עבירה

עבירה היא הפרה של כללים שנקבעו על ידי קבוצה חברתית – ארגון, מדינה, קבוצה דתית, וכדומה. הפרה כזו של הכללים עשויה להתבצע על ידי פרט בודד, או על ידי קבוצת פרטים. כללי החברה, המפורטים בחוק, תקנון, או כל מסמך מחייב אחר, מגדירים מהי עבירה, ובדרך כלל מוגדר מהו העונש המוטל על מבצע העבירה. בישראל החוק מפרט סעיפים ובהם נסיבות מסוימות שבהן העבירה מוגדרת כך או אחרת, וכן את מתחם הענישה הראוי (ולא עונש אחיד ספציפי).

רוב שיטות המשפט מגדירות את העבירות ואת העונשים בגינן במסגרת המשפט הפלילי.

המשפט הפלילי

המשפט הפלילי תפקידו להגדיר דרכי התנהגות חוקים ובלתי חוקים בין הפרט לחברה, כמו כן, המשפט הפלילי דורש גם דרכי התנהגות מקובלים לפתרון סכסוכים גם כאשר יש סכסוכים בין אדם לחברו.

המשפט הפלילי יכול גם להתיר דרכי התנהגות שהם עבירה כאשר חל עליהם סייגים לאחריות פלילית כמו הגנה עצמית או צידוק.

המקור לקיום עבירה

על פי ההגדרה עבירה היא הפרתו של כלל מחייב. על מנת לבחון האם בוצעה עבירה, יש לבחון את הכלל המחייב, מהיכן נלקח תוקפו, והאם אכן הופר. מקומות בהם נמצאים בדרך כלל כללים מחייבים שהפרתם נחשבת לעבירה הם:

1. חוקים, תקנות וצווים שחוקקה מדינה ריבונית. בדרך כלל העבירות נמצאות בחוק העונשין. ישנן עבירות המפורטות בחיקוקים נוספים, כגון חיקוקים העוסקים במיסים, בתעבורה, בתכנון ובניה, בשמירה על בריאות הציבור, בשמירה על הסביבה, ובאיסורים על סחר בסמים, ואיסורים נוספים. חוקים רבים אשר אינם עוסקים דווקא בעבירות ובעונשין כוללים "פיסקה עונשית" ההופכת את הפרתם של סעיפים מסוימים מהם לעבירה. החוק יכול להסמיך מחוקק משנה להתקין תקנות אשר אף הן מחייבות והפרתן היא עבירה. סעיף 1 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 לחוק העונשין קובע כי "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו", אך ברור הוא כי הכוונה היא לעונש שיכולה להשית המדינה, ולא לעונשים פנימיים בארגונים שונים, או לעונשים מידי שמיים.
2. המשפט הבינלאומי. לעיתים מעשה (כגון פשע מלחמה) אינו מהווה עבירה על פי חוקיה של מדינה מסוימת (לדוגמה גרמניה הנאצית אשר איפשרה את אפליית היהודים על פי חוקי נירנברג) אך הוא מהווה עבירה על המשפט הבינלאומי, אשר יוכל להעמיד את העבריין למשפט (כגון משפטי נירנברג) על אף שאותו עבריין לא הפר את חוקי מדינתו.
3. תקנון של ארגון כלשהו, כגון: מוסד להשכלה, חברה מסחרית, ארגון צדקה, מועדון חברים, ארגון צבאי, וכדומה. הפרת כללים של ארגון שאינו מדינה מכונה בדרך כלל עבירת משמעת. הענישה על הפרה מסוג זה היא לרוב פנימית בתוך הארגון, וקלה יותר מהענישה על הפרת חוק, צו או תקנה.
4. מקור דתי מחייב כגון התנ"ך, התלמוד, הקוראן, הברית החדשה, וכו'. פעולה בניגוד לציווי דתי מכונה בדרך כלל בשם חטא.

סיווג העבירות לפי "מעשה" או "מחדל"

עבירה יכולה להיעשות במעשה, או במחדל.

מעשה הוא מעשה אקטיבי המפר את החוק. מחדל הוא הפרת חובה חוקית או חובה על פי חוזה באמצעות אי עשייה.

