מירי גרמיזו – הבדלי גרסאות

מירי גרמיזו
	מירי גרמיזו (2015)
לידה	18 בנובמבר 1951 (בת 73); בית שאן, ישראל
שם לידה	מאשה גרמיזו

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־19:51, 14 במאי 2024

מירי גרמיזו (באנגלית: Miri Garmizo, נולדה ב-18 בנובמבר 1951) היא אמנית ישראלית, שעסקה גם בעיצוב גרפי. חיה ופועלת בירושלים.

ביוגרפיה

נולדה בשם מאשה גרמיזו בבית שאן.^[1] הוריה הגיעו לישראל בשנת 1949. אביה ברח קודם לכן מפולין לרוסיה ושם פגש את אמה. הם נאלצו לעזוב את רוסיה בגלל היות האב נתין זר. בדרך לארץ, שהו במשך שלוש שנים במחנה עקורים באוסטריה, שם הצטרפו כעובדים לצוות המחנה. עם הגיעם לארץ עבדה אמה, פניה פרידמן-גרמיזו, כרופאה במרפאה בבית שאן. אביה, אברהם גרמיזו, שהיה בעל חוש עסקי, עסק בהשכרת ציוד חקלאי לקיבוצי עמק יזרעאל וניהל את סניף תנובה בבית שאן. הייתה לה אחות אחת מבוגרת ממנה, רבקה, שנולדה בזמן שהיית המשפחה באוסטריה.

בהיותה בת חמש עברה עם משפחתה לנתניה, שם גדלה והתחנכה. הוריה פתחו בנתניה חנות סיטונאית למוצרי טבק, יינות ומשקאות חריפים.

כבר מילדותה גילתה גרמיזו כישרון לציור. בגיל 15 החלה לעבוד מהבית כגרפיקאית ואף עיצבה את הלוגו של המקומון הנתנייתי 'נתניה שלנו' (אחד המקומונים הראשונים בארץ), שבו שימשה גם ככתבת.

למדה בתיכון ע"ש טשרניחובסקי בנתניה. בתקופת התיכון ציירה ציורי קיר גדולים על קירות המקלט של בית הספר ששימש גם כדיסקוטק.

בשנת 1969 למדה צילום אצל יצחק בן אריה בנתניה. בשנת 1970 למדה עיצוב תפאורה בבני-ברית בתל אביב. בשנת 1971 למדה שרטוט אדריכלי, בלימודי חוץ של שלוחת הטכניון בתל אביב ובשנים 1972–1974 למדה גרפיקה, גם כן בלימודי-חוץ של שלוחת הטכניון בתל אביב (במסגרת של לימודי ערב במשך שלוש שנים). בין מוריה נמנו: עמרם פרת, צבי נרקיס, דני קרמן ומירה זכאי (שלימדה קורס על תולדות האמנות).

כגרפיקאית ומאיירת החלה לעבוד ב'מכון לאמצעי הוראה' ברמת אביב, ואחר כך עברה לעבוד בסטודיו לגרפיקה של המעצב הגרפי גדעון שגיא ושותפו אריה גלזר. בהמשך עברה לעבוד במשרד פרסום גדול, 'פרסום יעקובסון'.

בשנת 1976, לאחר כמה שנות עבודה כגרפיקאית, עברה לירושלים ובשנים 1976–1979 למדה לימודי אמנות בבצלאל. בין מוריה בבצלאל נמנו: פנחס כהן גן, יוסף הירש, יהודה בקון, יהושע נוישטיין, מיכה אולמן ומשה גרשוני. בשנה השנייה ללימודיה פרץ 'מרד הסטודנטים בבצלאל', שאחד ממנהיגיו היה בן כיתתה, מנחם חיימוביץ.^[2]

במקביל ללימודיה ולאחר סיומם המשיכה לעבוד לפרנסתה כמעצבת גרפית וכמאיירת ובהמשך עבדה במקומות שונים בתחום העיתונאות. היא עבדה ב'פרסום רוגוב', במקומון הירושלמי 'ירושלטון', במקומון הירושלמי כל העיר (שגרמיזו היא זאת שנתנה לו את השם 'כל העיר'), בשבועון כותרת ראשית, בעיתון הילדים אותיות, ובמגזין ארץ אחרת שהקימה וערכה במבי שלג (שם הייתה אחת ממקימות כתב העת וחברת מערכת).^[3] כמו כן עבדה עם מוסדות וארגונים כמו יד יצחק בן-צבי, מוסד ביאליק, בית הקונפדרציה ועוד.

