סטריאו

סימון סטריאו

מערכת סטריאו

סטריאו (Stereo) הוא מושג בטכנולוגיית קול ושמע המתייחס להקלטת או השמעת צליל בשני ערוצים נפרדים. הקלטת סטריאו מושמעת באמצעות שני רמקולים בתצורה סימטרית, הנותנת הרגשה שהצלילים נשמעים מכיוונים שונים כמו בשמיעה טבעית כשאנו חשים ב"תמונה" מרחבית של הצליל. המושג הנתפס כמנוגד לסטריאו הוא מונו - הקלטה בערוץ אחד.

בשפה יום-יומית יש המשתמשים במושג סטריאו כקיצור של מערכת סטריאו, מכשיר משולב המכיל כמה אמצעים להשמעת מוזיקה (נגן קלטות, נגן תקליטורים, פטיפון וכדומה), מגבר (מכשיר המנקז אליו את האותות המגיעים ממכשירי הניגון השונים ומגביר את עוצמתם) ורמקולים. מספר הרמקולים עצמו אינו יכול להפוך לסטריאו צליל שהוקלט במונו; אדם יכול לחבר למערכת השמע שלו מספר בלתי מוגבל של רמקולים, אך אם ההקלטה לה הוא מאזין הוקלטה במונו, הרי שהצליל שיבקע מכל אחד מהרמקולים יהיה זהה.

הקלטת סטריאו מותאמת למערכת השמיעה האנושית, המורכבת משתי אוזניים. הקלטת סטריאו הופכת את המוזיקה למלאה ועשירה, וניתן ליצור באמצעותה אפקטים קוליים. בשירים רבים, בוקע צליל התופים מרמקול אחד וצליל הגיטרות, למשל, מהרמקול השני; לעיתים, בקטעים בהם שני קולות שירה (שני זמרים, או זמר אחד שקולו נשמע "כפול") יבקע הקול האחד מהרמקול האחד, והקול השני מהרמקול השני. שני אפקטים אלו מפתיעים את השומע, וכן יוצרים לעיתים אפקט של "דיאלוג" (בין שני זמרים או בין שני כלי נגינה).

בראשית ימי ההקלטות (בתחילת המאה ה-20) בוצעו כל ההקלטות במונו; ב-1957 פותחה הקלטת הסטריאו ומאז זהו הסטנדרט. במרוצת הזמן, פותחו אפשרויות הקלטה במספר רב יותר של ערוצים (קוודרו, למשל, בו קיימים ארבעה ערוצים), אך הקלטת סטריאו נותרה הנפוצה ביותר. בימינו ישנו מעבר הדרגתי ממערכת בעלת שני רמקולים למערכת רב-ערוצית המקיפה את המאזין ונותנת אפקט הנקרא סראונד כמו סט רמקולים של 5.1 עד 7.1. התמיכה קיימת בנגני DVD, במשחקים ובמערכות קולנוע ביתי. כמו כן, נוצרו אף אוזניות מרובות רמקולים (3-4 רמקולים בכל אוזנית), כאשר מבחינת עיבוד, זוג רמקולים קדמי אחד מדמה את הרמקול המרכזי (הראשון בסט 5.1).

מערכות סטריאו

מערכת סטריאו, כאמור, היא מערכת עם שני רמקולים לפחות המשמיעים צליל בסטריאו. מערכת סטריאו יכולה לכלול רכיבים כמו רדיו AM-FM, נגן תקליטורים, טייפ להשמעת קלטות, פטיפון להשמעת תקליטים, כניסת AUX עבור הזנת ערוצי שמע נוספים, כניסה למיקרופון ועוד. מערכות מודרניות יכולות גם להשמיע מוזיקה בפורמט MP3 ופורמטים אחרים.

מוזיקה סטריאופונית

מוזיקה המוקלטת ומושמעת בשני ערוצים – ימין (R) ושמאל (L). מוזיקה סטראופונית (Stereophonic), או בקיצור – סטראו (או סטריאו) באה לחקות את חוש השמיעה אצל האדם. הקלטת מוזיקה בשני ערוצים מופיעה כבר במאה ה-19, אך מיוחסת בעיקר לשניים, ששיכללו אותה בשנות ה-20 של המאה ה-20, עד שהוכנסה לשימוש תעשייתי בשנות ה-50: אלן דוואר בלומליין (Alan Blumlein), מחברת EMI, וארתור קלר (Arthur Keller), מחברת מעבדות בל.

הקלטת צליל בעזרת שני מיקרופונים המרוחקים זה מזה (למשל, שני מיקרופונים הסמוכים לאוזניו של אדם), מקרבת את הצליל שמוקלט לדרך בה האדם רגיל לשמוע אותו. בשנות ה-30 הוכח כי ניתן ליצור אף אפקטים של מרחב תלת-ממדי באמצעות שני רמקולים בלבד.

כדי לשמוע מוזיקה שהוקלטה בסטראו (בשני ערוצים) יש צורך בשני רמקולים (אך הדרך המומלצת לחוות סטריאו היא בעזרת אוזיות) המחוברים לכל ערוץ בנפרד (ימין ושמאל). על אף שקיימות שיטות חדישות יותר המשתמשות במספר ערוצים רב יותר, דוגמת מוזיקה היקפית (Surround), אין הדבר מחייב כי איכות השמע מהן תהיה טובה יותר מאשר הקלטה סטראופונית.

ראו גם

• סראונד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטריאו בוויקישיתוף

• סטריאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

סטריאו טבעי מתייחס באמת להקלטות באמצעות שני מיקרופונים כמו שתי אוזניים שנותנות לנו תחושה מרחבית אקוסטית ומסייעת להפרדה הטבעית בין הצלילים. סטריאו לא טבעי זה כשבאולפן מחליטים לשדר כלי אחד מימין ואחר משמאל זה עשוי ליצור חוסר איזון במרחב גדול, כלומר לא ייתכן שאלו בשמאל האולם ישמעו יותר כלי אחד מכלי אחר. מקובל להשמיע בס תופים וזמר במונו (באופן שווה בשני הצדדים) ולשחק עם הכלים האחרים בצדדים.