שטח פתוח
שטח פתוח הוא הגדרה של אזור גאוגרפי על פי שימושי הקרקע שלו. הגדרה זו מתייחסת לשטח שאינו בנוי ואינו "מופר" (מפורץ על ידי עבודות עפר). מבחינת המעמד החוקי, נכללים בקטגוריה זו שטחי שמורות טבע וגנים לאומיים, יערות וחורש טבעי, שטחים חקלאיים, פארקים, נחלים וחופי ים. שמירה על שטח פתוח היא ענף של איכות הסביבה, ובמסגרת זו קיימים גם מספר מודלים של הערכת השטחים הפתוחים לצורך קביעת מדיניות השימור שלהם וסדרי העדיפויות.
חשיבות שימור השטח הפתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]השטחים הפתוחים נושאים עליהם את מורשתה התרבותית של ישראל. בהם חקוקים מאורעות בחיי העם בדמותם של אתרים ארכאולוגיים וזיכרונות היסטוריים, ובהם נשמרים עדיין נופיה הקדומים של ארץ התנ"ך. השטחים הפתוחים מעצבים את פניה של הארץ. הם יוצרים מסגרת סביב המרקם הבנוי, המעניקה לו גבולות מוגדרים, ייחוד וזהות. מסגרת המבדילה ומייחדת כל עיר או קבוצת ערים בפני עצמם, ונותנת להם דימוי וערך משלהם. ערכי טבע, מגוון ביולוגי, מסדרונות אקולוגיים, כל אלה מתקיימים על פני מערך השטחים הפתוחים. מכאן החשיבות הרבה בשמירת המרחב ורצף השטחים הפתוחים[1].
בדוח נציב הדורות הבאים לשנת 2004 צוין (עמוד 122) "הצורך בשימור השטחים הפתוחים התחזק מאוד בעשור האחרון, עת הפכה ישראל לאחת מהמדינות הצפופות במדינות המפותחות (יחד עם הולנד, בלגיה, יפן וקוריאה הדרומית). שטחי הטבע של מדינת ישראל מצומצמים מאוד, וכל החלטה מוטעית לגביהם מהווה פגיעה אנושה ובלתי הפיכה. בהיעדר תכנון מתאים ושמירה מושכלת, ילך השטח הבנוי ויכסה את שטחי הנוף הפתוח."
חלק משטחים אלו מוגנים בישראל בתוכניות מתאר לפי חוק התכנון והבנייה, לרבות תוכנית מתאר ארצית תמ"א 8 לגנים לאומיים ולשמורות טבע, ותמ"א 22 ליער וייעור. חלקם מוגנים לפי חוק שמורות טבע וגנים לאומיים. בנוסף לכך קיימת הכרזה על שטחים חקלאיים, שכל פיתוח לא-חקלאי עליהם מחייב את אישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ) שליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
ישנה חשיבות לשימור שטחים פתוחים מכמה סיבות.[2] מבחינת איכות הסביבה, שטח פתוח מאפשר חילחול מים לאקוויפר ולמי תהום, ויצירת אזורי חיץ בין אזורי מגורים לאזורי התעשייה והמסחר, וכך מספקים לאוכלוסייה הגנה מפני מפגעים סביבתיים. חלק גדול מהשטחים הפתוחים הם שטחים חקלאיים. שטחים פתוחים מספקים גם תנאים לפנאי ובילוי לאוכלוסייה המקומית ולתיירים, וחשיבות זו גדלה ככל שגדל הזמן הפנוי בעולם המערבי. כמו כן השטחים הפתוחים מהווים בית גידול למגוון מינים של בעלי חיים ושל צמחים, ומשמרים אתרים היסטוריים וארכאולוגיים. האחריות על אכיפת חוקי שמירת הטבע בשטחים הפתוחים בישראל נתונה בידי רשות הטבע והגנים.
ככלל, השטחים הפתוחים הם הבסיס לפיתוח בר-קיימא בעתיד, כך שאם הם לא יישמרו תחסר תשתית גאוגרפית מספקת להמשך הפיתוח בעתיד.
שטח פרטי פתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שטח פרטי פתוח
שטח פרטי פתוח (שפ"פ) הוא שטח פתוח בבעלות פרטית אשר מחויב להישאר נגיש לציבור הרחב.
