אני ואימא בבית-המשוגעות
 | |
| עטיפת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יעל ישראל |
| שפת המקור | עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה | ספרא |
| תאריך הוצאה | 2010 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002707170 |
אני ואימא בבית-המשוגעות הוא הרומן החמישי של הסופרת יעל ישראל. הוא נכתב בין שנת 1988 ל-1997. הספר זכה בפרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009. ב-2013 זכה הספר במענק תרגום מטעם קרן "עם הספר", והוא יתורגם לאנגלית.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן, שעלילתו נעה בין מציאות לדמיון בתוך ראשה של הדוברת, ממוקם בראשית שנות התשעים והולך אחורנית לשנות השבעים – ימי נעוריה של הגיבורה, שנכנסה אז להריון מצעיר שברח ממנה. מעת לעת מבליחים בעלילה זיכרונות או הזיות מן העבר הרחוק: ראשית המאה בירושלים המנדטורית, שם נפגשו הוריה, או גרמניה הנאצית, משם באו שתי דמויות לא מציאותיות, גבר ואישה, הקיימים כנראה רק במוחה של הדוברת, ומסמלים מיתוסים מן המציאות הישראלית והיהודית. מחד, גבר יהודי מבוגר ונהנתן, שמעבר לכך שאולי היה מאהבה של הדוברת בגיל 15, הוא גם בבואה הפוכה של אביה. מאידך, אישה גרמניה שהיא איזבל המודרנית – אמו הגדולה של האהוב שברח מן הגיבורה בנערותה, שהיא גם השתקפות מעוותת של אמה המשוגעת.
פעמיים בשבוע מנתחת הגיבורה את חיי הנפש הסוערים שלה על הספה הפרחונית המכוערת של הפסיכולוגית האנגלוסקסית שלה, ובכל יום רביעי היא הולכת לבקר את אמה בבית המשוגעים, שם סורגת האם את אותו הסוודר כבר עשרים שנה. בימים היא מטפלת בילד שלה, עוד מעט בר־מצווה ועדיין תינוק מגודל (היא קוראת לו "המפלצון"), ובלילות היא כותבת מכתב ארוך כגלות ציון לאמו הגדולה של האהוב שזנח אותה בגיל 16.
זהו סיפור משפחתי טעון, המסופר וכתוב מזווית בלתי שגרתית, תזזיתית, אסוציאטיבית ופוסט מודרנית; מסע מטורף, מצחיק ומרגש השועט במוחה המקאברי של צעירה, הרוצה לטרוף את כל העולם אך לא יודעת איך עושים את זה.
הרקע לרומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברומן אני ואימא בבית-המשוגעות, מתמודדת ישראל עם מיתוס הנשיות והאימהות על כל היבטיו. לגיבורה נולד ילד שהיא רואה בו מפלצת. אמה הפורה קינאה כל ימיה באשתו הראשונה של בעלה, אישה שבעצם לא הייתה אישה כלל, אלא אנדרוגינוס – מין שלא ברור מה מינו. וכל הנשים הללו, כולל האנדרוגינוס, הן נשים שמהלכות על חבל שפיות דק מאוד ונאלצות להילחם על מעמדן בעולם.
הרומן מבוסס בחלקו על זיכרונות משפחתיים, בין השאר על נישואיו הראשוניים של אביה של המחברת, שבגיל 20, כנער דתי ממוצא פרסי בשכונת נחלת ציון בירושלים, שודך לצעירה אשכנזייה דתייה, שלאחר החתונה התברר שמינה אינו ברור, וכעבור כמה חודשים הנישואים עמה בוטלו.
אין זו הפעם הראשונה שיעל ישראל בוחנת את הנשיות ומרסקת את גבולות המגדר. היא עשתה זאת גם ברומן השני שלה, רואות מכאן את כל העולם, שנלמד מאז שנת 1997 בקורס של ד"ר רוני הלפרן בחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב, ומאמר נרחב עליו הופיע ב-2013 בספר "גוף בלא נחת" של ד"ק הלפרן.
בעומק הרומן אני ואימא בבית-המשוגעות נבחנים גם מיתוסים ישראליים שחוקים כגון האתוס הציוני והשואה, אך גם הם מתרסקים בתוך הסחרחרת הסהרורית שטווה הרומן.
מנימוקי השופטים לזכייה בפרס אס"י של איגוד סופרי ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]"זהו ספר מלא תשוקות וכתוב בלהט, המערב דימויים מפתיעים בשפת סיפור ישירה ודיבורית, ומגולל הוויה אנושית סגורה בתוך עצמה ורבת חיוניות. כתיבתה המקורית של יעל ישראל בורחת מן הבנאליות, מלאת סקרנות, רבת תובנות וחפה מכל זיוף. בזכות הישגים אלה היא ראויה לפרק אס"י." (מנימוקי השופטים: פרופ' זיוה שמיר, פרופ' אביבה דורון, ד"ר חיים נגיד).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרומן לקריאה חופשית, באתר פרויקט בן יהודה
- פרק מתוך הרומן - nrg מעריב, 8 באוקטובר 2010
- יעל ישראל, למה התאהבתי בו? ידעתי שזה לא ייגמר טוב, באתר ynet, 21 באפריל 2010
- הודעה במשרד התרבות על הזכייה במענק מטעם קרן "עם הספר"
- צבי ינאי בוחר ב"אני ואימא בבית-המשוגעות" בראיון עמו ב"עניין של טעם" - סרטון ביוטיוב
- ביקורות על הספר
- רן יגיל, פייפר קאט: החסרת משוגעים אנוכי?, באתר nrg, 7 באפריל 2010
- רבקה קרן, "אני ואמא בבית המשוגעות" מאת יעל ישראל | להימלט אל הטירוף, באתר הארץ, 5 במאי 2010
- ראיונות עם המחברת על הספר