בונדסטאג
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| סוג | בית תחתון |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות |
7 בספטמבר 1949 – הווה (75 שנים)  |
| הרכב | |
| מספר מושבים | 736 |
 | |
|
קואליציה (416)
אופוזיציה (320)
| |
| בחירות | |
| בחירות קודמות | 2021 |
| בחירות הבאות | 2025 |
| מנהיגים | |
| נשיאת הבונדסטאג |
ברבל בס, SPD החל מ-26 באוקטובר 2021 |
| משכן | |
 | |
| בניין הרייכסטאג, ברלין, גרמניה | |
| אתר אינטרנט | |
|
www | |
  | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של גרמניה |
|
חוקה ונשיאות
הרשות המבצעת
חלוקה מנהלית
|
הבונדסטאג (בגרמנית: Bundestag) הוא בית הנבחרים הפדרלי של גרמניה, ונחשב לפעמים לבית התחתון של הפרלמנט הגרמני (לעומת הבונדסראט המייצג את המדינות המרכיבות את הפדרציה), אם כי אינו מוגדר רשמית ככזה. הוא בא למעשה להחליף את הרייכסטאג של העבר כפרלמנט של גרמניה, בהתחלה בשטח גרמניה המערבית ואחרי 1990 בגרמניה המאוחדת. מקום מושבו מאז 1999 הוא במבנה הרייכסטאג בברלין. הבונדסטאג נבחר כל ארבע שנים בבחירות עממיות ובידיו נתונה סמכות החקיקה העליונה. הבונדסטאג בוחר את הקאנצלר הפדרלי (בונדסקאנצלר).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרייכסטאג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – רייכסטאג (הקיסרות הגרמנית), רייכסטאג (רפובליקת ויימאר), רייכסטאג (גרמניה הנאצית)
ב-1871, עם איחוד גרמניה ויצירת הקיסרות הגרמנית, נוסד גם הרייכסטאג בברלין כבית מחוקקים. בניין הרייכסטאג הוקם כ-20 שנים מאוחר יותר. עד אוקטובר 1918 נבחרו החברים בו בבחירות ישירות, ורק גברים היו בעלי זכות בחירה. הקנצלר (ראש הממשלה) וממשלתו לא נבחרו על ידי הרייכסטאג אלא על ידי הקיסר. לאחר כינון רפובליקת ויימאר ניתנה זכות הצבעה לנשים, והן יכלו גם לשרת כחברות בית הנבחרים. לחברי הבית ניתנו זכויות דמוקרטיות ובראשן הזכות להצביע הצבעת אי אמון בקנצלר ובממשלתו. עם עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933, המשיך הרייכסטאג להתקיים, אך הנאצים שרפו את הבניין כחודש לאחר מכן, ב-27 בפברואר, מה שהוביל להכרזת "מצב חירום" ולחיקוק חוק ההסמכה במרץ אותה שנה, שהותיר את הרייכסטאג ככלי ריק מתוכן.
הבונדסטאג בבון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבונדסטאג נוסד כפרלמנט של מערב גרמניה מכוח חוקת גרמניה הפדרלית לאחר מלחמת העולם השנייה ב-1949. כיוון שמצבה הפוליטי של מערב ברלין העמיד אותה מחוץ לתחומי תחולת החוקה החדשה, התכנס הבונדסטאג בעיר בון. אזרחי מערב ברלין אף לא יכלו להצביע לבונדסטאג.
בין 1949 ל-1999 התכנס הבונדסטאג בעיר בון, במתחם שנקרא Bundeshaus (בונדסהאוס), שהיה גם משכן הבונדסראט ("המועצה הפדרלית"). מאז 1999 הבניין משמש כמרכז כנסים בינלאומי. עקב התנגדות סובייטית נחרצת, לא התקיימו ישיבות של הבונדסטאג בברלין, למעט ישיבות הגוף הבוחר את נשיא גרמניה (ה-Bundesversammlung).
חזרה לברלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד מסמלי איחוד גרמניה היה שיבת הבונדסטאג, כפרלמנט של גרמניה המאוחדת לבניין הרייכסטאג בברלין, שעבר לצורך כך שיפוץ נרחב בראשות האדריכל הבריטי סר נורמן פוסטר.
תפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבונדסטאג הוא הרשות המחוקקת במערכת הפוליטית הגרמנית. חברי הבית הם נושאי המשרות הציבוריות הפדרליים היחידים במדינה הנבחרים ישירות על ידי הציבור. הבונדסטאג מבקר את פעולות הממשלה וחוקיה ונעזר לשם כך במערך של ועדות נושאיות. אחד מתפקידיו החשובים של הבונדסטאג הוא בחירת הקנצלר.
בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירות נערכות כרגיל כל ארבע שנים. תקופת כהונה מקוצרת יכולה להיווצר עקב חוסר יכולת הקנצלר להשיג רוב בבונדסטאג, אז ממליץ הקנצלר לנשיא לפזר את הבית המכהן ולכונן בחירות. הפרלמנט מתפזר בפועל רק עם מינויו של גוף בוחרים חדש לאחר הבחירות. כל אזרח גרמני מעל גיל 18 יכול לבחור ולהיבחר כחבר הבית ואין מגבלה על זמן הכהונה. אחוז החסימה עומד על 5% עבור מפלגה ארצית ולפחות שלושה נבחרים שנבחרו בבחירות אישיות במחוזותיהם, נציגי מפלגה ארצית שלא עברה את אחוז החסימה (זה למשל היה מצבה של מפלגת די לינקה בין 1990-1998). הדבר מונע קיומן של מפלגות מיעוט קטנות (שקיומן ערער מאוד את הפוליטיקה של רפובליקת ויימאר).
כמחצית מחברי הבית נבחרים בבחירות אישיות ב-299 מחוזות בחירה ומחציתם השנייה נבחרים בבחירות כלליות ישירות ופרופורציונליות מקרב הרשימות הארציות. כך, כל בוחר מקבל בעת הצבעה שתי רשימות-בחירה, אחת לפי המחוז ובה רשימת מועמדים אישית (כל מועמד משויך למפלגה ארצית) והשנייה ובה רשימת המפלגות הארציות, הצבעה זו קובעת את החלוקה היחסית של המפלגות בבית. מספר החברים לא קבוע, אך הוא עומד על לפחות 598 חברים. חלוקת המנדטים מבוצעת מאז 2005 לפי שיטת סנט-לגי (Sainte-Laguë method). במקרים שונים, המעוגנים בחקיקה (למשל חוסר איזון בין ההצבעה הארצית למספר מועמדים שנבחרו בבחירה אישית), מוענקים למפלגה מושבים עודפים.
ראשית נכנסים לפרלמנט הנבחרים שנבחרו אישית. אחר כך נוספים נבחרים לרשימה הארצית כך שמספר הנבחרים הכולל למפלגה יתאים לאחוז הבוחרים שבחרו בה (ברשימות האזוריות והארציות יחד). במקרה שהאחוז הכולל שקבלה מפלגה נמוך מ (האחוז שמייצג) מספר הנבחרים האישיים - לא מתבטלת בחירתם האישית והם נשארים בפרלמנט (בהתאם לרצון הבוחר). ובשל כך מספר הנבחרים בפרלמנט גדל מעבר ל-598. בנוסף לכך, מספר החברים בפרלמנט גדל עוד יותר, על ידי הוספת נבחרים לרשימות הארציות של המפלגות האחרות במטרה לאזן ולהחזיר את היצוג היחסי של כל מפלגה לאחוז הבוחרים שבחר בה (שוב כדי לממש את רצון הבוחר).
נהגים, נהלים ומבנה ארגוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקרון אי-ההמשכיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל פרלמנט נבחר בראשית הקדנציה נחשב לגוף מחוקק נבדל לחלוטין מקודמו שהתקיים לפני הבחירות (עקרון הנקרא בגרמנית Der Diskontinuität, אי-המשכיות). כתוצאה מכך, כל הצעת חוק שהייתה בשלבי חקיקה בפרלמנט לפני הבחירות, שבה (אם בכלל) לראשית תהליך חקיקה בגוף-המחוקקים החדש לאחר הבחירות.
הסיעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלוקה המפלגתית הפרופורציונית בבחירות הארציות קובעת את גודלן של הסיעות (בגרמנית Fraktion) בבונדסטאג. גודל הסיעה קובע את התקציב הממשלתי המוקצה לה לפעילותה, את זמן הנאום של חבריה במליאה, את יחס חבריה בוועדות השונות, את מספר יו"רי הוועדות המוקצים לה ואת נציגיה בארגונים הפרלמנטריים השונים. הנהלת הסיעה אחראית על חלוקת ההקצאות לחברי המפלגה המכהנים. כאשר לא התקיימה סיעה, משום שהמפלגה הארצית לא עברה את אחוז החסימה, אולם לבונדסטאג נכנסו 3 חברים שנבחרו בבחירות אישיות במחוזותיהם, הקצאותיהם הסיעתיות היו נמוכות מאשר אילו התקיימו כסיעה של מפלגה ארצית.
הוועדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הפעילות הפרלמנטרית בבונדסטאג מתבצעת בוועדות. רוב הוועדות הן ועדות קבועות, יציבות לאורך הקדנציה. מספר הוועדות ונושאי העניין שלהן חופף במידה רבה את משרדי הממשלה הפדרלית (חינוך, ביטחון, חקלאות וכו'). ככלל, חלוקת יו"רי הוועדות לפי הפרופורציה הסיעתית נתונה למשחק הפוליטי, אולם בראשות ועדת הכספים יושב תמיד יו"ר מהסיעה הגדולה ביותר של האופוזיציה.
הנשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשיאות הבית (בגרמנית: Ältestenrat, מילולית "מועצת הזקנים") מורכבת מיושב ראש הבונדסטאג, סגנו וקבוצה בת 23 נציגי סיעות (באופן פרופורציונלי, כאמור).
תפקידיה הם ניהול שוטף של ענייני הבית, כולל קביעת סדר היום, מינוי יו"רי הוועדות וכפורום לליבון סוגיות בין-מפלגתיות פרוצדורליות ובנושאי חקיקה. משטרת הבונדסטאג אחראית על הביטחון במתחם.
