אוסאמה בן לאדן

אוּסַאמָה בִּן לָאדֵן
أسامة بن لادن
	בן לאדן, תצלום משנת 1997 לערך
לידה	10 במרץ 1957; ריאד, ערב הסעודית
נהרג	2 במאי 2011 (בגיל 54); אבוטאבאד, פקיסטן
שם לידה	أسامة بن محمد بن عوض بن لادن
מדינה	ערב הסעודית, חסר אזרחות
מקום קבורה	גופתו הושלכה לאוקיינוס ההודי
השכלה	אוניברסיטת המלך עבדול-עזיז (1979); בית ספר ברומאנא; Al-Thager Model School (1976); אוניברסיטת המלך עבדול-עזיז (1981); תיכון תומאס ווטון ;
בן או בת זוג	נג'ווא גאנם (1974–2001); Amal Ahmed al-Sadah (2000–2011); Khairiah Sabar (1985–2011); Siham Sabar (1987–2011)
	1988 – 2 במאי 2011; (כ־23 שנים)
	איימן א-זוואהירי ←

ערך זה עוסק בטרוריסט ערבי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אוסאמה בן לאדן (פירושונים).

אוּסַאמָה בִּן מוּחמד בִּן עווד בִּן לָאדֵן (בערבית: أسامة بن محمد بن عوض بن لادن, תעתיק מדויק: אסאמה בן מחמד בן עוץ' בן לאדן; 10 במרץ 1957, ריאד, ערב הסעודית – 2 במאי 2011, אבוטאבאד, פקיסטן) היה טרוריסט סעודי סוני שהקים והנהיג את ארגון הטרור האסלאמיסטי אל-קאעידה, והאחראי לסדרת פיגועי טרור ברחבי העולם בהם נרצחו אלפי בני אדם, ובהם פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית.

מאז 1999 היה בראש רשימת עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI, ונחשב לטרוריסט המסוכן והמבוקש בעולם; עד להריגתו ב-2011 במבצע חנית נפטון של יחידת הקומנדו האמריקאית אריות הים.

קורות חייו

שנותיו הראשונות

אוסאמה בן לאדן נולד בריאד למשפחה ערבית עשירה, בעלת קונצרן בנייה ענק "קבוצת בן לאדן". אביו, מוחמד בן לאדן, הגיע בילדותו מאזור חצרמוות שבתימן לג'דה שבסעודיה. אמו חמידה, אותה הכיר אביו בשנת 1956 במהלך נסיעת עסקים לסוריה, הייתה ממשפחה עלאווית^[1] מעיר החוף הסורית לטקיה^[2]. חמידה הייתה הרעייה העשירית של אביו, שנישא לעשרים ושתיים נשים בסך הכל (לארבע במקביל כל פעם) מהן נולדו לו למעלה מחמישים ילדים. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו ואוסאמה היה ילדם המשותף היחיד. אוסאמה גדל בבית אמו שנישאה בשנית לאחד מעובדי אביו, ונולדו לה ארבעה ילדים מנישואים אלה. כאשר אוסאמה היה בן 13 נהרג אביו בתאונת מסוק, והוא זכה בירושה של 80 מיליון דולר^[2].

אוסאמה גדל בג'דה, שם למד בבית ספר יוקרתי, חילוני יחסית למקובל בסעודיה, שבו למדו זרים רבים. באותה תקופה הגיעו לסעודיה פעילי ארגון האסלאם הסוני הקיצוני, "האחים המוסלמים", שנמלטו ממצרים וסוריה, וחלקם עבדו בתור מורים. בהשפעת מוריו אלה, התעניין ועסק רבות בנושאים הקשורים לדת האסלאם הסוני. הוא הושפע במיוחד מדעותיו של מורהו הרוחני עבדאללה עזאם, שהפך גם לשותפו לדרך, והיה טרוריסט פלסטיני ומוסלמי סוני קיצוני, שדגל גם באסלאמיזם. ב-1974 נשא לאשה את בת דודתו מצד אמו. ב-1976 החל ללמוד באוניברסיטת המלך עבדול עזיז שבג'דה מנהל עסקים וכלכלה (יש דיווחים על תחומי לימוד שונים כדוגמת הנדסה אזרחית).

