הצגת המקור של הדף "ישו"

{{מפנה|ישוע}}{{אישיות
| שם בשפת המקור = -
| תמונה = Spas vsederzhitel sinay.jpg
| כיתוב = [[ישו פנטוקראטור|ישו, מוצג כפנטוקרטור (ריבון עולמים)]]. איקונין מן המאה השישית ב[[מנזר סנטה קתרינה]]
| תאריך לידה = סביבות [[4 לפנה"ס]]
| תאריך פטירה = [[7 באפריל]] [[30]] או [[3 באפריל]] [[33]]
| מקום קבורה = [[קבר ישו]], מזוהה לרוב כ[[כנסיית הקבר]], [[ירושלים]]
| מדינה = [[פרובינקיה יודיאה]], [[האימפריה הרומית]]
}}
'''יֵשׁוּ''' או '''יֵשׁוּעַ'''{{הערה|המקבילה ב[[תרגום השבעים]] לשם העברי יהושע. [[דוד פלוסר]], '''ישו''', הוצאת דביר מאגנס, ישראל 2009, עמוד 36}} (גם '''ישו מנצרת'''; '''ישוע בן יוסף''', או כפי הגרסה ה[[ארמית]]: '''ישוע בר יוסף'''; ב[[יוונית עתיקה|יוונית]]: '''Ἰησοῦς''', וב[[לטינית]]: '''Iesus'''; לפי המשוער סביב [[4 לפנה"ס]] – סביב [[30]] או [[33]] [[הספירה הנוצרית|לספירה]]) היה [[מטיף]] ו[[כמורה|מנהיג דתי]] [[יהודי]] בן המאה הראשונה לספירה. הוא הדמות המרכזית ב[[נצרות]], הדת הגדולה בעולם, שבה הוא נחשב ל[[משיח (דתות)|משיח]] ולבן האלוהים.

לפי האמונה הנוצרית והמסופר ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], ישו היה יהודי ונצר ל[[בית דוד]] שנולד ב[[בית לחם]] לאמו [[מרים אם ישו|מרים]] כשהיא [[בתולה]], תוך ש[[הבתולים הנצחיים של מרים|התעברה]] באורח [[נס]]י מ[[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]]. בימי חייו סבב בין תושבי [[פרובינקיה יודיאה|הגליל ויהודה]], [[טבילת ישו|נטבל]] על ידי [[יוחנן המטביל]], [[פיתויו של ישו|עמד בפיתויי השטן]], גייס את [[שנים-עשר השליחים]] כתלמידיו ו[[הנסים של ישו|חולל נסים]]. ישו [[הדרשה על ההר|הפיץ את בשורתו]], [[ההשתנות|הכריז על מעמדו כבן האלוהים]] והודיע שבא להביא את ה[[גאולה]] הסופית ומלכות השמים. לאחר [[יום ראשון של הדקלים|בואו לירושלים]] סעד עם [[הסעודה האחרונה|השליחים בפעם האחרונה]], ואז נבגד על ידי [[יהודה איש קריות]] ו[[מאסרו של ישו|נמסר לרשויות]]. [[חקירת ישו בידי הסנהדרין|ישו נשפט]] על ידי הכהן הגדול והוסגר לידי ה[[פרפקט|מושל הרומאי]] [[פונטיוס פילאטוס]], שבלחץ ההמון הורה [[צליבת ישו|להוציאו להורג בצליבה]]. ב[[הפסיון של ישו|עינויים שסבל]] רואה הנצרות [[קורבן]] שבא לכפר על המין האנושי כולו ולהושיעו מ[[חטא]]יו, בתנאי שיקבל את היות ישו אלוהי וגואל. על פי הברית החדשה, ביום השלישי לאחר מותו [[תחיית ישו|קם ישו לתחייה]], [[אמאוס|התגלה לתלמידיו]], ולאחר שסבב על הארץ זמן מה [[חג העלייה|עלה השמימה]] בגופו כדי לשבת לימין האל. הוא אמור [[הביאה השנייה|לשוב באחרית הימים]] ולשפוט את החיים והמתים.

[[כריסטולוגיה|טבעו, מהותו]] ומסריו של ישו הם נושא יסוד ב[[תאולוגיה נוצרית|תאולוגיה הנוצרית]] וליבתה של הנצרות. התפישה המסורתית ברוב המוחלט של הכנסיות השונות, היא שישו הוא ה[[אינקרנציה|התגלמות הגשמית]] של [[האל הבן]], אחד ממרכיבי [[השילוש הקדוש]], שהתקיים עם אלוהים האב ורוח הקודש מטרם הבריאה והתגלגל בבשר כדי למלא את שליחותו; לצד טבעו האלוהי לגמרי היה גם אנושי לגמרי, והדבר אפשר לו לגשר על הפער בין בני-האדם לאלוהים ולקרב אותם לבורא. [[דיופיזיטיות|הקביעה ששני טבעים אלה התקיימו כאחד]] היא [[דוגמה|עיקר אמונה]] עליון עבור רוב הכנסיות מאז [[ועידת כלקדון]] ב-451, אם כי יש כנסיות הטוענות שהיה לישו רק [[מונופיזיטיזם|טבע אחד מושלם]]. ישנו גם מיעוט קטן ה[[אנטי-טריניטריזם|דוחה את רעיון השילוש]]. מלבד יסודות אלו, פרשנות מסריו, היחס בין האלוהי לאנושי באישיותו ושאלות אחרות היוו תמיד מוקד למחלוקות עזות ולפילוגים הרבים בתוך הנצרות. למרות זאת, זרמיה כולם רואים בו את מושיע האנושות, וחייו ותורתו מצוינים בחגיהם ובמסורתם ונלמדים על ידם. הטקס המרכזי "[[סעודת האדון]]" מוקדש לאכילת יין ולחם [[טרנסובסטנציאציה|ההופכים באופן נסי לדמו ובשרו]] או לפחות מסמלים אותם. גם לאחר תהליך ה[[חילון]] במאות האחרונות, בעולם הנוצרי עדיין נתפש ישו כמורה מוסרי וכדמות מופת, על אף היחלשות או דחיית האמונה ביסודות ה[[על-טבעי]]ים שבדת. הוא דמות חשובה ביותר ב[[התרבות המערבית|תרבות המערבית]] ובתרבות העולם בכלל.

