שכל ישר

שכל ישר או היגיון בריא (Common sense) הוא שיקול דעת והחלטה המבוססים על תפיסה פשוטה של מצב או עובדות.

השימוש במונח שכל ישר מכוון בעיקר להיבטים הקשורים בפעילות יום-יומית במהלך החיים השוטף. במשך הזמן וכתוצאה מהתפתחות המדע נוצרו פערים בין "השכל הישר" לבין תוצאות ניסויים או תאוריות מדעיות. כך למשל היה נהוג לחשוב על סמך ניסיון יומיומי, כי חפצים כבדים נופלים מהר יותר מגובה, אך תפיסה זו נסתרה בסדרת ניסויים שערך גלילאו גליליי שהדגים באמצעות הטלת שתי משקולות בעלות גודל שווה ומשקל שונה כי הן מגיעות לארץ באותו זמן.

"שכל ישר" או שימוש בהיגיון או רציונליזם משמשים מדענים כדי לדון במגוון שאלות רלוונטיות לתחומם באמצעות פסילה של תפיסות מוטעות מהעבר, קבלת תאוריות מדעיות שעברו אישוש והדגימו כושר ניבוי. מצב כזה עשוי ליצור פער בין הקונצנזוס המדעי לבין השכל הישר של כאלה שאינם בקיאים בתחום. דוגמה מובהקת לכך היא הקושי של התפיסה וההבנה של תאוריות מדעיות כגון תורת היחסות או מכניקת הקוונטים

הגדרה

ניתן לראות את השכל הישר כשקלול מורכב של הידע והניסיון הצבור של האדם המתבסס עליו, ובהקשר רחב יותר, של זה האמור להיות בשימוש אצל רוב בני האדם.

מילון קיימברידג' מגדיר שכל ישר כ"הרמה הבסיסית של ידע ושיקול מעשי שנחוצים לכולנו כדי לחיות בצורה סבירה ובטוחה."

הגדרה מילולית מדויקת של השכל הישר היא בעייתית אך הוא מהווה נושא מרכזי בהגות הפילוסופית של תורת ההכרה, ופילוסופים רבים עושים בו שימוש ומתייחסים אליו. השכל הישר הוא חלק מקבוצה של מושגים דומים קשים להגדרה מילולית מדויקת אך נמצאים בשימוש נרחב בכל הרבדים של התקשורת האנושית כגון: אינטואיציה, אמונה, חוכמת ההמון, ודעת הקהל.

השקפות שונות בנושא

סוקרטס ואריסטו

סוקרטס נהג לשאול לדעתם של עוברים ושבים ברחובות אתונה העתיקה אודות טבע העולם, במטרה לגלות מה הם הטוב, היפה, החומר והאדם. הנחתו הסמויה הייתה כי השכל הישר של בני האדם יספיק לצורך מתן התשובה לשאלות אלה.

אריסטו טוען כי השכל הישר הוא למעשה חוש פנימי מובנה, אשר אינו קשור לחמשת החושים הפיזיים האחרים, המשמשים לקביעת מהותו של חומר פיזי. לכן, סוג מסוים של שכל ישר קיים גם אצל בעלי חיים נחותים מבני האדם אשר באמצעות השימוש במידע הנקלט בחושים הפיזיים שלהם, מפעילים שכל ישר הכולל הסקת מסקנות.

לעומת זאת ההקשר רציונלי של שכל ישר קיים רק אצל בני האדם. בניגוד להשקפות מאוחרות יותר, אריסטו מתעלם מהשפעת אמונות או ידע כללי משותף הצבור אצל בני אדם ורואה בו רק מעין גוף מפקח על חמשת החושים הפיזיים.

קיקרו

קיקרו טוען כי משמעות השכל הישר היא הניסיון, הנוהג, ההשקפה, והמוסר המקובלים על הציבור בו הוא נוהג. לדעתו על כל מנהיג להתחשב בשכל הישר של הציבור אם ברצונו להשפיע עליו פעול על פי רצונו. עם זאת שכל ישר הוא למעשה פעולת שיפוט ספונטנית וטבעית המבוצעת על ידי בני האדם במטרה להבחין בין טוב ורע.

ימי הביניים

הפילוסוף הנוצרי בואתיוס התייחס לשכל הישר כאל "רוח משותפת", כלומר חוק אוניברסלי המקובל על הכלל. תפיסה זו הייתה מקובלת גם על הפילוסופים בני ימי הביניים פייר אבלר ותומאס מאקווינס, ואשר על פיה העקרונות עליהם מתבסס השכל הישר הם ברורים לכולם ועקביים עם האמת המוחלטת.

במהלך ימי הביניים המאוחרים (המאות ה-16 עד ה-18) טענו אנשי הזרם הרציונליסטי כי יש באפשרותם של בני האדם להבין את סודות היקום באמצעות השכל הישר שלהם וללא שימוש בתצפיות מדעיות. תומאס הובס טען כי בני האדם הקדמונים ניהלו את חייהם כפרטים בודדים אשר נלחמו אחד בשני כל העת. הובס הסתמך על שכלו הישר מבלי לבסס את השערותיו על ממצאים ארכאולוגיים.