פעילותו באפגניסטן, הקמת אל-קאעידה ופריסת רשת הטרור העולמי

ב-1979 התחוללו מספר מאורעות שהשפיעו על עמדותיו של בן לאדן. מאורע אחד הוא הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, שעוררה התנגדות אפגנית רבה בתמיכתם של מוסלמים מרחבי העולם שראו במאבק חלק מהג'יהאד נגד הכופרים. הם נהנו גם מתמיכת ארצות הברית, שראתה בפלישה הפרת האיזון במלחמה הקרה. המאורע השני היה השתלטות קיצונים מוסלמים על מסגד אל-חראם במכה תוך חטיפת בני ערובה רבים ודרישה להחמרה בהקפדה על חוקי הדת, שגררה תגובה חריפה מצד השלטונות הסעודים. בן לאדן רצה להתגייס לעזרת הלוחמים באפגניסטן וראה בחומרה את פעולות הממשלה בסעודיה^[3].

ב-1981 הגיע לעיר פשאוור שבפקיסטן, והתיישב בה באופן קבוע ב-1986. הוא סייע לכוחות אפגניים בלחימה נגד ברית המועצות ונאמניה בעיקר על ידי גיוס כספים לשיקום פליטים, וסלילת כבישים ומקלטים למורדים. ידוע כי ב-1987 השתתף בקרב ליד העיר ג'אג'י וכנראה בקרב בג'לאלאבאד (כנגד הממשלה שהסובייטים השאירו לאחר נסיגתם), אך אין מידע ודאי על קרבות אחרים.

באותה תקופה התקרב מאוד למורהו הרוחני עבדאללה עזאם ולרופא המצרי איימן א-זוואהירי, עמם הקים את ארגון הטרור אל-קאעידה (שפירושו בין היתר "בסיס"). ייחודו של אל-קאעידה לעומת ארגוני טרור אחרים היה בכך שנוסד מתוך ראייה מערכתית של מאבק עולמי. לצד הסיוע ללחימה באפגניסטן הוא נועד לביצוע פעולות ראווה של טרור בהיקף רחב כדי לעורר תסיסה, לגייס המונים ולגרום לשינוי רב עצמה בעולם המוסלמי.

לאחר נסיגת הסובייטים חזר בן לאדן לסעודיה ונאבק נגד השלטון המלוכני הסעודי ונגד המעורבות האמריקנית בסעודיה, ובפרט שהייתם באזור של הכוחות האמריקאים שהגיעו עקב מלחמת המפרץ. לאחר מלחמת המפרץ גורש בן לאדן מסעודיה וברח לסודאן. שם בחסות המשטר האסלאמי בראשות עומר אל-בשיר שהושפע מאיש האחים המוסלמים חסן א-תראבי, ובעזרת ההון שירש, טיפח את אל-קאעידה, שנועד כעת בעיקר לביצוע פעולות טרור רחבות היקף נגד ארצות הברית ובעלות בריתה. הארגון ריכז את יוצאי מלחמת אפגניסטן. לאחר לחץ אמריקני (בעקבות פעילות מודיעינית ישראלית על מחנות האימונים למחבלים בסודאן) גירשה סודאן בשנת 1996 את בן לאדן. הוא עבר לאפגניסטן, שם ביסס את ארגונו תחת משטר הטליבאן.

ארצות הברית רואה בו אחראי (בחלק מהמקרים הייתה גם נטילת אחריות מצדו) לפיגוע במגדלי התאומים בפברואר 1993, להריגתם של 19 חיילים אמריקאים בערב הסעודית ב-1996, לפיצוץ בשגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה ב-1998 ולפיגועי 11 בספטמבר 2001.

אידאולוגיה וביקורת על המערב

מטרתו העיקרית של בן לאדן הייתה להשפיע על דעותיהם של מאות מיליוני מוסלמים, ולגייס רבים ככל האפשר לשורות אל-קאעידה, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף באמצעות תמיכה ודעת קהל אוהדת. לצורך כך עשה בן לאדן שימוש רב במושגים בעלי משמעות היסטורית ורגשית חזקה ביותר עבור מוסלמים, כגון "צלבנים" ו"ג'יהאד" וקידם את האסלאמיזם. הוא הטיף לפעולות טרור ולאלימות בשל צורך ברור ומיידי להגן על קודשי האסלאם, תוך הצגת המוסלמים כקורבנות של מדינות המערב. חלק מפעולות הטרור והאלימות שביצע היו לשם הוכחה שניתן להכריע את אויבי האסלאם, שלכאורה חזקים וחסינים מפגיעה, כגון ארצות הברית, רוסיה וישראל. פיגועי הטרור, להשקפתו, מוכיחים את פגיעותן וחולשתן של מדינות המערב, שנובעות מחוסר אמונתן באסלאם. בנוסף לתכלית הפסיכולוגית העומדת בבסיס דרך האלימות והטרור, הציב בן לאדן מטרה יסודית נוספת: "טיהור" הערים הקדושות מכה ואל-מדינה, "הנמצאות תחת כיבוש אמריקני", וכן "טיהור" אדמת הקודש של אל-אקצא, ה"כבושה על ידי ישראל".

