נמל התעופה ברלין שנפלד
 | |||||||||||
.jpg) | |||||||||||
| טרמינל A בנמל התעופה | |||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||
| תקופת הפעילות | 1946 – 25 באוקטובר 2020 (כ־74 שנים) | ||||||||||
| על שם |
ברלין  | ||||||||||
| מפעיל | Flughafen Berlin Brandenburg GmbH | ||||||||||
| עיר סמוכה | ברלין | ||||||||||
| קואורדינטות | 52°22′43″N 013°31′14″E / 52.37861°N 13.52056°E | ||||||||||
| גובה מעל פני הים | 48 מטר (157 רגל) | ||||||||||
| אתר נמל התעופה שנפלד | |||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||
| |||||||||||
|
(למפת ברלין רגילה)   SXF | |||||||||||
| סטטיסטיקה (2019) | |||||||||||
| מספר הנוסעים |
11,417,435  10.3% | ||||||||||
| תנועות מטוסים |
95,364 | ||||||||||
| מטען |
13,235 (טון)  | ||||||||||
| קיבולת | |||||||||||
| טרמינלים | 4 | ||||||||||
  | |||||||||||
נמל התעופה ברלין שנפלד (בגרמנית: Flughafen Berlin-Schönefeld; ⓘⒾ) היה נמל התעופה הבינלאומי השני בגודלו של ברלין אחרי נמל התעופה ברלין טגל. הוא מוקם 18 ק"מ דרום-מזרחית לברלין, בשטח העיירה שנפלד.[1]
נמל התעופה שנפלד שימש כנמל התעופה האזרחי העיקרי של מזרח גרמניה ונמל התעופה היחיד של מזרח ברלין לשעבר.
ב-25 באוקטובר 2020 נסגר נמל התעופה ובתי נתיבות שלו מוזגו ל"טרמינל 5" בנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג, כהכנה לפתיחת נמל התעופה החדש.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים ראשונות ומלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 באוקטובר 1934 החלה הבנייה של שלושה מסלולי טיסה באורך של 800 מטרים, על מנת לשרת את מפעל המטוסים Henschel & Son השכן בעיירה שנפלד. עם תום מלחמת העולם השנייה נבנו במפעל למעלה מ-14 אלף מטוסים. ב-22 באפריל 1945 נכבשו המתקנים בידי חיילי הצבא האדום והמתקן פורק ונהרס. בשלהי 1947 תוקן חיבור הרכבת ונותרו במקום מכונות חקלאיות.
בשנת 1946, חיל האוויר הסובייטי וחברת התעופה הלאומית של ברית המועצות באותה העת, אירופלוט עברו משדה התעופה יוהניסטהל אל נמל התעופה שנפלד. בשנת 1947 אישר המינהל הצבאי הסובייטי בגרמניה בנייה של נמל תעופה אזרחי באתר. התנאי להסכם חלוקת גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה היה איסור מוחלט על השתתפותן של חברות תעופה גרמניות בהובלה האווירית לברלין, והוגבלה הגישה לחברות תעופה אמריקאיות, בריטיות, צרפתיות וסובייטיות. מאחר שנמל התעופה שנפלד היה ממוקם מחוץ לגבולות העיר של ברלין, הגבלה זו לא חלה על הנמל. לפיכך, אינטרפלוג, חברת הדגל של מזרח גרמניה, השתמשה בנמל התעופה, בעוד לחברת הדגל של מערב גרמניה, לופטהנזה, נדחתה הגישה להשתמש בנמל התעופה ברלין טגל או בנמל התעופה ברלין טמפלהוף.
התפתחות לאחר איחוד גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה ברלין שנפלד ראה עלייה משמעותית במספר הנוסעים בשנים האחרונות, אשר נגרם על ידי פתיחת בסיסי חברות של איזיג'ט וגרמניה. בשנת 2008, עברו בנמל התעופה 6.6 מיליון נוסעים.
לאחר איחוד גרמניה ב-1990, הופעלו שלושה נמלי תעופה נפרדים, שהובילו את המחוקק בברלין לתכנון תוכניות לנמל תעופה אחד שיהיה יעיל יותר ויפחית את כמות הרעש של מטוסים מנמלי התעופה בתוך העיר. לפיכך, הוחלט להקים את נמל התעופה ברנדנבורג בברלין באתר הנוכחי של נמל התעופה שנפלד, אשר תוכנן במקור להיפתח בסוף 2012. מסיבות שונות, ובהן בעיות עם מערכת גילוי האש / הבטיחות, הפתיחה נדחה לסוף 2020.