האצ'יסון ויום

על פי הפילוסופים הבריטים משמעות המושג שכל ישר התפתחה מתוך הפרקטיקה של חיי היום יום ובעיקר בהקשר המוסרי שלהם. השכל הישר אינו בהכרח עקבי עם הדעות המקובלות בקרב ההמון. דייוויד יום מדגיש את השפעתם של הניסיון הנצבר וההרגל על השכל הישר.

לוק והאמפיריציסטים

על פי פרשנותו של ג'ון לוק אשר נשענה על עבודתו של התאולוג הצרפתי ז'אק-בנין בוסואה השכל הישר מושפע מן הניסיון הפנומנולוגי. חמשת החושים הפיזיים מעבירים את המידע הנקלט אשר הופך להתרשמות תפיסתית שמשמעותה היא אינטגרציה של המידע המכונה השכל הישר.

על פי הפילוסופים האמפיריציסטים, השכל הישר הוא למעשה עיבוד ואיחוד של המידע הנקלט בחושים הפיזיים של בני האדם. האמפריציסט המפורסם ביותר פרנסיס בייקון, טען כי הניסיון להבין את העולם באמצעות השכל הישר נכשל, מכיוון שלאנשים שונים יש שכל ישר שונה ובעיקר מכיוון שהוא מושפע עמוקות מדעות קדומות ומסורת דתית.

העידן המודרני

הפילוסוף אדוארד מור ידוע כתומך העיקרי באסכולת השכל הישר. לטענתו יש חשיבות רבה לשימוש במושג מכיוון שהוא פונה להיגיון הבריא ומשתמש בשפה המדוברת לצורך השפעה. לעומת זאת מבקרי הדוקטרינה של ההיגיון הבריא טוענים כי יש בה מרכיב של הכחשה וחוסר התייחסות עניינית לטיעוני הצד השני.

פילוסופים מודרניים רואים בהיגיון הבריא ובשכל הישר כסימן להבעת רצון טוב, המראה על נכונות לפעול למען טובת הכלל והאינטרס הציבורי, אשר לעיתים עומד בניגוד לטובת הפרט. ישנם הרואים בקבלת החלטות ציבוריות על פי השכל הישר דרך לחינוך הציבור לפעול כנגד אינטרסים אישיים ולטובת האינטרס הכללי.

ביהדות

השימוש בשכל הישר ככלי שימושי לצורך קבלת החלטות מופיע גם במקורות היהודיים. במסכת יבמות מופיע תיאור של שלושה אירועים בהם היה מעורב משה רבנו, ”דתניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה, ושיבר הלוחות, והוסיף יום אחד.”, ואשר בהם העדיף לקבל החלטה בסוגיה ספציפית על סמך היגיון בריא ושכל ישר, על פני בקשת הבהרה מאלוהים, וזאת אף על פי שעל פי המסורת הייתה האפשרות לבצע פניה שכזו פתוחה בפניו.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' מפרש ומסביר את חשיבות השימוש בשכל הישר ככלי לצורך קבלת החלטות וטוען כי במצב שבו נתקל אדם במקרה שבו אין הוראה מפורשת מן התורה מה לעשות, או כאשר אם יפעל על פי ההוראה עלול לגרום נזק לאחרים, עליו לקחת אחריות אישית, ולאחר בחינת הדברים לקבל החלטה על פי ההיגיון והשכל הישר. במובן הרחב יותר, יש ללמוד ולהבין את יחס התורה והפוסקים למצבים שונים ולהבין את דרך היישום המעשי שלהם. על כל אחד לפעול באמצעות השכל הישר בקיום התורה.

שיקול דעת

שיקול דעת הוא מונח נלווה ומשלים להגדרות השכל הישר, באשר הוא מתאר את כושר השיפוט של אדם בבואו לקבל החלטה בנושא מסוים. שיקול הדעת כרוך בזיקה ישירה, ויוצר התאמה בין מידע המופיע בפני מקבל ההחלטה ובין אופן ישומו בנסיבות הספציפיות.

שיקול הדעת מקנה את היכולת לקבל החלטה מושכלת ואחראית אשר תהיה כפופה להנחיות החוק, הנהלים וסדרי העבודה המקובלים או המוסכמים, ותשלב אותם ביחד עם השכל הישר, הצדק הטבעי וההגינות הבסיסית.

מושג שיקול הדעת הוא מרכזי מאוד במשפט וזאת בהתייחס לשיקול דעת שיפוטי

לקריאה נוספת

• Rosenfeld, Sophia (2014). Common Sense: A Political History. [S.l.]: Harvard Univ Press. p. 23. ISBN 978-0674284166.

van Kessel (1987), "Common Sense between Bacon and Vico: Scepticism in England and Italy", in van Holthoon; Olson (eds.), Common Sense: The Foundations for * Social Science, University Press of America, ISBN 9780819165046

• Coates, John (1996), The Claims of Common Sense: Moore, Wittgenstein, Keynes and the Social Sciences, Cambridge University Press, ISBN 9780521412568
• Ledwig, Marion (2007), Common Sense: Its History, Method, and Applicability, Peter Lang, ISBN 9780820488844

קישורים חיצוניים

• שכל ישר, דף שער בספרייה הלאומית