חלק עיקרי מפעילותו האידאולוגית הוקדש להסתה לשנאה בין־דתית, בין המאמינים באסלאם לבין כל המאמינים בדתות אחרות או חסרי אמונה דתית (כולם נחשבים ל"כופרים" על פי האסלאם). דוגמה להסתה נגד היהודים ניתן למצוא בנאומו במאי, 2002, אשר הופץ באמצעי התקשורת, בו אמר: "המלחמה היא בינינו לבין היהודים. כל מדינה שהולכת בדרכם של היהודים צריכה להאשים רק את עצמה"^[4]. כך תפסו ישראל, היהודים, והסכסוך הישראלי-ערבי חלק נכבד בהסתה של בן לאדן, אולם לא הפכו ליעדים מרכזיים לפעולות הטרור של אל-קאעידה^[5].

כרבים אחרים ממתנגדי המערב, נהג בן לאדן להשתמש בביקורתם העצמית של אנשי המערב על החברה המערבית, במסגרת התקפותיו המילוליות נגד המערב. כך, למשל, בנאום שנשא ב-19 בינואר 2006 הזכיר את הספר המדינה הנוכלת: מדריך למעצמה היחידה בעולם מאת ויליאם בלום, שיצא לאור בשנת 2000 ואשר מותח ביקורת על מדיניות החוץ של ארצות הברית בזמן המלחמה הקרה ולאחריה.

מאמצי המערב ללכידתו

המאמצים ללכוד את בן לאדן החלו עוד לפני פיגועי 11 בספטמבר, בימי הנשיא ביל קלינטון, בעקבות הפיגוע בשגרירויות ארצות הברית במזרח אפריקה. קלינטון הורה לכוחותיו לעוצרו ואישר שימוש בנשק קטלני אם הדבר לא יתאפשר. ב-20 באוגוסט 1998, במסגרת "מבצע השגה אינסופית" ("Operation Infinite Reach"), עליו פיקד גנרל הנחתים אנתוני זיני, שיגר הצי האמריקני, כפעולת תגמול לפיצוץ שגרירויות ארצות הברית בקניה וטנזניה על ידי אל-קאעידה ב-7 באוגוסט אותה שנה, 75 טילי שיוט נגד מחנות של אל-קאעידה באפגניסטן, בין היתר במטרה להרוג את בן לאדן. בנוסף ביצעו ספינות הצי האמריקני אשר בים הערבי ירי של טילי שיוט כנגד מפעל החשוד שהוא מייצר נשק כימי בסודאן^[6]. במהלך התקיפות נהרגו כשלושים מחבלים בסודאן ובאפגניסטן^[7], אולם בן לאדן עזב את המחנות מספר שעות קודם לכן^[8]. לאחר פיגועי 11 בספטמבר נקב הנשיא ג'ורג' בוש בשמו של אוסאמה בן לאדן כחשוד העיקרי והודיע לעם האמריקאי להתכונן למלחמה. ב-7 באוקטובר 2001 פתחה ארצות הברית במלחמת אפגניסטן, שמטרתה הפלת המשטר האסלאמי הקיצוני של שלטון הטליבאן וחיסול בסיסי הטרור שם (בעיקר של אל-קאעידה).

כוחות צבא ארצות הברית ניהלו מצוד רחב היקף אחר בן לאדן. במהלך המצוד נהרגו או נעצרו רבים מפעילי הטרור של אל-קאעידה, ובהם בני משפחתו של בן לאדן. מדי פעם הגיעו אותות חיים מבן לאדן, בצורת קלטות וידאו או אודיו, שהופצו בעיקר לרשת החדשות אל-ג'זירה או הועלו ישירות לאינטרנט, ובהן קרא להמשך המלחמה בארצות הברית ובבעלות בריתה, ככה היה כאשר בן לאדן פרסם קלטת וידאו בה לעג לנשיא ארצות הברית בוש הבן, על אף מטרתו ההפוכה הדבר עזר לבוש הבן להיבחר ונחשב כ"הפתעת אוקטובר" בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004.

