מיה פארו

מיה פארו
Mia Farrow

לידה	9 בפברואר 1945 (בת 79) לוס אנג'לס, ארצות הברית
שם במה	Mia Farrow
שם לידה	Maria de Lourdes Villiers Farrow
מדינה
תקופת הפעילות	מ-1959
בן או בת זוג	פרנק סינטרה (19 ביולי 1966–16 באוגוסט 1968) אנדרה פרווין (1970–1979) וודי אלן (1979–1992)
צאצאים	5 (ביולוגים), 9 (מאומצים)
פרסים והוקרה	פרס מריאן אנדרסון (2011) פרס גלובוס הזהב (1965) מדליית הכבוד של האליס איילנד פרס גלובוס הזהב לכוכב החדש של השנה – שחקנית
http://www.miafarrow.org/
פרופיל ב-IMDb

פארו בסרט "תותחי בטאסי" (1964)

פארו בסרט "תינוקה של רוזמרי" (1968)

מיה פארו (באנגלית: Mia Farrow; נולדה ב-9 בפברואר 1945) היא שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

נולדה בשם מריה דה לורדס וילריס-פארו (Maria de Lourdes Villiers Farrow) בלוס אנג'לס, קליפורניה שבארצות הברית, לג'ון פארו, במאי סרטים אוסטרלי, ומורין או'סאליבן, שחקנית שנודעה בעיקר בזכות תפקידה כג'יין בסדרת סרטי "טרזן".

פארו גדלה בבוורלי הילס, קליפורניה, בבית קתולי אדוק. היא תוארה על ידי משפחתה כילדה תמהונית ומלאת דמיון. כשהייתה בת שנתיים, הופיעה לראשונה בסרט תיעודי קצר, "עיסוקים לא שגרתיים" (1947). בגיל תשע היא לקתה בשיתוק ילדים (פוליו) במהלך התפרצות המחלה במחוז לוס אנג'לס. היא הוכנסה למחלקת בידוד בבית חולים למשך שלושה שבועות, ובהמשך אמרה כי החוויה "סימנה את סוף ילדותה".

בשנת 1958 עברה משפחת פארו זמנית לספרד, שם צילם אביה את הסרט "ג'ון פול ג'ונס" (1959). פארו, אז בת 13, הופיעה בסרט בתפקיד קצר. בספטמבר 1958 פארו ואחותה פרודנס נשלחו ללמוד בפנימייה המופעלת על ידי מנזר קתולי באנגליה, בזמן שאביה השלים את הפקה של הסרט "ג'ון פול ג'ונס" בלונדון. ב-28 באוקטובר, אחיו הבכור של פארו, מייקל, מת בתאונת מטוס ליד פאקוימה, קליפורניה. לאחר ההלוויה חזרה פארו לפנימייה בזמן שמשפחתה התגוררה זמנית במלון לונדון, לפני ששכרה בית בשכונת צ'לסי. אביה של פארו החל לשתות בכבדות במהלך תקופה זו. בזכרונותיה פארו כתבה על ויכוחים אלימים בין הוריה בעת ביקורים במעונם בצ'לסי.

כשפארו הייתה בת 16 היא חזרה עם משפחתה לארצות הברית והמשיכה את לימודיה במכינה קתולית בלוס אנג'לס. במהלך תקופה זו הוריה היו בקשיים כלכליים ואמה עברה להתגורר בעיר ניו יורק כדי לשחק בהפקות שונות בתיאטראות ברודוויי. אביה של פארו נשאר בקליפורניה, שם מת בשנה שלאחר מכן מהתקף לב כשהייתה בת 17. המשפחה נותרה עם מעט כסף לאחר מות אביה, מה שגרם לפארו להתחיל לעבוד כדי לפרנס את עצמה ואת אחיה. בתחילה היא מצאה עבודה כדוגמנית אופנה, לפני שהופיעה כמחליפה בהפקה בימתית בניו יורק של המחזה "חשיבותה של רצינות".

קריירת משחק

פארו התחילה לשחק בתחילת שנות ה-60. תפקידה המשמעותי הראשון היה בסרט "תותחי בטאסי" (1964) עליו זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקן חדש. היא זכתה לפופולריות דווקא בזכות תפקידה באופרת הסבון "Peyton Place". היא שיחקה ב-Peyton Place במשך שנתיים ופרשה מהסדרה בעקבות נישואיה לסינטרה ורצונה להתמקד בקריירה קולנועית.

בשנת 1968 השתתפה פארו בתפקיד ראשי בסרטו של הבמאי רומן פולנסקי, "תינוקה של רוזמרי", שבו גילמה אישה המשוכנעת כי התינוק שהיא נושאת ברחמה הוא בנו של השטן. מבקרי הקולנוע שיבחו את משחקה של פארו בסרט זה, גם הקהל אהב את הסרט ואת פארו בפרט.

בשנת 1972 שיחקה בסרט "העין הציבורית" (שבבריטניה נקרא: "Follow Me", ובארצות הברית: "The Public Eye") סרט רומנטי בריטי משנת בבימויו של קרול ריד, בו שיחקה יחד עם חיים טופול בתפקידים הראשיים.

