לדלג לתוכן

יהוסף שוורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יהוסף שווארץ)
יהוסף שוורץ
Joseph Schwarz
לידה 22 באוקטובר 1804
פלוס, ממלכת בוואריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בפברואר 1865 (בגיל 60)
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי גאוגרפיה של ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים גרמניה, ישראל
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וירצבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מיפוי וידיעת הארץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ספר תבואות הארץ, יהוסף שוורץ, 1900 ירושלים, מהדורה שלישית (מהדורה ראשונה יצאה בשנת תר"ה). לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7

הרב יהוסף שוורץ (נכתב גם שווארץ; בגרמנית: Joseph Schwarz;‏ 28 באוקטובר 18045 בפברואר 1865/ כ"ג בחשוון ה'תקס"ה - ט' בשבט ה'תרכ"ה[1]) היה שד"ר, תלמיד חכם, גאוגרף, צייר, וראשון לחוקרי ארץ ישראל בעת החדשה[2].

שוורץ נולד בעיירה פלוס (אנ') שבין בוהמיה לבוואריה לרבי מנחם.[3] בהיותו כבן 17 עבר ללמוד בבית המדרש הגבוה בווירצבורג[4] שעמדה תחת הנהגת רב המדינה של ווירצבורג וצפון בוואריה, הרב אברהם בינג, תלמידו של הרב נתן אדלר מוירצבורג, וזמנית למד באוניברסיטה בעיר, ורכש השכלה בגאוגרפיה, באסטרונומיה ובשפות.

בשנת 1829 שִרטט את מפת ארץ ישראל בעברית ובגרמנית. במפה זו השתמשו ההיסטוריונים והגאוגרפים של תקופתו. במפה זו ציין גם את גבולותיה ההלכתיים לנושאים כמו מצוות התלויות בארץ. גבולות המקובלים ברובם גם כיום מבחינה הלכתית.

במשפחת שוורץ היו מסורות כי הם מצאצאי יוסף, וכי השם שוורץ (בגרמנית שחור) קשור לצבעה השחור של אבן השוהם של שבטי בני יוסף (שבט אפרים ושבט מנשה) בחושן של הכהן הגדול. מסורות אלו היוו את הדחף של ר' יהוסף שוורץ לעלות לארץ ישראל על אף הסכנות הגדולות שבדרך. בגיל 26 החל במסע קשה ומסוכן בן שנתיים לעלייה לארץ ישראל דרך הונגריה ואיטליה. מחלת כולרה שפרצה בהונגריה ובאוסטריה עיכבה אותו בדרך במשך שנה.

בשנת 1833 הגיע לנמל יפו והתיישב בירושלים, ברובע המוסלמי באזור רחוב הגיא, סמוך מאוד להר הבית במקום שבו שוכנת חצר ראנד.[5] הוא נטמע בסביבה ושינה את לבושו כמנהג ספרדי ירושלים. עם הגיעו לארץ ישראל הוסיף לשמו יוסף את האות ה"א, כמו שמופיע בפסוק "עדות ביהוסף שמו".

שוורץ עסק בלימוד תורה ובמחקרי ארץ ישראל, התהלך בישראל לאורכה ולרוחבה (ובמיוחד באזור ירושלים), חקר שמות מקומות ותולדותיהם, למד את טבע הארץ ותושביה, ורשם וצייר את ממצאיו. נמנה עם מייסדי בית כנסת "מנחם ציון" בחצר החורבה ברובע היהודי.

בשנת ה'תר"ט (1849) יצא לשליחות אל יהודי אמריקה. בשנת 1856 תמך בייסוד בית הספר למל בירושלים, שבו לימדו בגרמנית לימודים כלליים, ואף לימד בבית הספר, אך אולץ להתפטר עקב התנגדות מרבית הרבנים האשכנזים. שוורץ גם היה דובר של הקהילה היהודית בירושלים אצל השלטון הטורקי. כמו כן תמך בהקמת בית הספר דורש ציון על ידי יוסף בלומנטל בשנת 1866.