האמריקנים הציבו על ראשו פרס כספי גדול, בתחילה של 25 מיליון דולר וב-2007 הוכרז על הגדלת הפרס לסכום של 50 מיליון דולר^[9]. למרות סכומי הכסף הגבוהים שהוכרזו על ראשו, דומה היה כי בן לאדן הצליח להיעלם מעל פני האדמה מבלי להותיר כל זכר.

המבצע לחיסולו והשלכותיו

ערך מורחב – מבצע חנית נפטון

נשיא ארצות הברית ברק אובמה מדווח על מותו של בן לאדן

בן לאדן נהרג ב־2 במאי 2011, במהלך מבצע התנקשות בחייו, שנקרא "מבצע חנית נפטון". במבצע זה, פשטו לוחמי כוחות המבצעים המיוחדים של ארצות הברית, "צוות 6 של אריות הים", על מתחם פרטי מבוצר שבו הסתתר בן לאדן^[10], לא רחוק מהאקדמיה הצבאית לקצינים של פקיסטן בעיר אבוטאבאד, 50 ק"מ צפונית לאסלאמאבאד, בירת פקיסטן. זהות גופתו של בן לאדן אושרה הן על ידי הלוחמים בשטח^[11], והן באמצעות בדיקת DNA. הכוחות האמריקאיים הודיעו כי גופתו נטמנה בים, כחלק ממכלול שיקולים, שאחד מהם היה למנוע הפיכת מקום קבורתו למוקד עלייה לרגל.

זמן קצר לאחר מותו נטען, כי סגנו של בן לאדן, איימן א-זוואהירי, הוכרז כמחליפו בראש ארגון הטרור אל-קאעידה.

משפחתו

בן לאדן היה נשוי לארבע או חמש נשים וידוע על עשרים ילדים שנולדו לו. חלק מילדיו היו מעורבים בפעילות טרור. אשתו הראשונה נג'ווה גאנם ובנם עומר פרסמו ספר אוטוביוגרפי על החיים בצילו^[12].

אחת מנשותיו, שיהאם, ברחה ממנו עם ארבעת ילדיהם, לאחר שנשא אישה חמישית שהייתה בת 17. שיהאם סיפרה כי "המטרות הבאות שלו היו גבעת הקפיטול, מגדל אייפל בפריז, והביג בן בלונדון". בנוגע לאישיותו אמרה כי "הוא באמת היה מפלצת, אבל מצבו המנטלי הידרדר קשות בשל מחלת הסוכרת הקשה שלו. הוא ביקש כי בנו הגדול עבדאללה, או אדם אחר, יהרגו אותו אם ייתפס, ויתעדו זאת, כדי שמאמיניו יוכלו לצפות בקלטת מותו, שתספק השראה להמשך הטרור".

קולה בוף, שהייתה איתו בין 1996 ל-1998, עת תכנן וביצע את הפיגועים בקניה ובטנזניה, סיפרה כי החזיק בה בניגוד לרצונה, הכה אותה, אנס אותה, וכלא אותה במשך עשרה חודשים במלון במרוקו. כמו כן, טענה שהייתה לו שפחת מין אחרת, שכלא בחדר במלון בפקיסטן, לסיפוק צרכיו המיניים. בוף אף כתבה ספר על קורותיה עם בן לאדן, בשם "יומנה של נערה אבודה", בו תיארה את התעללויותיו בה ואת צרכיו המיניים יוצאי הדופן^[13].

לקריאה נוספת

Steve Cole, Young Osama. New Yorker, 2005
לורנס רייט, המגדלים הגבוהים: 11 בספטמבר, אלקאעידה וכישלון המודיעין האמריקני, כנרת זמורה-ביתן, 2006
בנימין בן סימון, תובנות על אל-קאעידה, חממה ספרותית, 2011.
יורם שוייצר, אל-קאעידה וטרור המתאבדים - החזון והמעש, צבא ואסטרטגיה, כרך 2, גיליון 2, אוקטובר 2010.
מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012.

