לדלג לתוכן

אבי לייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבי לייב
לידה 26 בפברואר 1962 (בן 62)
בית-חנן, מחוז המרכז, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי קוסמולוגיה, עב"מולוגיה, הוצאה לאור, פיזיקה תאורטית, אסטרופיזיקה, חור שחור, מוסד להשכלה גבוהה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Zoltán Haiman, Laura Blecha, Steven Furlanetto עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Ofrit Liviatan עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם (אבי) לייב (Avi Loeb, נולד ב-26 בפברואר 1962) הוא פרופסור ישראלי-אמריקאי לפיזיקה תאורטית ולאסטרופיזיקה, שכיהן למשך התקופה הארוכה ביותר כראש המחלקה לאסטרונומיה של אוניברסיטת הרווארד. מנהל המכון לתאוריה וחישוב - Center for Astrophysics ומייסד ומנהל מיזם המחקר על חורים שחורים (Harvard Black Hole Initiative). ב-2016 מונה ליושב ראש הוועדה המייעצת של פרויקט Breakthrough Starshot, שמטרתו לשגר חללית זעירה אל מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי.

לייב התפרסם בין היתר כטוען שיש עדויות לקיום חייזרים, ואת משנתו זו הוא מתאר בספרו "חוצן" (Extraterrestrial) (אנ') שהגיע למקום שישי ברשימת רבי המכר של ניו יורק טיימס.[1]

ביוגרפיה וקריירה מדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייב נולד במושב בית חנן, שם עסקו הוריו בחקלאות. בילדותו אהב לקרוא ספרי פילוסופיה ורצה לעסוק בכך בבגרותו. הוא בוגר המחזור השני של תוכנית תלפיות. קיבל תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה ב-1983, תואר שני בפיזיקה ב-1985 ושנה מאוחר יותר, בהיותו בן 24, השלים תואר דוקטור בפיזיקה, כולם מהאוניברסיטה העברית. במסגרת שירותו הצבאי עבד במרכז למחקר גרעיני – שורק, כתאורטיקן הראשי של קבוצה שעסקה בפיתוח טכנולוגיית הנעה אלקטרומגנטית. במהלך עבודתו בשורק היה שותף בעבודה על נשק חדש, שהיה אמור לפעול בעזרת הצתה של חומרים קלים מאבק בעזרת זרמים חשמליים. לאחר שתעשיית ההגנה האמריקנית גילתה עניין באפשרות לשלב את הטכנולוגיה שפיתח ביוזמת ההגנה האסטרטגית, הוא הגיע לארצות הברית, שם, במשך חמש שנים, היה חבר בסגל המכון למחקר מתקדם (IAS) בפרינסטון. ב-1993 מונה לפרופסור במחלקת האסטרונומיה של אוניברסיטת הרווארד. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1996, קיבל קביעות בהרווארד. מאז 2011 ועד 2023 עמד בראש המחלקה, משך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה של המוסד.[2]

מאז 2007 ועד היום (2024), הוא מנהל את המכון לתאוריה וחישוב במרכז הרווארד-סמיתסוניאן לאסטרופיזיקה.[2]

ב-2016 מונה ליושב ראש הוועדה המייעצת של פרויקט Breakthrough Starshot (אנ'), שנוסד על ידי היזם יורי מילנר. חברים נוספים בוועדה המייעצת היו הפיזיקאים סטיבן הוקינג ופרימן דייסון וזוכי פרס נובל לפיזיקה סטיבן צ'ו וסול פרלמוטר. מטרת הפרויקט היא להביא חלליות זעירות, שמאסת כל אחת מהן כגרם, אל מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי, המרוחקת כ-4.3 שנות אור מכדור הארץ, תוך כ-20 שנים ממועד שיגור החללית.[3] לשם כך, ידרש להאיץ את החלליות לכ-20% ממהירות האור, דבר שלא ניתן לעשותו באמצעות טכנולוגיות ההנעה הכימית המוכרות כיום. תחת זאת, מוצע להשתמש במפרש לייזר שיחובר אל החללית הזעירה ואשר יונע על ידי מערך מופע של קורני לייזר על פני כדור הארץ, עם הספק כולל של כ-100 ג'יגאוואט. אם הפרויקט ישיג את מטרתו, תהפוכנה החלליות לעצמים מעשה ידי אדם המהירים והרחוקים ביותר אי פעם. לייב כותב מאמרים אודות סוגיות שונות הנוגעות לפרויקט השאפתני, כגון הבעיה של פגיעת אבק קוסמי בעצם שמהירותו כה גבוהה,[4] או שיטות ליצוב המפרש כאשר קרן הלייזר מאיצה אותו.[5]

ביולי 2021 הכריז לייב על פרויקט לחיפוש חייזרים, במטרה לאתר גשושיות של ציוויליזציות זרות והוא עומד בראשו מהקמתו. הפרויקט נושא את השם פרויקט גלילאו (אנ').[2]

תחומי עניין ומחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו ובנעוריו כתב לייב שירים המשקפים את דמותו בתור ילד או בתור נער ואת התחומים אליהם נחשף. בשיריו ניתן לראות חשיבה פילוסופית, בעיקר על התודעה כחלק נפרד מהגוף, אך גם חשיבה מדעית מפורטת, על החומר, על גוף האדם ועל היקום. משירים אלו ניתן לראות את אהבת לייב לפילוסופיה, תוך התייחסות לתחומים המדעיים.

