אלפרדו קאזלה

אלפרדו קאזלה (באיטלקית: Alfredo Casella;‏ 25 ביולי 1883, טורינו – 5 במרץ 1947, רומא) היה מלחין איטלקי.

אלפרדו קאזלה
Alfredo Casella

לידה	25 ביולי 1883 טורינו, איטליה
פטירה	5 במרץ 1947 (בגיל 63) רומא, ממלכת איטליה
מקום קבורה	קמפו ורנו
מוקד פעילות	רומא
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	איטלקית, צרפתית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	Honorary Member of the International Society for Contemporary Music

ביוגרפיה

קאזלה היה בן למשפחה מוזיקלית; סבו, ידיד של ניקולו פגניני, היה צ'לן ראשון בתזמורת של תיאטרון סאן קארלו בליסבון, פורטוגל ובהמשך היה סולן בקאפלה המלכותית בטורינו. אביו של אלפרדו ושני דודיו, קארלו, צ'זארה וג'ואקינו היו כולם צ'לנים מקצועיים, שעשו להם שם במידה זו או אחרת; אמו הייתה פסנתרנית ומורתו הראשונה של אלפרדו. הוא נכנס לקונסרבטואר של פריז בשנת 1896 ללמוד פסנתר אצל לואי דיאמר וקומפוזיציה אצל גבריאל פורה. ג'ורג'ה אנסקו ומוריס ראוול היו חבריו לכיתה. בתקופת לימודיו בפריז התוודע אל דביסי, דה פאיה וסטרווינסקי ויצר קשרים גם עם בוזוני, מאהלר וריכרד שטראוס. קאזלה התרשם מאוד מדביסי אחרי ששמע את הפרלוד "אחר הצהריים של פאון" בשנת 1898, אבל בכתיבתו הוא בתקופה זו פנה בכיוון רומנטי יותר, שההשראה לו באה מריכרד שטראוס ומאהלר, ולא לאימפרסיוניזם. הסימפוניה הראשונה שלו משנת 1905 נוצרה בתקופה זו וזו גם הייתה היצירה הראשונה שניצח עליה, בביצוע הבכורה עם תזמורת מונטה קארלו, בשנת 1908.

בשובו לאיטליה בתקופת מלחמת העולם הראשונה החל ללמד פסנתר באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה ברומא. קאזלה היה אחד הפסנתרנים הווירטואוזים הנודעים ביותר בדורו באיטליה ויחד עם ארטורו בונוצ'י (צ'לו) ואלברטו פולטרוניירי (כינור) הקים ב-1930 את טריו איטאליאנו, שהופיע בהצלחה מרובה באירופה ובארצות הברית. מעמדו כפסנתרן ועבודתו עם השלישייה הניבו כמה מן הנודעות ביותר ביצירותיו, ביניהן A Notte Alta, הסונאטינה, Nove Pezzi וששת האטיודים לפסנתר אופוס 70. לשלישייה, לנגינה בסיבוב ההופעות שלה, כתב את ה"סונאטה לשלושה" ואת הקונצ'רטו המשולש. להצלחתו הגדולה ביותר זכה קאזלה בבלט "הכד" לפי סיפור של לואיג'י פיראנדלו (אחד הסיפורים המרכיבים את הסרט קאוס של האחים טביאני); עוד יצירות נודעות שלו הן "איטליה", קונצ'רטו רומאי, פרטיטה וסקרלטיאנה לפסנתר ותזמורת, הקונצ'רטי לכינור ולצ'לו, פגניניאנה והקונצ'רטו לפסנתר, כלי קשת, טימפני וכלי הקשה. במוזיקה קאמרית, שתי הסונאטות לצ'לו, הסונאטה המאוחרת, היפה במיוחד לנבל והמוזיקה לחליל ופסנתר.

ב-1923 ייסד עם גבריאלה ד'אנונציו וג'אן פרנצ'סקו מאליפיירו מוונציה את האגודה לקידום הפצתה של מוזיקה איטלקית מודרנית, ה"תאגיד למוזיקה חדשה".