[[חז"ל]] תפסו את ישו כ[[ישו (יהדות)|אדם שלילי ושנוא]], ולעומת זאת בקרב ה[[אסלאם|מוסלמים]] הוא נערץ ומקובל בתור [[עיסא]], אחד מ[[נביאי האסלאם]]. מציאותו ומעשיו של ישו ההיסטורי, מחוץ למסגרת האמונה הדתית, שנויים במחלוקת קשה בעולם האקדמי. ישנו קונצנזוס נרחב כי יהודי בשם ישו אכן התקיים בפועל והפיץ בשורה רוחנית, אך החוקרים דוחים כליל את עיקר המדווח אודותיו בכתבי הקודש הנוצריים ובמסורת הכנסייה, שמקובל כיום שנתחברו זמן רב לאחר מותו, אם בכלל היה. כך, לדוגמה, מעריכים כי בדורות הראשונים לא נתפש ישו על ידי כל מאמיניו כאלוהי, וחלקם ראו אותו כמשיח וכנביא בלבד.

==המקורות==
[[קובץ:Alexorig.jpg|ממוזער|"[[גרפיטי אלכסמנוס]]" אולי ציורו העתיק ביותר של ישו ששרד עד היום אשר נמצא ב[[רומא]], שמתאורך לבין המאה ה-1 ל-3. בציור נראה ככל הנראה ישו, עם ראש של [[חמור הבית|חמור]], ליד הדמות הצלובה עומד אדם, הכיתוב אומר: "אלכסמנוס עובד את אלוהים", וככל הנראה לעג לאדם נוצרי אשר שמו היה אלכסמנוס.]]
[[קובץ:Good shepherd 02b close.jpg|ממוזער|שמאל|אחד מן הציורים הקדומים ביותר של ישו (מתוארך [[המאה ה-3|למאה השלישית]]), המציג אותו כ"הרועה הטוב"]]
התיעוד ה[[היסטוריה|היסטורי]] הלא-דתי על ישו עצמו דל. מן המחקר ההיסטורי עולה כי כמו מנהיגים דתיים רבים אחרים, ישו עצמו לא כתב חיבור כלשהו והטיף את המסר שלו בעל-פה.{{הערה|James D. G. Dunn, ''The Oral Gospel Tradition'', Wm. B. Eerdmans Publishing, 2013.|כיוון=שמאל}} רוב החומר על אודותיו מקורו בארבע ה[[בשורות]] ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], שנכתבו, על פי הסכמה כלל מחקרית, לפחות שני דורות אחרי זמן מותו המשוער כתיעוד של מסורות בעל פה שנמסרו כביכול ישירות מתלמידיו וקרוביו, במטרה להפיץ את האמונה בו ברחבי העולם.

על פי המחקר ההיסטורי, ישנם לפחות 54 ספרי בשורה על ישו, אם כי רק ארבע מן הבשורות עברו [[קאנוניזציה של כתבים#הקאנוניזציה של הברית החדשה|קנוניזציה]] והוכללו בברית החדשה. מתוכן שלוש הבשורות על פי [[הבשורה על-פי מתי|מתי]], [[הבשורה על פי לוקאס|לוקאס]] ו[[הבשורה על-פי מרקוס|מרקוס]] מכונות במחקר "[[הבשורות הסינופטיות]]" (עקב החפיפה הרבה ביניהן ניתן להציבן זו לצד זו) ולצדן ספר [[הבשורה על-פי יוחנן]], שככל הנראה נכתב מעט מאוחר יותר. לפחות חמישים כתבי הבשורה הנוספים, המכונים "[[בשורות אפוקריפיות]]" (כלומר "חיצוניות" או "[[גניזה|גנוזות]]"), נמצאים בידי החוקרים באופן מלא או חלקי; לדוגמה – [[הבשורה על פי תומאס]], שנחשבת למוקדמת יחסית לבשורות שבספר הברית החדשה, ואין בה סיפור [[נרטיב]]י על חייו של ישו, כי אם ריכוז של אמרות שונות שכביכול אמר ישו, המוצג בה כ"[[בר אנש]]" וכמורה רוחני גרידא.

ההתייחסויות לישו במקורות ההיסטוריים הלא-דתיים (כלומר שאינם ספרי הבשורה או חיבורי השליחים) מעטות, ומהימנותן מוטלת בספק. [[יוסף בן מתתיהו]] [[העדות הפלוויאנית|מזכיר את ישו פעם אחת]] בספרו "[[קדמוניות היהודים]]", אך גם אזכור זה נכתב לפחות ארבעים שנה אחרי תאריך מותו המשוער של ישו, כהסבר לקיומם של הנוצרים ולא כעדות ישירה על חייו של ישו. כמו כן יש חשש שהאזכור כולל תוספות או שינויי נוסח נוצריים מאוחרים. לאור כל זאת, ערכו כמקור היסטורי נמוך. [[פליניוס הצעיר]], [[סווטוניוס]] (בשנת [[112]]) ו[[טקיטוס (היסטוריון)|טקיטוס]] בשנת [[115]] מזכירים את ישו, אך גם כאן בהקשר של הסבר פעילות הנוצרים וככל הנראה אינם מסתמכים על מקור עצמאי כלשהו.

בספרות היהודית המוקדמת (המקורות ה[[תנאים|תנאיים]]) אין בנמצא כל אזכור לישו ולנוצרים הקדומים. לעומת זאת, במקורות ה[[תלמוד]]יים וה[[מדרש]]יים, מתקופת ה[[אמוראים]], יש מספר אזכורים של "[[ישו (יהדות)|ישו]]" או תלמידי "ישו". הדברים נראים כהתייחסות לטענות או לכתבים נוצריים מאוחרים, ולא כתגובה לדברים שאמר ישו או לאירועים שנטל בהם חלק.

==תאריך הלידה==
השוואה בין הברית החדשה לבין מקורות היסטוריים מעלה כי ישו נולד בשנת [[4 לפנה"ס]] לכל המאוחר, וייתכן שנולד עד ארבע שנים קודם לכן. ב[[הבשורה על-פי מתי|בשורה על-פי מתי]] נכתב כי ישו נולד בשלהי ימיו של [[הורדוס]] מלך יהודה, ועל-פי יוסף בן מתתיהו, הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס. הספירה המקובלת, המונה שנים ללידתו של ישו, נקבעה בידי [[דיוניסיוס אקסיגואוס]], בשנת [[525]] לספירה; אולם דווקא המסורת הזאת (לידה ב-1 לפנה"ס) פחות מקובלת הן בקרב החוקרים והן במסורת הנוצרית. ייתכן שבחישוביו של דיוניסיוס היו מעורבים גם שיקולים פוליטיים או אישיים, ואולי שיקולי נוחות (למשל, על-פי חישוביו שנה מעוברת היא זו שמספרה מתחלק ב-4). גם המועד המקובל לחגיגת לידתו של ישו, 25 בדצמבר ([[חג המולד]]), אינו מקובל על החוקרים, ולמעשה תאריך לידתו המדויק של ישו אינו ידוע. מניתוח של הכתוב באוונגליונים, מסיקים חלק מהחוקרים כי תאריך הלידה של ישו היה בחודש אפריל, ובכל מקרה לא בעונת החורף:
{{ציטוט|תוכן=
מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה עָלוּ הוֹרָיו לִירוּשָׁלַיִם בְּחַג הַפֶּסַח. וּבִמְלֹאת לוֹ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנִים עָלוּ לִירוּשָׁלַיִם כְּמִנְהַג הֶחָג.|מקור=לוקס ב', 41-42}}
תאוריה נוספת מסבירה כי בשנת 5 לפני הספירה הכוכבים [[צדק (כוכב לכת)|צדק]] ו[[נגה]] היו קרובים זה לזה ונראו יחד עם הירח ככוכב אחד, [[כוכב בית לחם]].