עבודותיה של גרמיזו כגרפיקאית זכו בדרך כלל לשבחים. כך כתב לדוגמה נַחֵם אילן, שסקר את עיצוב עטיפת הספר של אליעזר שביד, "לבירור רעיונו של אהרון דוד גורדון מיסודו", שיצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק: "מירי גרמיזו עיצבה עטיפה עדינה, יפה ושנונה. המילים 'אהרון דוד גורדון' שבכותרת הספר באות בצבע כחול, והשאר – החובקות אותן מימין ומשמאל – בצבע אדום. כך מזהה הקורא בקלות כיצד טבוע שם חיבורו של אד"ג בכותרת ספרו של שביד. מתחת לכותרת יש רישום עדין ומעולה של גורדון הזקן, הנועץ מבטו בקורא. כך, בלא מילים, עוד לפני שקרא בו שורה אחת, הקורא נכבש ומתמגנט בעיניו של גיבור הספר".^[4]

מיולי 2017 היא חברה בגלריה מרי, גלריה שיתופית לאמנות בירושלים, שהיא הייתה אחת ממקימיה. מאז הקמת הגלריה היא מקדישה את רוב זמנה לעיסוק באמנות.

עיסוקה באמנות

גרמיזו עסקה באמנות במשך שנים רבות. בשנת 2005 הציגה את עבודותיה לראשונה בתערוכה קבוצתית ובשנת 2019 הציגה תערוכת יחיד ראשונה. עבודתה היא ברובה אמנות מושגית והיא מושפעת מההיסטוריה הפרטית שלה ומההיסטוריה הכללית, מקריאת ספרות ושירה, מקולנוע, וכן ממה שנקרה על דרכה ומעורר את סקרנותה. כך למשל, החלל של גלריה מרי, שבה היא חברה, ששומר עדיין על צביון ביתי (הגלריה הייתה בעבר דירת מגורים בת שני חדרים, וניתן עדיין להבחין מהו הסלון ומהו חדר השינה), הוא מרכיב חשוב בעבודותיה והיה הנושא המרכזי בתערוכתה 'מעתה ועד עולם' ביוני 2023.

גם לעיסוקה רב-השנים כגרפיקאית יש המשך בעשייה האמנותית שלה.

חיים אישיים

אלמנה. אם לבת ובן בוגרים.

מתגוררת בשכונת אבו תור בירושלים.

תערוכותיה

תערוכות יחיד

OH MY GOD, גלריה מרי, ירושלים, פברואר 2019.
נא לצלצל בשני הפעמונים, גלריה מרי, ירושלים, מרץ 2021.
מעתה ועד עולם, גלריה מרי, ירושלים, יוני 2023.

תערוכות קבוצתיות

ביאנלה לרישום 2, בית האמנים בירושלים, 2005 (אוצר: דרור בורנשטיין).
מגזין ארץ אחרת, בית אבי חי, ירושלים, 2007 (אוצר: יונתן אמיר).
איפה היית כשזה קרה, גלריה זהזהזה, תל אביב, 2014 (אוצרת: חגית גאון)
סימנים, הגלריה לאמנות חברתית, מכללת דוד ילין, ירושלים, 2015 (אוצרת: חגית גאון)
13 חוליות, גלריית הסינמטק, סינמטק ירושלים, ירושלים, 2016 (אוצרת: חגית גאון)
פתיחה, גלריה מרי, יולי 2017 (אוצרת בתיה רוזנק).
רעש, גלריה מרי, דצמבר 2017.
הדפס מקומי עכשווי, הגלריה החדשה בטדי, ירושלים, 2018 (אוצרת: תמר גיספן).
חולות ומועדים, גלריה מרי, אפריל 2018 (אוצרת: סמדר צוק).
אמנות פלסטיק, גלריה מרי, אוקטובר 2018 (אוצר: ינאי גבע).
שמלה, סמלה: שיבה לאנטיאה, תערוכה משותפת של גלריה מרי עם גלריה אגריפס 12, אפריל 2019 (אוצרות: ריטה מנדס-פלור ונעמי טנהאוזר).
נפוטיזם, גלריה מרי, יולי 2019 (אוצרות: מירי גרמיזו וריבה פינסקי-אוודיש)
ויהי ערב ויהי בקר, גלריה מרי, אוקטובר 2019 (אוצר: ליאב מזרחי)
בית. דפוס, גלריה מרי, אוקטובר 2020 (אוצר: ליאב מזרחי).
על הפנים, גלריה מרי, ספטמבר 2021 (אוצרות: רינה עזרוני וחנה קרומר)
הומאז', גלריה מרי, אוקטובר 2021 (אוצר: אריה ברקוביץ).
מעשה במרחב, תערוכה משותפת של גלריה מרי עם גלריה אגריפס 12, ספטמבר 2022 (אוצרת: נאוה ט. בראזני)
ה-DNA של מרי, גלריה מרי, נובמבר 2022 (אוצרות: מירי גרמיזו ואתי אברג'ל).
רסיס מן הסערה, סטודיו לאמנים סם שפיגל, 2023 (אוצרת: נעה ארד יאירי)
אחד+אחד, גלריה מרי, דצמבר 2023 (אוצר: יובל אוריון)
תערוכת אביב, סטודיו לאמנים סם שפיגל (במלאת שנה לפעילותו), אפריל 2024.
רסיס מן הסערה, מוזיאון ארצות המקרא ירושלים, 2024 (אוצרת: נעה ארד יאירי)

