מכות מצרים
מכות מצרים הן סיפור מקראי על עשר מכות שהביא אלוהים על מצרים. המכות באו בשל סירובו של פרעה מלך מצרים להיענות לדרישתו של אלוהים, על ידי שליחו משה, לשלח את בני ישראל. רק האחרונה שבהן, מכת בכורות, הביאה לשילוחם של בני ישראל וליציאת מצרים.
לפי הסיפור המקראי עשר המכות פגעו במצריים (האוכלוסייה המצרית) בלבד, למרות סמיכות המגורים של בני ישראל.
סיפור עשר המכות מופיע במקרא בספר שמות בפרשות וארא ובֹּא. קיימים כינויים מקובלים לכל מכה ומכה, שמקורם בהגדה של פסח, טקסט שנקרא באופן מסורתי על ידי יהודים בליל הסדר. בהגדה מופיעה רשימה של עשר המכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. בהגדה מופיע גם סימן לזכירת עשר המכות על ידי ראשי התיבות שלהן: דצ"ך עד"ש באח"ב.
הסיפור המקראי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הרעב שהיה בארץ כנען, היגרו בני ישראל מארץ כנען לארץ מצרים, והתיישבו באזור ארץ גושן. לאחר מספר שנים קם שליט חדש במצרים, הוא רואה בהם איום מדיני פוטנציאלי, ומחליט כצעד מונע לשעבד אותם בעבודת פרך. בנוסף הוא קובע שכל בן זכר שייוולד לבני ישראל – ייהרג. כאשר מלך מצרים מת, בני ישראל מנצלים את ההפוגה על מנת לזעוק אל אלוהים. אלוהים שומע לתפילתם, זוכר את בריתו עם האבות, ומחליט להוציא את בני ישראל ממצרים.
אלוהים פונה אל משה, ושולח אותו לפנות אל פרעה מלך מצרים בדרישה לשחרר את בני ישראל.[1] עם זאת, אלוהים מודיע מראש למשה שהוא יקשיח את ליבו של פרעה, ופרעה יסכים לדרישה רק לאחר שמצרים תספוג מאיתו מכות רבות.[2] מטרת המכות היא להראות לכל את שליטתו המוחלטת של אלוהים בעולם.[3]
משה, יחד עם אהרון אחיו, פונה אל פרעה בשם אלוהים בדרישה מינימלית לאפשר לבני ישראל לצאת למדבר לכמה ימים על מנת להקריב שם קורבנות לאלוהים.[4] כאשר פרעה מסרב לדרישה, אלוהים מנחה את משה ואהרון להביא מכה אחר מכה על מצרים, ובמקביל מקשיח את לבו של פרעה כדי שימשיך לסרב פעם אחר פעם:
- מכת דם – המים ביאור נהפכים לדם. הדגים שביאור מתים, והסירחון עולה. המצרים נאלצים לכרות בארות כדי לשתות מים.
- מכת צפרדע – המוני צפרדעים (לפי חלק מהפרשנים הכוונה לתנינים[5]) מתפשטים בכל ארץ מצרים, וחודרים לבתים. לבסוף הצפרדעים מתות והסירחון העולה מהפגרים ממלא את הארץ.
- מכת כינים – המוני כינים תוקפות את המצרים וכל מצרים מתמלאת בכינים, המצרים חווים סבל רב מגירוד השיער שעל ראשם ואף לא מצליחים להפסיק את הגירוד הרב שתקף אותם.
- מכת ערוב – "ערוב כבד" ממלא את בתי המצרים ואת אדמתם. על פי הפרשנות המסורתית, הערוב הוא תערובת של חיות טרף. הרשב"ם כותב שמכת ערוב הייתה מורכבת רק מזאבים ונקראת כך מפני שהם תוקפים בערב.[6]
- מכת דֶּבֶר – מגפת דֶּבֶר מכלה את כל בהמותיהם של המצרים. מחלה זו ככל הנראה אינה המחלה הנקראת היום דבר, היות שהמחלה המודרנית פוגעת בעיקר בבני אדם ולא בבהמות. גם אין זו מחלת דֶבֶר הבקר, מכיוון שעם בעלי-החיים שנפגעו ממנה, על פי ספר שמות, נמנו גם סוסים, חמורים וגמלים, שאינם נדבקים ואינם חולים בדֶבֶר הבקר. בנוסף, חפצי המצרים השבירים נשברו לפתע ללא סיבה הנראית לעין.
- מכת שחין – מחלת אבעבועות תוקפת את המצרים ואת בהמותיהם.
- מכת ברד – ברד כבד ניתך בארץ מצרים, שובר את העצים, פוגע בגידולים החקלאיים, והורג את האנשים והבהמות ששהו מחוץ לבתים. בתוך הברד התלקחה אש, ואל הברד נלוו גם קולות מפחידים.
- מכת ארבה – ארבה כבד מגיע לארץ מצרים ואוכל את כל הגידולים שעוד נותרו אחרי הברד.