אדם היורה בשכנו וגורם למותו עושה מעשה, וברוב המקרים מפר בכך את החוק. לעומתו אדם אשר חלה עליו חובה חוקית לדאוג לשלומו של קטין או חסר ישע (לדוגמה הוריו של קטין) ונמנע מלספק לו תרופה הדרושה לו, יבצע עבירה, על אף שלא "עשה" דבר. באותו אופן מציל, שחלה עליו חובה חוזית לדאוג לשלום השחיינים בבריכה, אשר לא יפעל להצלת שחיין שנקלע למצוקה, יחוב בגין מחדלו, על אף שאין עליו חובה חוקית לעשות כן אלא חובה חוזית. אי מניעת פשע היא עבירה שהמחדל הכרוך בה מופיע בשמה.

סיווג העבירות לפי חומרתן

בחוקי מדינת ישראל מסווגות העבירות לשלוש דרגות חומרה, על פי סימן ה' בפרק ד' לחוק העונשין:

1. "חטא" – עבירה שנקבע לה כעונש מרבי מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום.
2. "עוון" – עבירה שנקבע לה עונש מאסר מרבי לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים; ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום.
3. "פשע" – עבירה שנקבע לה עונש מרבי חמור משלוש שנות מאסר.

בנוסף לחלוקה המקובלת, ישנן קטגוריות נוספות של עבירות חמורות במיוחד, כגון פשעי מלחמה, פשע מאורגן ופשעי שנאה.

היסוד הנפשי והיסוד העובדתי

החוק המגדיר את העבירה קובע הן את הרכיבים העובדתיים הצריכים להתקיים לצורך ביצוע העבירה והן את היחס הנפשי כלפיהם של העושה. בהיעדר אחד מאלה אין מתקיימת העבירה. כך, גנבה מוגדרת כנטילתו ונשיאתו של חפץ מתוך כוונה לשלול אותו עולמית מבעליו. אדם הנוטל עט ללא רשות בעליו על מנת להחזירו לאחר מכן, אינו גנב, אך אדם הנוטל אותו ללא רשות בעליו על מנת שלא להחזירו הוא גנב. היסוד העובדתי הוא זהה – נטילת העט. היסוד הנפשי – כוונתו של האדם בעת המעשה – הוא שונה.

ביסוד העובדתי ניתן לאתר מספר רכיבים אופייניים:

• ההתנהגות – כל עבירה כוללת התנהגות עבריינית. ההתנהגות העבריינית עשויה להיות מעשה מסוים הקבוע בעבירה, כדוגמת הנשיאה והנטילה בעבירת הגנבה, מחדל הקבוע בעבירה, דוגמת אי הגשת עזרה לפצוע על ידי מעורב בתאונת דרכים, או כל מעשה (כולל מחדל כשקיימת חובה לפעול) המביא לתוצאה הפלילית.
• הנסיבות – הגדרת העבירה עשויה לכלול נסיבות שרק בהתקיימותן מתבצעת עבירה. כך למשל העבירה של החזקת סם מסוכן דורשת שהחומר המוחזק אכן יהיה סם מסוכן.
• התוצאה – העבירה יכולה להיות מותנית בתוצאה מסוימת. כך למשל, עבירת הפציעה אינה מתקיימת אלא אם התנהגותו של העושה הביאה לפציעה ממש. בדרך כלל, התוצאה הנדרשת היא קונקרטית באופייה אך לפעמים העבירה דורשת סיכון בלבד.

מקובל לסווג את העבירות לפי היסוד העובדתי כעבירות התנהגותיות אם אינן דורשות תוצאה וכעבירות תוצאתיות אם הן דורשות קיומה של תוצאה. עם זאת, גם בעבירות תוצאתיות נדרשת התנהגות.

