טורסהאבן

טורסהאבן
Tórshavn

סמל טורסהאבן סמל טורסהאבן
חצי האי טינגאנס – מקום מושב הממשלה
מונרכיה חוקתית
טריטוריה אוטונומית
ראש העיר	הדין מורטנסן
תאריך ייסוד	המאה ה־10
על שם	תור
שטח	117 קמ"ר
גובה	24 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	13,326 (1 בינואר 2019)
‑ במטרופולין	20,000 (2007)
‑ צפיפות	78 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות	62°00′00″N 6°47′00″W
אזור זמן	UTC
http://www.torshavn.fo
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איי פארו מוגדלת)   קלאקסוויק סאנדור טורסהאבן (למפת איי פארו רגילה)   קלאקסוויק סאנדור טורסהאבן מפת העיר tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

טורסהאבן (בפארואזית: Tórshavn נהגה:[tʰɔuʂhäunˈ] טואושהאון, בדנית: Thorshavn נהגה:[tsʰoɐ̯ˀshäwˀnˈ] צורסהאון) היא עיר הבירה של איי פארו, טריטוריה של דנמרק. העיר ממוקמת בחלקו הדרומי־מזרחי של האי סטריימוי. העיר שוכנת בין שני הרים, מצפון־מערב שוכן הר הוסריין ומדרום־מערב לעיר שוכן הר קירקיובוריין. נכון לשנת 2007, חיים בעיר 19,000 תושבים. העיר נוסדה במאה ה־10 ונחשבת לעיר הבירה העתיקה ביותר בצפון אירופה.

הוויקינגים שהגיעו לעיר ייסדו את הפרלמנט שלהם על חצי האי טינגאנס בשנת 825, מה שהפך את טורסהאבן לבירת איי פארו מאז. מקורות רבים לא מתארים בנייה בעיר עד לתחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית באזור בשנת 1539. בעבר העיר שימשה כמרכז המסחר של האי, מאחר שהעיר הייתה המקום היחיד בו תושבי האי יכלו לקנות ולמכור סחורות. העיר נהנתה ממעמד זה עד לשנת 1856, אז הוחלט על חופש מסחר מלא באיי פארו. העיר רשמה התפתחות גדולה במאה ה־20 והפכה לעיר המרכזית באיי פארו מבחינה מנהלית, כלכלית ותרבותית.

פירוש השם

משמעות שם העיר היא "נמלו של ת'ור", על שמו של האל ת'ור, אל הרעמים והברקים במיתולוגיה הנורדית. גם סמל העיר מציג את המיולניר, המקבת של האל ת'ור, כדי להראות שסיפורה של העיר מתחיל בתקופות שקדמו לנצרות. באיי פארו מכנים את העיר בדרך כלל בשם האבן, שפירושו נמל.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

על פי מקורות באיי פארו, האי יושב לראשונה במאה ה־9 על ידי מהגרים מנורווגיה שברחו מעריצותו של המלך האראלד הראשון. המתיישבים הקימו ברחבי האי את בתי המחוקקים שלהם, שנקראו טינג, כשבית המחוקקים המרכזי נקבע בשנת 825 בחצי האי טינגאנס שבטורסהאבן. הטינג הוקם בעיר מאחר שהוויקינגים העדיפו להקים את בתי המחוקקים במקומות נייטרליים.

בשנת 1271 הוציא המלך הנורווגי צו שבו נקבע כי טורסהאבן הוא המקום היחידי בו ניתן לקיים מסחר באיי פארו. בשל כך, כל קשרי המסחר בין איי פארו לנורווגיה עברו דרך טורסהאבן. החל מאותו צו מלכותי, יצאו מנמל העיר על בסיס יומי ספינות שהעבירו מלח, עצים ודגנים לברגן שם רוכזה הסחורה מאיי פארו. העיר נעשתה מקושרת יותר עם העולם, בהשוואה לכפרים האחרים באי, והעובדה שבית המחוקקים שכן בעיר, הפכו את העיר למרכזית באיי פארו.

1500–1800

עד לרפורמה הפרוטסטנטית ב־1539 לא מתוארת בנייה והתפתחות משמעותית בעיר.