==תולדות חייו של ישו באמונה הנוצרית==
'''[[הבשורה למרים]]''': האוונגליון של מתי מספר: "כך הייתה [[הולדת ישו]]ע המשיח: [[מרים הבתולה|מרים]] אמו, שלפי המסורת הנוצרית נולדה ב[[ירושלים]], הייתה מאורסת ל[[יוסף הקדוש|יוסף]], שלפי [[הבשורה על-פי מתי]] היה יליד [[בית לחם]], ובטרם התאחדו נמצאה הרה ל[[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] בהיותה בתולה. יוסף, שנחשב לצדיק ולא רצה להציג אותה ל[[חרפה]], החליט לשלח אותה בסתר. בעוד שהיה מהרהר בזה נראה אליו מלאך ה' בחלום ואמר: 'יוסף בן דוד, אל תחשוש לקחת אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא'". (מתי, פרק 1 פסוקים 18–20, תרגום "החברה לכתבי קודש בישראל", ירושלים 1995). ישו באמונה הנוצרית הוא לפיכך בן האלוהים שנולד לאישה בתולה. משמעות הדבר, בתאולוגיה הנוצרית המאוחרת יותר, היא שישו טהור מלידתו, שכן הוא ילוד האישה היחיד שלא נוצר מן [[החטא הקדמון]]. ישו, מרים ויוסף מכונים יחד "[[המשפחה הקדושה]]".

'''[[לידת ישו]]''': משפחתו של ישו הייתה משפחה [[יהודי|יהודית]] מ[[נצרת]]. באותו הזמן היה מפקד שערכו הרומים, ובו נצטווה כל תושב להירשם בעיר הולדתו. יוסף היה לפי המסורת הנוצרית נצר ל[[בית דוד]], לכן היה עליו להירשם ב[[בית לחם]] אף על פי שלא התגורר שם, ויחד איתו הלכה אשתו ההרה. מקום ללון לא היה להם, וכך כשנולד ישו, אמו השכיבה אותו באבוס (כביכול במקום שם נבנתה לימים [[כנסיית המולד]]). הנוצרים מאמינים שישו הוא "[[משיח בן דוד]]" כיוון שהוא נחשב כבן [[יוסף הקדוש|יוסף]], בעלה של מרים, שהיה נצר לבית [[דוד]].

'''[[סגידת הרועים]]''': בלילה בו נולד ישו בישר מלאך לרועי בית לחם על הולדת המשיח (לוקס ב'). ואז הופיעו המון [[צבא השמיים]] ושיבחו את אלהים. הרועים הלכו לבית לחם, שם מצאו את מרים וישו, ובשובם סיפרו את מה שראו ושמעו.

'''[[שלושת האמגושים|סגידת האמגושים]]''': לאחר לידתו הגיעו אמגושים (חכמי דת פרסיים בעלי ידע במיסטיקה וב[[אסטרולוגיה]]) מהמזרח לבית לחם והביאו לישו מתנות כהונה – מור, [[לבונה]] ו[[זהב]]. החכמים כוונו למערה על ידי "כוכב" שזהר בשמיים מעל הבית שם נמצא ישו. (ב[[הבשורה על-פי מתי|בשורה על-פי מתי]] אין אזכור של אבוס.)

ישו גדל עם הוריו ואחיו ([[יעקב הצדיק]], [[יוסה]] (ב[[הבשורה על-פי מתי|בשורה על-פי מתי]] שמו הוא יוסף), [[יהודה, אחי ישו|יהודה]] ושמעון). בבקרו ב[[בית המקדש]] בגיל 12 הפליא ישו את החכמים בבקיאותו ובהבנתו בכתובים. הוא למד את מקצוע ה[[נגרות]] ב[[נצרת]]. לאחר מפגש עם [[יוחנן המטביל]] שהכיר בו כבן האלוהים, החל ישו לנדוד בין הערים ולגייס מאמינים לתורתו. לפי [[הבשורה על-פי לוקאס]] הוא קרא פסוקים מ[[ישעיה]] ס"א בבית הכנסת בנצרת, ואז אמר "היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם". אנשי העיר לא קיבלו אותו ואף ניסו להורגו.

על פי הסיפור, מסכת חייו הקצרה רצופה מעשי נסים – הליכה על [[מים|מי]] [[הכנרת]] (מתי 14, 25-26; מרקוס 6, 48-49; יוחנן 6, 19), ריפוי חולים, הפיכת מים ל[[יין]], האכלת 4,000 איש בשבע כיכרות [[לחם]] ומעט דגים (מתי 15, 32-38; מרקוס 8, 1-9; בגרסה שונה מעט: יוחנן 6, 5-13; לוקס 9, 16-17), שני [[נס הדגים|ניסי ריבוי דגה]], ואחרים. מתוך קהל מאמיניו בחר ישו 12 שליחים (אפוסטולים) שתפקידם להפיץ את תורתו.

סיפור חייו של ישו מסופר בידי ארבעת "ה[[בשורות|אוונגליונים]]", כשלפעמים יש הבדלים ביניהם.

==תורתו של ישו==
{{לשכתב|סיבה=ערימה מופרזת לגמרי של ציטוטים. מאסה של מחקר מקורי הנשענת על ניתוח עצמאי של האוונגליונים (ומובאה או שתיים מספרו של יוסף קלאוזנר), קיים הר של מחקר. הציטוטים הועברו לדף השיחה. יש להמשיך את בניית הפסקה בניסוח אנציקלופדי בלבד!|נושא=דתות|נושא2=היסטוריה}}
[[קובץ:Bloch-SermonOnTheMount.jpg|שמאל|ממוזער|300px|"[[הדרשה על ההר]]" מאת [[קרל בלוך]], צייר [[דנמרק|דני]] מ[[המאה ה-19]]]]

===שמירת מצוות התורה===
באופן בסיסי תורת ישו לא באה להפר את מצוות התורה, אך ישו שם גבול ברור אפילו לעשרת הדיברות, בצוותו שאמונה בו עולה על מצוות כיבוד אב ואם.{{הערה|שם=מתי103436|מתי, 10, 34-36}}

