המשטר הצבאי בפולין
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה. | |
המשטר הצבאי בפולין (בפולנית: Stan wojenny w Polsce) היה משטר צבאי שהתקיים בין ה-13 בדצמבר 1981 ל-22 ביולי 1983 ברפובליקה העממית הפולנית. הממשלה הקומוניסטית הגבילה באופן דרסטי את חיי היומיום על ידי הנהגת משטר צבאי צבאי וחונטה צבאית בניסיון להתמודד עם התנגדות פוליטית גוברת במיוחד לאור התגברות כוחה של תנועת סולידריות.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז סוף שנות ה-70, פולין הקומוניסטית הייתה במיתון כלכלי עמוק. אדוורד גרק, המזכיר הראשון של מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת, השיג סדרה של הלוואות גדולות מנושים זרים כדי להשיג צמיחה כלכלית טובה יותר, אך במקום זאת הן גרמו למשבר מקומי. סחורות חיוניות קיבלו קיצוב כבד, מה ששימש תמריץ להקמת האיגוד המקצועי האנטי-קומוניסטי הראשון בגוש הקומוניסטי, הידוע בשם סולידריות, בשנת 1980. אדוורד גרק, שהתיר לאיגוד המקצועי להופיע על פי הסכם גדנסק, פוטר מתפקידו פחות מחודש לאחר מכן והושם במעצר בית. במקביל למצב הכלכלי המחמיר, התגברה תחושת המאיסה מהמשטר הקומוניסטי במדינה. בעקבות אינספור שביתות והפגנות של עובדים של אזורי תעשייה ראשיים, פולין עמדה לקראת פשיטת רגל. המזכיר הראשון החדש, הגנרל וויצ'ך ירוזלסקי, היה נחוש בדעתו לשים קץ להפגנות באמצעות הפעלת כוח.
אירועים מקדימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1980 הודח מתפקיד המזכיר הראשון של מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת אדוורד גרק ובמקומו מונה סטניסלב קניה. לאחר כהונתו הקצרה של סטניסלב קניה, נבחר שר ההגנה הגנרל וויצ'ך ירוזלסקי למזכיר הראשון החדש. לפני כניסתו לתפקיד, הורה ירוזלסקי למטה הכללי הפולני לעדכן תוכניות לכינון משטר צבאי כלל ארצי ב-22 באוקטובר 1980.[1] בנובמבר 1980 תכנן משרד הפנים להקל על אלפי מתנגדים בבתי כלא ובמקומות המעצר של המדינה.[2]
ב-5 בדצמבר 1980, קניה דיבר על ההכנות הנוגעות למשטר צבאי בפסגת ברית ורשה במוסקבה.[3][4] הוא הציג תפיסה משלו כיצד להחליש את הסולידריות והתעקש ש"שיטה פסיכולוגית-מבצעית" תהיה המתאימה ביותר למניעת אלימות.[5] שיטה זו הייתה כרוכה בתעמולה חזקה[5] נגד התנועה ופריסה של סוכני שירות הביטחון סמויים ובמטרה להסתנן למטה הסולידריות בתקווה ליצור סכסוכים פנימיים בתוך האופוזיציה. הגנרל ירוזלסקי לא היה מרוצה לחלוטין מהתוכנית, ובמקרה של כישלון כבר תכנן פעולות רדיקליות בהשתתפות הצבא. סטניסלב קניה הזהיר את ברז'נייב כי התערבות מזוינת מהצד הסובייטי לסיוע לירוזלסקי תתקבל "בתגובה אלימה, או אפילו בהתקוממות לאומית"[6] שתזעזע את הפוליטיקה של הגוש המזרחי.[6]