בתקופה זו הייתה העיר נתונה להתקפות חוזרות ונשנות של שודדי ים, מה שהפך את ביטחונה בעיר וכמרכז כלכלי לנושא בעל חשיבות. ב־1580 הוקם בעיר מבצר קטן, סקאנסין, שנבנה בידי הגיבור הימי של איי פארו והסוחר מגנוס היינאסון, בחלקו הצפוני של נמל טורסהאבן. לאחר מכן הוקמו ביצורים בחצי האי טינגאנס.

ב־1584 אוכלוסיית טורסהאבן מנתה 101 תושבים. האוכלוסייה בעיר הייתה מורכבת משלוש קבוצות עיקריות: חקלאים, בני משפחותיהם ומשרתיהם, אנשי מסחר וממשל ותושבים שלא הייתה בבעלותם אדמה. הקבוצה האחרונה כללה גם פועלים חסרי אדמה מהכפרים שסבבו את טורסהאבן, שהגיעו לעיר כדי למצוא עבודה. הם שימשו כשומרים על ביטחון העיר בסקאנסין ללא תשלום, כשבגדים ומזון הם מקבלים בהתאם לנדיבות לבם של החקלאים. תושבי העיר התייחסו לאותם איכרים בבוז בשל מצבם הכלכלי שהוביל אותם לפשיטת יד.

ב־1655, מלך דנמרק, פרדריק השלישי החליט להעניק את איי פארו למדינאי האהוב עליו, כריסטופר גאבל. לדעת רבים תקופה זו הייתה התקופה השחורה ביותר בעברה של העיר. שלטונו של גאבל דיכא את התושבים בדרכים רבות. המונופול הכלכלי של העיר היה עכשיו בידי משפחתו של גאבל, מה שגרם לכך שהשוק לא עוצב על פי צורכיהם של התושבים. בנוסף, יבוא מוצרים היה מוגבל במכסות והעלות הייתה יקרה. רבים מהתושבים התלוננו על המצב הכלכלי הקשה שפקד אותם. המחאות הללו לא כללו רק את פשוטי העם, אלא גם את אנשי המסחר ובעלי האחוזות. באותה תקופה, בשנת 1673, נהרס בניין הטינגאנס בשרפה, כשמצבור של אבק שרפה שהוחזק במקום עלה באש. בתים עתיקים רבים נהרסו כליל, כמו גם רישומים ישנים על המדינה, וביניהם רישומים מתקופת גאבל.

המצב החל להשתפר כאשר בשנת 1709 המונופול הכלכלי עבר לשליטת המלוכה. במסגרת זו, הועברו סחורות מקופנהגן לאי שלוש פעמים בשנה. למרות זאת, טורסהאבן הוכתה ב־1709 במגפה של אבעבועות שחורות, דבר שגרם למותה של כמעט כל אוכלוסיית העיר. אוכלוסיית העיר מנתה 300 תושבים, כשמתוכם 250 מתו במגפה. רק במחצית השנייה של המאה ה־18 החלה טורסהאבן להתפתח ולהפוך לעיירה קטנה. באותם תקופה האחראי על המונופול הכלכלי היה נילס ריברג. החל משנת 1768, במשך 20 שנה, ריברג עזר בהתפתחות הכלכלה בטורסהאבן באמצעות מחסני סחורה שמכרו סחורה רבה, שבעיקר הייתה סחורה מוברחת מאנגליה. ריברג היה גם הראשון שחשב על הפיכת הדייג לעסק כלכלי, דבר שהפך בהמשך לגורם הכלכלי המרכזי באיי פארו.

1800 עד ימינו

ב־1856 בוטל המונופול הכלכלי בעיר טורסהאבן ובאיי פארו נוצר מצב של מסחר חופשי. החלטה זו פתחה את איי פארו כולה למסחר כלל עולמי, מה שגרם לטורסהאבן לעבור תהליך של התחשלות. שטחי החקלאות של העיר הושכרו לתושבים, כשבסיום תקופה ההשכרה יכלו התושבים לקנות אותם. תוכנית זו הצליחה, מאחר שלתושבים הייתה אפשרות עכשיו להחזיק משק ביתי, דבר שגרם לאוכלוסיית טורסהאבן לגדול.

