אדוניה
לידה | חברון |
---|---|
מדינה | ממלכת ישראל המאוחדת |
אֲדֹנִיָּהו (או אֲדֹנִיָּה) הוא דמות מקראית; בנו השני של דוד המלך, מאשתו חגית. נולד בעת שאביו מלך בחברון[1], והיה הבא בתור בסדר הירושה לאחר מות אבשלום. כמוהו כאבשלום היה אדוניה יפה תואר ושאפתן[2]. הודח מכס המלוכה והוצא להורג מאוחר יותר בפקודת שלמה. פרשת הדחתו והוצאתו להורג מתוארת בתחילת ספר מלכים.
המלכתו והדחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדוניה, הבן הגדול מבין הבנים שנותרו לדוד (לאחר שאמנון ואבשלום נרצחו), הכין לעצמו סמלי סטטוס כמו מרכבות, סוסים ורצים, ואביו מעולם לא נזף בו[3]. לקראת מותו של דוד, טען אדוניה לזכותו לרשת את כס המלוכה לאחר אביו. בשלהי מלכותו של דוד, ביקש אדוניה לתפוס את השלטון ולמנוע את עליית שלמה לכס המלוכה.
אדוניה והמלכתו נתמכו בידי האנשים והגופים הבאים, שגם הוזמנו לטקס הכתרתו:
- יואב בן צרויה שר הצבא
- סיעת הכוהנים של בני עלי בהנהגת אביתר הכהן
- "כל אחיו בני המלך"
- "כל אנשי יהודה עבדי המלך"[4] (נכבדי העם).
- אנשי העם
מקורבי דוד שלא הוזמנו לטקס ותמכו בהמלכת שלמה:
- נתן הנביא
- צדוק הכהן
- משמר המלך (הכרתי והפלתי) ומפקדו בניהו בן יהוידע
- יועצי דוד וחביריו ("שמעי ורעי")
- גיבורי דוד
- שלמה עצמו
לקראת ההכתרה, פנה נתן הנביא לבת שבע אמו של שלמה בטענה כי חייה וחיי בנה בסכנה, ותכנן יחד עמה כיצד יפנו למלך דוד וישכנעו אותו לפעול על מנת לממש את הנבואה של מלוכת שלמה. הכתוב מתאר את מהלך השיחה בין בת שבע לדוד, שאליה מצטרף נתן הנביא בשלב מאוחר יותר. הדמות הנוספת המצוינת כעדה לשיחה זו היא אבישג השונמית. בסוף הדיון החליט דוד להמליך את שלמה תחתיו, ושלח את צדוק הכהן, נתן הנביא ובניהו בן יהוידע להמליך את שלמה בנחל גיחון.
אדוניה מתבשר על ידי יונתן בן אביתר כי שלמה הומלך[5]. בשמוע תומכיו של אדוניה על המלכת שלמה, נחרדו כולם והתפזרו "איש לדרכו". אדוניה עצמו ביקש מקלט בכך שהחזיק בקרנות המזבח. שלמה העניק לו חנינה, בתנאי ש"יהיה לבן חיל"[6].
לאחר מות דוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מות דוד, פנה אדוניה לבת שבע, ושלח דרכה בקשה לשלמה לשאת את אבישג השונמית, ששירתה את דוד בזקנתו. שלמה ראה בכך ניסיון מחודש מצד אדוניה לשים ידיו על כיסא המלוכה וציווה על בניהו להוציא את אדוניה להורג, מאחר שהפר את תנאי חנינתו[7].
בהמשך הוצא להורג גם יואב בן צרויה בפקודת שלמה, ואביתר הכהן הוגלה לענתות.
דמותו במדרש
[עריכת קוד מקור | עריכה]"אדניה מה שביקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו". בראשית רבה.
מדרש קהלת רבה מציג את פסק דינו של אדוניה בידי שלמה על דרך האגדה: "אמר שלמה: 'טוב כעס משחוק' (קוהלת ז', ג') - אילו כעס אבא על אדוניהו קימעא, טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מידת הדין".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
- עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיפור ניסיון המלוכה של אדניה, במלכים א' פרק א, אתר מכון ממרא.
- סיפור מותו של אדוניה, במלכים א פרק ב', אתר מכון ממרא (בפרק מתוארים אירועים נוספים).
- אדוניה בן חגית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- אדוניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אדוניהו (בן דוד המלך), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר מלכים | |||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
אירועים |
| ||||||||||
דמויות בולטות |
|