תחום המחקר הראשון של לייב לאחר שהתחיל ללמוד אסטרופיזיקה התמקד בעידן היינון המחודש (אנ') – עידן שהתחיל כמאה מיליון שנים אחרי המפץ הגדול, בו אור על-סגול יינן את אטומי המימן של היקום והפך אותם לפרוטונים ולאלקטרונים. היינון הזה גרם להצתה של הכוכבים הראשונים. לייב חקר גם את "תקופת השחר הקוסמי" – התקופה בה נוצרו הכוכבים הראשונים. ממצאיו בנושא זה מצביעים על כך שחלקים מהיקום היו דחוסים יותר מחלקים אחרים, מה שגרם להתקבצות כבידתית של אטומי מימן. האטומים הפכו לענן גז בעל כוח כבידה משמעותי משל עצמו. מנגד, עקב התחממות, נוצר לחץ גז שפעל נגד כוח הכבידה של הענן. לאחר זמן מה, אטומי המימן התרכבו לכדי מולקולות של גז מימן, אשר ספג חלק מהחום והלחץ וכך הגביר את השפעתו היחסית של כוח הכבידה. כתוצאה מכך, הגז התחבר לכדי כדור המבצע היתוך גרעיני – כוכב.

תגלית נוספת של לייב היא שבשלב מוקדם יחסית של חיי היקום, כמה עשרות מיליוני שנים לאחר המפץ הגדול, התקיימה טמפרטורה נוחה לחיים, דבר המעלה את האפשרות שצורות חיים קדמוניות התפתחו בתקופות מוקדמות אלו. תגלית תאורטית זו עוררה עניין גדול בקרב אסטרונומים ועיתונאים.

לייב כתב או השתתף בכתיבתם של למעלה מאלף מאמרים אקדמיים, על מגוון רחב מאוד של נושאים, לרבות המפץ הגדול, קרינת הרקע הקוסמית, התפתחות הכוכבים הראשונים, אסטרונומיה של קו המימן, תנועת הגלקסיות, פיזיקת חלקיקים, קרניים קוסמיות, חורים שחורים, גלי כבידה, אסטרוביולוגיה, מערכת השמש, מכשור מדעי ואסטרונאוטיקה.

הוא מרבה לכתוב על בעיות שונות בסוציולוגיה של המדע, כגון נטייתם של אקדמאים בכירים לקדם עמיתים צעירים בעלי דעות דומות לשלהם;[6][7] הנטייה, כאשר נשקל קידומו של אקדמאי, לבדוק בעיקר את הישגיו המוקדמים, תוך התעלמות מפועלו בשלבים מאוחרים יותר של הקריירה;[7] או הנטייה של פיזיקאים תאורטיים להאמין בנכונותה של תאוריה, כגון תורת המיתרים, גם כאשר אין שום מידע ניסויי המאשר אותה.

בנוסף לכתיבת מאמרים מדעיים, כתב לייב גם שני ספרים אקדמיים, How Did The First Stars and Galaxies Form? ב-2010 ו-The First Galaxies in the Universe ב-2012 (עם סטיבן פורלאנטו), על התפתחות המבנים הקוסמיים הראשונים, הגרסה המדעית לסיפור הבריאה של "ויהי אור"[2]. ב-2015 פרסם את ספר המדע הפופולרי "מהכוכב הראשון עד לאחרית הימים" (From the First Star to Milkomeda), המשלב כתיבה מדעית על סוגיות חלליות עם קטעים ממחברות שכתב לייב בשנות נעוריו. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת כרמל. בסך הכל כתב, נכון ל-2024, תשעה ספרים.[2]

לייב גם מפרסם מאמרי דעה רבים, אומר שהוא כותב כל יום-יומיים.[8]

מחקרו בנושא חורים שחורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייב מרבה לעסוק בחורים שחורים. ב-2016, הוא יסד והתמנה למנהל הראשון של מיזם המחקר על חורים שחורים (אנ') (Harvard Black Hole Initiative), שהוא מרכז מחקר בינתחומי ראשון מסוגו, המשלב חוקרים מתחומי האסטרונומיה, הפיזיקה, המתמטיקה והפילוסופיה, ועמד בראשו עד 2021.[2]

מחקריו של לייב בנושא חורים שחורים עוסקים, בין היתר, באופק האירועים של החור השחור. בתוך אופק האירועים, הזמן מתחיל להאט. כל מה שעובר את האופק ייקרע לגזרים על ידי כוח הכבידה של החור השחור. חורים שחורים מערבים נקודה אחת בחלל בה נמצאת מסה גבוהה מאוד, דבר היוצר פרדוקס של צפיפות אינסופית.

