רבקה מנוביץ – הבדלי גרסאות

תפילת לפני העליה לבמה
	יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ; ה' אֱלֹהי וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתַי ; שֶׁכָּל מָה שֶׁאֶעֱשֶׂה עַל הַבָּמָה ; הַיּוֹם וּבְיָמִים אֲחֵרִים ; וְכָל הַהוֹפָעוֹת שֶׁלִּי בִּכְלָל ; יִהְיוּ לֹא לְכבוֹד עַצְמִי ; ולֹא לִכְבוֹד שמִי ; אֶלָּא לִכְבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל ; וְאֶעֱשֶׂה הַכֹּל בָּאֹפֶן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר ; בְּאֹפֶן שֶׁאָמָּנוּתִי וֶאֱמוּנָתִי ; יִהְיוּ כְּלִי נֶאֱמָן לִשְׁלִיחוּתְךָ ; כְּדֵי לְהַגְדִּיל תּוֹרָתְךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בָּעוֹלָם ; וְיִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ; בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה חובר ע"י רבקה מנוביץ-מעייני

רבקה מנוביץ-מעייני
לידה	18 ביולי 1942 (בת 82); ד' באב ה'תש"ב; מגדיאל
שם לידה	רבקה מעייני
מדינה	ישראל
מקום מגורים	קריית משה, ירושלים
ידועה בשל	חלוצת התיאטרון הדתי בישראל
השכלה	בית יעקב, תיכון פא"י, האוניברסיטה העברית, טורו קולג', מעלה - בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה
תקופת הפעילות	מ-1959
מעסיק	מינהל החמ"ד, מכללת אמונה
תפקיד	ראש החוג לתיאטרון במכללת אמונה
בן זוג	צבי מנוביץ
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס אגרסט לשנת ה'תשמ"ט על מפעל חיים ייחודי של יצירה וחינוך בתחום המחזאות והבימוי ; ; פרס לזכרו של אריה כהנא, על הצטיינות יתירה בלימודי יהדות ולתרומה ניכרת לחקר תולדות היהדות.;

העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־21:51, 29 בדצמבר 2024

רבקה מנוביץ-מעייני (נולדה בד' באב ה'תש"ב, 18 ביולי 1942) היא במאית תיאטרון, מחזאית וסופרת ישראלית.

הקימה וניהלה את היחידה לתיאטרון במינהל החמ"ד במשרד החינוך במשך עשור.^[1]^[2]

ב-1996 הקימה את החוג לתיאטרון במכללת אמונה, ועמדה בראשו עד 2016^[3].

ביוגרפיה

אביה, הרב דב מעייני, היה רבה של המושבה מגדיאל (כיום הוד השרון). אמה, פריידל (בת הרב יואל ברנצ'יק, מייסד רשת החינוך "תורה ודרך וארץ" בריגה) הייתה מורה לתנ"ך ועברית.

אחיה הצעיר היה הרב בצלאל מעייני.

בתקופת מלחמת העצמאות שהה אביה בארצות הברית בשליחות ציבורית ובעקבות המצב הביטחוני במגדיאל עזבו בני המשפחה את המושבה למשך תקופה, ושהו בין השאר בביתו של השופט ד"ר יצחק קיסטר בבני ברק.^[4] לאחר המלחמה שבה המשפחה למגדיאל.

בשנת 1952, כשהייתה בת 10 נפטר אביה.

לימודים

למדה בבית יעקב ובתיכון פא"י. היתה חניכה בתנועת הנוער עזרא. עשתה שירות לאומי בשעלבים.

למדה אמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ופרשה לאחר שנת לימודים אחת בהשפעת ידיד המשפחה.

ב-1970 עברה השתלמות בתיאטרון קהילתי אצל יוסי אלפי, והשתתפה בסדנה של קול ישראל לכתיבת תוכניות רדיו ותסכיתים בהדרכת אמנון אחי-נעמי.

ב-1986 סיימה לימודי תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 2002 למדה תואר שני בהיסטוריה בטורו קולג'. נושא התזה שכתבה בהנחיית פרופסור כרמי הורוביץ היה: "התיאטרון בהיסטוריה של התרבות היהודית - מסע דיאלקטי של עימותים וצמתים"^[5]. במהלך לימודיה לתואר השני קיבלה פרס לזכרו של אריה כהנא, על הצטיינות יתירה בלימודי יהדות ולתרומה ניכרת לחקר תולדות היהדות.