קיימים מספר סוגי יסוד נפשי –

• אחריות מוחלטת – בעבירות של אחריות מוחלטת לא נדרש יחס נפשי כלשהו אל היסוד העובדתי. במדינות דמוקרטיות מועט השימוש בסוג זה של אחריות מכיוון שהוא אינו מלווה בהכרח באשמה כלשהי. במדינת ישראל הוחלפה האחריות המוחלטת באחריות קפידה. בעבירות של אחריות קפידה לא נדרשת מן התביעה הוכחת יסוד נפשי כלשהו אך הנאשם רשאי להוכיח כי לא הייתה לו מחשבה פלילית או רשלנות וכי נקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את העבירה. עם זאת, בשל אופייה של האחריות הקפידה קובע חוק העונשין כי אין להטיל מאסר בגין עבירות אלה אלא אם הוכחו מחשבה פלילית או רשלנות.
• מחשבה פלילית – מחשבה פלילית היא מודעות לטיב ההתנהגות, לקיום הנסיבות ולאפשרות התגשמות התוצאות. בעבירות תוצאתיות נדרש בנוסף יחס אל תוצאת העבירה של פזיזות או כוונה.

• פזיזות – היא ענף משנה של מחשבה פלילית ועוסקת ביחס כלפי תוצאת העבירה. פזיזות נחלקת לקלות דעת ולאדישות. אדם פועל בקלות דעת אם הוא מודע לתוצאה אפשרית אסורה של מעשהו, ולמרות זאת פועל באופן שעשוי להביא לתוצאה האסורה, מתוך תקווה שיצליח למנוע את הפעולה האסורה. אדם פועל באדישות אם הוא פועל בשוויון נפש לגרימת התוצאה האסורה.
• כוונה – היא ענף משנה נוסף של המחשבה הפלילית ואף היא עוסקת ביחס כלפי תוצאת העבירה, אלא שבשונה מפזיזות, היחס הנדרש בעבירות כוונה הוא רצון בהתגשמות התוצאה.

• עצימת עיניים – היא תחליף למחשבה הפלילית. עצימת עיניים היא מצב שבו אדם חשד בהתקיימות רכיב עובדתי אך נמנע מלברר זאת. כך לדוגמה, אדם החזיק שקית אבקה שמצא חבויה וחשד שהיא מכילה סם מסוכן, יורשע (בהנחה שבפועל אכן היה זה סם מסוכן) בהחזקת הסם, שהיא עבירה של מחשבה פלילית, אף על פי שלא ידע בוודאות כי אכן מדובר בסם.
• חזקת הצפיות – היא תחליף לכוונה. היא מורכבת ממודעות לאפשרות התגשמות התוצאה ומצפייה בהסתברות קרובה לוודאי כי אכן תתגשם. על כן, אדם עשוי להיות מורשע בעבירת כוונה אף אם לא רצה בתוצאה ובלבד שצפה בהסתברות גבוהה שאכן תקרה.
• רשלנות – היא חוסר מודעות לאחד מרכיבי היסוד העובדתי כאשר אדם מן היישוב היה יכול להיות מודע לו וכאשר קיימת רשלנות או מחשבה פלילית כלפי כל הרכיבים האחרים.

מקובל כי הרמה המקובלת של יסוד נפשי הנדרשת לעבירה היא של מחשבה פלילית ובעבירות תוצאתיות של מחשבה פלילית המלווה בפזיזות. כך אף קובע החוק במדינת ישראל, ועל כן עבירה שלא נאמר עליה במפורש כי היא עבירת רשלנות או עבירת אחריות קפידה דורשת מחשבה פלילית.

בנוסף לסוגים הכלליים של היסוד הנפשי, עבירה עשויה לדרוש יסוד נפשי ספציפי שאינו שייך לסוגים שפורטו לעיל. כך למשל, עבירת הגנבה בישראל דורשת רצון של הגנב שהנכס יישלל לצמיתות מבעליו. שלילת הנכס מבעליו אינה נדרשת כתוצאה של העבירה, ועל כן אין מדובר בכוונה אלא ביסוד נפשי מיוחד.

רטרואקטיביות

על פי החוק, אם עשה אדם מעשה מותר, ולאחר עשייתו נחקק איסור פלילי לגביו, לא יישא אותו אדם באחריות פלילית כלשהי. עיקרון זה נובע מן האיסור על ענישה רטרואקטיבית, לפיו "אין עונשין אלא אם מזהירים". באופן דומה, גם אם נעברה עבירה ובוטל האיסור עליה, או ששונתה הגדרתה, לא יישא האדם באחריות פלילית לעבירה זו.