- מכת חושך – במשך שלושה ימים שוררת אפלה מוחלטת במצרים.
- מכת בכורות – בחצות הלילה בט"ו בניסן מת הבן הבכור של כל משפחה במצרים וכל בכור בבהמה.
מכת בכורות מעוררת פאניקה במצרים, ופרעה נעתר לדרישת משה לאפשר לבני ישראל לצאת ולהקריב קורבנות במדבר. בהמשך, כשבני ישראל אינם חוזרים למצרים, מתרחש סיפור קריעת ים סוף שמסיים את מסכת הפגעים שהביא אלוהים על המצרים.
במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש הסכמה רחבה בין חוקרי המקרא שעורכי המקרא שילבו בפרשת מכות מצרים סיפורים שונים. בכל אחד מן הסיפורים הללו מספר המכות קטן מעשר ורק שילובם של הסיפורים יצר פרשיה שיש בה עשר מכות. אכן, אזכורים נוספים בתנ"ך למכות מצרים כוללים רק חלק מהמכות. כך, בספר תהילים, פרק ע"ח, פסוקים מ"ד–נ"א מוזכרות המכות דם, ערוב וצפרדע, ארבה, ברד, דבר בבהמה ומכת בכורות באדם; ובספר תהילים, פרק ק"ה, פסוקים כ"ח–ל"ו מוזכרות חושך, דם, צפרדע, ערוב וכינים, ברד, ארבה ומכת בכורות באדם.
את גישתה של השערת התעודות לפרשת המכות סיכם סמיואל רולס דרייבר בפירושו לספר שמות.[7] על פי גישה זו שולבו בפרשת המכות סיפורים משני מקורות עיקריים, מקור P ומקור J, כשבאחרון נתחבו מעט פסוקים ממקור E. הסיפורים מן המקור הכהני P הם: מכת דם (בחלקה) (שמות ז', י"ט-כ'a, כ"אb-כ"ב), מכת צפרדע (בחלקה) (שמות ח', א'-ג', ט"וb), מכת כינים (שמות ח', י"ב-ט"ו), ומכת שחין (שמות ט' ח'-י"ב).
בסיפורי המכות מן המקור P, משה ואהרון משמשים כאחת, וה' אומר למשה לומר לאהרן לקחת את מטהו. כך גם בסיפור המפגש עם פרעה (שמות, ז', י'–י"ב). מכת שחין יוצאת מן הכלל בעניין זה אם כי גם שם ה' פונה למשה ולאהרון כאחת. פרט לסיפור המפגש עם פרעה, אין בסיפורים הללו מפגש נוסף עם פרעה וממילא אין תביעה לשלח את העם, זאת בניגוד לסיפורים ממקור J. פרט למכת שחין אהרון הוא המביא את המכה על ידי נטית היד והמטה. הסיפורים הללו אינם מכנים את הפגעים הבאים על מצרים בשם מכות. החרטומים המנסים כוחם בהבאת האותות והמופתים הללו מצויים רק בסיפורים הללו. כל הסיפורים הללו מסתיימים בחיזוק לב פרעה ובקביעה "ולא שמע אלהם כאשר דבר ה' ".
בסיפורים ממקור J, אין חלק לאהרן. משה לבדו מצווה ללכת לפרעה ולתבוע "שלח עמי ויעבדוני". המפגש מפורט בדרך כלל ואחריו מגיעה המכה. לפעמים מבקש פרעה את הסרת המכה. הסגנון של סיפורי המכות של J ציורי ומגוון יותר מזה של P.
בעקבות ניתוח של הטקסט המקראי הסיק משה גרינברג כי בפני עורכי המקרא עמדו שני מקורות שונים, שנבעו משתי מסורות של הסיפור אשר כל אחת מהן תיארה שבע מכות, והם איחדו אותם לרשימה בת עשר מכות. שמואל לוינשטם טען כי ניתן להבין מספר שמות, פרק ד', פסוקים כ"א–כ"ג כי בסיפור המקורי הייתה רק מכה אחת - מכת בכורות, שניחתה על המצרים לאחר שמשה הראה לפרעה את המופתים שקיבל במעמד הסנה הבוער; לוינשטם משער כי לסיפור זה נוספו בהמשך ארבע אפיזודות של תחרות בין משה ואהרן ובין חרטומי מצרים: הפיכת המטה לתנין (שמות, ז', י'–י"ב), הפיכת מי היאור לדם (שמות, ז', כ'–כ"ב), מכת צפרדעים (שמות, ח', ב'–ג') ומכת כינים, שרק היא הכניעה את החרטומים (שמות, ח', י"ג–ט"ו); לבסוף הופרד הסיפור על תחרות התנין מסיפור המכות והפך לאפיזודה נפרדת, ואילו הסיפורים על תחרויות הדם, הצפרדע והכינים צורפו לרשימת עשר המכות.[8][9]
עד כה טרם נמצאו ממצאים ארכאולוגיים או אזכורים בהיסטוריוגרפיה של מצרים העתיקה אשר מאששים את הסיפור המקראי אודות עשר המכות.
