שנת צהריים

"סיאסטה בערסל", ציור מאת הצייר השוודי יוהאן קרוצן (Krouthén) משנת 1885

שנת צהריים (בקיצור שנ"צ; גם שנת מנחה) היא נמנום קצר באמצע היום, לרוב לאחר ארוחת צהריים. ישנן תרבויות שבהן שנת הצהריים חלק בלתי נפרד מסדר היום הקבוע, ולפי מחקרים היא מוסיפה מאוד לבריאות.

שנת צהריים בתרבויות שונות

שנת צהריים היא מנהג נפוץ בארצות חמות, כדי להימלט מחום הצהריים הכבד. המנהג התפשט מדרום פורטוגל וספרד אל אמריקה הלטינית והפיליפינים. היא נפוצה גם באיטליה, סין, הודו, יוון, המזרח התיכון וצפון אפריקה. כמו כן, שנת צהריים נהוגה גם במספר אזורים בעלי אקלים קר יותר, כמו גרמניה, אוסטריה, בריטניה, דרום ארגנטינה וצ'ילה.

ברומא העתיקה

ברומא הייתה נהוגה מנוחה של שעה אחת, אחרי שעת העבודה השישית (sexta). עבור אלו שהתחילו את יום העבודה שלהם ב־8:30 בבוקר הייתה זו השעה 13:00–14:00.

בגרמניה

בגרמניה היה מקובל בעבר לישון "שלאפשטונדה" (Schlafstunde), שמשמעותו המילולית בגרמנית היא "שעת שינה", בין 14:00 ל־16:00 אך בעקבות המהפכה התעשייתית וצמצום הזמן הפנוי מנהג זה הפך פחות נפוץ.

יהודי גרמניה הביאו את המנהג לישראל בעלייה החמישית, כשהוא עוד היה קיים בגרמניה והוא נשתמר בישראל במידת מה.

בגרמניה המנהג כבר איננו מקובל כבעבר והמונח הארכאי "שלאפשטונדה" נמחק כמעט לחלוטין. במקומו, מקובל כיום בגרמניה לכנות שנת צהריים במונח מיטאגשלאף (Mittagsschlaf), אשר משמעותו המילולית היא "שנת אמצע יום".

בישראל

שלט המתריע על מנוחת הצהריים בשכונת בורוכוב בגבעתיים

בישראל הייתה נהוגה בעבר הפסקת צהריים גורפת בבתי העסק, בין 13:00 ל־16:00. במקביל, בהשפעת יהודי גרמניה, היה מקובל לנוח בין 14:00 ל־16:00 ולכן היה נחשב לא מנומס לבקר מכרים בשעות אלו או להתקשר טלפונית. כמו כן, נהוג היה לא לאפשר לילדים לשחק בחצרות הבתים המשותפים בין שעות אלו פן יפריעו את מנוחת השכנים והמבוגרים נהגו להימנע מעיסוקים מרעישים, כגון הקלדה במכונת כתיבה או נגינה. גם עבודות שיפוצים בבתים או עבודות גינון, שהיו כרוכות במכשירים מרעישים, כגון מקדחה, מכסחת דשא או מסור חשמלי, הופסקו בשעות המנוחה במידת האפשר. הפרת הנוהג גררה על פי רוב נזיפות מצד השכנים ולפעמים גם סכסוכים ארוכי ימים. לוחות מודעות בהנפקת האגודה לתרבות הדיור שנתלו בכניסות לבניינים נשאו אזהרות כי אין להקים רעש בשעות אלו.

כיום ישנם עדיין בתי עסק הסגורים להפסקת צהריים, בהם מוסדות ציבוריים, כגון חלק מסניפי הבנקים וסניפי קופות החולים, וכן עסקים פרטיים. בכמה יישובים בארץ מרבית החנויות סגורות בשעות אלו. ישנן גם עיריות בהן קיים חוק עזר עירוני למניעת רעש בסביבת מגורים בשעות הצהריים, דבר שמשפיע למשל על סגירת גינות כלבים ציבוריות בשעות הצהריים ובסופי שבוע כדי להימנע מרעש המהווה מטרד. גם בסדר היום המקובל בישיבות ישנה הפסקה בשעות הצהרים (לרוב בין 13:30 ל-15:30, בקירוב), שנועדה לאפשר לתלמידים שנת צהרים.

מנוחת הצוהריים בחוק

על פי צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – מניעת רעש) התש"ס 2000: הפרעה למנוחת הצהרים היא עבירה שעונשה קנס 250 שקלים ליחיד או 500 שקלים לתאגיד.

גרימת רעש על ידי שירה או צעקה או על ידי הפעלת כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה או מכשירי קול וכיוצא באלה בין השעות 14:00 ל-16:00

— סעיף 3 א'

בספרד

בספרד ובמדינות רבות בדרום-אמריקה מתייחסים באדיקות כה רבה לשנת הצהריים, ה"סייסטה" (Siesta), עד כי מונח זה הושאל לשפות רבות והוא אף מסמל, כמו המילה "מניאנה" (מחר), את התרבות הספרדית. מקור המילה סיאסטה בביטוי הלטיני "hora sexsta" – השעה השישית, כשהספירה היא מאז השחר, כלומר שעת הצהריים.