שטח ציבורי פתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) הוא שטח פתוח בבעלות ציבורית, לא בנוי, אשר מוגדר בחוק כשטח לרשות הציבור ולרווחתו. שטח ציבורי פתוח יכול להיות גן ציבורי, כיכר עירונית וכדומה. שטחים ציבוריים פתוחים, נקראים גם "שטחים ירוקים". במובן הרחב, מכלילים תחת מטריית השצ"פ ייעודים כגון יערות, גנים לאומיים ושמורות טבע, אך על פי נוהל מבא"ת (נוהל מבנה אחיד לתוכניות) כשפיסת קרקע כלשהי נצבעת בתשריט התוכנית בירוק בהיר הכוונה היא בעיקר לגן, חורש, רחבה, כיכר, שדרה או מעבר. על פי המדריך לתכנון שטחים פתוחים (לא מחייב מבחינה סטטוטורית), ההמלצות להיקף השצ"פים בעיר מדברים על 5 מ"ר לנפש ברמת השכונה, 2 מ"ר לנפש ברמה הרובע ו-3 מ"ר לנפש ברמה העירונית - סה"כ 10 מ"ר לנפש בעיר. למונח "שטח ציבורי פתוח" אין הגדרה חד משמעית אחת בחוק התכנון והבנייה או בכל דין אחר. תחומי התכליות והשימושים הכלולים בייעוד המקרקעין נגזרים מהגדרתם בתוכנית הרלוונטית, בה נקבע אותו ייעוד.
שטח בנייני ציבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטח בנייני ציבור (שב"צ) הוא שטח ציבורי, אשר מוגדר כשטח לבנייני ציבור לפי תוכנית בניין עיר. נקרא גם "שטח חום" ומסומנים בתשריטים בצבע חום. שטחים אלה מיועדים להקמת מבני ציבור כגון בתי-ספר, קופות חולים, בתי כנסת, מתנ"סים וכו'. להבדיל משצ"פ, שטחים אלו אינם בהכרח פתוחים לכלל הציבור (לדוג' בתי-ספר), ומטרתם ייעוד קרקע למוסדות ציבור. יכול להיות מצב שבו תוכנית מסוימת תסמן מגרש כלשהו בחום, לדוגמה ספרייה, ויקיף אותה שצ"פ שיכול להיות בפועל גן משחקים לילדים.
ריאה ירוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ריאה ירוקה
"ריאה ירוקה" הוא כינוי לשטח פתוח בתחומי שטחים עירוניים בנויים, כדוגמת פארקים וגינות ציבוריות. בריאות הירוקות מייצרים העצים והצמחים חמצן נקי בתהליך הפוטוסינתזה. הן חשובות גם בגלל מהצורך במניעת שחיקת הקרקע, ספיגת מי גשמים ושיפור הניקוז. העצים סופגים מזהמים וגזי חממה, מספקים הצללה (תורמים להפחתת החום העירוני), מהווים מחיצה לרעש ומקשרים בין העיר ובין בתי גידול חקלאיים או טבעיים מחוץ לעיר, ובכך מסייעים לשיור חיי הבר. בהיבט החברתי, שטחים אלה מאפשרים עיסוק בפעילות ספורטיבית בחינם, גינות ציבוריות מהוות מוקד למפגש וחיבור בין חברי הקהילה, ותורמות להפגת הניכור העירוני.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המועצה לישראל יפה
- אינדקס עסקים ירוקים
- שטחים פתוחים - המשרד להגנת הסביבה
- מכון דש"א לשמירה על השטחים הפתוחים בישראל
- דוח נציב הדורות הבאים לשנת 2004
- הצטמצמות השטחים הפתוחים(הקישור אינו פעיל)
- רב שיח בנושא שטחים פתוחים ואנרגיות חלופיות (אורכב 06.10.2013 בארכיון Wayback Machine), כתב עת 'אקולוגיה וסביבה', ינואר 2010, גיליון 1, (עמ' 66–75).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שטחים פתוחים / מנהל התכנון
- ^ ישראל - האדם והמרחב - נושאים נבחרים בגאוגרפיה, 2002.
