קטגוריה:משלי כז כב
נוסח המקרא
אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו
אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.
אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל ׀ בַּ֥מַּכְתֵּ֡שׁ
בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּעֱלִ֑י
לֹא־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ׃
אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָ/אֱוִ֨יל׀ בַּֽ/מַּכְתֵּ֡שׁ בְּ/ת֣וֹךְ הָ֭/רִיפוֹת בַּֽ/עֱלִ֑י לֹא־תָס֥וּר מֵ֝/עָלָ֗י/ו אִוַּלְתּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"מכתש" - אסיתא מורטיו"ר בלע"ז
"בעלי" - הוא בוכנא פולין מורטר"ו בלע"ז על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלירלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"תכתוש" - ענין כתיתה וטחינה.
"במכתש" - שם הכלי שכותשים בו.
"הריפות" - מלשון רפיון, ור"ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן, וכן (שמואל ב יז): "ותשטח עליו הריפות".
"בעלי" - הוא יד המכתש שדוכין בו, וכן (דברי הימים ב כד): "והעלות וכפות".
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"הריפות". שרשו הריף, כמ"ש בס' התו"ה קדושים (סי' נ"ב) והם החטה ושעורה שמסירים ממנו הקליפה.
"ועלי", הוא יד המכתש ונזכר בדברי חז"ל:
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים, ועמהם תכתוש (תכתות ותטחון) אותו בעלי (יד המכתש) - עם-כל-זה לא תסור ממנו איוולתו, כי לא יעזבה.
תרגום ויקיטקסט: אפילו אם תכתוש (תטחן) את האויל (השטחי) בתוך מכתש, יחד עם הריפות (גרעיני דגן קשים), באמצעות עֵלִי (מוט קשה) - הקליפה תסור מעל הגרעינים, אבל האיוולת לא תסור מעל האויל; הוא ימשיך להיצמד למחשבות השטחיות שלו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כז כב.
דקויות
אויל הוא אדם שטחי, המתנהג לפי מה שעלה בדעתו במחשבה ראשונה, ללא מחשבה מעמיקה; הריפות (מהשורש הרפ) הן גרעיני חיטה עם קליפה (רש"י, מלבי"ם); מכתש הוא כלי שבו שמים הריפות כדי לכתוש אותן; עלי הוא מוט שבאמצעותו כותשים.
כתישה בעלי היא משל למכות וייסורים קשים. הפסוק מלמד שגם ייסורים קשים במיוחד לא יוכלו לגרום לאויל להתחיל להתעמק. לא משנה כמה צרות יבואו עליו, הוא לא ילמד מהניסיון, הוא יפרש את הצרות שלו באופן שטחי וימשיך לעשות שטויות. ייסורים יכולים להשפיע על התנהגות, אבל לא על אופן חשיבה.
הקבלות
הרעיון שאי אפשר לחנך אויל נזכר גם ב(משלי טו ה): "אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם" - האויל מבזה את הייסורים שהוריו מייסרים אותו בהם, כך שהכפיה אינה מועילה.
ומצד שני, (משלי כב טו): "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר - שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ": כלומר, שבט מוסר (= מקל של ייסורים, משל לכפיה) דווקא כן יכול להרחיק את האיוולת (= השטחיות) מליבו של הנער.
אפשר להסביר את ההבדל בין הפסוקים על-פי הגיל:
- הפסוקים הראשונים מתייחסים לאויל מבוגר, שכבר התרגל כל חייו לחשוב באיוולת, ולכן כבר אי-אפשר להסיר אותה ממנו;
- והפסוק האחרון מתייחס לנער, שאצלו האיוולת עדיין לא נמצאת בתוך הלב, אלא רק קשורה אליו מבחוץ; הוא לא באמת שטחי - הוא רק מתעצל לחשוב. במקרה זה, ייתכן שאפשר להמריץ אותו לחשוב ע"י שבט מוסר (מלבי"ם), כגון, חוק חינוך חובה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי כז כב"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.