בשנת 2012 היתה תלמידת מחקר באוניברסיטה העברית, וכתבה דוקטורט בהנחיית פרופסור יהודה מורלי בשם: "עימותים וצמתים - מערכת היחסים הדיאלקטית שבין עולם התיאטרון, ההלכה, והמסורת היהודית".

ב-2009 למדה תסריטאות במעלה - בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה^[6].

תיאטרון: הוראה, כתיבה ובימוי

בין השנים 1959 - 1983 חינכה ולימדה אמנות בבתי ספר במקומות שונים בירושלים.

היא כתבה וביימה מופעים אור-קוליים בהשתתפות הורים ותלמידים בבית הספר "פרדס" ברמת אשכול. בין המופעים: "הלפיד הבוער" (ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וליום העצמאות), "לבנותה באש", "אדמת הקודש", "קיבוץ גלויות", "אחי גיבורי התהילה" (הועלה בז'ראר בכר), "אלכסנדר רובוביץ'", "מעוז נשים" (על עמידתן של נשים במלחמת יום הכיפורים), ו"הנזיר" (על הרב דוד כהן).

בשנים 1984 - 1998 לימדה אמנות בבית הספר ממ"ד ציון עזרי בירושלים, והיתה אחראית הפקות ובמאית של אירועי בית הספר. היא עיבדה וביימה את ההצגות "כנר על הגג", "קשה להיות יהודי" (על פי שלום עליכם ויצחק דב ברקוביץ), "עלי כינור", "היה היו חסידים" (על פי איש חסיד היה), "המעפיל הקטן", "בוסתן ספרדי", "המצחיקה עם העגילים", "אחי גיבורי התהילה", "דוד המלך", "אגדת ירושלים החדשה" (ליום ירושלים), "עד עלות השחר", "ה' שומע" (לחגיגת קבלת סידור). בשנים אלו כתבה עיבדה ביימה והפיקה הצגות בבתי ספר נוספים: "סטמפניו" ו"תהילה" במדרשיית עמליה, "אחי גיבורי התהילה" בתיכון הימלפרב, "אש מן ההרים" (מחזה על תולדות גוש עציון) בבית צעירות מזרחי, "על הניסים" בממ"ד רמות, "שנת השבע" (מחזה על שנת שמיטה) בבית הספר נועם בנות, "מי אתה הנער" בבית הספר נועם בנים, ו"בוסתן ספרדי" בבית הספר רמות ב'. מחזות אלו יצאו לאור בספר בהוצאת משרד החינוך.

ב-1998, במסגרת חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל כתבה וביימה את המחזה "התקוה". המחזה הופק בשיתוף תלמידים מ-12 בתי ספר, והועלה 4 פעמים בתיאטרון ירושלים בפני 4000 צופים, ביניהם שר החינוך יצחק נבון^[7].

בשנת 1990 הקימה את האגף לפיתוח התיאטרון בחמ"ד ועמדה בראש האגף במשך עשור, עד שנת 2000^[2].

בשנים 1990 - 2000 עבדה בבית הספר "מימון" בירושלים. היא העלתה את ההפקות: "אגדת ירושלים", "בימים ההם בזמן הזה" (לחנוכה), "סאלח שבתי", "הרשל'ה", "אגדת שלושה וארבעה", "בוסתן ספרדי", "קשה להיות יהודי", "כנר על הגג", "מפי העם" (על פי י"ל פרץ), "אש מן ההרים", ו"עלי כינור".

בשנת 1991 כתבה וביימה את המחזמר "צפנת ועברי". המחזמר הועלה בתיאטרון ירושלים בשיתוף בתי ספר רבים מהעיר ירושלים לכבוד שנת הלשון העברית (מאה שנה ליסוד ועד הלשון העברית).

בשנת 1992 כתבה וביימה את ההצגה מגילת ספרד^[2] לרגל 500 שנה לגירוש ספרד. ההצגה עלתה בתיאטרון ירושלים.