בשלהי שנה זו, שיחקה בצרפתית גם בסרט הצרפתי "ד"ר פופול", קומדיה שחורה בבימויו של קלוד שברול ובכיכובו של ז'אן-פול בלמונדו.

בשנת 1974 שיחקה בסרט "גטסבי הגדול" שבוים על ידי ג'ק קלייטון, בכיכובו של רוברט רדפורד בתפקיד הראשי. את התסריט כתב פרנסיס פורד קופולה.

בשנת 1978 שיחקה בסרט הבריטי עתיר הכוכבים "מוות על הנילוס", המבוסס על ספר באותו השם משנת 1937 מאת אגתה כריסטי. הסרט צולם ברובו במצרים.

בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 השתתפה פארו ב-13 סרטים של וודי אלן, שהיה אז חברה לחיים, בהם: "שושנת קהיר הסגולה" (1985), "חנה ואחיותיה" (1986), "ימי הרדיו" (1987), "ספטמבר" (1987), "פשעים ועבירות קלות" (1989), "אליס" (1990), "צללים וערפל" (1991) ו"בעלים ונשים" (1992).

פארו עבדה בתדירות נמוכה יותר בשנות התשעים, באומרה שיש לה צורך להתמסר לגידול ילדיה. עם זאת, היא הופיעה בתפקידים ראשיים בכמה סרטים, כולל הסרט "שיא האלמנות" (1994), בו כיכבה בתפקיד "מיס או'האר", הקורבן המסתורי של דמות נקמנית, מטריארכלית בכפר אירי קטן, ובקומדיה "רפסודיה למיאמי" (1995), המגלמת אם לרווקה בשנות השלושים לחייה (בגילומה של שרה ג'סיקה פרקר). לפארו היה גם תפקיד ראשי בעיבוד הקולנועי למחזה של קרייג לוקאס "Reckless", קומדיה שחורה בה גילמה אישה שבעלה שוכר רוצח שכיר נגדה.

בשנת 1997 פרסמה פארו את האוטוביוגרפיה שלה, "What Falls Away", והייתה לה הופעת קמע ששיחקה את עצמה בסרט הקומדיה הביוגרפית של הווארד סטרן, "חלקים פרטיים". לאחר מכן הופיעה בטלוויזיה בקטע קצר בסדרה "עולם הפלא של דיסני". ב-1998 הופיעה בסרט הטלוויזיה "נס בחצות", דרמטיזציה היסטורית של הצלת יהודי דנמרק שבזכותו ניצלו אלפים מביניהם, במהלך השואה. תפקידה זיכה אותה במועמדותה השביעית לגלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר, בקטגוריית המיני סדרה או סרט טלוויזיה. בשנת 1999 פארו הופיע בקומדיה "בקרוב בקרוב" וגילמה את אמה ההיפית של תלמידת תיכון.

בנובמבר 1999 חזרה פארו לברודוויי כששיחקה במחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?".

בשנת 2006 שיחקה בתפקיד גברת ביילוק בחידוש של סרט האימה "אות משמיים". הסרט עצמו לא זכה לקבלת פנים אוהדת במיוחד, אך מבקרי הקולנוע ציינו את עבודתה של פארו כ"עולה על הביצוע המקורי". כמו כן, ב-2006 שיחקה בסרט האנימציה של לוק בסון, "ארתור והמינימונים".

בשנת 2008 שיחקה בתפקיד המשנה בסרט הקומי "קדימה, תריץ אחורה" בכיכובו של ג'ק בלאק, של הבמאי מישל גונדרי.

ב-2011, הופיעה בסרטו של טוד סולונדז "Dark Horse".

בשנת 2022 פארו שיחקה בסדרת הנטפליקס של ראיין מרפי "הצופה".

חיים אישיים

בשנת 1968, כשהייתה בת 23, למדה פארו מדיטציה טרנסצנדנטלית באשראם של מהרישי מהש יוגי ברישיקש, יחד עם הביטלס, דונובן, אחותה פרודנס (שהשפיעה על כתיבת השיר Dear Prudence) ואחרים.

בשנת 1966 נישאה פארו לזמר פרנק סינטרה כשהייתה בת 21 והוא בן 50. הזוג התגרש כעבור שנתיים כשסינטרה הגיש לפארו את מסמכי הגירושין מול הצוות של הסרט "תינוקה של רוזמרי".

בשנת 1970 נישאה למוזיקאי אנדרה פרווין. נולדו להם שלושה ילדים והם אימצו שלושה ילדים נוספים. הזוג התגרש בשנת 1979.

בשנת 1980 פארו הפכה לחברתו לחיים של הקולנוען והשחקן האמריקאי-יהודי, וודי אלן. בשנת 1987 נולד בנם המשותף סאצ'ל, וכמו-כן הם אימצו בן ובת נוספים.

