לדלג לתוכן

כנרת, זמורה, דביר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כנרת-זמורה-ביתן)
כנרת, זמורה, דביר – מוציאים לאור בע"מ
נתונים כלליים
מייסדים אשר ביתן, עודד מודן ואהד זמורה
תקופת הפעילות 1973–הווה (כ־51 שנים)
משרד ראשי שוהם
ענפי תעשייה הוצאה לאור
מוצרים עיקריים סיפורת, ספרי עיון, שירה, ספרות ילדים
עובדים 70 עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.kinbooks.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כנרת, זמורה, דביר – מוציאים לאור בע"מ היא קבוצת הוצאת ספרים ישראלית. ההוצאה חברה בהתאחדות המו"לים בישראל. בית החברה נמצא בפארק תעשיות חמן בשוהם, חבל מודיעין.

ההוצאה התגבשה בסדרת שיתופי פעולה, רכישות ומיזוגים מאז שנת 1973. כיום מחזיקה ההוצאה בזכויות לאלפי כותרים, מספר רב של סופרים מישראל ומחו"ל ומוציאה לאור ספרים בכל הסוגות הספרותיות מספרי בישול, ספרי ילדים ועד ספרות קלאסית (מקטלוג הוצאת דביר). כמו כן להוצאה חלק בבעלות על רשת חנויות "צומת ספרים". בשנת 2013 פתחה ההוצאה את סדנאות הכתיבה "המגירה".

סמליל זמורה-ביתן

איחוד זמורה-ביתן-מודן - הוצאה לאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 חברו אשר ביתן, עודד מודן ואהד זמורה ויצרו את "זמורה ביתן מודן - הוצאה לאור" (זב"מ). השותפות התבססה על כמה מרכיבים: הוצאת מחברות לספרות, סדרת "מרגנית", מודן הוצאה לאור והוצאת ביתן.

הוצאת מחברות לספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מחברות לספרות (הוצאת ספרים)

ישראל זמורה היה מבין חברי חבורת "יחדיו" שהתגבשה בתל אביב בשנות ה-30 ובין חבריה היו נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי. הייתה זו חבורה תוססת ויצירתית של משוררים וסופרים עבריים שלא מצאו הוצאת ספרים שתוציא את כתביהם לאור כיוון שהיו "חדשניים" מדי. לפיכך הקים ישראל זמורה הוצאת ספרים עבור חבורה זו, שנקראה "מחברות לספרות". בנו, אוהד זמורה, שהיה בין השנים 19561986 סגן עורך בעיתון "דבר", קיבל לידיו את ניהול ההוצאה שצברה חובות רבים, ב-1973.

ההוצאה נעלמה למעשה עם המיזוג לתוך זב"מ אולם תחת השם "מחברות לספרות" המשיכו לצאת לאור, בהוצאה מחודשת, ספרים שיצאו בה בעבר. לעיתים יצאו לאור בה גם ספרים חדשים, כגון התרגום לעברית לספריו של ריצ'רד פיינמן.

סדרת "מרגנית"
[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סדרת מרגנית" נוסדה על ידי אוריאל אופק ונערכה על ידיו בתחילה. יחיעם פדן ערך את הסדרה מאז 1973 ויצאו בה למעלה מ-150 כותרים. בין הבולטים שבהם ניתן לציין את בית קטן בערבה מאת לורה אינגלס וילדר, ספרי רואלד דאל כגון ג'יימס והאפרסק הענק, ספרי הילדים של אורסולה לה גווין כמו הקוסם מארץ ים, ספרי אדית נסביט ("ילדי המסילה"), ספרי מיכאל אנדה (כגון "מומו", "ג'ים ונהג הקטר"), סדרת הלקחנים של מרי נורטון ו"מר אל, כאן אנה" מאת פין. כמו כן מצטיינת הסדרה בתרגומים מצרפתית אותם מבצע אביטל ענבר ובהם ספרי הילדים והנוער של אלכסנדר דיומא האב.

הוצאת מודן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מודן הוצאה לאור

עודד מודן היה החשב של הוצאת הספרים הוותיקה לוין אפשטיין, ולאחר מכן רכש את ההוצאה ושינה את שמה.

