ביאפרה
| |||
 | |||
| מוטו לאומי | שלום, אחדות וחופש | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי | ארץ השמש העולה | ||
| ממשל | |||
| משטר | רפובליקה | ||
| שפה נפוצה | אנגלית, איגבו | ||
| עיר בירה | אנוגו | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| פרישה מניגריה | 30 במאי 1967 | ||
| פירוק | |||
| כניעה לניגריה בעקבות התבוסה במלחמת ביאפרה | 15 בינואר 1970 | ||
| ישות קודמת |
 ניגריה | ||
| ישות יורשת |
ניגריה | ||
| שטח בעבר | 77,306 קמ"ר (נכון ל־1967) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 13,500,000 (נכון ל־1967) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לירה ביאפרית | ||
| שונות | |||
 | |||
הרפובליקה של ביאפרה (Republic of Biafra) הייתה מדינה קצרת ימים, שמרדה בשלטון ניגריה, והתקיימה בין 1967 ל-1970 בדרום מזרח ניגריה, תוך מלחמה בשלטון המרכזי. שמה של המדינה ניתן לה על שם מפרץ ביאפרה באוקיינוס האטלנטי, שעל חופיו שכנה.
רק מדינות מעטות - גבון, האיטי, חוף השנהב, טנזניה וזמביה - הכירו בעצמאות ביאפרה, אך מדינות נוספות - רודזיה, דרום אפריקה וצרפת - סיפקו לה סיוע צבאי חשאי, ואף ישראל העבירה לה נשק שלל שנתפס במלחמת ששת הימים. איי סאו טומה ופרינסיפה, אז בשליטת פורטוגל, היו מוקד חיוני של העברת סיוע הומניטרי. לעומתן, בריטניה וברית המועצות העניקו סיוע צבאי לניגריה.
ההסגר שהטילה ניגריה על ייבוא סחורות לביאפרה הוביל בסופה של המלחמה לאסון הומניטרי. מספר המתים במלחמה, ברעב ובמחלות מוערך במיליון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת ביאפרה
בינואר 1966 כשל ניסיון הפיכה צבאית של קצינים מבני האיגבו בממשלת ניגריה. הניסיון הוביל למעשי טבח בבני איגבו בצפון ובמערב המדינה, ומאות אלפי בני איגבו נמלטו לאזורי המוצא שלהם. באזורים אלה ערכו האיגבו פרעות בבני קבוצות אחרות. רוב בני האיגבו, שמנו אז על פי ההערכה 7 מיליון נפש, התגוררו בחבל המזרחי של ניגריה, שמושלו הצבאי היה לויטננט קולונל צ'וקוומקה אודומגוו אוג'וקוו (Chukwuemeka Odumegwu Ojukwu), בן איגבו. ב-30 במאי 1967 הכריז אוג'וקוו על פרישת המחוז מניגריה, ועל הקמת מדינה עצמאית שבירתה אנוּגוּ. לחבל, שאין לו גישה לים, סופחו אזורים מדרום, השוכנים לחוף המפרץ, ובהם מרבצי נפט גדולים. באזורים אלה שכנו קבוצות אתניות שאינן איגבו, שהמתח בינן לבין האיגבו הדומיננטיים פגע ביכולת העמידה של ביאפרה.
ימים אחדים לאחר הכרזת העצמאות פלש צבא ניגריה לביאפרה, ובמהרה דחק את הביאפרים לאזורי האיגבו בלבד, צר עליהם מכל העברים והחל להדק בהדרגה את טבעת המצור. בירת המדינה הועברה שלוש פעמים לאזורים פנימיים יותר. המתקפה המכרעת החלה בדצמבר 1969. בראשית ינואר 1970 נמלט אוג'וקוו, ב-13 בינואר חתם סגנו על הסכם כניעה לכוחות הניגרים וב-15 בינואר בטלה באופן רשמי הרפובליקה של ביאפרה.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החשש ממעשי טבח המוני ופעולות נקם לאחר המלחמה לא התממש, ונעשה מאמץ לפיוס ולשיקום האזורים שנפגעו במלחמה, בכספי הנפט. עם זאת, פקידי ממשלה מבני האיגבו שעזבו את משרותיהם בממשל הניגרי כדי לעבוד בממשלת ביאפרה לא קיבלו את משרותיהם בחזרה. מתחים אתניים ודתיים עדיין קיימים בעוצמה רבה בניגריה. תנועה לחידוש הרפובליקה של ביאפרה בראשות נאמדי קאנו פועלת גם כיום בניגריה ובקרב גולים מחוצה לה. ראש התנועה נעצר ושוחרר בשנת 2015, אך מאז 2017 לא נראה בציבור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביאפרה: אחרי שלושים שנה אתר הבי.בי.סי
- אתר התנועה לחידוש הרפובליקה של ביאפרה
- אתר הסניף האמריקני של התנועה
- רצח העם בביאפרה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
- ״מדינת היהודים 2״ - פרק על מאבקם וההיסטוריה של הביאפרה בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
- ביאפרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | |
|---|---|
|