התחדשות העניין ביצירות ויוואלדי במאה ה-20 חבה את קיומה בעיקר לקאזלה, שארגן בשנת 1939 את "שבוע ויוואלדי", אירוע שהיה מאז להיסטוריה וגם המשורר עזרא פאונד היה שותף לו. מאז נהנות יצירותיו של ויוואלדי מהצלחה אוניברסלית כמעט והופעתם של ביצועים אותנטיים לתקופה הזניקה אותו מחדש למעמד כוכב בשמי המוזיקה. ב-1947 ייסד איש העסקים הוונציאני אנטוניו פאנה את "המכון האיטלקי על שם אנטוניו ויוואלדי" והציב את המלחין מאליפיירו כמנהלו האמנותי. מטרת המכון היא קידום המוזיקה של ויוואלדי והוצאה מחדש של יצירותיו. עבודתו של קאזלה למען אבותיו הרוחניים בני הבארוק האיטלקי הציבה אותו במרכז התחייה הנאו-קלאסית במוזיקה בראשית המאה ה-20 והשפיעה במידה רבה על יצירותיו הוא.

"דור שנות ה-80'" (של המאה ה-19) generazione dell'ottanta, הכולל את אלפאנו, קאזלה, מאליפיירו, פיצטי ורספיגי - כולם מלחינים שנולדו בסביבות 1880, הדור שלאחר פוצ'יני - שהתרכזו בדרך כלל בכתיבת יצירות אינסטרומנטליות, להבדיל מן האופרות, שפוצ'יני ואבותיו המוזיקליים התמחו בהן. בני הדור הזה היו הדמויות השליטות במוזיקה האיטלקית אחרי מות פוצ'יני ב-1924; היו להם מקבילים בספרות ובציור האיטלקים.

במשך שנים רבות גילה קאזלה אהדה למשטר הפשיסטי באיטליה, אך הועמד בקונפליקט עמו כאשר נחקקו חוקי הגזע באיטליה ב-1938, שכן אשתו הייתה יהודייה ממוצא צרפתי. הרדיפות בשנים אלה לא היו חמורות אך הן הגיעו לכדי סכנת חיים של ממש החל משנת 1943, לאחר שבניטו מוסוליני הודח מראשות הממשלה והקים את "הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית" (הרפובליקה של סאלו) בצפון איטליה, אשר נשלטה הלכה למעשה על ידי גרמניה הנאצית. באחת הפעמים נאלצו קזאלה, אשתו ובתו לברוח מביתם ולמצוא מחסה אצל חברים כדי להימלט ממסע חיפושים אחר יהודים.

קאזלה, שהיה נלהב במיוחד לציור, יצר אוסף נכבד של ציורים ופסלים. קאזלה היה אולי ה"בינלאומי" ביותר בהשקפה ובהשפעות סגנוניות מבני "דור שנות ה-80', בחלקו, לפחות, הודות להכשרתו המוזיקלית המוקדמת בפריז ולחוג שבו חי ופעל בהיותו שם.

יצירות

תזמורתיות

• סימפוניה מס' 1 בסי מינור, אופוס 5 (1905-06)
• "איטליה", רפסודיה לתזמורת, אופוס 11 (1909)
• סימפוניה מס' 2 בדו מינור, אופוס 12 (1908-09)
• סוויטה בדו מז'ור, אופוס 13 (1909-10)
• סוויטה מן הבלט "המנזר על המים" ("המנזר הוונציאני"), אופוס 19 (1912-13
• "דפי מלחמה" (1918)
• Pupazzetti, Op. 27bis (1920)
• "אלגיה ארואיקה", אופוס 29 (1916)
• קונצ'רטו לכלי קשת, אופוס 40 (1923-24)
• "הכד", סוויטה סימפונית, אופוס 41 (1924)
• סרנדה לפיקולו ותזמורת, אופוס 46 (1930)
• שיר לכת כפרי, אופוס 49 (1929)
• "האשה-נחש" קטעים סימפוניים, סדרה ראשונה, אופוס 50 (1928-31)
• "האשה-נחש" קטעים סימפוניים, סדרה שנייה, אופוס 50 (1928-1931)
• פתיחה, אריה וטוקטה לתזמורת, אופוס 55 (1933)
• פתיחה, כוראל ושיר לכת, אופוס 57 (1931-35) לתזמורת קטנה, פסנתר, קונטרבסים וכלי הקשה
• קונצ'רטו לתזמורת, אופוס 61 (1937)
• סימפוניה שלישית, אופוס 63 (1939-40)
• דיברטימנטו לפולוויה, אופוס 64 (1940)
• פגניניאנה: דיוורטימנטו לתזמורת, אופוס 65 (1942)