תערוכות שאצרה

נפוטיזם, גלריה מרי, יולי 2019 (בשיתוף עם ריבה פינסקי-אוודיש).
ה-DNA של מרי, גלריה מרי, נובמבר 2022 (בשיתוף עם אתי אברג'ל).

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של גלריה מרי - מירי גרמיזו (דף אישי)
מירי גרמיזו, ארץ אחרת אחרת - 2 עמודי קומיקס (במסגרת כתבה מיוחדת 'הצופה לבית ישראל: לזכרה של במבי שלג'), יקום תרבות - הזירה המקוונת לתרבות עברית, 2 באוגוסט 2017^[5]

הערות שוליים

^ בגיל 7 שינתה את שמה הפרטי ממאשה למרים.
^ רותי דירקטור, מרד הסטודנטים בבצלאל 1977–1978 מרץ 1998 - מקץ 20 שנה, באתר הצופה/ארכיון - רותי דירקטור רואה אמנות
^ נרי ליבנה, עיתון נשים אבל אחרת, הארץ, 17 בדצמבר 2002
^ נַחֵם אילן, מה היה אהרון דוד אומר היום, מקור ראשון, 6 במרץ 2015
^ שני עמודי קומיקס אלו הופיעו בגיליונות 38-39 של כתב העת 'ארץ אחרת' ב-2007, בתקופה שאולי הייתה שיאו של 'ארץ אחרת' מבחינת התפוצה.

[1] בגיל 7 שינתה את שמה הפרטי ממאשה למרים.

[2] רותי דירקטור, מרד הסטודנטים בבצלאל 1977–1978 מרץ 1998 - מקץ 20 שנה, באתר הצופה/ארכיון - רותי דירקטור רואה אמנות