קישורים חיצוניים

אוסאמה בן לאדן, ברשת החברתית Goodreads
אוסאמה בן לאדן - הטרוריסט המסוכן והמבוקש ביותר בעולם באתר הכנסת
סטיבן אנגלברג, הניו יורק טיימס, האיש הרע, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2001
חדשות 2, ‏הווידאופדיה: אוסמה בן לאדן, באתר ‏מאקו‏, 10 בספטמבר 2013
המבוקש הבכיר ביותר, אתר ה-FBI
מבוקש, אתר האינטרפול
איתמר לוין, המצוד הסתיים: בן-לאדן חוסל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 2 במאי 2011
יצחק בן חורין, סוף למצוד: ארצות הברית חיסלה את בן לאדן, באתר ynet, 2 במאי 2011
חיים איסרוביץ', המבוקש מספר 1: מי היה אוסאמה בן לאדן?, באתר nrg‏, 2 במאי 2011
אוסמה בן לאדן מת, באתר וואלה, 2 במאי 2011
המקום בו הסתתר בן לאדן בגוגל מפות
רועי סמיוני, "אנחנו נלחמים ביהודים". הפה הגדול של אוסאמה, באתר ynet, 3 במאי 2011
נטשה מוזגוביה, סגן דובר משרד החוץ האמריקאי: דברי הנייה על בן לאדן "מקוממים", באתר הארץ, 6 במאי 2011
אריה גלוזמן, מותו של יו"ר מועצת המנהלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 במאי 2011, פורסם במקור ראשון
אוריה כנף‏, הבנאליות של הנקמה, באתר וואלה, 11 בספטמבר 2011
יונתן גונן, קיל בין: הכירו את משפחת בן לאדן המורחבת, נענע10, 4 במאי 2011
יונתן גונן, חי, צומח, דומם: קונספירציות סביב חיסול בן לאדן, נענע10, 11 במאי 2011
הגרדיאן, אמו של בן לאדן: "ילד טוב שפגש אנשים ששטפו את מוחו", באתר הארץ, 3 באוגוסט 2018
רויטרס, נפילתה של משפחת בן לאדן, באתר ynet, 6 באוקטובר 2018
אוסאמה בן לאדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוסאמה בן לאדן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אסאמה בן לאדן (1957-2011), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ My son, Osama: the al-Qaida leader’s mother speaks for the first time, the Guardian, ‏2018-08-02 (באנגלית)
^ ¹ ² Qaida's Lebanese Hydra, צבי בראל, הארץ, באתר lebanonwire, בספטמבר 2002
^ Osama bin Laden obituary באתר הגרדיאן
^ רועי סמיוני, "אנחנו נלחמים ביהודים". הפה הגדול של אוסאמה, באתר ynet, 2 במאי 2011
^ יוסי מלמן, יחס הפוך, הארץ, 6 במאי 2011
^ מקוסובו עד עיראק. מודלים לתקיפה אמריקנית, באתר ynet, 25 באוגוסט 2013
^ מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 99-100.
^ CIA Trained Pakistanis to Nab Terrorist But Military Coup Put an End to 1999 Plot באתר הוושינגטון פוסט
^ Senate doubles Bin Laden reward באתר ה-BBC
^ יצחק בן-חורין, סוף למצוד: ארה"ב חיסלה את אוסמה בן-לאדן, באתר ynet, 2 במאי 2011
^ מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 213-225.
^ Scott Shane, Bin Laden as Patriarch, הניו יורק טיימס, ‏14 במאי 2011
^ שפחת המין של בן לאדן חושפת את כל הסודות, באתר nrg

[1] My son, Osama: the al-Qaida leader’s mother speaks for the first time, the Guardian, ‏2018-08-02 (באנגלית)

[הערה1-2] ¹ ² Qaida's Lebanese Hydra, צבי בראל, הארץ, באתר lebanonwire, בספטמבר 2002

[3] Osama bin Laden obituary באתר הגרדיאן

[4] רועי סמיוני, "אנחנו נלחמים ביהודים". הפה הגדול של אוסאמה, באתר ynet, 2 במאי 2011

[5] יוסי מלמן, יחס הפוך, הארץ, 6 במאי 2011

[6] מקוסובו עד עיראק. מודלים לתקיפה אמריקנית, באתר ynet, 25 באוגוסט 2013

[7] מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 99-100.

[8] CIA Trained Pakistanis to Nab Terrorist But Military Coup Put an End to 1999 Plot באתר הוושינגטון פוסט

[9] Senate doubles Bin Laden reward באתר ה-BBC

[10] יצחק בן-חורין, סוף למצוד: ארה"ב חיסלה את אוסמה בן-לאדן, באתר ynet, 2 במאי 2011

[11] מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 213-225.

[12] Scott Shane, Bin Laden as Patriarch, הניו יורק טיימס, ‏14 במאי 2011

[13] שפחת המין של בן לאדן חושפת את כל הסודות, באתר nrg

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוסאמה בן לאדן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיסולו של אוסאמה בן לאדן