מקסיקני ישן שנת צהריים

בספרד באורוגוואי ובחלקים מארגנטינה מקסיקו ומדינות נוספות באמריקה הלטינית, שעות מנוחת הצהריים (כשעתיים, מתוך הזמן שבין השעות 12:00 ל־16:00, תלוי באזורים השונים) נשמרות בקפדנות. גם מי שאינו ישן נמצא בביתו, והרחובות נטושים. וכן בתי עסק תיירותיים, כגון מסעדות, אינם פעילים בשעות אלו, והילדים מבתי הספר ברובם שבים לביתם.

בתרבויות אחרות

בדרום אסיה נמנום לאחר ארוחת הצהריים הוא מנהג מקובל, ובתקופה הקדם־תעשייתית אף היה מקובל עיסוי עם שמן חרדל כדי להגביר את תחושת הנמנום^{[דרוש מקור]}.

בבנגלדש ובנגל שנת הצהריים נקראת "שנת אורז", השינה שלאחר אכילת אורז. בסין וטאיוואן נהוגה שנת צהריים בת שעתיים עד שלוש, והיא אף זכות חוקתית. ברוב בתי הספר במדינות אלו קיימת "הפסקת שינה" בת חצי שעה לאחר ארוחת הצהריים, בה כבים כל האורות והתלמידים אינם מורשים לעשות דבר מלבד לישון.

בחלק מהחברות ביפן קיימים חדרי נמנום כדי לאפשר מנוחה לעובדים בהפסקת הצהריים או לאחר שעות עבודה מרובות.

בסיס פיזיולוגי

שלט בגבעתיים המתריע על מנוחת הצהרים

פעוטות עד גיל ארבע לערך זקוקים לשנת צהריים לשם תפקוד תקין בהמשך היום. ילדים מבוגרים יותר, עד גיל ההתבגרות, אינם נוטים לישון בשעות אלו.

בוגרים רבים חשים עייפות בשעות אלו, בפרט בשעות הסמוכות לארוחת צהריים עשירה, בשל עליית ריכוז הגלוקוז בדם. דניס בורדאקוב מאוניברסיטת מנצ'סטר מצא כי תאים בהיפותלמוס המשחררים אורקסינים (orexins), פפטידים קצרים שקשורים לתחושת ערנות ופעילות מוטורית, מעוכבים על ידי גלוקוז. ככלל, ריכוז הגלוקוז בנוזל החוץ תאי במוח נמוך מריכוזו בדם (בין 10% ל־30%), אבל ריכוזו משתנה עם הריכוז בפלזמה (בין 5 ל־8 מילימולר) בעקבות ארוחה ויכול לנוע בטווח שבין 1 ל־2.5 מילימולר. לפחות חלק מהתאים הרגישים לגלוקוז בהיפותלמוס מגיבים לשינויים בטווח הריכוזים הזה. עיכוב פעילות התאים הללו נובע מקשירה של גלוקוז לתעלות אשלגן בקרום התא. כך שובע גורם לנו ירידה בפעילות ונמנום המאפשר אספקת דם מוגברת למערכת העיכול על חשבון השרירים ורעב מגביר את הערנות הדרושה להשגת מזון.

אם מוותרים על השינה תחושת העייפות פגה לרוב, לפחות באופן חלקי, עד שתתעורר שוב בלילה בהתאם לשעון הביולוגי.

אזכורים תרבותיים

• הסיפור הקצר "שלאף שטונדה" מאת יהודית קציר (נכלל בספר "סוגרים את הים") מתאר חוויות של בני דודים בחיפה של שנות ה־70, בעת שסבם וסבתם ישנים שנת צהריים.
• סנצ'ו פנסה, נושא כליו של דון קיחוטה מקפיד על שנת צהריים ארוכה "בקיץ רגיל הוא לישון ארבע או חמש שעות בתנומת הצהריים" (בניגוד לדון קיחוטה עצמו הסובל מנדודי שינה).
• השיר Mad Dogs and Englishmen של נואל קאוורד משנת 1931 טוען שרק אנגלים וכלבים שוטים נמצאים מחוץ לבית בשמש של אמצע היום, כיוון שבשאר העמים והתרבויות מקפידים על מנוחת הצהריים (ביצוע השיר ביוטיוב)

ראו גם

• תנומת כוח

לקריאה נוספת

Denis Burdakov et al., Glucose-sensing neurons of the hypothalamus, Philosophical Transactions of the Royal Society B, (2005) 360, pp. 2235–2227

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שנת צהריים בוויקישיתוף

• איריס ליפשיץ קלינגר, תנו לישון צהריים, באתר "ידיעות אחרונות", 17 בנובמבר 2018
• אוריאל לוי, ‏הלך השנ"צ: ממשלת ארה"ב אוסרת על עובדיה לנמנם בזמן העבודה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בדצמבר 2019
• איתי עניאל, כוח למוח: למה כדאי לאמץ את תנומות הכוח באמצע היום?, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2024