לדלג לתוכן

הארגון ההודי לחקר החלל

(הופנה מהדף ISRO)
הארגון ההודי לחקר החלל
भारतीय अंतरिक्ष अनुसंधान संगठन
סמליל הארגון ההודי לחקר החלל
סמליל הארגון ההודי לחקר החלל
מידע כללי
מדינה הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוכנות אם Department of Space עריכת הנתון בוויקינתונים
סוכנות בת Human Space Flight Centre עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 15 באוגוסט 1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוכנות קודמת Indian National Committee for Space Research עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה מרכזי בנגלור עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 16,072 (נכון ל־2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 2 מיליארד דולר (2021)
isro.gov.in
קואורדינטות 13°02′07″N 77°34′16″E / 13.035277777778°N 77.571111111111°E / 13.035277777778; 77.571111111111
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארגון ההודי לחקר החללהינדית: भारतीय अंतरिक्ष अनुसंधान संगठन, באנגלית: The Indian Space Research Organisation, בראשי תיבות: ISRO) הוא שמה של סוכנות החלל ההודית. ארגון זה מקיים את פעילויותיה של הודו בחקר החלל, וכולל פיתוח, בנייה ושיגור מערכת הניווט הלוויינית IRNSS, באמצעות משגרים מתוצרת הודו ואת מערכת האוגמנטציה ‏(SBAS) ‏GAGAN.

תחילת תוכנית החלל ההודית היא בהקמת וועדה לחקר החלל בראשות ויקראם סאראבהאי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.

בשנת 2015 הודו שיגרה לחלל טלסקופ חלל AstroSat ובכך נכנסה לתחום. בשנת 2024 שוגר טלסקופ חלל שני XPoSat.

לוויינים הודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו מתמקדת בפיתוח, ייצור ושיגור לחלל של לוויינים מסוגים שונים, הנחלקים לקטגוריות הבאות:

  1. INSAT ‏- Indian National Satellite System
  2. Indian Remote Sensing Satellite System - IRS, לרבות לווייני Cartosat

חלליות לחקר הירח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
איור המראה את מבנה החללית צ'אנדריאן 1

משימת החלל הראשונה של הודו לחקר הירח מכונה צ'אנדריאן 1, והיא שוגרה ב-22 באוקטובר 2008. משימה זו כללה מקפת וגשושית פגיעה (Impactor) אשר התרסקה במכוון על הירח תוך שהמקפת עברה מעל אתר הפגיעה, וחקרה את הפגיעה. ניסוי זה הוביל לממצאים חשובים בנוגע להימצאות מים בקוטב הדרומי של הירח.

משימת צ'אנדריאן 2 כוללת מקפת סביב הירח ונחתת בשם "ויקראם" על שם ויקראם סאראבהאי, מקים תוכנית החלל ההודית. המשימה שוגרה ב-22 ביולי 2019, המקפת נכנסה בהצלחה למסלול ירחי, בעוד הנחתת, יחד עם רכב המחקר שעליה, התרסקו בניסיון הנחיתה ב-7 בספטמבר 2019.

מתוכנן ניסיון נחיתה נוסף, אך הפעם ללא מקפת.

משגר לוויינים הודי PSLV

משגרי חלל הודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו פיתחה שתי משפחות של משגרי לוויינים. משגר המיועד לשגר לוויינים למסלולים נמוכים סביב כדור הארץ (PSLV) ומשגר כבד שנועד לשגר לוויינים למסלולים גיאוסינכרוניים, בגובה של 36,000 ק"מ ומעל קו המשווה (GSLV), מסלולים המשמשים לווייני תקשורת רבים. חלוקה זו בין המשפחות מתייחסת בעיקר ליכולותיהם של המשגרים ושימושם היעיל ביותר, אך אינה מוחלטת.

בנוסף, ההודים מפתחים מספר משגרים נוספים, עם תשומת לב לשוק הלוויינים הקטנים, ובודקים גם טכנולוגיות של שימוש חוזר.

  1. משגר חללי PSLV - המשגר מיועד לשגר לווייני חישה מרחוק למסלול נמוך סביב כדור הארץ, בנטייה של כ - 90 מעלות לקו המשווה, כלומר למסלול קוטבי. מסוגל לשאת מטעד במשקל של 1,000 - 1,200 ק"ג, תלוי במספר המאיצים המחוברים למשגר. זהו משגר זול ותחרותי ביותר, אשר משמש לשיגור של לוויינים רבים, ולרוב נושא עליו מספר רב של לוויינים עבור לקוחות ומדינות רבות בכל שיגור.
  2. משגר חללי GSLV - משגר לוויינים כבד שפותח על מנת לשגר לווייני תקשורת למסלולים גיאוסינכרוניים בגובה 36000 ק"מ מעל קו המשווה. משגרים אלה מסוגלים להעלות למסלול גיאוסינכרוני מטעדים במשקל של עד 2000 ק"ג. למשפחה זו שני דגמים עיקריים, mk II ו-mk III, כאשר השני שימש לשיגור משימת צ'אנדריאן 2 לירח, ומתוכנן לשאת את החללית המאוישת אשר מפותחת על ידי הסוכנות.

אתרי שיגור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו מפעילה שלושה בסיסים לשיגורי חלל:

אסטרונאוטים הודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסטרונאוט ההודי הראשון הוא ראקש שרמה (Rakesh Sharma) ששוגר לחלל על ידי חללית סובייטית מסוג סויוז במשימת סויוז T-11, באפריל 1984. משימת חלל זו בוצעה במסגרת תוכנית אינטרקוסמוס, במסגרתה שיגרה ברית המועצות לחלל קוסמונאוטים ממדינות שונות.

אסטרונאוטית הודית נוספת הייתה ד"ר קלפנה צ'אולה (Kalpana Chawla), שטסה לחלל בשתי משימות חלל: STS-87 בשנת 1997, ובמשימת STS-107 על מעבורת החלל קולומביה, בה נספתה עם שאר הצוות ב־1 בפברואר 2003. בניגוד לאילן רמון שותפה לטיסה במעבורת קולומביה שהסתיימה באסון, צ'אוולה לא ייצגה את מדינתה אלא השתתפה כאזרחית ארצות הברית ואסטרונאוטית מן המניין בנאס"א.

חלליות מאוישות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הודיעה הודו כי יש בכוונתה לפתח חלליות מאוישות. לא חלף זמן רב והודעות רשמיות הציבו את הירח כיעד שהודו חפצה להנחית עליו חלליות מאוישות, תוך סמיכות זמנים בלתי מקרית לתאריכי הנחיתה של ארצות הברית במבצע אוריון, והצהרות סין לנחיתה מאוישת משלה על הירח.

ב-18 בדצמבר 2014, נבדק בהצלחה חלק החללית המיועד להחזיר טייסי חלל, ה-Crew Module Atmospheric Re-entry Experiment (CARE).

ב-5 ביולי 2018, נבדק מקרה הפסקת שיגור בחירום (לאחר התנעת מנועים) והנחתת מודול הצוות (emergency Pad Abort Test (PAT). במסגרת הבדיקה, נבדקה מערכת מילוט הצוות, שכוללת מודול השוקל 12.6 טון. מודול זה הגיע לגובה של 2.7 ק"מ לפני שנחת עם המצנחים במרחק 2.9 מאתר השיגור.[1]

באוגוסט 2018, הכריז ראש הממשלה נרנדרה מודי אודות תוכנית לשלוח חלליות מאוישות ב-2022.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]