חוקת קנדה
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של קנדה |
חוקת קנדה (באנגלית: Constitution of Canada) היא החוק העליון של קנדה. החוקה כוללת מספר חוקים של הפרלמנט הקנדי וכן מספר מקורות של המשפט המקובל הקנדי. החוקה קובעת את דרכי ההתנהלות של הרשות המחוקקת (בית המחוקקים), השופטת (בתי המשפט) והמבצעת (ממשלה) של קנדה.
הרכב החוקה הקנדית מוגדר בסעיף 52 (2) של חוק החוקה, 1982. בהתאם לסעיף זה החוקה כוללת את חוק קנדה ואת חוק החוקה, 1867. בית המשפט העליון של קנדה קבע כי הרשימה בסעיף זה אינה ממצה, וכי החוקה כוללת מספר דוקטרינות בלתי כתובות של המשפט המקובל החוקתי[1] - ודוקטרינות אלו מקיפות מספיק עד שלא קיימת הוראה חוקית על הרכב הממשלה, תפקידיה וסמכויותיה.
ההיסטוריה של חוקת קנדה
החוקה הראשונה של קנדה הייתה ההצהרה המלכותית של 1763. הצהרה זו קבעה כי שמה של הפרובינציה תהיה "הפרובינציה של קוויבק", וקבעה את גבולות המדינה ואת סדרי השלטון בה. הצהרה זו הייתה למעשה חוקת המדינה עד חקיקת חוק קוויבק בשנת 1774. בשנת 1791 נחקק חוק החוקה של 1791 אשר קבע את הרכב הממשל בקנדה. חוק זה הוחלף בשנת 1867 בחוק החוקה, 1867 אשר מכונה "חוק צפון אמריקה הבריטית", ואשר הקים למעשה את דומיניון קנדה.
בשנת 1931 נחקק חוק וסטמינסטר 1931, הנותן למעשה עצמאות לקנדה, אולם בנושאים חוקתיים נותרה סמכות החקיקה לפרלמנט הבריטי. בשנת 1982 נחקק בפרלמנט הבריטי חוק קנדה אשר העביר את מלוא סמכויות החקיקה לפרלמנט הקנדי. בשנה זו ניתן כתב הזכויות והחירויות הקנדי אשר העניק הגנה חוקתית כתובה לזכויות אשר קודם לכן היו מוגנות על ידי חוקה בלתי כתובה.
חוק החוקה, 1867
חוק החוקה, 1867 נחקק על ידי הפרלמנט הבריטי ונקרא במקורו "חוק צפון אמריקה הבריטית 1867" (British North America Act 1867). חוק זה הקים למעשה את הדומיניון של קנדה על ידי איחוד של שלוש פרובינציות: פרובינציית קנדה (איחוד של קוויבק ואונטריו), ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. החוק קבע אפשרות להצטרפות פרובינציות נוספות בעתיד, קבע את מבנה הממשל של קנדה ואת הפדרליזם הקנדי תוך הפקת לקחים ממלחמת האזרחים האמריקנית שהסתיימה כשנתיים קודם לכן. החוק היווה למעשה את חוקת קנדה, ועדיין מהווה את הבסיס לחלוקת הסמכויות בין הממשל הפדרלי הקנדי לבין הפרובינציות השונות. בשנת 1982 שונה שם החוק ל"חוק החוקה, 1867".
חוק החוקה, 1982
חוק החוקה, שנחקק בשנת 1982 (ונתמך על ידי כל ממשלות הפרובינציות למעט ממשלת קוויבק), התקבל על ידי הפרלמנט הבריטי והעביר לפרלמנט הקנדי את זכויות החקיקה בתחומי החוקה שנותרו עד שנה זו בידי הפרלמנט הבריטי. החוק קבע את דרכי שינוי החוקה בעתיד, וכן לחוק צורף כתב הזכויות והחירויות הקנדי הנותן הגנה מפורשת לזכויות כגון חופש ביטוי, חופש דת וחופש תנועה, וכן לזכויות האינדיאנים והאומות הראשונות של קנדה.
כתב הזכויות והחירויות
ערך מורחב – כתב הזכויות והחירויות הקנדי
כתב הזכויות והחירויות (המכונה גם "הצ'רטר הקנדי") הוא הפרק הראשון של חוק החוקה, 1982. כתב הזכויות מעניק הגנה חוקתית למספר זכויות וחירויות, הן זכויות אישיות והן זכויות קבוצתיות. כתב הזכויות והחירויות כתוב בלשון פשוטה וברורה, על מנת להבטיח שיהיה מובן לאזרח הממוצע.
תיקון החוקה
עד חקיקת חוק החוקה, תיקונים לחוקת קנדה היו בסמכות הפרלמנט הבריטי בלבד. העברת הסמכויות לפרלמנט הקנדי שינתה זאת, וכיום תיקון החוקה מתאפשר לפי התנאים המפורטים בפרק 5 של חוק החוקה, 1982, הקובע חמש אפשרויות תיקון:
- תיקון יכול להיות מוצע, בהתאם לסעיף 46, על ידי כל פרובינציה או על ידי הממשל הפדרלי. סעיף 38 קובע את נוסחת 7/50 - היינו נדרשת הן הסכמת הבית התחתון של פרלמנט קנדה והן הסכמת הסנאט הקנדי, וכן הסכמת לפחות שני שלישים מבתי המחוקקים הפרובינציאלים (הסכמת 7 מתוך הפרובינציות) המייצגים לפחות 50% מאוכלוסיית קנדה (היינו מבין 7 הפרובינציות נדרשת הסכמת פרובינציית אונטריו או קוויבק בשל אוכלוסייתן הרבה).
- תיקון הנוגע לסמכויות המלוכה הקנדית, השפות הרשמיות של קנדה, מספר הסנאטורים או תיקון נוסחת השינוי עצמה - דורש הסכמה פה אחד של כל הפרובינציות (סעיף 41 לחוקה).
- תיקון הנוגע לשינוי גבולות פרובינציה או שפות רשמיות של פרובינציה - דורש הסכמה של בית המחוקקים של הפרובינציה הנוגעת בדבר (סעיף 43 לחוקה).
- תיקון המשפיע על סמכויות הממשל הפדרלי - דורש הסכמה של הפרלמנט הקנדי (ולא של הפרובינציות) (סעיף 44 לחוקה).
- תיקון המשפיע על סמכויות ממשל פרובינציאלי בלבד - דורש הסכמה של הפרובינציות הנוגעות בדבר (סעיף 45 לחוקה).