זביגנייב בז'ז'ינסקי, היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, הצהיר שאם ברית המועצות תתחייב על התערבות מזוינת בפולין, ארצות הברית תכה בחזרה בצורה מתנגדת.[7] לפי ההיסטוריון והיחצן פול קנגור, נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן שקל לשלוח חיילים אמריקאים לפולין כדי לאיים על הסובייטים.[8] טענה זו לא נתמכה על ידי בז'ז'ינסקי וגם לא על ידי ריצ'רד פייפס מאוניברסיטת הרווארד.[8] לאחר מכן פירט קנגור כי רייגן נטש בסופו של דבר את התוכנית לאחר ששוכנע על ידי יועציו שלו כי הצבא האמריקני המוצב ברחבי אירופה לא חזק דיו וחלש בהרבה מהכוחות הסובייטים.[8] ארצות הברית בסופו של דבר חזרה בה עם סנקציות כלכליות נגד פולין וברית המועצות.[7]
בפברואר 1981 ביצעו משרד ההגנה הלאומית ומשרד הפנים תרחיש אימונים, שמטרתו הייתה לחקור כיצד יוטל משטר צבאי[9]. המשרדים הסכימו כי יש להקדים את המשטר הצבאי בתעמולה הולמת הקוראת לתמיכתו, וההחלטה עצמה צריכה להתבסס באמתלה שתביא ליציבות חברתית ושלום. כמו כן, הודגש שמשטר צבאי חייב להתרחש לפני שארגון הסולידריות הלוחמת המגויסת במלואה ובעלות בריתה ייארגנו שביתה כללית שתשתק את המדינה כולה. עד מרץ, המצב הסלים לאחר אירועי בדיגושץ' שבהם נציגי סולידריות מקומיים שהוזמנו לישיבת המועצה הלאומית המחוזית בבידגושץ (הפרלמנט המחוזי בתקופה הקומוניסטית) כדי לדון בשביתות אפשריות, הוכו והתעללו על ידי מיליציית האזרחים[10]. האירוע, שהיה אמור לעלות בעיתונים כפרובוקציה, הוסתר על ידי הצנזורה. ב-27 במרץ ארגנה סולידריות שביתת אזהרה שהופנתה נגד הממשלה, אך ב-30 במרץ נפגש לך ולנסה עם מייצ'יסלב רקובסקי והושגה פשרה.[11]השביתה הכללית בוטלה והמצב התייצב לתקופה קצרה.[11]
ביולי הגבירו הסובייטים את נוכחותם הצבאית בבסיס הצבאי בבורן סולינובו, שם הוצב הצבא האדום על פי הסכם ברית ורשה כמו בכל שאר מדינות הגוש המזרחי.[12] מבלי להודיע לשלטונות הפולניים, הסובייטים שלחו במפתיע מעל 600 טנקים לבורן סולינובו. חודש לאחר מכן, המפקד העליון של ברית ורשה, ויקטור קוליקוב, ביקש להכניס יועצים צבאיים סובייטים למטה הכללי הפולני ולהקצות כמעט לכל הגדודים הפולניים. על פי החשד, על קוליקוב, הפועל מטעם ברית המועצות, הוטל לשלוח סוכני ק.ג.ב סמויים לפקח על המצב בפולין מנקודת מבטו של הצבא הפולני. אולם בקשתו נדחתה מיד על ידי ממשלת פולין.
למעלה מ-25,000 כרזות המכריזות על משטר צבאי הודפסו בחשאי בברית המועצות, הועברו לפולין במטוס והוסתרו בבניין הגדול שבו שוכן משרד הפנים.[13] ההיקף המלא של הפעולות שבוצע על ידי ירוזלסקי כדי להפעיל חוק צבאי לא היה ידוע אפילו על ידי כמה מהבולטים הגבוהים ביותר בוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת או הסיים הפולני.