לייב הוכיח כי חורים שחורים זעירים שנוצרו בשחר היקום לא יכולים להוות את כל החומר האפל ביקום, כי אז היו חודרים לתוך כוכבי נייטרונים והורסים אותם, בעוד שכוכבי נייטרונים יציבים נצפים כיום. דבר זה מוכיח שלא התקיימו בסביבתם חורים שחורים כאלה. המסקנה היא כי לא כל החומר האפל ביקום הוא חורים שחורים זעירים.

לייב הוכיח גם שכאשר שתי גלקסיות מתנגשות ושני החורים השחורים שהיו במרכזן מתחברים, זוג החורים השחורים יכולים להעיף כוכבים מסביבתם כמעט במהירות האור. מציאת כוכבים כאלה יכולה ללמד הרבה על החורים השחורים בקצה היקום. בנוסף, כששני החורים השחורים האלה מתמזגים, הכבידה גורמת לגופים לנוע רחוק ממקומם.

אומואמואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באוקטובר 2018 פרסמו לייב ועמיתו ד"ר שמואל ביאלי מאמר שבו טענו שיש אפשרות שגרם השמיים אומואמואה הוא גוף מלאכותי שנוצר על ידי ציויליזציה חוצנית, ושייתכן שהוא מפרש סולארי שנשלח במכוון למערכת השמש שלנו. זאת כשנה לאחר התבטאותו הראשונה של לייב בנושא, שבה ציין את צורתו החריגה של העצם כאחת הסיבות להצעתו לכוון את טלסקופ הרדיו בגרין באנק שבמערב וירג'יניה לכיוון אומואמואה על מנת לבדוק נוכחות של אותות רדיו לא צפויים שיהיו עשויים להעיד על מקור מלאכותי של העצם. חוקרים רבים ביקרו את השערותיו של לייב בטענות שאין מספיק ראיות בשביל לתת תוקף להשערה מסוג זה, ושמפרש סולארי המסתובב סביב עצמו לא היה מסוגל להאיץ כך. בתגובה פרסם לייב מאמר שבו הוא מפרט שישה מאפיינים אנומליים של אומואמואה "שהופכים אותו לגוף חריג, שלא כמו אף אסטרואיד או שביט שנצפו אי פעם".

חיפוש אחר טכנולוגיות חוץ-ארציות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבי לייב, מעביר ההרצאה לקהל הרחב באוניברסיטה הפתוחה (במכון ARCO ), בחג החנוכה, בסוף 2024.

ב-2023 פרסם ממצאי חקירה של מאות כדוריות בגודל של כמילימטר כל אחת, משרידים מותכים של המטאור IM1 המעלות סבירות כי הוא ממערכת שמש אחרת.[9][10] החוקרים בדקו את הרכב איזוטופי הברזל בכדוריות. הם מצאו שהיחסים בין איזוטופי ברזל שונים (54, 56, ו-57) בכדוריות היו שונים משמעותית מאלו שבחומרים מכדור הארץ או ממטאוריטים ממערכת השמש.[9] החיפוש התמקד בשרידי מטאור שצוותו של לייב זיהה כמהיר מכדי שיהיה ממערכת השמש שלנו, ופיקוד החלל של ארצות הברית אישר ב-2022 כי גם להערכתם המטאור הוא עצם בין־כוכבי ברמת ודאות של 99.999%.[10][8] למרות שמבקריו טוענים כי ההוכחות אינן מוצקות מספיק כדי לטעון זאת, לייב מתכנן משלחת נוספת ב-2025, לחיפוש פיסות גדולות יותר.[10][8]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי לייב נשוי, אב לשתי בנות ומתגורר בלקסינגטון, מסצ'וסטס.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבי לייב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ EarthSky | Extraterrestrial: the First Sign of Intelligent Life Beyond Earth, EarthSky, ‏9 בפברואר 2021
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Avi Loeb, astronomy.fas.harvard.edu (באנגלית)
  3. ^ Abraham Loeb, Breakthrough Starshot: reaching for the stars, SciTech Europa, ‏2019
  4. ^ Thiem Hoang, A. Lazarian, Blakesley Burkhart, Abraham Loeb (2016). "The interaction of relativistic spacecrafts with the interstellar medium".{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ Zachary Manchester, Abraham Loeb (2016). "Stability of a Light Sail Riding on a Laser Beam".
  6. ^ Abraham Loeb (2014). "On the Benefits of Promoting Diversity of Ideas". arXiv:1405.2954.
  7. ^ 1 2 Abraham Loeb (2015). "How to collect matches that will catch fire".
  8. ^ 1 2 3 פרופ' אבי לייב - על מסע בין כוכבים וחיפוש אחרי חוצנים, באתר ספוטיפי, פודקאסט "שיחת בוגר", ‏6 בדצמבר 2024
  9. ^ 1 2 איתי נבו, "לא ראינו שום דבר כזה במערכת השמש": השבוע בחלל, באתר ynet, 1 בספטמבר 2023
  10. ^ 1 2 3 ריץ' טנוריו, ריאיון "הממצאים עלולים לשנות את עתיד האנושות", באתר זמן ישראל, 1 באוגוסט 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אבי_לייב&oldid=40249401"