הוצאת ביתן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הוצאת ביתן

'הוצאת ביתן' היא הוצאה משפחתית שנוסדה על ידי אשר ביתן בסוף שנות החמישים. עד לאיחוד ב־1973 ואחריו הוציאה ההוצאה באופן עצמאי מאות ספרים כשהבולטים בהם הם מלכוד 22 של ג'וזף הלר, 2001: אודיסאה בחלל של ארתור סי. קלארק וספרי דן בן אמוץ.

עם פירוק השותפות בשנת 1996 "ביתן" המשיכה בדרכה העצמאית כמוציאה לאור של ספרי עיון ואיכות. בשנת 2006, רכש אייל ליאני את ההוצאה מאשר ביתן והוא משמש המו"ל שלה.

האיחוד ודרך העבודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השותפים היו כולם אנשי כספים והצהירו בגלוי שמטרתם היא להרוויח כסף ממכירת ספרים. החלטה זו הכתיבה אופי מסחרי, שאינו נוטה ליטול סיכונים ונושא אופי פופולרי ולא אליטיסטי. עם זאת, התחייבו השותפים לנאמנות ליוצרים גם כאשר הוציאו ספרים איכותיים שסיכויים להימכר פחות. כך הוציאו במהלך השנים את כל ספרי גינטר גראס, זיגפריד לנץ, היינריך בל והווארד פאסט וכן מספר רב של ספרים מאת יוצרים כז'ורז' אמאדו, סול בלו, קרלוס קסטנדה, קורט וונגוט וס. יזהר. ניתן להבחין כי רוב הספרים מתורגמים מאחר שסופרים ישראלים לא נטו להוציא את ספריהם בהוצאה בעלת האופי המסחרי. עם הזמן הגיעו אל ההוצאה גם סופרים ישראלים כגון אהרן מגד, דן צלקה, חנוך ברטוב ואחרים.

להוצאה היה עיקרון מרכזי שדרש שכל ספר המועמד לצאת תחת המותג זב"מ חייב להתקבל פה אחד על ידי שלושת השותפים. אם לא היה הדבר כך יכול מציע הספר להוציא לאור את הספר בעצמו בהוצאתו הפרטית, תחת שמו. כך למשל הביא עודד מודן להוצאה את ספר הבישול פורץ הדרך "מהמטבח באהבה" של רות סירקיס. עקב סירובם של השותפים להוציא את הספר בזב"מ הוציא אותו מודן בעצמו ומכירות הספר הפכו לבסיס הכלכלי של מודן למשך שנים רבות.

פירוק השותפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982 פרש עודד מודן ונטל עמו את רוב ספרי הבישול של ההוצאה וכן בעלות על חנות ספרים ברחוב דיזנגוף וכך נותרה ההוצאה כ"זמורה-ביתן". בשנת 1986 נרכשה הוצאת "דביר" ובשנת 1996 רכש אוהד זמורה את חלקו של אשר ביתן.

מנקודה זו ועד שנת 2001 הפכה זמורה-ביתן, דביר להוצאה משפחתית שנוהלה על ידי ערן זמורה, כאשר אוהד זמורה היה נשיא החברה עד מותו ב-2003.

רכישת הוצאת דביר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דביר (הוצאת ספרים)
סמליל הוצאת דביר

בשנת 1986 נרכשה הוצאת הספרים "דביר", שהוקמה על ידי חיים נחמן ביאליק. רכישת ההוצאה הביאה לזמורה-ביתן קטלוג של ספרות עברית קלאסית.

הוצאת כנרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמליל הוצאת כנרת

הוצאת "כנרת" הוקמה על ידי תלמה אליגון-רוז ובן זוגה יורם רוז בשנת 1978. שם ההוצאה ניתן לה כיוון שבאותה תקופה התגוררה תלמה אליגון-רוז בטבריה. ההוצאה הוקמה על מנת להוציא לאור ספרים שילוו את סדרת הטלוויזיה המצליחה (באותה עת) "הצריף של תמרי". בסדרה יצאו לאור חמישה ספרים שזכו להצלחה כלכלית. בנוסף הוציאה "כנרת" את הלהיט "100 שירים ראשונים" ולאחריו את "100 סיפורים ראשונים". עד מהרה החתימה ההוצאה את יהונתן גפן, הוציאה לאור את הרומן "שם הוורד" של אומברטו אקו ואת ספריו של ריצ'רד באך.