ב-1998 כתבה וביימה את המחזמר "שירת נבל דוד וירושלים" שהועלה בשיתוף מספר בתי ספר בתיאטרון ירושלים. פסקול המחזמר יצא לאור על גבי תקליטור^[8].

מופעים אור-קוליים ביישובים

ב-1974 כתבה וביימה מופע אור-קולי ליישוב מעלה אדומים, המופע הופק והועלה עם תושבי היישוב. ב-1990 כתבה ביימה והפיקה מופע אור קולי ליישוב רמת מגשימים, המופע הופק והועלה עם תושבי היישוב. בשנת 1992 כתבה ביימה והפיקה את המופעים "ח"י לעפרה" ו"ח"י לשומרון" (בקדומים) לרגל 18 שנות התיישבות. בשנת 1997 כתבה וביימה את המופע האור-קולי "אפרת - עיר שבע הגבעות" לכבוד שנת בר מצווה ליישוב.

מכללת אמונה

ב-1995 הקימה וניהלה את החוג האקדמי לתיאטרון במכללת אמונה, ועמדה בראשו עד שנת 2011. בשנים אלו בנתה את התכנית האקדמית לחוג, ותכנית זו אושרה על ידי המועצה להשכלה גבוהה כחוג אקדמי. בשנים 2014 - 2016 ניהלה והייתה נשיאת החוג.

ב-1997 כתבה וביימה את המחזה "רות - מדרש דרמטי למגילת רות"^[9]. במחזה שיחקו סטודנטיות החוג לתיאטרון במכללת אמונה והוא הועלה בז'ראר בכר. שנה לאחר מכן עלה המחזה בבנייני האומה.

במסגרת ההפקה השנתית של החוג לתיאטרון ב-2005 כתבה וביימה את "נעמי"^[1] - מחזמר על נעמי שמר שהועלה בתיאטרון ירושלים.

לאחר מכן יזמה (יחד עם יאיר אברהם וייס, בנו של הלל ויס) את הקמת מגמת תיאטרון לגברים בניהולו של שולי רנד בבית הספר "מעלה". במגמה זו למדו בין השאר חגי לובר (תיאטרון אספקלריא), גלעד אלפסי (תיאטרון תאיר), מנחם לוי (תיאטרון אודיו אבות האומה), דרור אידר, נעם בלויגרונד, אייל ניידורף, ישי מאיר, דביר שרייבר, עופר גורן, אליעז כהן, אסף ליפמן, אהד טהרלב ועוד.

פרסומים

ספרים ומדיה

לא בשמים היא, תסכית בנושא תולדות ההלכה שודר בקול ישראל, 1970
על השמיטה (חוברת איורים לשנת השמיטה), ירושלים: משרד החינוך והתרבות, 1973
אש מן ההרים (מחזה מתולדות גוש עציון, על פי כתב יד של יעקב אבן חן), ירושלים: משרד החינוך והתרבות: האגף לתרבות תורנית, ה'תשמ"ט 1989 43 עמ'^[10]
מופעים בבית-הספר: מסכת, חיזיון אור-קולי, מחזה, ירושלים: משרד החינוך, מנהל החינוך הדתי, ה'תשנ"ה 1995, 342 עמ'^[11]
אעברה נא - סיפורו העלום של הרב דב מַעֲיָנִי^[12], (תחקיר היסטורי: שלמה טיקוצינסקי) ירושלים: מוסד הרב קוק ה'תשע"ה 2014, 286 עמ'
- הספר מבוסס על מכתבים שכתב אביה, הרב דב מעייני
- לספר מצורף נספח דיגיטלי (החסן נייד) ובו שירים וניגונים מעולם הישיבות הליטאי שהיה נוהג לשיר ושירים של אביה, מושרים בפי אחיה הרב בצלאל מעייני, איגרותיו, מאמרים ודברי תורה מפיו^[13]
הבמה המשקרת: התיאטרון ביהדות - בין מושב לצים לבית המדרש, ספרי צמרת, 2017, 189 עמ'
לא קשת רוח אנוכי - סיפורה של בת נובהרדוק, ספריית בית אל, 2024

אל תירא

בשנת 2002, במלואת 50 שנה לפטירת אביה, הוציאה את האלבום "אל תירא - בעקבות השיר אל בית אבא"^[14].