המשטר הצבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 בדצמבר 1981, יחידות זומ"ו הרגיעו את בית הספר לקצינים גבוהים שובת לכיבוי אש בוורשה. ראש מטה משרד הפנים הודיע על מצב של מוכנות מוגברת לפעולה של הכוחות והמשאבים של משרד הפנים. ב-12 בדצמבר הושלמו ההכנות האחרונות להחלת המשטר הצבאי עם הסיסמה "סנכרון". מטרתה הייתה לדכא את תנועת "סולידריות" ולהרוס את שאיפות הפלת המשטר הקומוניסטי שהתעוררו לאחר אוגוסט 1980. בשעה 18:00 הוקמה במטה הכללי חונטה בשם המועצה הצבאית לישועה לאומית אשר תפסה את השלטון ברפובליקה העממית הפולנית. חבריה כללו גנרלים: וויצ'ך ירוזלסקי, פלוריאן סיוויצקי, תדיאוש טוצ'אפסקי, יוגניוש מולצ'יק, צ'סלב קישצ'ק, תדיאוש הופאלובסקי, צ'סלב פיוטרקובסקי, יוזף ברילה, ולודז'ימייז' אוליווה ואחרים. בערך בשעה 23:30 החלו להתבצע המעצרים הראשונים. הצו אודות המשטר הצבאי נחתם על ידי חברי מועצת המדינה בלילה, למעט רישארד רייף מהארגון הפרו-קומוניסטי PAX, שהיה היחיד שסירב לחתום עליו, ועקב כך הודח מכל תפקידיו הציבוריים.
ב-13 דצמבר בשעה 6 בבוקר הרדיו הפולני הודיע לציבור על החלת המשטר הצבאי[14][15], ושידר נאום של הגנרל וויצ'ך ירוזלסקי בו הכריז על החלתו של משטר צבאי ברחבי המדינה. וויצ'ך ירוזלסקי אמר בנאומו, בין היתר:
אזרחי ואזרחיות הרפובליקה העממית הפולנית! אני פונה אליכם היום כחייל וכראש ממשלת פולין. אני פונה אליכם בנושאים בעלי חשיבות עליונה. המולדת שלנו שוקעת. ההישגים של דורות רבים, הבית הפולני שהוקם מהאפר הולך ונפל לחורבן. מוסדות המדינה מפסיקים לתפקד. מכות חדשות נוחתות על הכלכלה המתדרדרת מדי יום. תנאי החיים מכבידים יותר ויותר על אנשים. בכל מקום עבודה, דרך בתים פולניים רבים, יש קווי חלוקה כואבים. האווירה של קונפליקטים אינסופיים, אי הבנות, שנאה - זורעת הרס פסיכולוגי ומערערת את מסורות הסובלנות. שביתות, הכנות לשביתות ופעולות מחאה הפכו לנורמה. אפילו ילדי בית ספר מעורבים. אמש נכבשו מבני ציבור רבים. יש קריאות לדיכוי פיזי נגד ה"אדומים" ואנשים בעלי דעות שונות. אירועי טרור, איומים ולינץ' מוסריים, כמו גם אלימות ישירה, הולכים ומתרבים. [...] לא ימים, אלא שעות מקרבות אסון כלל ארצי. הכנות מחייבת אותנו לשאול את השאלה: האם זה היה צריך לקרות?...
— [16]
ב-13 בדצמבר הופיעו ברחובות הערים טנקים וסיורים של חיילים וזומ"ו, והודעות (שהודפסו כבר בקיץ) על משטר צבאי נתלו על קירות הבניינים. מבצע המעצר שהחל בלילה כלל למעלה מ-3,000 איש. אנשים (בסך הכל, כמעט 10,000 איש נכלאו במהלך השנה), התקשורת נחסמה והטלפונים נותקו (מה שהיה הגורם למקרי מוות רבים בגלל ששירותי החירום לא הגיעו לחולים). נאסרה התנועה ברחבי המדינה, התנועה במעברי הגבול הופסקה, הוחלט עוצר, והונהגה צנזורה על מכתבי דואר ושיחות טלפון. פעילותם של איגודים מקצועיים, ארגונים ועמותות, וכן הזכות לשביתה ולפעולות מחאה, הושעו. מגזרים אסטרטגיים במשק כגון אנרגיה, מכרות הפחם, נמלי הים ותחנות הרכבת עברו מיליטריזציה, והלימודים הושבתו בבתי ספר ובאוניברסיטאות. בתי משפט צבאיים הוקמו והונהג הליך מקוצר בבתי משפט אזרחיים וצבאיים (ניתן היה להטיל עונשים החל מ-3 שנות מאסר ועד עונש מוות). העיתונות הושהתה, מלבד הבטאון המרכזי של מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת - "טריבונה לודו", וה"ז'וונייז' וולנושצ'י" של הצבא, כמו גם ו-16 עיתונים אזוריים.