ב־1866 הוקמה בטורסהאבן עירייה, והעיר הוכרה כבירת איי פארו, אף על פי ששימשה ככזו מאז ומעולם. ב־1909 העיר זכתה מצד דנמרק לקבל מעמד כלכלי שווה כמו לערי המסחר של דנמרק.

ב־1927 הוקם הנמל החדש של העיר, שאפשר לכמות גדולה יותר של ספינות לעגון באי, כמו גם לספינות גדולות יותר.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה איי פארו בידי בריטניה, והצבא הבריטי הקים בסקאנסין את המפקדה הראשית שלו. כמו כן הצבא הבריטי אחסן שם כלי נשק ובנמל טורסהאבן עגנה ספינת הצי הבריטי.

החל מ־1974 החלה העיר טורסהאבן להתאחד עם הכפרים הקטנים שסבבו אותה. ב־1974 היא התאחדה עם הויביק והביטאנס, ב־1978 עם קאלדבק, ב־1979 עם ארגיר, ב־2001 עם קולאפיורדור וב־2005 עם קירקיובור, הסטור ונולסוי.

קתדרלת טורסהאבן, שנבנתה לראשונה ב־1788 ושופצה ב־1865, הפכה ב־1990 למשכנו של הבישוף של איי פארו.

פוליטיקה וממשל

בשל העובדה כי טורסהאבן היא עיר הבירה והעיר המרכזית באיי פארו, נמצאים בעיר כל מוסדות השלטון של איי פארו. הממשלה של איי פארו יושבת בחצי האי טינגאנס, ויש לה סמכות ביצועיות נרחבות בתחומי מדיניות הפנים של איי פארו. בית המחוקקים, הלוגטינג, הועבר מטינגאנס אל מרכז העיר.

בעיר ישנה גם את נציבות דנמרק, בה נמצא הנציב העליון מטעם דנמרק הממונה על איי פארו. הנציב ונציגות דנמרק נמצאת במבנה הריקיסומבודיד (Ríkisumboðið). גם סניף הדואר הראשי של איי פארו, הטלוויזיה הממלכתית והרדיו הממלכתי של איי פארו שוכנים בטורסהאבן.

כמו כן, ישנן מספר מדינות שמנהלות קונסוליות בטורסהאבן, בהן צרפת, איטליה, רוסיה ובריטניה.

תחבורה

בנמל טורסהאבן פועל קו יומי של מעבורות המחברות את טורסהאבן עם דנמרק, נורווגיה, איסלנד וסקוטלנד. כמו כן פועלים קו המחברים את טורסהאבן עם ערים שונות באיי פארו, כשהקו העיקרי מחבר בין טורסהאבן לטבורוירי.

בעיר פועל גם שירות אוטובוסים. החל משנת 2007 הוחלט כי שירות האוטובוסים יעשה ללא תשלום, דבר שגרם לעידוד השימוש בתחבורה הציבורית ולפיחות בשימוש ברכבים פרטיים.

למרות היותה עיר הבירה של איי פארו, בטורסהאבן לא פועל שדה תעופה. במקום, פועל בעיר על בסיס יומי מנחת מסוקים מקומי.

תרבות

מוזיאונים

בעיר טורסהאבן ישנם מספר מוזיאונים, כשהמרכזי שבהם הוא מוזיאון ליסטסאוון פרויה (Listasavn Føroya), המוזיאון לאמנות פרואזית. המוזיאון נוסד בשנת 1989 ורוב המוצגים בו הם קבועים. בנוסף, בבניין המוזיאון נמצאים משרדי התאחדות האמנים של איי פארו.

מוזיאון נוסף בעיר הוא הבית הנורדי. המוזיאון הוקם לאחר שארלנדור פאטרוסון, נציג איי פארו במועצה הנורדית הציע להקים מקום שבו תוצג התרבות הנורדית באיי פארו. בשנת 1977 נערכה תחרות בין אדריכלים וארכיטקטים לבניית המוזיאון. מלבד העובדה שהמוזיאון מציג את התרבות הנורדית, גם המדינות הנורדיות היו שותפות להקמת המבנה, באמצעות העברת חומרים או בסיוע בהקמת חלקים מהמוזיאון. במוזיאון מתקיימים לא מעט אירועים מרכזיים בתרבות של איי פארו, כמו הקונצרט לציון השנה החדשה של התזמורת הלאומית של איי פארו ופסטיבל המוזיקה הצפון אטלנטי.

