הים הבלטי

הים הבלטי
	תמונת לווין של הים הבלטי בחורף
	תמונת לווין של הים הבלטי בחורף
מידע כללי
על שם	מזרח, מערב
מיקום	בצפון מזרח אירופה, חצי האי הסקנדינבי
סוג	ים בין-יבשתי
ים של	האוקיינוס האטלנטי, מחובר בשני מיצרים לים הצפוני
מידות
שטח	420,000 קמ"ר
עומק מרבי	463 מטר
‏עומק ממוצע	55 מטר
מידע נוסף
מליחות	פחות מ-1%
נהר מזין	Ångermanälven, רקניץ, Rīva River, Parsęta, Leniwka, סלופיה, טראבה, סלצה, וארנו, Wieprza, Laajoki, Łeba, אודר, ניימן, Łupawa, Pasłęka, ונטה, Šventoji, Aura River, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מדינות באגן הניקוז	שוודיה, ליטא, פולין, גרמניה, לטביה, רוסיה, אסטוניה, פינלנד, דנמרק
ערים	ערים
איים	איים
קואורדינטות	58°N 20°E / 58°N 20°E
	(למפת הים הבלטי רגילה) נורווגיה שוודיה פינלנד רוסיה אסטוניה לטביה ליטא בלארוס רוסיה פולין גרמניה דנמרק המפרץ הפיני המפרץ; הבוטני; האוקיינוס; האטלנטי; הים הבלטי

הים הבלטי נמצא בצפון מזרח אירופה, ונתחם על ידי חצי האי הסקנדינבי, חופיהן הצפוניים של מדינות מזרח ומרכז אירופה וכן על ידי האיים הדניים. הים הבלטי מתנקז לים הצפוני דרך המצרים הדניים – מצר ארסונד (בשוודית: Öresund, בדנית: Øresund), החגורה הגדולה (בדנית: Storebælt) (אנ'), והחגורה הקטנה (בדנית: Lillebælt) (אנ'). הים הבלטי מקושר לים הלבן דרך תעלת בלומורקנאל, ולים הצפוני דרך תעלת קיל (Kiel).

מקור השם

אדם מברמן (Adam von Bremen) היה הראשון אשר נתן לים הבלטי את שמו, ככל הנראה על שם האי הצפוני "בלטיה" הנזכר אף בכתבי קסנופון. כמו כן ישנה אפשרות שמקור השם הוא מהמילה הגרמנית Belt, הכינוי שניתן בעבר למצרים הדניים. יש הטוענים כי מקור השם הוא לטיני, Balteus ("חגורה").

המדינות הבלטיות קיבלו כינוי זה על שם הים הבלטי (ולא להפך).

היווצרות

הים הבלטי הוא ים צעיר מאוד באופן יחסי, ולידתו מתוארכת לעידן הקרח האחרון. משהתרוממה הקרקע, שקודם לכן נלחצה כלפי מטה על ידי שכבות הקרח, התחבר הים הבלטי בערוצים שונים לים הצפוני-האוקיינוס האטלנטי וכן לים הלבן-הים הארקטי. לים הבלטי שתי לשונות-ים: המפרץ הפיני והמפרץ הבוטני. תהליך התרוממות הקרקע באזור הים הבלטי עודו בעיצומו: במקומות אחדים, ובמיוחד באזור המפרץ הבוטני, עולים פני הקרקע בקצב של מטר אחד כל מאה שנה.

היסטוריה

בתקופת האימפריה הרומית נודע הים הבלטי כ-Mare Suebicom או Mare Sarmaticum, על שם השבטים השוואבים והסרמטים. ההיסטוריון הרומאי טקיטוס תיאר בחיבוריו Germania ו-Agricola משנת 98 לספירה את הים בחודשי האביב, עת נמסה שכבת הקרח וקרחונים צפו על פני המים.

החל מתקופת הויקינגים כינו הסקנדינבים את הים בשם "האגם המזרחי" (Austmarr). שם קדום יותר, גרנדוויק (Grandvik), מלמד על כך שהוויקינגים העריכו בצדק כי הים הבלטי אינו אלא לשון ים גדולה של האוקיינוס האטלנטי.

לצד שפע דגים, בים הבלטי קיימים מצבורי ענבר, ובמיוחד בחופיו הדרומיים. המדינות שלחוף הים הבלטי היו עשירות בעץ, סיבי בד, פרוות, ברזל, כסף ומלח, ולכן הים היה אזור מסחר פורה החל מהתקופה הרומית.

בימי הביניים המוקדמים, לחמו הוויקינגים הסקנדינבים בפומרנים הסלאבים על השליטה בים הבלטי. הוויקינגים השתמשו בנהרותיה של רוסיה כדי להתקדם עד לאזור הים השחור ודרום רוסיה.

פינלנד והמדינות הבלטיות היו האחרונות באירופה שקיבלו עליהן את הנצרות במסגרת מסעי הצלב הצפוניים: הראשון, שערכו השוודים במאה ה-12, והשני, שערכו הגרמנים במאה ה-13. האבירים הטבטונים הגרמנים לחמו בדנים ובשוודים ותפסו את השליטה במדינות הבלטיות, שעה שיסודותיה של רוסיה הונחו בנובגורוד.

לאורך המאה ה-16 ואף בראשית המאה ה-17 לחמו פולין, דנמרק ושוודיה אלו באלו במלחמות ה-Dominium Maris Baltici (שליטה בים הבלטי). בסופו של דבר, הוכרע המאבק לטובתה של האימפריה השוודית, שהצליחה לספח לתחומה את הים כולו.