הטלוויזיה הפולנית שידרה את נאומו של ירוזלסקי לאורך כל היום, וקריינים במדים קראו את הוראות גזירת החוק הצבאי. ב-16 בדצמבר מתו 9 כורים במכרה "ווג'ק" בקטוביץ במהלך דיכוי השביתה על ידי כוחות זומ"ו. בסך הכל היו שביתות ב-199 מקומות עבודה - רובם בשלזיה עילית, שם השתמשה המיליציה האזרחית (כוח המשטרה בפולין הקומוניסטית) בנשק חם כדי לדכא אותם. ההפגנות הארוכות ביותר נמשכו בהוטה "קטוביץ" ובמחתרת - במכרה הפחם "זימווויט" (עד 24 בדצמבר) ובמכרה הפחם "פיאסט" (28 בדצמבר). ב-14 באוגוסט 1982, אפילו המכונה "שבת עקוב מדם", התרחש הדיכוי האכזרי ביותר של הזומ"ו במחנה המעצר קווידז'ין שנמצא בשטח הכלא של העיר. במשך חמש שעות הכו שוטרי זומ"ו את האסירים. סלקציה התקיימה בחדר הבילוי והעצורים שנבחרו נזרקו דרך "שביל הבריאות" - שורה של שוטרי הפרות סדר שהתעללו בעצורים. 80 אסירים הוכו קשות, 20 נלקחו לבית חולים, 3 נותרו נכים. מספר קורבנות של הכאה מתו לאחר ששוחררו. ב-6 בספטמבר 1982, נעצרו 6 אסירים מוכים ונידונו לתקופות מאסר שנעו בין שנה וחצי לשנתיים.[17][18][19]
האופן שבו ניתנו פסקי דין בתקופת המשטר הצבאי הזכיר את תקופת הסטליניזם של תחילת שנות ה-50 והתאפיין בזלזול מוחלט אפילו כלפי החוק של הרפובליקה העממית הפולנית. בין ה-13 בדצמבר 1981 ל-22 ביולי 1983, גזרו בתי דין צבאיים 10,191 בני אדם, כולל 5,681 על פי החוק הצבאי שהייתה בתוקף רשמית עד תאריך זה.
המשטר הצבאי הוסר באופן רשמי ב-22 ביולי 1983[20] בהחלטה של מועצת המדינה לבקשת המועצה הצבאית לישועה לאומית אך גם לאחר ביטולו, נותרו מספר הגבלות על מקומן במשך מספר שנים שהפחיתו באופן דרסטי את חירויות האזרח של התושבים. זה גם הוביל להשלכות כלכליות קשות. הדיקטטורה הצבאית השלטת הנהיגה עליות מחירים גדולות (שזכו בתעמולה לכינוי "רפורמות כלכליות"), שהביאו לירידה בשכר הריאלי. המשבר הכלכלי שנוצר הוביל לקיצוב רב עוד יותר של רוב מוצרי היסוד.