נמל התעופה החדש יחלוק רק מסלול טיסה אחד עם הנמל הקיים -המסלול הנוכחי יהפוך למסלול הצפוני של שדה התעופה החדש. רוב נמל התעופה הישן, כולל הטרמינל הראשי וחניות המטוסים, יעברו התחדשות עירונית לאחר סגירתו. חלק מאזור חניות המטוסים הישן ישמש כמסוף הנוסעים החדש של ממשלת גרמניה, שישמש לביקורים ממלכתיים.[3]
בתחילת עונת החורף בשנת 2012 חברת התעופה ג'רמנווינגס (שבשנת 2016 התמזגה עם חברת יורווינגס), עזבה את נמל התעופה לטובת נמל התעופה ברלין טגל מכיוון שחברות התעופה של קבוצת לופטהנזה פועלות משם.[4] עם זאת, כדי לספק תחרות עבור קווי הטיסה החדשים של ריינאייר, הודיעה ג'רמנווינגס לחזור נמל התעופה שנפלד, (נוסף על פעילותם בנמל התעופה טגל) החל מאוקטובר 2015.[5]
כמו כן, הודיעה חברת התעופה ריינאייר על הקמת הבסיס הגרמני השישי שלהם, בשנפלד ב-2015.
_AN1059122.jpg)
סגירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 באוקטובר 2020 נסגר נמל התעופה וקוד היאט"א שלו חדל מלהתקיים. הנמל סיים את פעילותו כנמל תעופה עצמאי, כאשר חלקים גדולים מהתשתית שלו שולבו בנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג כטרמינל 5.
טרמינלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה הורכב מארבעה טרמינלים K, L, M ו-Q. טרמינלים אלה ממוקמים זה ליד זה והם מחוברים דרך שביל משותף. בטרמינל Q אין דלפקי צ'ק אין, הוא שימש אך ורק עבור בדיקות אבטחה בדרך לשערי העלייה למטוסים. בשל חוסר מקום, אין מתקנים רבים כמו אלה בנמלי תעופה בינלאומיים רבים אחרים. היו בו כמה חנויות הכולל: דיוטי פרי, חנות עיתונים, מסעדות וטרקלין עבור נוסעי לופטהנזה.
באפריל 2020 שונו שמות ארבעת הטרמינלים A, B, C, D ל-K, L, M, Q כדי להימנע מכפילויות בשמות הטרמינלים בנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג.[6]
טרמינל L
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטרמינל הראשי והישן של נמל התעופה. שימש לרישום לטיסה עבור טרמינלים K ו-L. את טרמינל L משרתים 19 דלפקי צ'ק אין (L01–L18).
שירת בעיקר את חברת התעופה ריינאייר ואירופלוט ומשמש בעיקר לנחיתות של חברת איזיג'ט.
טרמינל K
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרמינל K, הממוקם באגף צדדי, היה שמור במקור לנוסעי המעבר למערב ברלין וממנה ניצלו את תעריפי הטיסות הזולים יותר ואת טיולי החבילות שאורגנו על ידי סוכנות נסיעות במזרח גרמניה.
הטרמינל שימש בלעדית את חברת איזיג'ט בדלפקי הצ'ק-אין K20 – K29. השטח האווירי מורכב משלושה גשרי עלייה למטוס, כמו גם מספר עמדות מטוס עלייה למטוס הנמצאות בשלוחה 3a, שנפתחה בשנת 2005. באמצע שנת 2019 עברה השלוחה שיפוץ נרחב על מנת לאפשר שימוש כחלק מנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג.[7]
טרמינל Q
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרמינל Q נבנה במקור כדי לטפל בטיסות אל ישראל וממנה. הוא הוגדר מחדש, בשנת 2008 לטפל בטיולים מאורגנים ובאירועים מיוחדים. בשנת 2015 הוא הוגדר מחדש שוב, על מנת לספק גישה לשערי כל הטרמינלים. כדי להקטין את הצפיפות בטרמינלים האחרים, סיפק הטרמינל מחסומי אבטחה נוספים לנוסעים שביצעו רישום לטיסה, ובדקו את מטענם או שרק הביאו מטען יד בלבד.
טרמינל M
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
טרמינל M נפתח בדצמבר 2005 בשל מספר הנוסעים הצומח במהירות. שימש את רוב הטיסות לישראל וכלל אזור מיוחד ומבודד לטסים לנמל התעופה בן-גוריון. היו בו 18 דלפקי רישום לטיסה (M40–M57), אשר שימשו בעיקר את חברות התעופה: ריינאייר, קונדור, ואת נורוויג'ן אייר שאטל. הטרמינל אינו כלל גשרי עלייה למטוס. בשנת 2016, נפתח ליד טרמינל M, אולם נכנסים חדש אשר שימש את הטרמינל.
תחבורה אל הנמל וממנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברכבת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה ברלין שנפלד מוקם סמוך לתחנת הרכבת שנפלד במרחק הליכה קצר דרך שביל גישה בקומת הקרקע מהטרמינלים A-D. על מנת להגיע לתחנת הרכבת המרכזית של ברלין (ברלין האופטבנהוף) מבלי להחליף רכבות ניתן היה לקחת רכבת אזורית (RE Regional-Express או RB Regional-Bahn). בתחנה עוברים גם הקווים S9 ו-S45 של הרכבת העילית של ברלין (S-Bahn) בתדירות של 20 דקות.
ברכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה ניתן להגיע אל נמל התעופה באמצעות הכביש המהיר A113, המתחבר לכבישים המהירים A100 אשר מוביל אל מרכז העיר ברלין ו-A10, המקיפים את ברלין.
אוטובוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה קושר על ידי קווי אוטובוסים מקומיים BVG 162 (לכיוון שכונת אדלרסהוף) ו-171 (לכיוון נויקלן). בנוסף שירות האוטובוסים X7 סיפק חיבור לרשת ה-U-Bahn של ברלין בתחנת Rudow. בשעות הלילה, האוטובוס החלופי היה קו N7.
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטטיסטיקת נוסעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | נוסעים | % שינוי |
|---|---|---|
| 2000 | 2,209,444 | 
|
| 2001 | 1,915,110 | -13.3%
|
| 2002 | 1,688,028 | -11.8%
|
| 2003 | 1,750,921 | 3.7%
|
| 2004 | 3,382,106 | 93.1%
|
| 2005 | 5,075,172 | 50%
|
| 2006 | 6,059,343 | 19.3%
|
| 2007 | 6,331,191 | 4.5%
|
| 2008 | 6,638,162 | 4.8%
|
| 2009 | 6,797,158 | 2.4%
|
| 2010 | 7,297,911 | 7.3%
|
| 2011 | 7,113,989 | -2.5%
|
| 2012 | 7,097,274 | 0.2%-
|
| 2013 | 6,727,306 | -5.2%
|
| 2014 | 7,292,517 | 8.4%
|
| 2015 | 8,526,268 | 17%
|
| 2016 | 11,652,922 | 36.6%
|
| 2017 | 12,900,000 | 10.7%
|
| 2018 | 12,725,937 | 1.1%
|
| 2019 | 11,417,435 | 10.3%
|
קווים עמוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דירוג | יעד | נוסעים | חברות תעופה |
|---|---|---|---|
| 1 | קלן/בון | 428,703 | ריינאייר |
| דירוג | יעד | נוסעים | חברות תעופה |
|---|---|---|---|
| 1 |  לונדון-גטוויק
|
486,222 | איזיג'ט |
| 2 |  ברצלונה
|
459,363 | איזיג'ט, ריינאייר |
| 3 |  בזל/מולהאוס (אנ')
|
438,698 | איזיג'ט |
| 4 | לונדון-סטנסטד
|
436,444 | ריינאייר |
| 5 |  מוסקבה-שרמטייבו
|
409,388 | אירופלוט |
| דירוג | יעד | נוסעים | חברות תעופה |
|---|---|---|---|
| 1 |  תל אביב-בן-גוריון
|
290,622 | ארקיע, ישראייר, איזיג'ט, אל על |
| 2 |  איסטנבול-סביהה גקצ'ן
|
153,251 | פגאסוס איירליינס |
| 3 | אנטליה
|
128,805 | קורנדון איירליינס, פריבירד איירליינס, גרמניה, פגאסוס איירליינס |
| 4 |  ע'רדקה
|
71,213 | קורנדון איירליינס, גרמניה |
| 5 | קהיר
|
44,071 | איג'יפטאייר |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה ברלין שנפלד
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Traffic Report December 2016". Berlin Brandenburg Airport. נבדק ב-2018-06-06.
- ^ דוד אדלר, ברלין: נמל שונפלד – OUT, טרמינל 5 בנמל BER החדש – IN, באתר PassportNews, 27 באוקטובר 2020
- ^ Paul, Ulrich. "Flughafen Berlin Brandenburg: Regierungsterminal in der Warteschleife". Berliner Zeitung (בגרמנית). נבדק ב-2018-06-06.
- ^ SPIEGEL ONLINE, Hamburg, Germany, Germanwings zieht von Flughafen Schönefeld nach Berlin-Tegel - SPIEGEL ONLINE, m.spiegel.de (בגרמנית)
- ^ "Germanwings stellt sich Konkurrenz durch Ryanair". airliners.de (בגרמנית). נבדק ב-2018-06-06.
- ^ ABCD becomes KLMQ, Berlin Brandenburg Airport, 2 במרץ 2020
- ^ Peter Neumann, Mehr Geld für Ausbau: Flughafen Schönefeld bis 2026 gebraucht, Berliner Zeitung, 14 בדצמבר 2018 (בגרמנית)
- ^ Unsere Flughäfen. "Regionale Stärke, Globaler Anschluss". www.adv.aero (בגרמנית).
- ^ https://www.berlin-airport.de/en/_documents/press/basisinformationen/verkehrsstatistik/2018/2018-12-BER-EN.pdf
- ^ 1 2 3 DeStatis: [1]