בספרות הרבנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדר המכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רש"י בפירושו על המקרא, מביא את דברי המדרש, כי סדר המכות הוא כסדרן של לוחמים היוצאים למלחמה - למשל: ראשית המלחמה היא בסתימת מעיינות האויב - מכת דם. לאחר מכן היו המלכים מרעישים מחוץ לעיר כדי להביא מורך בליבות האויבים - מכת צפרדע, שהרי הצפרדעים מרבים לקרקר ולהרעיש - וכן הלאה.
בספרות הקבלה והסוד נכתב שהמכות כנגד הספירות. דם כנגד מלכות, צפרדע כנגד יסוד, וכן הלאה עד בכורות שכנגד כתר.[דרוש מקור]
סימנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהגדת פסח כתוב: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב". פרשנים ניסו להסביר מה פשר הסימנים.
על פי פרשנות מקובלת, המכות מסודרות בסדר של שלוש, כאשר כל שלוש מכות היו בסדר שהוא ביחס לאופן ההתראה, שניים בהתראה, והשלישית בלי התראה, וחוזר חלילה. לדוגמה, על מכות דם וצפרדע התרה משה לפני פרעה ואילו על מכת כינים לא התרה.
על פי פרשנותו של האבן עזרא, דצ"ך הן המכות שנעשו על ידי אהרן, עד"ש על ידי משה מבלי שהשתמש במטה שלו ובאח"ב כאשר הטה אותו לשמים. יש הסבר מקובל לפיו מכות דצ"ך נעשו על ידי אהרן כדי ללמדנו "בור ששתית ממנו אל תזרק בו אבן". היאור הגן על משה כאשר התחבא שם בתור תינוק והקרקע הגנה עליו כאשר טמן בה את המצרי שהרג. לכן כאשר היה צורך להכות ביאור (דם וצפרדע) או באדמה (כנים) עשה זאת אהרן ולא משה.
פרשנות נוספת שמובאת בשם רבי יהודה החסיד היא שמשום שיש מקורות שבהן סדר המכות שונה (כמו בתהילים עח) ״ לפיכך נתן ר' יהודה סימן הללו, להודיע, שסדר הפרשה עיקר״
ראשי התיבות הנ"ל אף שימשו אנטישמים להעללת עלילות דם. המפורסמים שבהם היו הפרנקיסטים, אשר 'העידו' שמשמעות ראשי התיבות היא לא אחרת מ-"דם צריכים כולנו על דרך שעשו באותו איש חכמים בירושלים".
הכבדת לב פרעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני שאלוהים שלח את משה אל פרעה, אמר לו: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה". המפרשים נחלקו בהסבר מהותה של הכבדת לב פרעה: הרמב"ם כתב שניטלה ממנו הבחירה החופשית, כעונש על מעשיו הרעים, כדי שימות בחטאו ולא יוכל לשוב בתשובה. אך כמה מחכמי ימי הביניים, אברבנאל ורבי יוסף אלבו, פירשו שהבחירה לא ניטלה ממנו לגמרי, והכבדת ליבו הייתה רק כדי לנטרל את השפעת המכות על החלטותיו.[10]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל א לוינשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, הוצאת מאגנס תשמ"ז. פרק רביעי: מכות מצרים (עמ' 25–75), נספחים 1,2 (עמ' 155–163)
- ישי רוזן-צבי, ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2023, הפרק "מדרשי מכות מצרים", עמ' 161–172.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על עשר מכות מצרים בקטלוג הספרייה הלאומית
עשר המכות, דף שער בספרייה הלאומית- הערך "מכות מצרים", באתר ויקישיבה
- מכות מצרים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר שמות, פרק ג'
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק כ'; פרק ד, פסוק כ; פרק ז, פסוקים ג-ד
- ^ ספר שמות, פרק ז', פסוק ה'; פרק ט, פסוקים יד-טז; פרק י, פסוק ב
- ^ ספר שמות, פרק ה', פסוקים א-ג
- ^ פירוש רס"ג לתהלים עח, מה; פירוש האבן עזרא לשמות ז, כז
- ^ רשב"ם על שמות ח' י"ז
- ^ S. R. Driver; The Book of Exodus. In the Revised Version with Introduction and Notes. The Cambridge Bible for Schools and Colleges, Cambridge University Press, 1918.
- ^ שמואל א לוינשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, עמ' 30-36
- ^ שמואל א לוינשטם, על הצעות חדשות לניתוח פרשת המכות, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כרך א (תשל"ו), עמ' 183-188
- ^ ראו מאמרו של אבישי גרינצייג, הכבדת לב פרעה, באתר מכללת אורות ישראל, הטוען כי מן המדרשים עולה כדברי הפרשנים הסבורים שלא ניטלה מפרעה הבחירה החופשית לחלוטין.
| עשר מכות מצרים | |
|---|---|
|