רבקה מנוביץ

יצא לאור

שירים
אל תירא ואתה תקום תרחם ציון א דודעלע אעברה נא ואראה את הארץ ישמח משה אשרינו אם אמרתי מטה רגלי אמר אבי אמר רבא הנרות הללו רחם בחסדך

ממאמריה

התיאטרון והחינוך הדתי, בשדה חמ"ד כ"ז ה-ו, סיון ה'תשמ"ד, עמ' 201-218
תיאטרון ויהדות - צירוף בעייתי, בשדה חמ"ד ל', תשרי-חשון ה'תשמ"ח
הקריאה לתיאטרון יהודי מגויס, דימוי 5-6, חורף ה'תשנ"ג, עמ' 18-24
התיאטרון הדתי – תיאטרון בכבלים, סדרת מאמרים בהצופה, 2002
הדרמה שמאחורי ההצגה, בתוך: יצחק הקלמן (עורך), אבי עופרים: קובץ מאמרים לזכרו של צבי כורך מייסד תכנית "עופרים", ירושלים: משרד החינוך, מינהל החינוך הדתי, ה'תשס"ב 2001
יצר הרע הוא שחקן טוב, ראיון במקור ראשון, ראש השנה תשס''ח
האישה הדתית והתיאטרון - קוים לדמותו של תיאטרון הנשים הדתי של אמונה, בתוך: לילך רוזנברג-פרידמן (עורכת), מאמונה למעשה: שבעים שנה לתנועת אמונה, בני ברק: תנועת האשה הדתית לאומית, עמ' 223 (למאמר מצורף נספח: תפילת השחקן - תפילה לפני העליה לבמה שחיברה מנוביץ)

פרסים והוקרה

במהלך לימודיה לתואר השני בטורו קולג' קיבלה פרס לזכרו של אריה כהנא, על הצטיינות יתירה בלימודי יהדות ולתרומה ניכרת לחקר תולדות היהדות
פרס אגרסט לשנת תשמ"ט על מפעל חיים ייחודי של יצירה וחינוך בתחום המחזאות והבימוי
פרס הסתדרות המורים על תרומה יחודית לחינוך ולתרבות
פרופסור יהודה מורלי כתב על עשייתה: ”היא פרצה דרך והתמודדה עם הנידוי המסורתי של היהדות על מוסד התיאטרון בכל גילוייו, וסללה נתיב לכניסתו אל עולם היהדות הדתית. יחד עם זה היא יצרה משנה רעיונית ייחודית שיכולה לשמש תשתית לחינוך וליצירה התיאטרונית היהודית החדשה”.^[15]
הרב יהושע וידר כתב על עשייתה: ”(מנוביץ) לא רק שותפה אלא סוללת ומעצבת דרך...כל העוסקים בתחום (התיאטרון) במערכת החינוך הדתי כיום הינם - גם בלא יודעין - תלמידיה ותלמידותיה”.^[15]

חיים אישיים

היתה נשואה לצבי מנוביץ' (עד לפטירתו ב-2022), להם 3 ילדים: דב מנוביץ - בעל סוכנות ביטוח, הרב יואל מנוביץ, ראש ישיבת הגולן וציפורה (ציפי) כהן-מנוביץ - מנהלת אולפנת צביה יצירתית בגבעה הצרפתית^[16].

היא מתגוררת בקריית משה בירושלים.

קישורים חיצוניים

כתבות

לקראת תיאטרון של גילוי: רבקה מנוביץ משוחחת עם הרב אורי שרקי, מצרף: מחשבות על יצירה ישראלית-יהודית, מיל"ה - מכון ירושלים להשכלה, 1999
אילת מלמד-פויכטונגר, כלוב מקטיפה, באתר נאמני תורה ועבודה, ‏10 במאי 2008
עפרה לקס, הנשים המוזרות עושות תיאטרון, באתר ערוץ 7, 2 בספטמבר 2010
חגית רוטנברג, עולים על הבמה, באתר ערוץ 7, 2 בספטמבר 2010
רבקי גולדפינגר, עניין אישי - הפעם עם ד"ר רבקה מנוביץ, באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2015
אריאל הורוביץ, אבי, בתו, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 ביוני 2015