לרוב מצב העניינים בנושא זה ברור למדי אולם בנושא החוק הבין-לאומי ישנם מקרים בהם המצב איננו כה חד משמעי. דוגמה לכך הייתה טענת הנאצים (שנדחתה) שהועמדו לדין במשפטי נירנברג כי הופר כלל האיסור על ענישה רטרואקטיבית. באופן מפורש יותר, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם נחקק ב-1950, ותחולתו היא לגבי פשעים שהתרחשו בתקופת השלטון הנאצי, בין 1933 ל-1945.

עבירות שאין עליהן איסור מוסרי

תורת המשפט מבדילה בין עבירות מסוג רע כי נאסר (Mala in Prohibita) ובין עבירות מסוג רע כשלעצמו (Mala in Se). עבירות מן הסוג הראשון הן עבירות שעשייתן אינה נוגדת את חוש המוסר הטבעי, והפעולה היא אסורה אך משום היותה אסורה על פי החוק. עבירות מן הסוג השני הן עבירות שעשייתן היא כשלעצמה נוגדת את המוסר, אף לולא היו נאסרות בחוק. אדם החוצה צומת ריק בלילה באור אדום עובר על החוק, אך פעולתו, אם אכן היה הצומת ריק ולא סוכנו חיי אדם, אינה מהווה פעולה שיש לגביה איסור מוסרי. לעומת זאת, רצח מהווה לרוב פעולה שיש עליה איסור מוסרי, המקביל לאיסור הפלילי. משמעותה של הבחנה זו בתורת המשפט מקבלת משמעות בחקיקה שיש לגביה ויכוח ציבורי, כגון איסור על שתיית משקאות חריפים, ובשאלות לגבי כוח האכיפה של המדינה, וחיקוקים בעלי אופי פטרנליסטי.

עבירות נגזרות

החוק אוסר לא רק על ביצוע שלם של עבירה, אלא גם על עבירות נגזרות שהן סיוע לביצוע עבירה, ניסיון לבצע עבירה (כולל ניסיון שלם או חלקי, וניסיון בלתי צליח עובדתית), או שידול לבצע עבירה. אי מניעת פשע, וקשירת קשר לביצוע פשע, אף הן עבירות בפני עצמן.

הקשר בין עבירות לעונש

בדרך כלל חומרת העונש גדלה ביחד עם חומרת העבירה.

בנוסף לעונש, לעיתים עבירה נחשבת לעבירה שיש עמה קלון, בהתאם להחלטה של בית המשפט, או של מי שהוסמך לכך (כגון היועץ המשפטי לממשלה). ברבים מחוקי מדינת ישראל נקבע שקלון זה פוסל את המורשע מלכהן במשרות ציבוריות שונות.

מידת הזהירות במסילת ישרים

על פי מסילת ישרים ספר מוסר בסיסי ביהדות, על האדם לאמץ קודם את מידת הזהירות וללמוד קודם מהתורה(מצוות לא תעשה) מה לא לעשות ולהימנע מהחטא, ועליו לפקח על מעשו ולהתבונן בהם.

עבירה בספורט

ערך מורחב – עבירה (ספורט)

בתחרויות ספורט ובמיוחד במשחקי כדור, עבירה (Foul) היא הפרת חוקי המשחק.

ראו גם

• חוק זכויות נפגעי עבירה
• חוק העונשין

לקריאה נוספת

• ש"ז פלר "על זיקה סיבתית, סיוע לדבר עבירה ו"סיוע להתאבדות" בפרט (ע"פ 6568/93)" עיוני משפט כ 511 (1997).
• מרדכי קרמניצר "על מהות הקשר הפלילי ועל היחס בינו לבין השידול לדבר עבירה" משפטים י"ד231 (1985).
• מרים גור-אריה, ‏על ההבחנה בין עבירה לבין ניסיון, משפטים ‏ל"ב, תשס"ב, עמ' 505–534

קישורים חיצוניים

• אקונומיסט, למרות הזינוק באבטלה - הפשיעה בעולם מתחילה להיעלם, באתר TheMarker‏, 25 בספטמבר 2013
• האתר לזכויות נפגעות ונפגעי עבירה
• נפגעי עבירה, באתר כל זכות
• עבירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פשיעה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הרחבה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.