ניופאונדלנד
 | |
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
מפרץ סנט לורנס  |
| קואורדינטות | 48°33′59″N 55°46′38″W / 48.566388888889°N 55.777222222222°W |
| שטח | 108,860 קילומטר רבוע |
| גובה מרבי | הקבוקס: 812 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 קנדה |
| אוכלוסייה | 479,538 (2016) |
| אזור זמן | UTC−3:30 |
 | |
  | |
ניופאונדלנד (באנגלית: Newfoundland; בצרפתית: Terre-Neuve) הוא אי גדול באמריקה הצפונית, השייך לקנדה (פרובינציית ניופאונדלנד ולברדור). האי שוכן באוקיינוס האטלנטי, סמוך למחוז קוויבק. שטחו 108,860 קילומטר רבוע, והוא האי ה-15 בגודלו בעולם[1].
מתיישבים ראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריונים מעריכים כי בשטח האי התיישבו אירופאים לראשונה ביבשת אמריקה. ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בשנת 1960 מחזקים את ההערכה כי בשנת 1000 לספירה הוקמה התיישבות ויקינגית באזור ל'אנס או מדוז אשר באי, אך במרוצת השנים נשכחה התיישבות זו. ב-1978 הוכרז אזור זה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
מאוחר יותר התיישבו באי שבטי האינדיאנים מי'מאק ובאותוקס.
גילוי האי ויישובו מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי עדויות מסוימות, ייתכן כי האי התגלה מחדש כבר בשנת 1472 על ידי החוקר הפורטוגזי ז'ואאו קורטה-ריאל אשר קרא לאי "האדמה החדשה" (טרה נובה - Terra Nova). גילוי זה, אם אכן קרה, הוא למעשה הגילוי הראשון (מאז הוויקינגים) של יבשת אמריקה לבני אירופה (כעשרים שנה לפני כריסטופר קולומבוס), אך נכון לתחילת המאה ה-21 לא ניתן להוכיח טענה זו.
ג'ון קבוט היה הראשון אשר גילה את האי באופן ודאי. גילוי זה התרחש בשנת 1497 (חמש שנים לאחר גילוי אמריקה על ידי קולומבוס). כיוון שקאבוט נשלח על ידי מלך אנגליה, הוא זכה לקבל לידיו את משרת מושל האזור, שהוכרז כמושבה אנגלית.
עיר הבירה של ניופאנדלנד, סנט ג'ונס, היא העיר דוברת אנגלית העתיקה ביותר ביבשת אמריקה. ראשית ההתיישבות באזור העיר בסוף המאה ה-16.
בין השנים 1610–1728 מונו לאי מושלים, הראשון בהם היה ג'ון גאי אשר מונה מושל המושבה קופרס קוב. מושלים נפרדים מונו למושבות נוספות על האי. בשנת 1638 אוחדו כל המושבות באי למושבה אחת, וסר דייוויד קירק מונה למושל האי.
בשנות ה-90 של המאה ה-17 נעשה ניסיון שכמעט הצליח לכבוש את האי על ידי פייר לה מויין ד'איברוויל.
בשנת 1823 מונתה מועצה למושבה בעקבות מאבק שנוהל על ידי הרפורמיסטים ג'ון קנט, ויליאם קארסון ופטריק מוריס. מועצה זו כונתה אז (והיום) "בית המועצה". המועצה הייתה מפולגת בין הפרוטסטנטים והקתולים באי. בשנת 1842 אוחדה המועצה עם המועצה המחוקקת של ניופאונדלנד ובשנת 1848 הופרדה לשני בתים נפרדים.
ערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טבלת ערים גדולות לפי מספר התושבים:
| שם | תושבים |
|---|---|
| סנט ג'ונס | 196,000 |
| קורנר ברוק | 26,600 |
| גנדר | 11,100 |
| סטפנוויל | 6,500 |
| נאין | 1,200 |
הדרך לעצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1855 קיבלה המושבה אישור לשלטון עצמי, ובשנת 1907 הפכה המושבה לדומיניון ניופאונדלנד.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי ניופאונדלנד מזכיר בצורתו מעין משולש, כשאורכה של כל 'צלע' בערך 500 קילומטרים. שטחו של האי, כולל האיים הקטנים הסמוכים הנחשבים כחלק מאותה הטריטוריה, הוא 111,390 קילומטר רבוע[2].
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים באי מוגדר כתת-ארקטי ויבשתי, אשר מושפע מזרמי הקרחונים. הקיץ נוטה להיות קצר, ונעים יחסית, בעיקר בפנים האי, שם טמפרטורת הקיץ הממוצעת נעה סביב 15 מעלות צלזיוס, ועשויה להגיע גם למעלה מ-30 מעלות. בחורף המפרץ והאוקיינוס מונעים מהטמפרטורה באי לרדת בצורה דרסטית, והטמפרטורה הממוצעת בינואר נעה בין 4 מעלות לבין 9-, בהתאם למיקום על האי. באביב ערפל הופך שכיח מאוד באזורי החוף, ולעיתים יכול להמשך כמה ימים ברצף[3].
באי כולו יורדת כמות גדולה של משקעים, שמגיעה לשיא בדרך כלל בחודש נובמבר, ולשפל בחודש אפריל. כמות השלג בחורף נעה בטווח של 250–400 סנטימטר בהתאם למיקום על האי.
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – השמורה האקולוגית מיסטייקן פוינט
האי מכיל את השמורה האקולוגית מיסטייקן פוינט אשר לה תצורה גאולוגית ייחודית. השמורה מורכבת מרצועה צרה, באורך 17 קילומטר, של צוקי חוף סלעי.
צוקים אלה מתוארכים לתקופה האדיקריאנית (לפני כ-560–580 מיליון שנה), ומכילים את הממצאים העתיקים ביותר של מאובני יצורים רב-תאיים. שמורה זו היא המחשה פיזית ייחודית לנקודת מפנה בתולדות מוצא החיים על פני כדור הארץ - נקודה בה לאחר כמעט שלוש מיליארד שנים של התפתחות, הופיעו לראשונה יצורים מורכבים יותר מבחינה ביולוגית.
בשנת 2016 הוכרזה השמורה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחבורה יבשתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]את האי חוצה הכביש הטרנס קנדי המחבר את האי לשאר קנדה. שני קווי מעבורת שיוצאים מהעיירה סידני לאי הם החיבור היחיד ליבשת.
תחבורה אווירית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניופאונדלנד שני נמלי תעופה מרכזיים: נמל התעופה סנט ג'ונס ונמל התעופה גנדר, בנוסף, יש גם את נמל התעופה סטפנוויל ואת שדה התעופה דאיר לאק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16) | |
| אפריקה שמדרום לסהרה | אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888) | |
| מערב אסיה | בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615) | |
| תת-היבשת ההודית | ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749) | |
| מזרח ודרום מזרח אסיה | איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975) | |
| אמריקה הצפונית | ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) | |
| אמריקה המרכזית והדרומית | ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777) | |
| מדיירה והאיים האזוריים | שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. | |