מאמרים

רקוויאם אמריקאי ל"שטעטל"?, מקור ראשון, מוסף "שבת", 15 בפברואר 2011
געגועים לעולם שלא היה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 8 במרץ 2013
מי אתה יוסל רקובר?, מקור ראשון, מוסף "שבת", 25 באפריל 2014
חי בסרט, מקור ראשון, מוסף "שבת", 24 בספטמבר 2014
פורצת את הגזֵרה הקדומה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 13 ביוני 2016
ביקורת על ספר הביכורים של עינת קאפח - מביא לקורא את ניחוחות צנעא דרך רחובות ירושלים, בעיתון מקור ראשון, 9 בפברואר 2023

הערות שוליים

^ ¹ ² עפרה לקס, הנשים המוזרות עושות תיאטרון, באתר ערוץ 7, 2 בספטמבר 2010
^ ¹ ² ³ מופיע בעמ' 5 של חוזר מנכ"ל משרד החינוך, אוקטובר 1991
^ ראש חוג לתיאטרון חדשה במכללת אמונה, באתר כיפה, 26 באוגוסט 2015
^ אריאל הורוביץ, אבי, בתו, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 ביוני 2015
^ עימותים וצמתים - היסטורית התרבות של עמ"י באתר הספריה הלאומית
^ רבקה מנוביץ באתר מעלה
^ רבקי גולדפינגר, עניין אישי - הפעם עם ד"ר רבקה מנוביץ, באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2015
^ שירת נבל דוד וירושלים באתר הספריה הלאומית
^ על ההצגה "רות" – "ספינת הדגל של היצירה התאטרונית הדתית החדשה", ניתוחה של הפקה נשית חלוצית, היחידה לתאטרון בחמ"ד, ירושלים ,אלול תשס"א, עמ' 43
^ אש מן ההרים באתר הספריה הלאומית
^ מופעים בבית הספר באתר הספריה הלאומית
^ הרב יואל קטן, מעיין נובע, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2015
^ מורן כהן, האזינו: השיר שנולד בסלובדקא, באתר בחדרי חרדים, 11 ביוני 2015
^ אל תירא: בעקבות השיר, אל בית אבא באתר הספריה הלאומית
^ ¹ ² מופיע על כריכת הספר "הבמה המשקרת"
^ המכללה האקדמית הדסה מארחת את תלמידות אולפנת צביה באתר מכללת הדסה, 24 באוקטובר 2023

[לקס-1] ¹ ² עפרה לקס, הנשים המוזרות עושות תיאטרון, באתר ערוץ 7, 2 בספטמבר 2010

[חוזר-2] ¹ ² ³ מופיע בעמ' 5 של חוזר מנכ"ל משרד החינוך, אוקטובר 1991

[3] ראש חוג לתיאטרון חדשה במכללת אמונה, באתר כיפה, 26 באוגוסט 2015

[4] אריאל הורוביץ, אבי, בתו, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 ביוני 2015

[5] עימותים וצמתים - היסטורית התרבות של עמ"י באתר הספריה הלאומית

[6] רבקה מנוביץ באתר מעלה

[7] רבקי גולדפינגר, עניין אישי - הפעם עם ד"ר רבקה מנוביץ, באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2015

[8] שירת נבל דוד וירושלים באתר הספריה הלאומית

[9] על ההצגה "רות" – "ספינת הדגל של היצירה התאטרונית הדתית החדשה", ניתוחה של הפקה נשית חלוצית, היחידה לתאטרון בחמ"ד, ירושלים ,אלול תשס"א, עמ' 43

[10] אש מן ההרים באתר הספריה הלאומית

[11] מופעים בבית הספר באתר הספריה הלאומית

[12] הרב יואל קטן, מעיין נובע, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2015

[13] מורן כהן, האזינו: השיר שנולד בסלובדקא, באתר בחדרי חרדים, 11 ביוני 2015

[14] אל תירא: בעקבות השיר, אל בית אבא באתר הספריה הלאומית

[הבמה-15] ¹ ² מופיע על כריכת הספר "הבמה המשקרת"

[16] המכללה האקדמית הדסה מארחת את תלמידות אולפנת צביה באתר מכללת הדסה, 24 באוקטובר 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]