אורך: 36:49)
  101. ^ מתוך תגובות גולשים על קובץ בפליקר
  102. ^ תדמית חדשה: ניירת וציוד קרקע - אל על
  103. ^ 1 2 עודד בן יהודה, התחרות על השמיים מתחילה בלוגו: a זה ארקיע, יהלומים זה אל על, באתר Xnet‏, 26 בספטמבר 2017
  104. ^ זיו ריינשטיין‏, אל על גייסה את חנן בן ארי ואסף גרניט למהלך שיווקי חדש, באתר וואלה, 20 בפברואר 2023
  105. ^ אל על חושפת מיתוג חדש כחלק מתהליך הצמיחה וההתחדשות של החברה, באתר "מנהלי שיווק מצייצים", 20 בפברואר 2023
  106. ^ עידו סלע - יזם ומומחה לשיווק באינטרנט, על המיתוג החדש של אל על, באתר טיקטוק, 23 בפברואר 2023
  107. ^ סמלה הראשון של חברת התעופה אל על, באתר "ארכיון העיצוב" של "מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל"
  108. ^ Worlds Best Low-Cost Airlines
  109. ^ שירות גלובס, ‏אל על תבטל את מותג UP; תדרג את הכרטיסים במחלקת תיירים, באתר גלובס, 3 בינואר 2018
  110. ^ דני שדה, מהקל לגמיש: בדקנו את המחירים החדשים של אל על לאירופה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
  111. ^ טוב מתמיד - מועדון הלקוחות המשופר של אל על, עמ' 6
  112. ^ ספיר פרץ-זילברמן, ‏אפקט שמיים פתוחים: הישראלים איבדו את האמון בחברות התעופה המקומיות, באתר ‏מאקו‏, 28 באפריל 2013
  113. ^ המועדון שעולה כסף רק לישראלים, באתר ynet, 26 בדצמבר 2016
  114. ^ El Al comes last in punctuality
  115. ^ Global Airlines Arrival Performance. Flightstats.com
  116. ^ היסטוריה - אבטחת אל על
  117. ^ אתר למנויים בלבד רינה רוזנברג קנדל, אל על הוכרזה כמונופול בשירותי אבטחת טיסות של חברות ישראליות בחו"ל, באתר TheMarker‏, 11 באוגוסט 2015
  118. ^ 6.2.1950 - אובדן מטוס ראשון ל"אל על", באתר "מרחב אווירי"(הקישור אינו פעיל, 16.3.2020)
  119. ^ ניסים משעל, ישראל 70 – להיות ישראלי, עמוד 52, ידיעות אחרונות
  120. ^ שלמה וידר, באתר הגבורה
  121. ^ ירון דרוקמן, גיבורי טיסת אל על שסיכלו חטיפה, באתר ynet, 12 בספטמבר 2015
  122. ^ יהודה פוקס, באתר הגבורה
  123. ^ Yulie Cohen, פיגוע החזית העממית בצוות אל על, באתר בְּלוֹגאִישִׁי, ‏2009-04-29
  124. ^ זוהר בלומנקרנץ, מטוס אל על ביצע נחיתת חירום בלונדון בשל תקלה במנוע, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  125. ^ כמעט תאונה באל על: "להגביל טיסות לאילת", באתר ynet, 26 במאי 2013
  126. ^ נחיתת חירום בלרנקה למטוס אל על שהיה בדרכו לרומא, באתר פספורטניוז, ‏2023-03-23

87. נתוני תנועת נוסעים, דוח שנתי נמל תעופה בן-גוריון, 2022.

מנכ"לי אל על
לואי אריה פינקוס • אפרים בן ארצי • שלמה להט (לנדאו) • מרדכי בן-ארי • מרדכי הוד • יצחק שנדר • רפי הר-לב • יואל פלדשו • דוד חרמש • עמוס שפירא • חיים רומנו • אליעזר שקדי • דוד מימון • גונן אוסישקין • אביגל שורק • דינה בן טל
מניות מדד תל אביב SME60
אבגול • אדגר • אוריין • אטראו • אילקס מדיקל • אימאג'סט • אינטרקיור • אל על • אלוט • אלומיי • אלקטרה פאוור • א.מ.ת. מיחשוב • אספן גרופ • אפקון החזקות • אקונרג'י • ארד • בכורי שדה • גמא • דלתא מותגים • הייפר גלובל • ויקטורי • ויתניה • חנן מור • טופ גאם • טיב טעם • טלסיס • טרמינל איקס • כפרית • לוינשטין הנדסה • ליניאג' סל תרפיוטיקס • מבטח שמיר • מגוריט • מור גמל ופנסיה • מור בית השקעות • מיטב • מנועי בית שמש • מקס סטוק • נאוי גרופ • נורסטאר • נטו אחזקות • נקסט ויז'ן • פולירם • פלרם • פנינסולה • פריורטק • צור • צמח המרמן • קבוצת אקרשטיין • קבוצת חמת • קיסטון ריט • קליל • קמהדע • קרדן נדל"ן • קרור • ריט אזורים • רימון • רימוני • רני צים • שירותי בנק אוטומטיים • תמר פטרוליום

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אל_על&oldid=39814407"