לדלג לתוכן

נינורתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חותם גליל המתאר מספר אלים במיתולוגיה השומרית. בחותם מימין לשמאל: אסימו, אנכי, שמש, אישתר וננרת

במיתולוגיה השומרית והאכדית, נִינוּרְתַה (שומרית: 𒀭𒊩𒌆𒅁: NIN.URTA, שמשמעותו אולי "אדון [של] שעורה" או "אדון האדמה המעובדת") היה האל של העיר ניפור, מזוהה גם עם האל נינגירסו (שומרית: 𒀭𒎏𒄈𒋢: NIN.ĜIR.SU, שפירושו "אדון גירסו") האל של העיר גירסו, ובתקופה מאוחרת נקרא נינוב.

בניפור עבדו אותו כחלק מקבוצת אלים שכללה את אביו אנליל ואמו נינליל. מופיע לפעמים כמחזיק חץ וקשת, חרב או אלה שנקראת שָרוּר.

האל מתואר באגדה השומרית "עלילותיו של נינרותה", כבעל יכולת דיבור, ויכולת ללבוש צורה של אריה מכונף. באגדה אחרת נינורתה נלחם במפלצת מכונפת שנקראת אימדוּגוּד (באכדית: אָנזּו). הגרסה הבבלית מספרת כיצד המפלצת אנזו גנבה את "לוחות הגורל" שהחזיק האל אנליל. נינורתה יוצא להחזיר את הלוחות ובדרך הורג מפלצות שונות (הדרקון, הגיפסום, מלך הדקל, אדון סמאן-אנא, חיית הביזון, איש העקרב, ונחש בעל שבעת הראשים). לבסוף הוא הורג את המפלצת אנזו ומחזיר את הלוחות לאביו אנליל.

בת זוגו של נינורתה נקראה אוגאלו בניפור, או באו כאשר הוא נקרא נינגרישו. מצד אחד הוא מוצג כאיכר ואל מרפא, ומצד שני הוא אל הרוח הדרומית. הוא היה אל אהוד מאוד בקרב האשורים, ושני מלכים (תוכולתי-נינורתה הראשון ותוכולתי-נינורתה השני) נקראו על שמו. אשורנצירפל השני (883–859 לפנה"ס) בנה לו מקדש בעיר הבירה כלח. בתקופה הניאו-בבלית ובתקופה הפרסית הקדומה הוא אוחד וזוהה עם האל נרגל. הכוכב שאיתו מזוהה נינורתה הוא שבתאי.


לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bunson, Matthew (1996), Angels A to Z: A Who's Who of the Heavenly Host, New York City, New York: Three Rivers Press, ISBN 0-517-88537-9

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נינורתה בוויקישיתוף