איחוד כנרת, זמורה-ביתן, דביר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 חתמו יורם רוז וערן זמורה על הסכם שותפות שהותיר שלושה מותגים נפרדים אך ריכז את כל אמצעי הייצור, ההוצאות וההכנסות בידי הנהלה אחת שבה שותפים שני מנכ"לים: ערן זמורה ויורם רוז. במותגים "כנרת" ו"זמורה-ביתן" יוצאים לאור בעיקר ספרי פרוזה, מקורית ומתורגמת, ובמותג "דביר" יוצאים לאור בעיקר ספרי עיון[1]. באוקטובר 2003 מונה דב אלפון לעורך ראשי שיתווה את הדרך הספרותית[2]. מתוך פועלו הרב של אלפון ניתן לציין את "החייאת" המותג "מחברות לספרות" כמותג איכות לספרים מיוחדים ו"אליטיסטיים" ואת החתמתם של סופרים מבטיחים כאמיר גוטפרוינד, אשכול נבו, רון לשם ועוד. באפריל 2008 מונה דב אלפון לתפקיד העורך הראשי של עיתון "הארץ", ואת מקומו כעורך הראשי של ההוצאה תפס חנוך מרמרי[3]. בדצמבר 2008 סיים מרמרי את תפקידו עקב חילוקי דעות עם הבעלים[4].

הוצאת הספרים כנרת זמורה-ביתן דביר חברה בהתאחדות המו"לים בישראל.

שותפות בצומת ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צומת ספרים

בבסיס הרעיון של "צומת ספרים" ניצבה ההתמודדות עם מחסני הספרים של ההוצאות. להוצאות קשה לחזות את כמות העותקים שיימכרו מכל מהדורה. מצד שני שטחי המדף בחנויות הספרים מוגבלים ויש למלא אותם תדיר בספרים חדשים. על כן נותרים לעיתים במחסני ההוצאה ספרים רבים ללא דורש. חנות צומת ספרים הוקמה לראשונה על ידי הוצאת זמורה-ביתן במחסן ליד קיבוץ גבעת ברנר ב-1996 במטרה "לפנות את המחסנים" על ידי מכירה של עותקים (חלקם פגומים) במחירים שהיו נמוכים בכ-30% ממחירי ספרים חדשים. הצלחת המודל הייתה אדירה בשעתה.

במשך השנים התפתחה "צומת ספרים" לרשת ארצית, השנייה בגודלה בישראל אחרי "סטימצקי".

הקמת המגירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 ייסדה ההוצאה בית ספר לכתיבה מטעמה תחת השם "המגירה", בניהולו של איתמר רוז, בנם של יורם ותלמה אליגון-רוז. בית הספר הוקם במשרדי ההוצאה באור-יהודה, ובהמשך הועבר משכנו למשרדי ההוצאה בדרך השלום בתל אביב.

בית הספר מעביר סדנאות כתיבה בהנחיית סופרי ההוצאה ובליווי אנשי מקצוע בכירים מצוותה, ביניהם המשורר רוני סומק, הסופרת שהרה בלאו, כלת פרס ספיר נעה ידלין ועוד. בנוסף, מתקיימים בו מפגשי קריאה, ערבי תרבות ופאנלים ספרותיים.

נכון לתחילת 2016, מאז ראשית פעילותו למדו בבית הספר כ-600 תלמידים במסגרת כ-50 סדנאות.

תחרות הסיפור הקצר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 יזמה תלמה אליגון-רוז, בשיתוף בית הספר לכתיבה "המגירה", מכון "הקשרים" והחוג לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תחרות המוקדשת לזכרה של אמה, עפרה אליגון. התחרות, "במה לסיפור הקצר ע"ש עפרה אליגון", מיועדת לכותבים שיצירתם טרם ראתה אור. לצד פרסים כספיים ומלגות כתיבה, סיפוריהם של שלושת זוכי התחרות השנתיים נכללים באסופה לצד סיפורים של סופרים ישראלים מוכרים מההוצאה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]