ישו הצהיר על נאמנותו לתורה ולקיום המצוות המעשיות,{{הערה|מתי 5:17, תרגום דעליטש}} וכן לצייתנות להוראת הפרושים,{{הערה|מתי כג 2–3, בתרגום: דעליטש.}} אך מאידך הוא יצר כללים הלכתיים שמשמיטים את תוקפן של המצוות המעשיות. כגון, כשתלמידיו הרעבים קטפו מלילות בשבת (ולא משום פיקוח נפש) הוא הצדיקם בטענה שהשבת צריכה להתחשב בצרכי האדם, ואין האדם צריך לכופף עצמו לאיסורי השבת,{{הערה|מרקוס ב-27, בתרגום: דעליטש}} "שהרי בן-אדם הוא [[אדון השבת]]".{{הערה|מתי יב 8. לוקס ו-5, בתרגום: דעליטש.}} כלל זה השמיט את תוקפן של מצוות השבת. כך גם לגבי "מסורת הזקנים" באיסור רפואה בשבת.{{הערה|מרקוס ג 4.}}

כאשר תלמידיו לא הקפידו על "מסורת הזקנים" בנטילת ידיים לפני ה[[סעודה]], הוא הצדיקם בטענה שלא חשוב מה נכנס לפה אלא מה שיוצא ממנו.{{הערה|מתי טו 2, 11. ראה מרקוס ז 19–20, בתרגום: דעליטש.}} כלל זה משמיט את תוקפן של איסורי מאכלות אסורים. כשתלמידיו אינם מקפידים לצום, הוא הצדיקם בטענה שהוא נחשב כ'חתן' באופן קבוע ולכן תלמידיו פטורים מהוראה זו כל עוד הם לידו.{{הערה|שם=מתיאטז|מתיא טז, 19}} הוא הסמיך את תלמידיו לאסור ולהתיר כפי רצונם, ומבטיח להם שבשמיים יסכימו לפסיקתם.{{הערה|שם=מתיאטז}}

שיטת פסיקתו של ישו סללה את הדרך לביטול המצוות המעשיות, וכך גם הבין זאת [[פאולוס]].{{הערה|ראה יוסף קלוזנר, ישו הנוצרי, עמ' 204.}}

===מצוות בין אדם לחברו===

אפשר להסביר את המוסר הסגפני קיצוני של ישו בכך שקיימת אצלו צפייה למהפך עולמי בזמן הקרוב: הופעת 'ימות המשיח', '[[מלכות שמיים]]' (מושג שישו מרבה להזכירו) ויום הדין הנורא. בריאה של עולם חדש, ששונה מהעולם הזה במציאות. קיימת אצלו אדישות לתופעות טבעיות בעולם שלנו, כי בעולם החדש אין טעם לצבור רכוש ואפשר לתת את כל הרכוש לעניים, אין טעם לפערי המעמדות בחברה ולקרבה העודפת למשפחתיות, ואין טעם להתייחס לרע ולהתנגד אליו וכן להישבע.{{הערה|רעיון זה הובא על ידי יוסף קלאוזנר, ישו הנוצרי, עמ' 250.}}

ישו הדגיש כי מצוות אלו בין אדם לחברו בטלות כאשר הן בסתירה לאמונה בו עצמו, "אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ. לֹא בָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם אֶלָּא חֶרֶב, שֶׁהֲרֵי בָּאתִי לִגְרֹם פִּלּוּג בֵּין אִישׁ לְאָבִיו, בֵּין בַּת לְאִמָּהּ וּבֵין כַּלָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְיִהְיוּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.".{{הערה|שם=מתי103436}}

==משפטו==
על-פי המסופר באוונגליונים, ישו סעד עם תלמידיו בפעם האחרונה בירושלים בערב [[פסח]], במה שנראה כצורה מוקדמת של טקס [[ליל הסדר]]. אירוע זה מכונה בנצרות [[הסעודה האחרונה]], ותאריכו המשוער הוא בין שנת 30 לשנת 33 לספירה (כלומר כשישו היה בגיל 34–38).{{ש}}
לאחר מכן נלכד ישו על ידי המון שנשלח מהכוהן הגדול וזקני העם, בעזרתו של '''[[יהודה איש קריות]]''' – אחד משנים עשר האפוסטולים ("שליחים"), שעל-פי המסורת הנוצרית בגד בישו וגילה את מקומו תמורת 30 מטבעות כסף (מאוחר יותר התמלא מקומו בידי שליח אחר). ישו עמד לדין לפני הסנהדרין בלילה, שפסקה דין מוות כשישו אמר (או רימז) שהוא המשיח ובן האלוהים. הסנהדרין העבירה אותו לפילטוס, ואחרי לא מעט היסוסים פילטוס הסכים לצלוב אותו.

להנהגה היהודית ביהודה כבר לא היו סמכויות שלטוניות בתקופה האמורה (סמכויותיה בוטלו זמן-מה לאחר מותו של הורדוס המלך), והיא לא הייתה רשאית לשפוט ולהעניש. בנוסף, צליבה אינה חלק מ[[ארבע מיתות בית דין]], כלומר שסנהדרין לא הייתה גוזרת צליבה כעונש. כל זאת מתאים לסיפור המובא באוונגליונים, לפיו [[חקירת ישו בידי הסנהדרין|הסנהדרין שפטה את ישו]], אך ביקשה למסור את גזר הדין לביצוע בידי הנציב הרומי. בדברים אלה יש כדי להצביע על הכרותם של כותבי האוונגליונים עם הכללים והחוקים ביהודה בתקופה האמורה, ואין בהם כדי לאשש או להפריך את הסיפור.

חוקרים מודרניים העלו גם ספקות על עצם זיהויה של הסנהדרין שבפניה נשפט ישו, עם בית הדין הגדול, המכונה בשם זה.{{הערה|חיים דב מנטל, '''מחקרים בתולדות הסנהדרין''', [[הוצאת דביר]], תל אביב, [[תשכ"ט]].}} לפי המתואר באוונגליונים עמד בראש הסנהדרין הכהן הגדול, והיא התאספה בביתו.{{הערה|מתי כ"ו, נ"ט ואילך. מרקוס י"ד, נ"ג ואילך. לוקס כ"ב ס"ו ואילך.}} זאת בניגוד לבית הדין הגדול, שבראשו עמד חכם [[פרושים|פרושי]] וישב ב[[לשכת הגזית]] שמקדש. בנוסף, ישו לא הושם בבית מעצר אלא הובא ישירות לבית הכהן הגדול ושם נכחו גם ראשי הכוהנים והזקנים והסופרים וכל הסנהדרין הגדולה לפני פסח (כשכולם טרודים לחג),{{הערה| מתי כו 57, 59. יוחנן יח 24.}} נשפט בלילה{{הערה|מרקוס י"ד, נ,ג-נ,ד. מתי כ"ו, נ"ז ואילך.}} או בבוקר יום טוב,{{הערה|לוקס, כ"ב ס"ו.}} בניגוד מפורש להלכה הפרושית שאין דנים בלילה ואין דנים ביום טוב או בערב [[יום טוב]].{{הערה|משנה סנהדרין, ד' א'.}} אפשרות שהוצעה במחקר היא שמדובר היה במועצה המדינית של הכהן הגדול ה[[צדוקים|צדוקי]], שייצגה את היהודים בפני השלטון הרומי, ומונתה כולה על ידי הרומאים.{{הערה|קדמוניות היהודים, כ', י', ה', 251}}

גם אם היהודים לא יזמו את הריגת ישו, אפשר להניח כי ההנהגה היהודית, על שני פלגיה – ה[[צדוקים]] וה[[פרושים]], לא מצאה לנכון להגן על ישו מפני [[הוצאה להורג]], כיוון שראתה בו [[משיח שקר]] ומורד המתסיס את העם ומסכן את היציבות החברתית והדתית. הוראתו המפורשת להרוס את בית המקדש לפני המוני היהודים שנקהלו בחג במקדש,{{הערה|יוחנן ב-19.}} [[טיהור בית המקדש|גירוש השולחנים ומוכרי היונים]] בהיכל, מניעת העברת כלים דרך בית המקדש,{{הערה|מתי כא 12–17, לוקס יט 45–48, יוחנן ב-22-13.}} עריכת קבלת פנים ממלכתית לישו בכניסתו לירושלים על ידי המוני העם{{הערה|מתי כא 8.}} והפצת תורתו בבתי כנסיות ובבית המקדש{{הערה|יוחנן יח 19.}} סיכנו את סדרי ההיכל והשרו אווירה של מרד בסמכות השלטת. חשש זה נראה בדברי הכהן הגדול קיפא לחברי הסנהדרין: "כי טוב לנו מות איש אחד בעד האומה מאבוד העם כולו",{{הערה|יוחנן י"א, מ"ז-צ"ח.}}{{הערה|מדברי ההיסטוריון יוספוס פלביוס עולה שלחשש זה היה רקע היסטורי ממשי. יוספוס מספר שאלפים מהעם נצלבו במרידות קודמות ברומאים, בהנהגת אנשים שראו עצמם כמשיחים (קדמוניות היהודים, י"ז, י', ח').}} וכן בדבריו לפונטיוס פילטוס: "את זה מצאנו מסית את העם ומונע אותו מתת מס אל הקיסר באמרו כי הוא מלך המשיח".{{הערה|לוקס, כ"ג ב.}}

ייתכן שגם פונטיוס פילטוס ראה בישו סיכון ליציבות השלטון ביהודה ומורד פוטנציאלי, כפי שסוברים החוקרים [[סמואל ג'ורג' פרדריק ברנדון|ברנדון]]{{הערה|S. F. Brandon, Jesus and the Zealots: A Study of the Political Factor in Primitive Christianity (1967)|כיוון=שמאל}} וחיים דב מנטל,{{הערה|{{צ-ספר|שם=מחקרים בתולדות הסנהדרין|מו"ל=הוצאת דביר|שנת הוצאה=תשכ"ט}}}} ולפיכך הוציאו להורג. ייתכן שישו נתפס בעיני הנציב הרומי כמי שעבר על החוק lex majestatis, חוק רומי שנועד לשמור על כבוד הקיסרים. כיוון שלא ענה בשלילה על השאלה האם הוא מלך היהודים, פגע ישו לכאורה בכבוד הקיסרים שראו עצמם "אלוהיים". ראיה אפשרית לכך היא הלוח שהושם על הצלב, ועליו נכתב 'ישוע הנוצרי מלך היהודים'{{הערה|יוחנן י"ט, י"ט}} כמנהגם של הרומאים לשים על הנידון לוח בו נכתב שמו ומהות פשעו. עם זאת, באוונגליונים מסופר שפילטוס לא רצה להרוג את ישו, ופעל כך רק כדי למנוע מהומה, או מכיוון שה[[יהודים]] אמרו שאין הוא ידיד של קיסר אם הוא לא יסכים לצלוב מי שמרמז שהוא מלך.

==מותו ותחייתו==
{{ערך מורחב|ערכים=[[הפסיון של ישו]], [[ויה דולורוזה]], [[צליבת ישו]], [[קבר ישו]]}}
[[קובץ:Giotto - Scrovegni - -35- - Crucifixion.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צליבת ישו – ציור של [[ג'וטו די בונדונה]] ב[[פדובה]]]]
[[קובץ:Cod_St_Peter_perg_139_Scherenberg-Psalter_8r.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קורבנו של ישו – מימינו [[אקלזיה וסינגוגה|אקלזיה]] עם גביע ומשמאלו סינגוגה מכוסת העיניים]]

ישו הוצא להורג ב[[צליבת ישו|צליבה]] ב[[ירושלים]] בהוראת הנציב הרומי על יהודה, [[פונטיוס פילטוס]]. עניין שנוי במחלוקת הוא מעורבות ההנהגה היהודית של אותה תקופה בהוצאתו להורג. האוונגליונים מטילים את האחריות למותו של ישו על ה[[סנהדרין]] ועל המוני העם בירושלים באותם ימים, תחת הסתת המנהיגים. זאת בסיפור המופיע בגרסאות שונות: מתי 27, 1-25; מרקוס 15, 1-15; [[הבשורה על-פי לוקאס|לוקס]] 23, 4-5; יוחנן 18, 28-40. סיפור זה ופיתוחיו התאולוגיים שימשו בסיס ל[[פוגרום|פוגרומים]] ומעשי רצח של נוצרים ביהודים. רוב הכנסיות הנוצריות בימינו מתייחסות לסיפור זה בזהירות רבה, ואינן מנסות להשליך ממנו ליחסי נוצרים-יהודים בדורנו. מבחינה היסטורית קשה לאמת את פרטי סיפור צליבתו של ישו, כשם שקשה לאמת את כלל הסיפורים באוונגליונים. צליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג באימפריה הרומית באותה תקופה, ונראה כי השלטונות הרומיים לא ייחסו לאירוע כזה משמעות מיוחדת.

על-פי המסופר באוונגליונים, ישו סעד עם תלמידיו בפעם האחרונה בירושלים בערב [[פסח]], במה שנראה כצורה מוקדמת של טקס [[ליל הסדר]]. אירוע זה מכונה בנצרות [[הסעודה האחרונה]], ותאריכו המשוער הוא בין שנת 30 לשנת 33 לספירה (כלומר כשישו היה בגיל 34–38).

ישו נקבר, כמקובל בקרב היהודים, מחוץ לחומות ירושלים לפני כניסת השבת.

ישו נצלב ביום שישי, במהלך [[חול המועד פסח]], או, לפי [[הבשורה על-פי יוחנן]], ב[[ערב פסח]]. הצליבה התקיימה על [[גולגולתא|גבעת הגולגולתא]] בירושלים, והדרך המסורתית שעשה ישו עד למקום הצליבה נקראת ה[[ויה דולורוזה]] ("דרך ה[[ייסורים]]"). האוונגליונים מספרים כי היה חושך בצהריים למשך שלוש שעות לפני מות ישו, וסופרים נוצריים במאה השלישית ובמאה הרביעית מצטטים היסטוריונים אחרים המספרים על "חושך בצהריים" ורעידת אדמה, בין הקיץ של שנת 32 לקיץ של שנת 33 ([[:en:Crucifixion eclipse|Crucifixion eclipse]]). שניים מהאוונגליונים מדווחים כי במות ישו נקרעה פרוכת ההיכל בבית המקדש מלמעלה למטה, ו[[הבשורה על-פי מתי]] מספר שהייתה [[רעידת אדמה]] וכי "הקברים נפתחו וגופות רבות של הקדושים שהיו ישנים קמו ויצאו מן הקברים אחרי תחיתו ויבואו אל העיר הקדושה וייראו לרבים."

האוונגליונים מספרים עוד, כי כמה נשים, שבאו עם ישו מן הגליל לירושלים, בהן [[מרים המגדלית]] (מריה מגדלנה), פקדו את קברו של ישו ביום ראשון (הן לא הקדימו, כנראה כדי לא לחלל את השבת), וגילו כי הגולל הוסר והקבר נותר פתוח. מלאך התגלה אליהן והודיע להן כי [[תחיית ישו|ישו קם לתחייה]]. ישו התגלה לכמה משליחיו לאחר תחייתו בטרם עלה לשמים. סיפור זה הוא הבסיס לחג ה[[פסחא]] הנוצרי, שחל תמיד בין [[יום שישי]] ל[[יום ראשון]] המקבילים פחות או יותר לחג הפסח היהודי, ואשר מתאפיין באבל על מותו של ישו ביום שישי ושמחה על תחייתו ביום ראשון. בעדות נוצריות רבות מקובלים סממני אבל בכל יום שישי בשבוע, ואילו יום ראשון נחשב ברוב העדות הנוצריות כיום קדוש וכיום מנוחה.
על אתר צליבתו המשוער של ישו הוקמה לימים [[כנסיית הקבר הקדוש]].

== השם "ישו" ==
השם "ישו" הוא המקובל ביותר בקרב דוברי עברית, אם כי בתרגומי הברית החדשה לעברית, וכן בקרב קהילות נוצריות דוברות עברית, מקובל השם "יֵשׁוּעַ". נראה ש"ישו" הוא צורה מאוחרת של השם "ישוע", שבעצמו התפתח מהשם "יהושֻעַ" (למשל, יהושע בן-נון מכונה "ישוע בן-נון" ב[[ספר נחמיה|נחמיה]] ח, י"ז).

קיום השם ישו מתועד בקרב יהודים בתקופת המשנה והתלמוד. בתלמוד הירושלמי נזכר חכם יהודי בשם "רבי יֵשוּ דרומייא" (רבי ישו מהדרום), וחכם יהודי אחר בשם "רבי יושו בריה דרבי תנחום" (רבי יושו בנו של רבי תנחום). השמות הללו נמצאים ב[[גניזת קהיר|קטעי גניזה]] של התלמוד הירושלמי, אולם עם הזמן "תוקנו" לשם יהושע, כדי לנתק את הזיקה בין החכמים היהודיים לבין ישו הנוצרי, ולא נשתמרו בדפוסים.{{הערה|ראו [[שאול ליברמן]], '''הירושלמי כפשוטו''', ירושלים תרצ"ה, עמ' 71.}} עדות קטעי הגניזה מוכיחה כי הגיית השם ישו היא מסורת עתיקה, וכי אין שחר לטענה כאילו השם ישו נוצר על ידי יהודים כראשי תיבות "ימח שמו וזכרו".

היעלמות ה-ע בשם "ישו" תיתכן משתי סיבות:
# היעלמות העיצורים הגרוניים ב[[ניב (סיווג שפה)|ניבים]] מסוימים של [[לשון חז"ל#מאפיינים מתחום תורת ההגה|לשון חז"ל]], בעיקר אלה שדוברו בגליל. עדות מפורשת לכך מצויה בתלמוד הירושלמי, שם היא מיוחסת לעברית שבפי תושבי [[היסטוריה של חיפה|חיפה]], [[בית שאן#היסטוריה|בית שאן]] ו[[קריית טבעון#תולדות המקום|טבעון]]: "אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אאין" ([[מסכת ברכות]] ירושלמי, פרק ב, דף טז, ב).
# השפעה של שפות זרות שלא כללו עיצורים גרוניים. ייתכן שהצורה "ישו" היא חיקוי להגיית השם בפי נוצרים שלא היו דוברי [[שפות שמיות]]. ביוונית (שפת הברית החדשה) נהגה שמו יֶסוּס (Ἰησοῦς), ובכנסייה הגיאורגית נהגה השם יֶסוֹ (იესო).

בברית החדשה עצמה נדרש השם "ישוע" (כפי שתורגם לעברית) כך: "כי הוא יושיע את-עמו מחטאתיהם" (מתי א:21). יש בכך עדות כי מחבר האוונגליון של מתי דיבר עברית.

עדות נוספת לצורה "ישוע" נמצאת בעובדה שבתרגומים המוקדמים של הברית החדשה לארמית ולערבית, מופיע רק השם "ישוע".

יש הדורשים את השם "ישו" כ[[ראשי תיבות בדיעבד]] של הביטוי "יימח שמו וזכרו". משום כך, וגם מתוך העדפתם לצורה הקדומה של השם המזכירה את מושג הישועה, נוצרים דוברי עברית מסתייגים מהשימוש בצורה "ישו" ומעדיפים את הצורה "ישוע".

יש יהודים דתיים המקפידים שלא להשתמש בשם ישו או ישוע, אלא בכינוי "אותו האיש", בגלל האיסור ההלכתי לומר שם של [[עבודה זרה]] ({{תנך|שמות|כג|יג}}), כפי ש[[הפולמוס היהודי-נוצרי#השילוש|מוגדר "השילוש" ביהדות]]. כינוי כזה הועדף במשך הדורות על ידי יהודים בארצות הנוצרים כאמצעי הסוואה ורמיזה בעת כתיבה או דיבור יהודי על אלוהי הנוצרים.

==מחקר היסטורי==
{{להשלים|נושא=ישראל|נושא2=דתות}}
החקר ההיסטורי על דמותו של ישו מורכב משני ענפים:
* חקר [[ההיסטוריות של ישו]] בודק את המקורות בהם מוזכר ישו. מנסה להבין מה התרחש בהקשר של הזמן והמקום, תוך בדיקה האם חוקרים עכשוויים יכולים לדעת מה שקרה באמת. ענף מחקר זה עושה שימוש במקורות ראשוניים וראיות [[היסטוריות]] אחרות ובודק את מהימנותם. דוגמה לשאלה נחקרת היא האם באמת היה ישו [[נזיר (יהדות)|נזיר]].
*[[ישו ההיסטורי]] {{אנ|Historical Jesus}} הוא ענף מחקרי השואף לשחזר את חייו ותורתו של ישו בשיטות [[ביקורת היסטורית|היסטוריות ביקורתיות]], בניגוד להגדרות כריסטולוגיות חוקרים את ההקשר ההיסטורי והתרבותי שבו חי ישו.

==היחס לישו בדתות אחרות==
[[קובץ:Catholicon Church-of-the-Holy-Sepulchre Jerusalem detail.jpg|250px|ממוזער|[[פסיפס]] עם דמותו של ישו, על כיפת הקתוליקון ב[[כנסיית הקבר]] ב[[ירושלים]]]]
===ביהדות===
====ישו במקורות חז"ל====
{{ערך מורחב|ערכים=[[ישו (יהדות)]], [[העדות הפלוויאנית]]}}
על פי המסופר ב[[תלמוד]] היה איש בשם ישו, תלמידו של רבי [[יהושע בן פרחיה]] (במאה השנייה לפני הספירה), שדחהו מעליו משום שבעת ביקור באכסניה העיר ש"עיניה (של בעלת הבית) טרוטות", הערה שגררה את תרעומת רבו שהחליט לנדותו. מדי יום בא ישו לפני רבו להביע [[חרטה]] על דבריו. יום אחד, כשבא לפניו, היה בדעתו של רבי יהושע לקבלו אלא שהיה עסוק ב[[קריאת שמע]] וסימן לו להמתין. ישו פירש בטעות כאילו רבו מגרשו ובכעסו פנה לעבוד [[עבודה זרה]]. כשהתבקש ישו על ידי רבו לחזור בו ממעשה זה, השיב: "כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה" ({{בבלי|סוטה|מז|א}}). מתוך הסיפורים הנוספים והמעטים על ישו בתלמוד הבבלי, יוצא שראו בו תלמיד ש[[יצא לתרבות רעה]] ("תלמיד שהקדיח תבשילו ברבים").

בקרב מפרשי התלמוד הועלתה הבעיה, שיהושע בן פרחיה לא חי סמוך לזמנו של ישו, אלא שנים רבות לפניו. לפיכך הוצע הפירוש שבתלמוד מדובר בדמות אחרת שנקראה בשם זה.

למרות הדעה המקובלת כי הרומאים הרגו את ישו, מצוין בתלמוד הבבלי ב[[מסכת סנהדרין]] (מג, ע"א) כי ישו הוצא להורג על ידי ה[[סנהדרין]] בערב פסח "על שכישף והסית והדיח את ישראל". בקטע זה מסופר גם כי לישו היו חמישה תלמידים, כאשר לדעת החוקרים היו ל-"ישו" של הנצרות הרבה יותר, דבר המטיל ספק על זהות שתי הדמויות או על מהימנות הקטע. קטע זה צונזר מהתלמוד במשך שנים רבות לפי הוראת האפיפיור והוחזר רק במהדורות החדשות.

יש שטענו שלא סביר שישו נהרג בידי הסנהדרין לאור העובדה שבארץ שלט באותה תקופה השלטון הרומאי, וכפי שמוזכר בתלמוד עצמו, כבר לא הייתה בסמכותו להוציא להורג אנשים. אך סביר לפרש, שלפי דעת התלמוד הוא נשפט בידי הסנהדרין וגזר דינו בוצע בידי הרומאים.

כדי לפתור בעיות אלו ואחרות, היו מהפרשנים היהודים שניסו להסביר כי מדובר בישו אחר. לסוגיה זו ישנה גם משמעות אפולוגטית, משום שיהודים רבים חיו בעולם שבו שלטה ה[[נצרות]], שראתה ביהודים את רוצחי אלוהיהם.

====תפילת "עלינו לשבח"====
בתפילה [[עלינו לשבח]] נחשדו המילים "להבל וריק" (שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ)
כשם מוסווה לישו. הרב [[יום טוב ליפמן מילהויזן]] סיפר שבשנת [[ה'קנ"ט]] טען פסח-פטר, [[משומד]] נוצרי בן [[המאה ה-14]], שהמשפט "שהם משתחווים להבל וריק" הכלול בתפילה מכוון לישו, ולכן מכוון כנגד אמונתם של ה[[נוצרים]] ("וריק" שווה ב[[גימטריה]] ל"ישו".) הרב ליפמן ענה לו:
{{ציטוט|תוכן="אמרתי לו הנוצרים לא קראו לאלהיהם יש"ו. כי בלשונם נקרא יזו"ש. ובלשוננו נקרא ישו"ע. ענה ואמר אמת ומקצתכם קוראים לו ישו"ע וכן שמו לפי שהושיע להם מן הגיהנם."{{הערה|{{HebrewBooks|[[ליפמן מילהויזן]]|ספר נצחון|37598|סימן שמ"ז|עמוד דיגיטלי=420}}}}}}
ב-[[28 באוגוסט]] [[1703]] הורה [[פרידריך הראשון, מלך פרוסיה]] ליהודים למחוק את המילים {{ציטוטון|שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ}}.{{הערה|{{הארץ|בני גזונדהייט|'''מה הכיל הרי"ק שב"עלינו לשבח"?'''|1.899858|30 ביולי 2003}}}} וחייבם לומר את התפילה בקול כדי לוודא שאינם אומרים זאת. המשפט נשמט מ[[סידור]]ים רבים שנדפסו באירופה.{{הערה|ראו למשל: {{HebrewBooks|שמחה בן שמואל מוויטרי|מחזור ויטרי|9377|סימן ש"ל|עמוד דיגיטלי=577}} המכיל את הציון: "נמחק בכונה"}} בתפילות ה[[יהדות רפורמית|רפורמיות]] ו[[יהדות קונסרבטיבית|קונסרבטיביות]] נשמט משפט זה על מנת לא לפגוע בבני דתות אחרות.

====היחס לישו בקהילות היהודיות====
בתור מייצגה של הנצרות בעיני היהודים, זכה ישו לבוז רב בקרב הקהילות היהודיות. במהלך השנים הומצאו בקהילות [[יהדות אשכנז|אשכנז]] [[ראשי תיבות]] לשם ישו – "יימח שמו וזכרו", ולכן נכתב לעיתים שמו 'יש"ו'.