נשא לאשה את חיה רבקה לבית לוריא מכולל הפרושים (קרובתו של ר' שמריהו לוריא ממוהילב, חותנו של ר' יחיאל מיכל פינס). נולדו לו ארבעה בנים וארבע בנות. מלבד שתי בנות שהקימו משפחה משל עצמן, כל ילדיו נפטרו בגיל צעיר. חתניו הם יוסף ריבלין והרב משה אליעזר דן רלב"ג.

שוורץ נפטר בט' בשבט תרכ"ה בגיל 61 משושנת יריחו שהמיתה רבים בירושלים באותה תקופה, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבתו נכתב בין היתר "יוסף איננו כי לקח אותו אלקים / מעשיו הבריקו כשוהם / וצבע מפה שלו שחור". בשכונת "מחנה יהודה" בירושלים נקרא על שמו רחוב. בתל אביב נקרא רחוב על שם ספרו "תבואות הארץ".

חיבר שמונה ספרים. החשוב שבהם, "תבואות הארץ", המתאר את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, יישוביה, הצומח, החי ותושביה.

בספריו יש תיעוד רב של ההווי באותה תקופה בירושלים, ויש בהם לשפוך אור על היחסים בין היהודים לבין המוסלמים ועל מצבם של יהודי ירושלים תחת השלטון הטורקי. כך למשל הוא מציין כי המוסלמים מקפידים לאכול בשר משחיטה של שוחט ספרדי ולא אשכנזי, מכיוון שהם סוברים שהאשכנזי איננו מצאצאיו של אברהם אבינו. עוד הוא מציין כי מצבם של יהודי הארץ בעלי אזרחות אירופית, שכונו בארץ "פרנקו", הוטב מאוד לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי אבראהים פאשא המצרי, מכיוון שהשלטונות התייחסו אליהם בכבוד גדול.

הרב שוורץ נהג לחקור דברים מכלי ראשון ולהתנסות בהם באופן בלתי אמצעי. לצורך קביעת לוח לשנת תר"ג הוא מעיד על עצמו ש"עלה אלפי פעמים אל ראשי ההרים וגגות הבתים כדי לחזות בהנץ החמה". כך למשל כאשר הגיע לים המלח, נטל דגימות מים כדי לבצע בהם בדיקות ולהשוות אותם למי הים התיכון, ואף ניסה בעצמו לטעום את המים. "וכמעט אי אפשר להניחו בפה עבור חריפותו. לקחתי ממנו מעט בפי ויותר מחצי שעה נשאר טעם מררי וגפרית בפי.".[6]

הספר חובר כשבע שנים לאחר עלייתו לארץ. ויצא לאור בארבע מהדורות. הספר תורגם לאנגלית בידי יצחק ליסר ב-1850 ולגרמנית ע"י אחיינו, הרב ישראל שוורץ ב-1952[7]. חלקים ממנו שימשו כחומר לימוד בבתי ספר יהודיים בגרמניה. הספר גם זכה לאותות כבוד ממלך בוואריה ומקיסר אוסטריה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהוסף שוורץ בוויקישיתוף

מפרי עטו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לפי קרסל ותדהר נולד בי"ז בחשוון, ה-22 באוקטובר
  2. ^ לפי האנציקלופדיה העברית
  3. ^ במשפחה היו שתים עשרה ילדים
  4. ^ בערך באותו פרק זמן, למדו שם גם: רבי יעקב אטלינגר, בעל "ערוך לנר". הרב יצחק דב במברגר, הרב אליעזר ברגמן (שותפו בהקמת כולל הו"ד) ורבי נתן אדלר (השני).
  5. ^ אבי ששון, תולדות חייו של רבי יהוסף שווארץ, אתר דעת
  6. ^ תבואות הארץ עמ' נט
  7. ^ עותק סרוק של הספר בגרמנית