בעיר ממוקמים גם המוזיאון ההיסטורי של הויביק, בו נמצאים ממצאים היסטוריים רבים מאיי פארו, והמוזיאון הבוטני, שמהווה גן בוטני קטן המציג 150 זני צמחים הייחודיים לאיי פארו.

ספריות

בטורסהאבן ישנן 12 ספריות שנמצאות תחת אחריות העירייה (רובן ספריות של בתי ספר), כשהעיקרית שבהן היא הספרייה הציבורית של טורסהאבן, ובנוסף שוכנת בעיר הספרייה הלאומית של איי פארו.

הספרייה הלאומית של איי פארו הוקמה ב־1828 וקיבלה הכרה רשמית כספריית הלאומית של האיים ב־2002. הספרייה אוספת ומשמרת את הספרות של איי פארו, כמו גם כתבים, מאמרים וספרים שנכתבו על איי פארו. המטרה העיקרית שלה היא לקדם את הספרות הפרואזית בקרב התושבים. לספרייה יש את הזכות להדפיס עותקים נוספים של ספרים פרוזים כדי להחליפם בכתבים ובספרים העוסקים באיי פארו מספריות אחרות בעולם.

הספרייה הציבורית של טורסהאבן כוללת בתוכה מאגר של ספרים וסרטים והם משמשים את תושבי העיר תמורת תשלום סמלי.

חינוך

בטורסהאבן שוכנת האוניברסיטה הלאומית של איי פארו. האוניברסיטה כוללת שלוש פקולטות בלבד: שפה ותרבות פרואזית, מדע וטכנולוגיה והיסטוריה ומדעי החברה. בשל העדפתם של תושבי האיים ללמוד בדנמרק, מספר הסטודנטים באוניברסיטה הוא קטן ועומד על כ־150 סטודנטים. שפת הלימוד באוניברסיטה היא פרואזית, מה שהופך אותה לאוניברסיטה היחידה בעולם בה מתקיימים הלימודים בשפה זו.

האוניברסיטה הוקמה בשנת 1965 על ידי חברי האגודה המדעית של איי פארו, במטרה לקדם את לימודי המדעים בשפה הפרואזית.

בנוסף, בעיר נמצא המכון לשפה הפרואזית, שנחשב למוסד העליון בפיקוח וקידום השפה הפרואזית. המכון הוקם בשנת 1985 על ידי משרד התרבות של איי פארו, כשניתנה לו הזכות להיות האחראי על השפה. הוועדה העליונה של המכון מתמנה פעם בארבע שנים בבחירות, כשהחברים בוועדה מייצגים גופים שונים באיי פארו כמו האוניברסיטה הלאומית, משרד החינוך של איי פארו, איגוד מורי השפה הפרואזית ועוד. המכון עובד בשיתוף פעולה מלא עם האוניברסיטה הלאומית ועם ועידת השפה הנורדית.

ספורט

בעיר טורסהאבן משחקות 5 קבוצות כדורגל ו־3 קבוצות כדוריד, שנחשבות לחזקות בתחומן באיי פארו. הבכירות שבהן הן קבוצות הבנר בולטפלאג ,B36 טורסהאבן וארגיה בולטפלאג.

כמו כן בעיר נמצאים שני אצטדיונים מהגדולים באי, טורסוולור, מגרשה הביתי של נבחרת איי פארו בכדורגל, ואצטדיון גונדאדאלור, מגרשן הביתי של הבנר בולטפלאג ו־B36 טורסהאבן.

ערים תאומות

הערים התאומות של טורסהאבן הן:

• אסקר, נורווגיה
• גארדבאיר, איסלנד
• רייקיאוויק, איסלנד
• מרייהאמן, אולנד
• אסלוב, שוודיה
• ג'אקובסטאד, פינלנד
• פרדריקסברג, דנמרק
• ריולונאטו, איטליה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של טורסהאבן
• תמונות טורסהאבן
• טורסהאבן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)