כתוצאה מהמצוקות הכלכליות והדיכוי הפוליטי, נרשמה הגירה של כ-700,000 אזרחים פולנים בין 1981 ל-1989.[21] מספר טיסות בינלאומיות אף נחטפו בניסיונות לברוח מהמדינה ומבעיותיה הכלכליות. בין דצמבר 1980 לאוקטובר 1983, 11 טיסות מפולין נחטפו לנמל התעופה ברלין-טמפלהוף.[22]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ From Solidarity to Martial Law: The Polish Crisis of 1980–1981: A Documentary History by Andrzej Paczkowski, Malcolm Byrne. Central European University Press, Budapest 2007. p. xxxiii
- ^ "38 lat temu komunistyczne władze wprowadziły w Polsce stan wojenny". TVN24. 13 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Koniec epoki Breżniewa". dzieje.pl.
- ^ "Stanisław Kania – przeciwnik stanu wojennego". 11 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Czemu stan wojenny wprowadzono dopiero w nocy z 12 na 13 grudnia 1981 r.?". Przystanek Historia.
- ^ 1 2 "Wyborcza.pl". wyborcza.pl.
- ^ 1 2 "Zbigniew Brzeziński i jego strategia wygrania Zimnej Wojny". 23 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Wyborcza.pl". wyborcza.pl.
- ^ IPN, Pamięć pl-portal edukacyjny. "16 lutego 1981 roku w Warszawie przeprowadzono wspólną "grę sztabową" MON i MSW, podczas której testowano plany Sztabu Generalnego WP i MSW dotyczące wprowadzenia stanu wojennego". Pamięć.pl – portal edukacyjny IPN.
- ^ MacEachin, Douglas J. (2010). U. S. Intelligence and the Confrontation in Poland, 1980–1981. Penn State Press. ISBN 9780271046525 – via Google Books.
- ^ 1 2 Weber, Wolfgang (1989). Solidarity in Poland, 1980–1981 and the Perspective of Political Revolution. Mehring Books. ISBN 9780929087306 – via Google Books.
- ^ Benjamin Weiser (2005). Ryszard Kukliński. Życie ściśle tajne. Warszawa: Świat Książki. ISBN 8373916733.
- ^ Ryszard Terlecki: Miecz i tarcza komunizmu. Historia aparatu bezpieczeństwa w Polsce 1944–1990, Kraków 2007, pp. 270–271.
- ^ "33 lata temu wprowadzono w Polsce stan wojenny" (בפולנית). polskieradio.pl. 2014-12-13. נבדק ב-2016-12-13.
- ^ ab, pw (2016-12-13). "35 lat temu Wojciech Jaruzelski wprowadził stan wojenny w Polsce" (בפולנית). TVP Info. אורכב מ-המקור ב-2016-12-14. נבדק ב-2016-12-13.
- ^ The original is available at Konflikty.pl (אורכב 12.11.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "Pacyfikacja protestu internowanych w Kwidzynie" (בפולנית). Polskie Radio. 2024-08-14. נבדק ב-2024-11-07.
- ^ "40 lat temu władze PRL brutalnie zdławiły opór internowanych w Kwidzynie" (בפולנית). dzieje.pl. 2022-08-15. נבדק ב-2024-11-07.
- ^ "„Krwawa sobota" 14 sierpnia 1982 roku. Pacyfikacja internowanych w Ośrodku Odosobnienia w Kwidzynie" (בפולנית). kwidzyn.pl. 2007-08-13. נבדק ב-2024-11-07.
- ^ Latos, Grażyna (2023-04-23). "40 lat temu, 22 lipca 1983 r., zniesiono w Polsce stan wojenny" (בפולנית). Gazeta Prawna. נבדק ב-2024-11-19.
- ^ Kierzkowski, Henryk; Okólski, Marek; Wellisz, Stanislaw (1993). Stabilization and Structural Adjustment in Poland. Psychology Press. ISBN 9780415100243 – via Google Books.
- ^ "A Symbol Of Allied Solidarity Will Disappear. Berlin – The Atlantic Times". אורכב מ-המקור ב-7 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה)