פרידריכשטראסה
פרידריכשטראסה (מגרמנית: Friedrichstraße, "רחוב פרידריך") הוא אחד ממרכזי התרבות והקניות של ברלין והרחוב המרכזי של רובע פרידריך (Friedrichstadt). הרחוב נקרא על שמו של הנסיך הבוחר פרידריך השלישי, שליט ברנדנבורג, ששלט בין השנים 1688–1713 ובשנת 1701 הוכתר גם כמלך בפרוסיה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה  |
| אורך |
3,300 מ' |
| מיקום | |
| מדינה |
 גרמניה |
| עיר |
 ברלין |
| רחובות מסתעפים |
Dorotheenstraße, Jägerstraße, Taubenstraße, Kronenstraße, Johannisstraße, רחוב אורניינבורגר, Ziegelstraße, Schützenstraße, Rosmarinstraße, Krausenstraße, E.T.A-Hoffmann-Promenade, Rahel-Varnhagen-Promenade, Hedemannstraße, Besselstraße, Zimmerstraße, Puttkamerstraße, Franz-Klühs-Straße, Mauerstraße, Französische Straße, Georgenstraße, Chausseestraße, Hannoversche Straße, Mittelstraße, אונטר דן לינדן, Behrenstraße, Mohrenstraße, Reinhardtstraße, Claire-Waldoff-Straße, Torstraße, Schiffbauerdamm, Rudi-Dutschke-Straße, Leipziger Straße, Kochstraße, Mehringplatz |
| קואורדינטות | 52°31′00″N 13°23′21″E / 52.516666666667°N 13.389166666667°E |
 | |
  | |
מיקום
עריכההרחוב נמשך מחלקו הצפוני של רובע מיטה (שמצפון לו נקרא הרחוב שוסה-שטראסה), ועד לשער הָאלֶה (האלשס טור – Hallesches Tor; מיקום אחד משעריה של חומת ברלין העתיקה, שאינה עוד) ברובע קרויצברג. בשל היותו ציר צפון-דרום יוצר הרחוב צמתים חשובים עם צירי מזרח-מערב בעיר, ובייחוד עם רחוב לייפציג (Leipziger Straße) ואונטר דן לינדן. קו U6 של הרכבת התחתית של ברלין עובר מתחת לרחוב. במהלך המלחמה הקרה חצתה חומת ברלין את הרחוב לשניים בנקודה שנודעה בשם "צ'ק פוינט צ'ארלי". פרידריכשטראסה נמצא שלושה רחובות ממזרח לרחוב וילהלמשטראסה, במקביל ללב ההיסטורי שבו שכנו עד 1945 בנייני הממשל.
היסטוריה
עריכה
עד לסוף המאה ה-17, השתרעו השדות וכרי הדשא שעל גדות הנהר שפרה עד לרחוב של ימינו. פרידריך השלישי, נסיך ברנדנבורג היה זה שהתחיל לחלק אדמות וזכויות על הקרקעות באזור, במטרה לבנות רובע חדש בברלין שיהיה מותאם לתקופתו, בדגש על רחובות בתבנית שתי וערב. לרובע החדש הוא קרא דורותיאנשטאט (מילולית: רובע דורותיאה) על שמה של סופיה דורותיאה, אשתו השנייה של פרידריך וילהלם. פרידריכשטראסה היה הרחוב השני בחשיבותו ברובע החדש, אחרי אונטר דן לינדן. נבנו בו בתים בני שתיים ושלוש קומות, לצד חוות שהמשיכו לגדל חזירים ופרות. מכיוון שבברלין עדיין לא הייתה מערכת ביוב, פסולת מגוונת זרמה לאורך הרחוב. מינה פרידריך ועדה לפיתוח רובע חדש באזור, והורה לקרוא לרחוב ב"שם ראוי" - שמו שלו.
בתים המשיכו ונבנו לכיוון דרום, ובשנת 1695 כבר היו באזור זה 300 בתים, וניתן לו השם הנפרד פרידריכשטאט (מילולית: רובע פרידריך). גולים הוגנוטים רבים בחרו להתיישב באזור, ולאחר מותו של פרידריך השלישי, פרידריך וילהלם הראשון שירש אותו בשלטון עודד אנשי צבא להתגורר באזור גם כן. בשנות ה-30 של המאה ה-19 כבר השתרע הרחוב משער האלה (Hallesches Tor) בדרום ועד שער אורניינבורג (Oranienburger Tor) בצפונה, אף כי מגשר וידנדאם צפונה נותר אופיו של הרחוב כפרי ברובו ונבנה בו מחנה לחיל הפרשים המלכותי. מחנה זה ננטש רק בעקבות מהפכת 1848.
במהלך המאה ה-19 הפך פרידריכשטראסה לאזור יוקרתי ונבנו בו מלונות ומסעדות. בניית תחנת הרכבת פרידריכשטראסה ב-1882 הפכה את הרחוב לאחד העמוסים בעיר. בתחילת המאה ה-20 הפך האזור למרכז למסחר בזהב ובאבנים טובות בשעות היום, ולאזור זנות בשעות הלילה, ובצומת של הרחוב עם אונטר דן לינדן הוצב שוטר התנועה הראשון, שניסה לכוון בשריקות ובתנועות יד את תנועתם של חשמליות, מוניות, רכבים ממונעים, אוטובוסים, רוכבי אופניים והולכי רגל. בשנת 1910 נבנה בניין היכל האדמירלים, בין הבודדים שנשמרו לאחר מלחמת העולם השנייה. ב-1927 נפתחה מסעדת "פרנציסקנס" בחלקו הצפוני של הרחוב, שיכלה להכיל עד 2,500 סועדים. המסעדה נפגעה מפצצה במהלך מלחמת העולם השנייה, ורק ב-2008 נמכר השטח מחדש לפיתוח במטרה לבנות בו מתחם מלונות ומשרדים.
בתקופת המלחמה הקרה
עריכההרחוב ניזוק קשות במהלך מלחמת העולם השנייה, ונבנה מחדש רק בחלקו לאחר חלוקת העיר. האזור שנותר במערב ברלין שוקם חלקית כרחוב מגורים; בסוף שנות ה-60 נהרסו השרידים האחרונים של כיכר בל-אליאנס (Belle-Alliance-Platz), בקצה הרחוב, שמה של הכיכר שונה לכיכר מהרינג (Mehringplatz) ונבנו בה משרדים ושיכונים מבטון. למרות מיקומו המרכזי, האזור נותר עני יחסית.
באזור שנותר במזרח ברלין התקבלו תוכניות להרחבת הכביש לארבעה נתיבים (כפי שנעשה ברחוב לייפציג); מלון אונטר דן לינדן (שנהרס ב-2006) ובניין לינדנקורסו (Lindencorso; נהרס ב-1991) היו שני המבנים היחידים שנבנו בתקופה זו מתוך התחשבות בתוכנית ההרחבה של הרחוב. בין הבניינים החדשים שנבנו בתקופה זו היה מרכז הסחר העולמי, שנפתח ב-1978 במבנה בן 25 קומות, וגרנד הוטל ברלין, מלון חמשת הכוכבים הטוב ביותר במזרח גרמניה, שנבנה מול מלון אונטר דן לינדן ב-1987.
תוכניות אחרות הועלו לבנייה מחדש של הרחוב, ובעת איחוד גרמניה ב-1990 הייתה הבנייה בעיצומה, אך מכיוון שנעשתה בשיטת הבנייה הטרומית ששלטה במזרח גרמניה, היא הופסקה, והמבנים שטרם הושלמו נהרסו. הקזינו של ברלין, למשל, שבנייתו הושלמה, נהרס ב-1994.
פרידריכשטראסה נבנה מחדש במהלך שנות ה-90, ונחשב אז לפרויקט הבנייה הגדול בעיר. מספר אדריכלים נודעים תרמו לתוכניות הבנייה, בהם ג'ן נובל, שתכנן את בניין הכלבו גלרי לפאייט, ופיליפ ג'ונסון, שתכנן את מרכז העסקים האמריקני בצ'ק פוינט צ'ארלי. התוכניות התקבלו בתגובות מעורבות, אך הרחוב הפך מחדש ליעד קניות פופולרי.
במהלך המלחמה הקרה וחלוקת ברלין שימשה תחנת הרכבת התחתית פרידריכשטראסה, על אף שהייתה ממוקמת בחלק המזרחי של העיר, שניים מקווי רכבת אס-באן בברלין שעברו במערב העיר, כמו גם את קו הרכבת התחתית U6. התחנות שימשו כנקודות מעבר בקווים אלה, ורכבות עצרו בהן, אף על פי שכל שאר התחנות של אותם קווים במזרח העיר נותרו כתחנות רפאים ונאטמו, כך שהרכבות יכלו רק לחלוף דרכן מבלי לעצור. בתחנת פרידריכשטראסה יכלו נוסעים ממערב ברלין לעבור מרציף אחד למשנהו, אך לא יכלו לצאת מהתחנה לרחוב ללא המסמכים המתאימים. חלק זה של התחנה היה נתון תחת אבטחה כבדה, והיה מנותק לחלוטין מהחלק הקטן יותר של התחנה ששימש את קווי האס-באן של מזרח העיר.
אישים שהתגוררו בפרידריכשטראסה
עריכה- אלכסנדר פון הומבולדט שכר את בית מס' 139 בשנת 1800.
- נפוליאון בונפרטה בילה ב-1806 "ליל שעשועים" עם שלושה מבני לווייתו בביתה של המאדאם ברנרד במס' 63.
- קארל פרידריך שינקל התגורר לתקופה קצרה ב-1809 בבית מס' 99.
- יוהאן גוטליב פיכטה, בזמן שכיהן כרקטור אוניברסיטת הומבולדט בין השנים 1811–1814 התגורר בבית מס' 139/141.
- רחל ורנהגן הפעילה את הסלון הספרותי הנודע שלה בין השנים 1819–1827 בפינת פרנצזישה שטראסה.
- אדלברט פון שאמיסו התגורר עד למותו בשנת 1838 בבית מס' 208.
- פרידריך אנגלס התגורר במהלך שירותו הצבאי בפינת דורותנשטראסה.
- תאודור פונטאנה עבד בשנים 1898–1899 ב"בית המרקחת הפולני" בבית מס' 153.
- מקס ריינהרדט התגורר בבית מס' 134 כשעבד כשחקן בברלין.