[3] נרי ליבנה, עיתון נשים אבל אחרת, הארץ, 17 בדצמבר 2002

[4] נַחֵם אילן, מה היה אהרון דוד אומר היום, מקור ראשון, 6 במרץ 2015

[5] שני עמודי קומיקס אלו הופיעו בגיליונות 38-39 של כתב העת 'ארץ אחרת' ב-2007, בתקופה שאולי הייתה שיאו של 'ארץ אחרת' מבחינת התפוצה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 בשנת 1976, לאחר כמה שנות עבודה כגרפיקאית, עברה לירושלים ובשנים 1976–1979 למדה לימודי אמנות ב[[בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים|בצלאל]]. בין מוריה בבצלאל נמנו: [[פנחס כהן גן]], [[יוסף הירש]], [[יהודה בקון]], [[יהושע נוישטיין]], [[מיכה אולמן]] ו[[משה גרשוני]]. בשנה השנייה ללימודיה פרץ 'מרד הסטודנטים בבצלאל', שאחד ממנהיגיו היה בן כיתתה, מנחם חיימוביץ.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://rutidirektor.wordpress.com/tag/מנחם-חיימוביץ/|הכותב=[[רותי דירקטור]]|כותרת=מרד הסטודנטים בבצלאל 1977–1978 מרץ 1998 - מקץ 20 שנה|אתר=הצופה/ארכיון - רותי דירקטור רואה אמנות}}</ref>
-במקביל ללימודיה ולאחר סיומם המשיכה לעבוד לפרנסתה כמעצבת גרפית וכמאיירת ובהמשך עבדה במקומות שונים בתחום ה[[עיתונאות]]. היא עבדה ב'פרסום רוגוב', במקומון הירושלמי 'ירושלטון', במקומון הירושלמי [[כל העיר]],<ref>גרמיזו מספרת, כי כנראה היא זאת שטבעה את השם 'כל העיר' למקומון הירושלמי.</ref> בשבועון [[כותרת ראשית (שבועון)|כותרת ראשית]], בעיתון הילדים [[אותיות וילדים|אותיות]], וב[[מגזין]] [[ארץ אחרת]] שהקימה וערכה [[במבי שלג]] (שם הייתה אחת ממקימות כתב העת וחברת מערכת).<ref>{{צ-מאמר|מחבר=נרי ליבנה|שם=עיתון נשים אבל אחרת|כתב עת=הארץ|שנת הוצאה=17 בדצמבר 2002|קישור=https://www.haaretz.co.il/misc/2002-12-17/ty-article/0000017f-e496-d568-ad7f-f7ffe46d0000}}</ref> כמו כן עבדה עם מוסדות וארגונים כמו [[יד יצחק בן-צבי]], [[מוסד ביאליק]], [[בית הקונפדרציה]] ועוד.
+במקביל ללימודיה ולאחר סיומם המשיכה לעבוד לפרנסתה כמעצבת גרפית וכמאיירת ובהמשך עבדה במקומות שונים בתחום ה[[עיתונאות]]. היא עבדה ב'פרסום רוגוב', במקומון הירושלמי 'ירושלטון', במקומון הירושלמי [[כל העיר]] (שגרמיזו היא זאת שנתנה לו את השם 'כל העיר'), בשבועון [[כותרת ראשית (שבועון)|כותרת ראשית]], בעיתון הילדים [[אותיות וילדים|אותיות]], וב[[מגזין]] [[ארץ אחרת]] שהקימה וערכה [[במבי שלג]] (שם הייתה אחת ממקימות כתב העת וחברת מערכת).<ref>{{צ-מאמר|מחבר=נרי ליבנה|שם=עיתון נשים אבל אחרת|כתב עת=הארץ|שנת הוצאה=17 בדצמבר 2002|קישור=https://www.haaretz.co.il/misc/2002-12-17/ty-article/0000017f-e496-d568-ad7f-f7ffe46d0000}}</ref> כמו כן עבדה עם מוסדות וארגונים כמו [[יד יצחק בן-צבי]], [[מוסד ביאליק]], [[בית הקונפדרציה]] ועוד.
+עבודותיה של גרמיזו כגרפיקאית זכו בדרך כלל לשבחים. כך כתב לדוגמה נַחֵם אילן, שסקר את עיצוב עטיפת הספר של [[אליעזר שביד]], "לבירור רעיונו של [[אהרן דוד גורדון|אהרון דוד גורדון]] מיסודו", שיצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק: "מירי גרמיזו עיצבה עטיפה עדינה, יפה ושנונה. המילים 'אהרון דוד גורדון' שבכותרת הספר באות בצבע כחול, והשאר – החובקות אותן מימין ומשמאל – בצבע אדום. כך מזהה הקורא בקלות כיצד טבוע שם חיבורו של אד"ג בכותרת ספרו של שביד. מתחת לכותרת יש רישום עדין ומעולה של גורדון הזקן, הנועץ מבטו בקורא. כך, בלא מילים, עוד לפני שקרא בו שורה אחת, הקורא נכבש ומתמגנט בעיניו של גיבור הספר".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=נַחֵם אילן|שם=מה היה אהרון דוד אומר היום|כתב עת=מקור ראשון|שנת הוצאה=6 במרץ 2015|קישור=https://musaf-shabbat.com/2015/03/07/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A0%D6%B7%D7%97%D6%B5%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F/}}</ref>
 מיולי 2017 היא חברה ב[[גלריה מרי]], [[גלריה שיתופית]] לאמנות בירושלים, שהיא הייתה אחת ממקימיה. מאז הקמת הגלריה היא מקדישה את רוב זמנה לעיסוק באמנות.