ב-1992 גילתה פארו כי אלן ניהל רומן סודי עם בתה המאומצת סון-יי פרווין. פארו האשימה את אלן בפדופיליה (פרווין צעירה מאלן בכ-35 שנים) ובניצול מיני של בתם המאומצת. אירועים אלה הזכירו באופן מוזר את עלילת סרטו של אלן שיצא לאקרנים באותם ימים, "בעלים ונשים". בסרט זה מגלמים אלן ופארו זוג שיחסיהם הארוכים מתפרקים, והדמות שמגלם אלן נמשכת לסטודנטית בת 20 שלומדת אצלו. פארו המשיכה לדון באירועים אלה בספר "What Falls Away: A Memoir". אם כי, וודי אלן וסון-יי פרבין, נישאו אחד לשנייה ב-1997.

פארו ידועה עקב פעילותה ההתנדבותית למען ילדים החיים באזורי אסון ועזרתה למאבק במחלת הפוליו (שיתוק ילדים) ממנה ניצלה בילדות. פארו שימשה כ"שגרירה של רצון טוב" מטעם ארגון יוניצ"ף של האו"ם. באוקטובר 2009, ביקרה בישראל וברצועת עזה כשגרירה של הארגון ואמרה: "ילדים משני צדי הגבול לא חיים בצורה טובה, הם לא אחראיים לפחדים ולקולות של המלחמה שיוצרים המבוגרים".

פארו הייתה פעילה במאבק נגד רצח העם בדארפור, שהתרחש במשך שנים רבות במערבה של דרום סודאן של ימינו. כתומכת של פליטי דארפור, באוגוסט 2007, היא הציעה למסור את עצמה לידי ממשלת דארפור תמורת שחרורו של אחד המורדים. בשנת 2009, פתחה בצום הכולל שתיית מים בלבד כהבעת סולידריות עם אנשי דארפור.

מועמדויות לפרסים והוקרה

בין המועמדויות הפרסים שקיבלה פארו היו שבע מועמדויות לגלובוס הזהב (כולל זכייה אחת), שלוש מועמדויות לפרס באפט"א לקולנוע, פרס המועצה הלאומית לביקורת ושני פרסי דייוויד די דונטלו. בשנת 1965 זכתה פארו בגלובוס הזהב הראשון שלה לכוכב השנה החדש על הופעתה באקדחים בבטאסי, והייתה מועמדת לגלובוס הזהב השני לשחקנית הטובה ביותר בדרמה על הופעתה בסרט התינוקת של רוזמרי (1968). לאחר מכן היא תזכה במספר מועמדויות לגלובוס הזהב על תפקידיה בסרטים של וודי אלן, כולל חנה ואחיותיה (1987) ואליס (1990).

בשנת 2011 קיבלה פרס על מפעל חיים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בלאס פאלמס.

פילמוגרפיה חלקית

• 1964 - תותחי בטאסי
• 1968 - תינוקה של רוזמרי - Rosemary's Baby
• 1971 - פחד עיוור - See No Evil
• 1972 - "העין הציבורית"
• 1972 - "ד"ר פופול"
• 1974 - גטסבי הגדול - Great Gatsby
• 1978 - מוות על הנילוס - Death On The Nile
• 1978 - מפולת - Avalanche
• 1982 - קומדיה סקסית של ליל קיץ - Midsummer Night's Sex Comedy
• 1982 - הגפרור השביעי - Sarah (דיבוב)
• 1984 - שושנת קהיר הסגולה - Purple Rose Of Cairo
• 1986 - חנה ואחיותיה - Hannah And Her Sisters
• 1987 - ספטמבר - September
• 1987 - ימי הרדיו - Radio Days
• 1988 - אישה אחרת - Another Woman
• 1989 - פשעים ועבירות קלות - Crimes And Misdemeanores89
• 1989 - סיפורי ניו יורק - New York Stories
• 1990 - אליס - Alice
• 1992 - בעלים ונשים - Husbands And Wives
• 1994 - גבעת הסודות - Widows Peak
• 1995 - Reckless
• 1995 - נישואין נוסח מיאמי - Miami Rhapsody
• 1998 - נס בחצות - Miracle At Midnight
• 1999 - בקרוב
• 2001 - דברים של בנות - סרט טלוויזיה
• 2002 - תכלית החיים - Purpose
• 2004 - סמנתה: חופשה של ילדה אמריקאית - סרט טלוויזיה
• 2006 - אות משמיים - The Omen
• 2006 - ארתור והמינימונים
• 2007 - Fast Track
• 2008 - קדימה, תריץ אחורה
• 2011 - סוס אפל

טלוויזיה

• פייטון פלייס (1966-1964)
• הצופה (2022)

לקריאה נוספת

• מיה פארו, כל מה שנמוג, מאנגלית: ירון פריד, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998.

קישורים חיצוניים

• מיה פארו, ברשת החברתית פייסבוק
• מיה פארו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מיה פארו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מיה פארו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מיה פארו, באתר AllMovie (באנגלית)
• מיה פארו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מיה פארו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מיה פארו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מיה פארו, באתר Discogs (באנגלית)
• מיה פארו, באתר Songkick (באנגלית)
• מיה פארו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נאווה סילוורה‏, שימי קצוץ, באתר וואלה, 12 בפברואר 2015