גרסה יהודית סאטירית למחצה לחייו של ישו מצויה בספר שהתגלגל בחשאי בין היהודים ב[[ימי הביניים]], אך גם הנוצרים הניחו עליו את ידיהם, ונקרא [[ספר תולדות ישו]].

===באסלאם===
{{הפניה לערך מורחב|עיסא}}
ב[[הקוראן|קוראן]] נזכר ישו לעיתים קרובות בשם [[עיסא]] או "אל-מסיח" (המשיח). הוא מתואר כאחד מ[[נביאי האסלאם|נביאי האמת]] שקדמו ל[[מוחמד]], וכמי שהביא את ה"אנג'יל" (הברית החדשה), כשם שניתנה [[תורה]] ל[[משה רבנו|משה]] (ראו למשל: סורה 3, פסוק 84).

עם זאת, הקוראן שולל לחלוטין את התפיסה כי ישו הוא בן האלוהים ואת "[[השילוש הקדוש]]", ואינו רואה בדמותו עדיפות כלשהי על-פני נביאים אחרים. (ראו למשל: סורה 3, פסוק 59). כמו כן, הקוראן שולל את מותו של ישו וטוען כי אלוהים "הרים אותו לעצמו" (4, 157).

===בדת המנדעית===
בקרב הדת ה[[מנדעיזם|מנדעית]], הרואה ב[[יוחנן המטביל]] נביא אמת, ישו נחשב לגדול [[נביא שקר|נביאי השקר]]. המנדעים מתכחשים לכך שישו נצלב וטוענים, כמו המוסלמים, שניצל מגורל זה ותחליף מדומה כלשהו סבל במקומו. יש גיוון רב במקורותיהם: חלק מציגים את ישו כהתגלמות של כוחות האופל הטמאים, אחרים טוענים שהמאבק בין טוב ורע התקיים בתוך ישו ממש, ומספר אגדות מנדעיות אף מציגות אותו כדמות חיובית שמקורה באל ואכן ניסתה לגאול את האנושות.{{הערה|1=Karen Baker, The Mandaeans-Baptizers of Iraq and Iran, Wipf and Stock, 2017. עמ' 40.}}

=== בדת הדרוזית===
[[קובץ:Maqam Al-masih.jpg|ממוזער|200x200 פיקסלים|המקאם הדרוזי של אלמסיח (ישו) ב[[א-סווידא (מחוז)|א-סווידא]], [[סוריה]].]]

הדרוזים מכבדים את ישו "בן [[יוסף הקדוש|יוסף]] ו[[מרים, אם ישו|מרים]]" ואת ארבעת תלמידיו, שכתבו את ה[[בשורות]]. לפי הדת הדרוזית, ישו נחשב לאחד מנביאי אלוהים החשובים, בהיותו בין שבעת הנביאים שהופיעו בתקופות שונות בהיסטוריה. על פי כתבי היד הדרוזים ישו הוא האימאם הגדול ביותר והתגלמות התבונה האולטימטיבית (אל-עקל) על פני כדור הארץ והעיקרון הקוסמי הראשון (אל-חד), תוך שהיא רואה בישו כגלגול של אחד מחמשת הכוחות השמימיים הגדולים. במסורת הדרוזית, ישו ידוע בשלושה תארים: [[המשיח]] האמיתי (''אל מסיח אל חאק''), משיח כל העמים (''מסיח אל אומם''), ומשיח החוטאים. הדבר נובע, בהתאמה, מהאמונה שישו מסר את דבר האל האמיתי, האמונה שהוא מושיע כל האומות, והאמונה שהוא מוסמך למחול ולכפר.

==לקריאה נוספת==
* [[דוד פלוסר]], '''ישו''', [[הוצאת מאגנס]] ו[[הוצאת דביר]], 2009.
* דוד פלוסר, '''יהדות ומקורות הנצרות''', [[ספרית פועלים]], 1979.
* Delbert Burkett,{{כ}} '''An Introduction to the New Testament and the Origins of Christianity'''.{{כ}} [[הוצאת אוניברסיטת קיימברידג']], 2002. עמ' 123–265.
* [[חיים כהן (משפטן)|חיים ה. כהן]], משפטו ומותו של ישו הנוצרי, הוצאת דביר, 1968.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Jesus Christ|ויקיציטוט=ישו}}
* {{קתדרה|[[איל רגב]]|מקדש או משיח? 'משפטו' של ישו, המקדש והמדיניות הרומית|119.2|119, מרץ 2006, עמ' 36-13}}
* אוהד לוי זלוסצר, [http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-540.htm האם ישו היה בן יחיד?], באתר e-mago, {{כ}}24 בנובמבר 2005.
* גבריאל רעם, [http://www.e-mago.co.il/node/12004 סיפור חייו ומותו של ישו כמטאפורה], באתר e-mago
* {{ynet|יהודה בלו|מועד הולדתו של ישו לפי הברית החדשה לא חל היום|3344408|25 בדצמבר 2006}}
* {{דבר|רות בונדי|מי נתן את ההוראה לעצור את ישו|19680607|154}}, {{דבר||המשך|19680607|171}}.
* {{הארץ|יצחק לאור|והוא ישוב לארץ ישראל בטלית|1.1331942|19 ביוני 2008}}
*[http://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?query=any,contains,jesus%20maps&tab=default_tab&search_scope=Local&sortby=lso01&vid=NLI&mfacet=rtype,include,maps,1&mfacet=topic,include,Christianity,2&mfacet=topic,include,Jesus,2&mfacet=tlevel,include,online_resources,3&lang=iw_IL&came_from=sort מפות עתיקות המתייחסות לישו ולנצרות], מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, [[הספרייה הלאומית]]
* {{קטעים בהיסטוריה|פרק 1: ישו – חייו ומותו|2008/03/14|ישו-חייו-ומותו-3}}
* {{הארץ|אריק קופאג', [[הניו יורק טיימס]]|עצמו עיניים ודמיינו שישו עומד לפניכם. איך הוא נראה?|1.8856617|19 במאי 2020}}
* {{אנצ דעת}}
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007299934305171|ישו הנוצרי}}
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}
* {{mako||מצליחים לזהות? כך נראה האדם המפורסם בעולם|fa7b291caa5a151006|hix-science|15 בדצמבר 2015}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ישו}}
{{חג המולד}}
{{נצרות}}
{{התאולוגיה הנוצרית}}

{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:ישו|*]]
[[קטגוריה:נצרות]]
[[קטגוריה:יהודי תקופת בית שני]]
[[קטגוריה:תאולוגיה נוצרית]]
[[קטגוריה:מורים רוחניים]]
[[קטגוריה:עולים לרגל לירושלים]]
[[קטגוריה:יהודים שהוצאו להורג בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:יהודי המאה הראשונה לפנה"ס]]
[[קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-1]]
[[קטגוריה:משיח בנצרות|*]]