מוזיקה קונצרטנטית

• "א נוטה אלטה" לפסנתר ותזמורת, אופוס 30 (1921)
• פרטיטה לפסנתר ותזתמורת, אופוס 42 (1924-5)
• קונצ'רטו רומאי לעוגב, כלי נשיפה ממתכת, טימפני וכלי מיתר, אופוס 43 (1926)
• "סקרלטיאנה" לפסנתר ותזמורת קטנה, אופוס 44 (1926)
• קונצ'רטו לכינור, אופוס 48 (1928)
• נוקטורנו וטרנטלה לצ'לו ותזמורת, אופוס 54 (1934)
• קונצ'רטו משולש לפסנתר, כלי מיתר, טימפני וכלי הקשה, אופוס 69 (1943)

מוזיקה קאמרית ואינסטרומנטלית

• ברקרולה וסקרצו לחליל ופסנתר, אופוס 4 (1903)
• סונאטה לצ'לו מס' 1, אופוס 8 (1906)
• סיציליאנה ובורלסקה לחליל ופסנתר, אופוס 23 (1914)
• "דפי מלחמה", אופוס 25 (1915) "ארבעה, סרטים' מוזיקליים" לפסנתר בארבע ידיים
• "פופאצטי", אופוס 27, חמישה קטעים קלים לפסנתר בארבע ידיים (1915)
• חמישה קטעים לרביעיית מיתרים, אופוס 34 (1920)
• קונצ'רטו לרביעיית כלי מיתר, אופוס 40 (1923-24)
• סונאטה לצ'לו מס' 2 בדו מז'ור, אופוס 45 (1926)
• מינואט מתוך "סקרלטיאנה" (1926) לכינור ופסנתר
• סרנדה לחמישה כלים, אופוס 46 (1927)
• קוואטינה וגאבוט מתוך "סרנדה איטליאנה" (1927) לכינור ופסנתר
• פרלוד ומחול סיציליאני מתוך "הכד" (1928) לכינור ופסנתר
• סינפוניה לפסנתר, צ'לו, קלרינט וחצוצרה, אופוס 53 (1932)
• נוקטורנו לצ'לו ופסנתר (1934)
• טרנטלה לצ'לו ופסנתר (1934)
• סונאטה לשלושה (שלישיית פסנתר), אופוס 62 (1938)
• סונאטה לנבל, אופוס 68 (1943)

פסנתר

• פאוואן, אופוס 1 (1902)
• וריאציות על שאקון, אופוס 3 (1903)
• טוקטה, אופוס 6 (1904)
• סאראבנד, אופוס 10 (1908)
• נוקטורנו קטן (1909)
• שיר ערש נוגה, אופוס 14 (1909)
• ברקרולה, אופוס 15 (1910)
• "כדרך ה... " סדרה ראשונה, אופוס 17 (1911)
• "כדרך ה... " סדרה שנייה, אופוס 17ב' (1914)
• קטעים חדשים, אופוס 24 (1914)
• סונאטינה, אופוס 28 (1916)
• "לילה עתיק", פואמה מוזיקלית, אופוס 30 (1917)
• שני ניגודים, אופוס 31 (1916-18)
• "אינזי", אופוס 32 (1918)
• קוקטייל מחולות (1918)
• Undici Pezzi Infantili, אופוס 35 (1920)
• שני שירי עם איטלקיים, אופוס 47 (1928)
• שני ריצ'רקארי על השם B-A-C-H, אופוס 52 (1932)
• סינפוניה, אריוזו וטוקטה, אפוס 59 (1936)
• ריצ'רקארה על השם גואידו מ. גאטי (1942)
• אטיוד על טרצה גדולה (1942)
• שישה אטיודים, אופוס 70 (1942-44)

מוזיקה ווקאלית

• "עננות" (1903) (ז'אן רישפן)
• חמישה שירים, אופוס 2 (1902)
• הפעמון הסדוק, אופוס 7 (1904) (שארל בודלייר)
• שלושה שירים, אופוס 9 (1905) (אלבר סמן, בודלייר, פול ורלן)
• סונט, אופוס 16 (1910) (פייר דה רונסאר)
• חמישה קטעים סימפוניים לסופרן ותזמורת מן "המנזר על המים" (Il Convento Veneziano) אופוס 19 (1912-14)
• "ליל קסם", לקול ותזמורת, אופוס 20 (1913)
• "שני שירים", אופוס 21 (1913)
• שני שירים עתיקים, אופוס 22 (1912)
• "פרידה מן החיים", אופוס 26 (1915) לקול ופסנתר
• "פרידה מן החיים", אופוס 26 ב' (1915/26) ארבעה שירי אבל לסופרן ותזמורת קאמרית על פי "גיטאנג'אלי" מאת רבינדרנת טאגור (תרגום אנדרה ז'יד)
• שלושה שירים מן המאה ה-13, אופוס 36 (1923) (צ'ינו דה פיסטויה)
• La Sera Fiesolana אופוס 37 (1923) לקול ופסנתר (גבריאלה ד'אנונציו)
• ארבעה משלים רומאיים, אופוס 38 (1923) (טרילוסו)
• שני שירים, אופוס 39 (1923) לקול ופסנתר
• שלוש ווקליזות לקול ופסנתר (1929)
• שלושה שירי קודש לבריטון ועוגב, אופוס 66 (1943)
• שלושה שירי קודש לבריטון ותזמורת קטנה, אופוס 66 ב' (1943)
• מיסה סולמניס לשלום, אופוס 71 (1944) לקולות סולו, מקהלה ותזמורת

מוזיקה לבימה

• "המנזר על המים" ("מנזר ונציאני"), אופוס 18 (1912-13), בלט (ז'. ל. וודוייה)
• "הכד", אופוס 41 (1924) בלט (לואיג'י פירנדלו)
• "האישה-נחש" אופוס 50 (1928-31), אופרה, ליברית מאת ק. ו. לודוביצ'י על פי ק. גוצי
• "אגדת אורפיאוס", אופוס 51 (1932) אופרה קאמרית, ליברית מאת ק. פאווליני על פי א. פוליזיאנו
• "חדר הרישומים", בלט, אופוס 64 (1940)
• "ורד החלום", אופוס 67, בלט, בחלקו על פי פגניניאנה, אופוס 65
• Il Deserto Tentato, Op. 60 (1937) ("המדבר שנחקר אך מעט") מחזה מסתורין במערכה אחת, ליברית מאת פאווליני

כתבים

• "התפתחות המוזיקה לאורך תולדות הקדנצה המושלמת" (לונדון, 1924)
• "איגור סטרווינסקי", (רומא, 1926)
• "...21 + 26" אוטוביוגרפיה, (רומא, 1931)
• "הפסנתר" (רומא-מילאנו, 1937)
• "הטכניקה של התזמורת בת-זמננו" (רומא וניו יורק, 1950)
• "סודות הכד", הוצאה איטלקית מקורית של האוטוביוגרפיה של קאזלה (פירנצה, 1941)
• "מוזיקה בזמני", אוטוביוגרפיה, הוצאה אנגלית על ידי ספנסר נורטון (נורמן, אוקלהומה, 1955)
• ועוד מאמרים לאין מספר בכתבי עת למוזיקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלפרדו קאזלה בוויקישיתוף

• אלפרדו קאזלה, באתר ספוטיפיי
• אלפרדו קאזלה, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• אלפרדו קאזלה, באתר AllMusic (באנגלית)
• אלפרדו קאזלה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אלפרדו קאזלה, באתר Discogs (באנגלית)
• אלפרדו קאזלה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אלפרדו קאזלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)