במאה ה-18 היו רוסיה ופרוסיה למעצמות הימיות המרכזיות. הצאר הרוסי, פטר הגדול, הכיר בחשיבותו האסטרטגית של הים הבלטי והחליט להקים את בירתו החדשה, סנקט פטרבורג, על שפך נהר הנווה (Neva) שבקצהו המזרחי של המפרץ הפיני. המסחר באזור הבלטי הוסיף להיות פורה, ואף התרחב לאזור הים הצפוני: צייהן של אנגליה והולנד נזקקו למשאביהן של המדינות הבלטיות.

במהלך מלחמת קרים הפגיז צי משותף של בריטניה וצרפת מטרות רוסיות בים הבלטי, ביניהן סוויבורג (Sveaborg), קרונסטאד (Kronstadt) ובומרסונד (Bomarsund). לאחר איחוד גרמניה בשנת 1871 היה חופו הדרומי של הים הבלטי גרמני לחלוטין. הים הבלטי ידע פעילות צבאית גם במהלך מלחמת העולם הראשונה. עם שובה של פולין למערכת הבינלאומית בתום המלחמה, הפכו נמליה בגדנסק (Gdansk) ובגדיניה (Gdynia) לנמלים המובילים בים הבלטי.

במהלך מלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה הנאצית את פולין ואת המדינות הבלטיות, וחידשה אגב כך את שליטתה בחופו הדרומי של הים הבלטי וכן בחלקים גדולים של חופו המזרחי. בשנת 1945 הפך הים הבלטי לאתר קבורה המוני לנוסעיהן של ספינות פליטים גרמניות שעה שנמלטו מפרוסיה המזרחית הנצורה בידי הצבא האדום, וטובעו על ידי צוללות סובייטיות. נכון ל-2004, הטבעתן של הספינות וילהלם גוסטלוף (Wilhelm Gustloff) (כ-9,000 בני אדם לערך טבעו למוות), גויה (Goya) (בין 6,000 ל-7,000 נספו) ושטויבן (Steuben) (כ-4,500) נותרה בבחינת האסון הימי הכבד ביותר בתולדות האנושות.

במאי 2004 עבר הים הבלטי לחסותו הכמעט מוחלטת של האיחוד האירופי, כאשר פולין והמדינות הבלטיות הצטרפו לארגון באופן רשמי. כך נותרו העיר סנקט פטרבורג והמובלעת הרוסית קלינינגרד האזורים הבודדים בסביבת הים הבלטי שאינם תחת חסות האיחוד האירופי.

תת-חלוקה גאוגרפית

חלקו הצפוני של הים הבלטי ידוע בתור המפרץ הבוטני. דרומית לו נמצא ים אולנד (Ålandsjön). המפרץ הפיני מקשר את הים הבלטי עם סנקט פטרבורג. צפון הים הבלטי משתרע בין אזור סטוקהולם, דרום-מערב פינלנד ואסטוניה. מפרץ ריגה ממוקם בין ריגה לבין האי סארמאה. מפרץ גדנסק ממוקם ממזרח לחצי האי הל. וממערב לקלינינגרד. מפרץ פומרניה ממוקם מצפון לאיים אוזדום (Usedom) ווולין (Wolin), ממזרח לריגן (Rügen). אגן בורנהולם (Bornholm) הוא האזור הנמצא ממזרח לבורנהולם, והנושק לאיים הדניים פלסטר (Falster) וזילנד. בין פלסטר והחוף הגרמני נמצאים מפרץ מקלנבורג (Mecklenburg) ומפרץ ליבק (Lübeck). הנקודה המערבית ביותר בים הבלטי היא מפרץ קיל (Kiel), דרכו מתחבר הים הבלטי לים הצפוני.

ביולוגיה

הים הבלטי רדוד מאוד, עומקו הממוצע הוא 57 מטר, ועומקו המרבי עומד על 459 מטר. העובדה שהמצרים הדניים צרים למדי מונעת תחלופת מים סדירה עם מימיו הקרים של האוקיינוס האטלנטי. עם זאת, קצב זרימת הנהרות השונים לים הבלטי הוא גבוה. כתוצאה מכך, רמת המליחות של הים הבלטי נעה בין מי ים לבין מים מתוקים. המליחות הנמוכה של הים הבלטי, כמו גם העובדה שלא מתרחשת בו גאות, הביאה להתפתחות אבולוציונית שונה במקצת של כמה מהמינים החיים בים, לעומת מקביליהם החיים באוקיינוס האטלנטי. כך, למשל, קיים שוני בין דג ההרינג החי בים הבלטי לבין ההרינג האטלנטי.

רוב המדינות המקיפות את הים הבלטי עוסקות בחקלאות, ולכן מתנקזות אליו כמויות רבות של דשנים. כתוצאה מכך, בכל קיץ ישנו ריבוי המוני של אצות בסביבת הים הבלטי.

התחממות מי הים

מי הים הבלטי רדודים יחסית ולכן רגישים יותר לשינויים בסביבה ובאקלים. בשל שינויי האקלים שמחמירים בשנים האחרונות, התחממו מי הים הבלטי בקצב כפול בהשוואה לאוקיינוסים שבכדור הארץ. על פי מדידות שנערכו, טמפרטורת מי הים הבלטי הממוצעת עלתה בשתי מעלות צלזיוס במהלך 30 השנים שחלפו מאז 1994^[1].

כלכלה

בניית גשר ארסונד אדיר הממדים מעל מצר ארסונד הגבילה את התנועה בים הבלטי לכלי שיט בינוניים בלבד. בינתיים, הים הבלטי הוא ערוץ הסחר המרכזי לייצוא נפט רוסי. מדינות רבות חוששות מכך^[^{דרוש מקור]}, שכן בהיעדר תחלופת מים סדירה עלולה דליפת נפט להמיט אסון על הים ועל המינים המיוחדים החיים בו. הדבר מדאיג במיוחד את תעשיות התיירות באזור.